אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן ב

סימן א

ב"ה פרעמישלא תרל"ח לפ"ק. שאלה באשה שנשאית לבעל ערך שמנה שנים וחצי ונשתטית ר"ל בחודש אב ג' חדשים אחר החתונה ומשך חלותה ג' עד ד' חדשים, ובעת שטותה דברה הרבה ובלילה לא נתנה שנה לעיניה כחמשה לילות. ולפרקים קרעה הכתונת שלה ולפרקים הלכה וראשה פרועה בבית ועמדה ערומה והי' זאת מחמת צער שבעלה ברח ממנה ואח"כ נתרפאה ונתגרשה מבעלה ערך ב' שנים אחר חתונתה וחזרה ונשתטית והי' הפסק משטותה מפעם הראשון עד פעם הב' ג' שנים ואיזו חדשים ומשך ימי שטותה ג' חדשים וזאת היתה בחודש טבת עד חצי ניסן ואח"כ נישאת לבעל ונחלית פעם שלישית בחודש אלול והי' הפסק בין שטותה פעם שנית לשלישית ב' שנים וד' חדשים ואח"כ נתרפאה בחודש מרחשון והיתה בריאה שנה ועשרה חדשים ובשנה זאת נחלית בראש השנה ומשך ימי חליתה בערך ג' חדשים וזה כערך מב' חדשים. עד ג' שחזרה לבריאתה. ובכל משך ימי שטותה הי' כמש"ל בפעם ראשונה וכששאלו אותה למה תקרע כתונת אמרה שרע לה מאד. והנה הבעל יש לו בן ובת מאשתו ראשונה והוא צעיר לימים ואינו רוצה לדור עם אשתו זאת. והוא רוצה לתת לה איזה סך והאשה עני' ורצונה לקבל ג"פ מרצונה ומתיראת שבאם לא תקבל ג"פ ירחיק נדוד או יגרשה בע"כ והוא דר בעיר אחרת:

(א) תשובה דבר זה נפתח בגדולים ומקור הדבר מירושלמי הובא בתוס' וטוש"ע דעתים חלומה ועתים שוטה אסור לגרש ולמקצתם אף בדיעבד אינה מגורשת ולמקצת הפוסקים ל"ה רק איסור לכתחלה אולם הטו"ז הי' הראשון מהמתירים וכ' דדוקא בזמן הש"ס דהי' מותר לישא אשה אחרת על אשתו מ"ה אסרו לגרש לכתחלה משום תקנתא דידה שלא ינהגו בה מנהג הפקר כמבואר בפוסקים הנ"ל אמנם בזה"ז דאיכא חדר"ג שלא לישא אשה על אשתו ואם לא יגרשה יבטל מפו"ר ובודאי לא חששו לתקנה דידה יותר מתקנה דידי'. וביאור דבריו נ"ל דאף דבזמן הש"ס נמי מיגרע כחו בתקנתא דחז"ל דאם לא תתגרש ואגידא בי' לא יהבי לי' אחריתא כדאמרינן בכתובות ס"ה מ"מ הי' אפשר לו לישא אחרת ונחות דרגא נסיב איתתא משא"כ בזה"ז. והנה היתר זה שייך גם בנ"ד דאף דאיש הזה כבר קיים פו"ר מ"מ איכא מצוה שלא יבוא לידי הרהור עבירה והצלת עבירה יותר מקיום מצוה כדאיתא בפוסקים לענין היתר שנשתטית. אמנם בגוף ההיתר יש לעיין דמאחר שכעת האשה שפוי' בדעתה ויכול לדור עמה אין לחוש לתקנתא דידי' דבשלמא בנשתטית שייך לומר אין אדם דר עם נחש בכפיפה משא"כ כשהיא עתה חלומה כאחד האדם ויכול לדור עמה ואם הוא אינו רוצה מה לנו לתקנתא דידי' ואם הוא מתירא שמא תחזור לקלקלה אטו בשביל זה התירו חז"ל לעבור על איסור דרבנן לגרש אשה כזאת כיון דלע"ע יכול לדור עמה ושמא סברת הטו"ז דכיון דאם תחזור לשטותה לא יוכל לדור עמה ושוב לא אסרו חז"ל כלל לגרש ואינו עושה עתה איסור כלל אבל לפ"ז עדיין צ"ע דאם תחזור לשטותה יהי' מותר לישא אחרת דבמקום מצוה ל"ג ר"ג ושוב הוה כמו בזמן הש"ס דאסרו לגרש ולא חששו שתחזור לשטותה דאז ישא אחרת גם בזה"ז שייך לומר כן. וקודם שתחזור לשטותה נהי דבזמן הש"ס הי' יכול לישא אחרת ועכשיו אסור הלא קודם שתחזור לשטותה יכול לדור עם אשה זאת. ע"כ יש לעיין בגוף ההיתר לולא דברי אדונינו הטו"ז. והנה הרב הגדול האבד"ק זאלין מו"ץ דפ"ק הערני בכחא דהיתרא בדרך זה דדוקא בזמן התלמוד דהי' רשאי לישא ב' נשים שייך תקנת חז"ל שלא יגרש אשה זאת וישא אחרת אם ירצה וכשתשטה ישמור האשה מתנות דכשתחזור ותשתפה תהי' מותרת לו. משא"כ בזה"ז כיון דהרבה פוסקים מתירין לישא אשה אחרת אם אין מתירין לגרשה א"כ מה נרויח מה שלא נתיר לו לגרשה הלא ישא אחרת בהיתר ויהי' אסור באשתו ראשונה דהשני' ישא בהיתר ושוב כשתשטה לא ישמור אותה דבלא"ה יהי' אסור לדור עמה ומה נרויח בזה לתקנתא דידה הלא גם עתה לא ישמור אותה ע"כ לא שייך תקנת חז"ל. והנה יפה העיר אבל כ"ז להמתירין שישא אחרת ואוסרין לגרשה והוא דעת הב"ח ותפארת צבי והרב הגאון בס' ארי' דבי עלאי הנדפס מחדש סי' כ"ה ודעת הגאון מסאנדעץ בספרו דברי חיים ח"ב סי' ס"ה דבזה צדקו דברי הרב מזאלין נ"י דאם נתיר לישא אחרת לא הועילו חז"ל בתקנתא דידה ועדיף יותר לגרש דאז תוכל לישא לאחר והוא ישמור אותה אך בגוף הדבר אם להתיר לו אשה אחרת י"ל דאין מתירין לו כיון שיכול לדור עם אשה זאת ואם הוא אינו רוצה לחיות חיי צער ופחד מה לנו בזה וכמ"ש הנובי"ת חלק יו"ד באשה שאינה משוגעת גמורה אלא שאין בה דעת שלימה ממש בלשון הזה עיי"ש ובהכי מיושב מה שהקשה בג"פ על הרא"ש בתשו' שכ' לענין נכפית דמותר לגרשה ולא חש לעתים שוטה דשם א"א לו לדור עמה ושייך שפיר סברא הנ"ל וסברת הטו"ז. וגם בגוף סברת הרב מזאלין יש לפקפק לפמ"ש בנובי"ת אה"ע סי' קכ"ו דאף לאחר שהתירו לו לישא אשה על אשתו מ"מ אם אח"כ תשתפה האשה אולי ירצה בראשונה יותר ויגרש השני' ויחזור לראשונה. וגם אולי שניהם מותרין לו כיון שנשא בהיתר. הגם דלדעתי אינו רשאי לדור בשניהם דהחרם הי' שלא לדור עם ב' נשים וכמדומה שבתשו' ב"י מבואר כן מ"מ סברא ראשונה של הנוב"י קיימת. ושוב שייך תקנתא דידה שישמור אשתו הראשונה דאולי יחזור לה ודוק:

(ב) ומה שנלפע"ד לדון להיתר דלדעתי לא מקרי עתים חלים ועתים שוטה מה שגזרו חז"ל רק אם העתים שוות או עכ"פ ימי שטותה קרובים לימי חלימותה משא"כ כשרוב ימי' בבריאות ואך לפרקים תשתטה לא גזרו חז"ל לאסור גירושין בשביל מיעוט ימי' וקצת ראי' דמה שקראו חז"ל עתים חלים עתים שוטה הוא כשהימים שוין דהרי ביבמות קי"ג מבעי' לן אי חרש לר"א הוא עתים חלים ועתים שוטה ואמרינן שם דנ"מ דאינו יכול לגרש דשמא קידש כשהי' חלים והגירושין כשהי' שוטה ואס"ד דהכונה דרוב ימי' חלים ומיעוט ימי' שוטה י"ל כשגירש תולין ברוב ימי' כדאמרי' בנדה דף נ"ז ע"ב ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב הגם דבלא"ה קשיא בש"ס שם אמאי אין מועיל הגירושין מטעם ס"ס שמא גירש כשהיא חלים ואת"ל כשהיא שוטה שמא הי' הקידושין כשהיא שוטה. לזה י"ל דאף אם קידש כשהיא שוטה שמא אח"כ בעל לשם קדושין ויש ס"ס להחמיר מ"מ אס"ד דרוב ימי' כשהיא חלים אמאי לא הועילו הגירושין וע"כ הכונה דהוא פלגא ופלגא. וכן בהך דבר שטיא זבין נכסי בכתובת כ' דאמרינן דתרי אמרו כשהוא שוטה זבין ותרי אמרו כשהוא חלים זבין אוקי ארעא בחזקת בר שטיא וכ' תוס' דכיון דהוא עתים חלים ועתים שוטה אין ראי' ממה שהוא עכשיו ושם ע"כ הי' העתים שוות דאס"ד דרוב ימיו כשהוא חלים הי' לנו לילך אחר רוב ימיו כמו דאיתא בנדה נ"ז הכ"ל והרי שם בקרקע הי' והקצה"ח סי' ר"פ כ' דבקרקע לענין חזקת מ"ק מועיל רוב להוציא וע"כ מיירי שימיו הי' שוין וע' בקדושין פ"ו דאמרינן לר' נתן דכיון דכ"ע בחזקת בריאים הם עלי' להביא ראי' וכ"ש בבר שטיא דרוב דעלמא בריאים ורוב ימי' לבריאים וע"כ כשימי' שוין. ובתשו' ברית אברהם ססי' ע"ו רצה ג"כ בתחלה לומר בהשאלה שם בספק אם זינתה בימי חלימותה דתולין המעשה ברוב ימי' כמו דאמרינן במעות שנמצא בהר הבית ושוב דחה זאת וכ' דאין תולין ברוב ימים ולא ידעתי איך יתרץ לסברתו שם הראי' מנדה שהבאתי. אך גם לפי סברתו דתולין הדבר באיחור הזמן למה פסקו בבר שטיא אוקי ממונא בחזקת מרי' ולא ראו מה הי' בימים האחרונים. ובאמת הרבה יש לעיין בכ"ז. ואכ"מ לפלפל ומהסברא י"ל דלא עשו חז"ל תקנה רק בשביל רוב ימי' או מחצה משא"כ בשביל דבר שבא רק לפרקים ומיעוט. וג"ז אינו ודאי רק חשש שינהגו מנהג הפקר לא עשו חז"ל תקנה ואף דמצינו דאסרו עגל פחות מבן ח' וחששו למיעוט נפלים מ"מ כבר כתבו הפוסקים דשם עשו תקנה למיעוט כיון דאם ישחוט פחות מבן ח' יבא לידי איסור דודאי איכא מיעוט נפלים ויאכלו אותם (ע' בישי"ע יו"ד סי' ט"ו) משא"כ בזה שהוא רק חששא בעלמא שתבוא לידי הפקר בשביל מיעוט הימים ועתים רחוקים לא חשו חז"ל ולא הי' זאת בכלל תקנה. ובתחלה רציתי לומר דזה באמת כונת הטו"ז מ"ש דבעי שהימים יהיו שוין אך מסוף דבריו לא משמע כן ודוק:

ג עוד י"ל דהנה בנ"ד לא הי' הפלגות שוות ולא הי' בזמן אחד דפעם שני לא הי' בג' ירחים מאלול עד חשוון רק מאדר עד אייר והטו"ז כ' דבעי שיהי' בימים שוות כדרך וסת. אך בתשו' גור ארי' יהודה למחותני הגאון מבראד סי' פ"א פי' בדברי הרשב"א שכ' כדין וסת הכונה שיהי' בג"פ אבל לא בעינן שיהי' בימים שוין. מ"מ גם לדעתו נ"ל דזה דוקא כשתשתטה בכל שנה ושנה. דתלינן המחלה שלה דאינה יכולה לסבול החום ע"כ אף אם לפרקים בא בתחלת הקיץ ולפרקים בא בסוף הקיץ אמרינן דמחלתה גורם זאת שלא לסבול החום או להיפך הקור אבל כשיש הפסק שנה ולפרקים ב' שנים ליכא למימר דאינה יכולה לסבול החום אך מקרה הוא דלפרקים שיש לה צער ודאבון נפש נחלית ואין חזקה למקרים כמ"ש בבית אפרים חאה"ע סי' קי"א והביא ג"כ דברי המק"ח סי' תס"ז שכ' סברא זאת ולפעד"נ דאף מה דאמרינן בב"ק ל"ז דבנגח ט"ו בחודש זה וט"ז בחודש ב' וכו' הוא מועד ג"כ ל"ה חזקה למקרים דכיון דרתיחת השור להזיק תליא במצב המזלות והמזגי יש לענין זה התלות בימי החודש ובנדה לענין וסתות ודאי כן הוא משא"כ כשיש הפסק ב' שנים בינתים י"ל דמקרה היא ולא חשוב למחלתה אך על היתר זה יש לפקפק דשמא כיון דהוחזקה ג' פעמים בחודש תשרי אף שהי' הפסק כמה שנים מיקרי חזקה דאינה דומה לוסתות דוסת שאינה קבוע נעקר בפעם אחת ושמא יש לחלק:

ד והנה בתשו' הגאון רבינו חיים כהן סי' נ"ד הורה להיתר. ונראה אם צדדי ההיתר מועילים בנידון שלפנינו. הנה היתר הראשון דבמקום מצות פו"ר ל"ג חז"ל. הפלא שלא הביא דברי הטו"ז שכ' כן והנרא' שלא הי' בדפוס בימיו. ולדעתי שייך גם הכא אף שקיים פו"ר מ"מ כבר כתבתי דהצלת עבירה היא ג"כ כמו דבר מצו' ואמנם ההיתר הב' שכ' דכיון שזה זמן רב שנתרפאה והיא יותר ממה שהית' רגילה להשתגע בעת הזאת. ע"כ יש להתיר לכתחל' ל"ש בנ"ד דנתרפאה זה ג' חדשים והיתר הג' שכ' דדוקא כשהיא עתים חלומה והיינו שאינה שפוי לגמרי כמבואר בסי' קכ"א סעיף ג' אם גירש כשהיא חלים. אע"ג שאינו שפוי לגמרי ומקור דבר זה בתשו' הרשב"א וע"כ חיישינן שמא תחזור לקלקולא (וראי' קצת נ"ל מתוס' חולין ט"ו ע"ב דבחולה שיש בו סכנה ויצא מהסכנ' בו ביום חיישינן שיחזור לסכנ' ושכיח הדבר והיינו כשעוד חולה קצת) אבל בשהבריא לגמרי ל"ג חז"ל. וככל החזיון הזה שפיר חזי בתשו' בית אפרים סי' קי"א דף קצ"ג ע"ב עיי"ש דמייתי ראי' מירושלמי ר"פ מי שאחזו דאמרינן שם רובא דשמואל אדר"ל דר"ל אמר כשתשתפה. ושמואל אמר כשהיא חלים נותן גט ותחלימני ותחיני. ופי' הפני משה דשפוי משמע שהוא בריא וחלים משמע דאינו חזק:

כ"כ רק דנתרפא מחליו ומ"ה אמר קרא ותחלימני דהוא רפוי מחליו ותחייני היינו שיתחזק כחו א"כ בנ"ד אם יאמר רופא ישראל שהיא בריא' עתה ככל אדם יש לצרף היתר זה. אמנם בגוף לישנא דחלים. משמע בחולין קכ"ג דהוא לשון חזק אך אולי הוא פחות משפוי ויש לפרש פי' אחר בירו' ודו"ק. והיתר הד' שכ' דכיון שקודם נישואין הי' בשטות' הוי מקח טעות והכונ' כמ"ש השואל דנהי דא"א להפקיע הקידושין מ"מ אינו מחויב לחוש לתקנתא דידה לשמור אותה שייך גם בנ"ד דהבעל טוען שלא ידע קודם הנישואין. וי"ל עוד ע"ד שאמרו חז"ל בב"ב מ"ח ע"ב הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן. וכן בזה כיון שעשתה שלא כהוגן שלא גלתה לו לא תקנו חז"ל לתקנתא דידה ויעשה עמה שלא כהוגן וכן מבואר ברמ"א סי' ע"ז דאם קדשה ברמאות ותחבולות כופין אותו לגרש אך לא נוכל לדעת אם לא ידע הבעל קודם הנישואין הואיל והי' גיסה מתחלה:

ה והנה בתשו' מבי"ט ח"ב סי' כ' הובא ג"כ בג"פ מבואר דל"ה עתים חלים שגזרו חז"ל רק כשהוא ביום א' חצי יום חלים וחצי יום נשתטה או להיפך ובאמת קצת משמע כן בר"ה כ"ח דמקשה אהא דכפאו ואכל מצה אילימא דכפאו ד והתניא כשהוא חלים הוא כפקח לכל דבר דע"כ הכונה דהואיל דבשעת אכילה הי' שוטה ואח"כ הי' חלים לא יצא י"ח. הרי דביום א' הי' שוטה וחלים. (אמנם צ"ע קצת דמה מקשה דלמא מיירי בשעת אכילה הי' שוטה וקודם שנתעכל במעיו נחלם והת"ח כ' דבמצה לכ"ע סגי במילוי מעיים וראי' מבלע מצה יצא וי"ל ואכמ"ל). והנה מתוס' חולין ט"ו ע"ב שכ' בשכיח שיחזור ויחלה באותו היום יש לחזק סברת מבי"ט דדוקא ביום א' חיישינן שתחזור למחלתה ובכ"ז מאן ספין ומאן רקיע לסמוך ע"ז לבד אך מ"מ מועיל לסניף. והנה בתשו' שבסוף התניא מבואר דבמקום ספק יש לסמוך על הטו"ז דבזה"ז ל"ש התקנה דאסור לגרש משום גרירה וכיון דבנ"ד הדבר ספק אי תקנו חז"ל הואיל והי' לה קודם שנשאת ב' פעמים המחלה הזאת ולא הודיע' לו. וגם הואיל ולא נמשך ימי מחלתה רק זמן מועט ויש הפסק ב' שנים ע"כ יש לסמוך על הטו"ז. וע' בית שמואל אחרון סי' י' חאה"ע שחיזק דברי הטו"ז עיי"ש והנה הראו לי בס' שאילת שלום שנדפס מחדש כ' להתיר אם מקבלת ברצון כיון דתקינו רבנן לטובתה יכולה לומר לא בעינא. (ובאמת בצ"צ סי' ס"ו משמע דהירושלמי לא קאי רק לענין גירושין בע"כ ולא מיירי כלל במגרש ברצונה וכן בתשו' ב"ח לא קאי רק על מגרש בע"כ) הנה בתשו' הר"ן סי' מ"ח בסוף התשובה כ' כעין זה לענין חדר"ג מב' נשים דאם האשה מוחלת מהני מחילתה דיכולה לומר לא בעינא לתקנתא ושוב דחי זאת דשמא הי' החר' לטובתו ג"כ. ולפ"ז בתקנתא דרבנן דגרירה יכולה למחול אבל זה ליתא דהתקנה הי' להפרישה מאיסורא אותה וגם אנשים אחרים ול"מ מחילתה. איברא דלפמ"ש בחות יאיר סי' ס"ו דבזה"ז ל"ש האיסור להתיחד עם נכרי כיון שהעכו"ם עונשין על זנות עיי"ש אולי ל"ש ג"כ הענין דשלא ינהגו מנהג הפקר. אך לפמ"ש תוס' טעמא דגרירה לפי שלהוטה לתאותה ותזנה ברצון ל"ש סברא זו. סוף דבר כיון דהמבי"ט והטו"ז מתירים והסכימו עמו ב"ש אחרון ושארי בעל חסד לאברהם סי' ד'. ואם כי בכאן נמצאו איזה צדדים להחמיר לעומת זה נמצאו צדדים להקל הואיל ועת שטותה הי' זמן מיעוט ואולי האמת כדברי הבעל שלא ידע הגם שידע שהיא חולנית אבל מענין חולי השגעון לא ידע וביחוד הבעל לא ישמרנה ואולי עוד ירחיק נדוד ולא יתן לה מאומה ועתה הוא רוצה לתת לה איזה סך ואם יגרשנה אולי תנשא והבעל השני ישמרנה והרופאים אמרו שכל מחלתה לפי שלא תדור עם בעל ע"כ דעתי להתיר לגרשה:

(ו) והנה בס' אור הישר מובא תשו' הגאון מ' יושיע העשיל דק"ק שוואבאך והובא בבית אפרים סי' פ"ט בסופו כי ס' אור הישר אין לפני. דאם עשה איזה שטות ויכולין לתלות דמחמת פחד ומרה שחורה עשה כן אין לו דין שוטה וכן מוכח מפירש"י אמ"ש והיוצא יחידי בלילה אימר גנדריפיס וז"ל אני שמעתי חולי האוחז מתוך דאגה וע' בית אפרים שם ד"ה והנה ראיתי בס' מעשה טובי' מאלנקליאה הוא בפחד ורעד בלי סיבה גלוי' כו' הרי שהוא חולי מצד הטבע וכו' ואין בזה המין שום שוטה רק הם עצבים מובדלים מבני אדם מחמת עצבות אבל יש להם דעת בכל מילי. ולפ"ז י"ל דאף האשה כיון דידוע דהיא מחמת צער י"ל דמה שקרעה כסותה כמה פעמים הוא מחמת קרעמפע שיש לה כאשר יקרה כמה פעמים אצל החולים ואף דבגמ' אמרינן דמקרע כסותו לכ"ע הוה שוטה היינו היכא דליכא למיתלי בזה. משא"כ באשה זאת שאמרה בפירוש דהלב כואב לה מאוד ועיקר שטותה מה שדברה הרבה. ובכן י"ל כיון דבדיעבד פסקינן דאף בעתים חלומה ועתים שוטה מגורשת היכי שיש לתלות ואיכא ספק אף לכתחלה יכול לגרש. עוד י"ל דהנה בהא דאמרינין שם בחגיגה לר"ה דבעי שיהי' בכולן דבחדא אמרינן אימר גודריפיס וכו' והקשה בט"א איך תלינין מספיקא להקל בדאורייתא וכתב דאזלינן בתר רובא דעלמא ובאמת כבר כ' זקני הת"ש לענין מים בראש דל"מ רובא היכי שחזינין דאינו מהרוב דהרוב בהמות אין להם מים בראש וכ' בראש אפרים בתשו' שבסוף הספר דתליא זאת בפלוגתא בבכורות מ"ב אי אמרי' הואיל ואשתני אשתני והאריך בזה ע"ש בשו"ת סי' י"ט ובכן י"ל דר"ה דס"ל עד שיהי' בכולן לא ס"ל הואיל ואשתני ור' יוחנן דס"ל אפי' באחת מהן דס"ל הואיל ואשתני. (וע' ח"א סי' א' אות ז') ולפ"ז משוי לי' ספק אבל ודאי שוטה ל"ה. ואף דבמקרע כסותו גם ר"ה הדר בי' מ"מ ל"ה רק ספק וזה דלא כמ"ש בבית אפרים ססי' פ"ט דאף ר"ה משוי לי' ספק רק דר"ה ס"ל דל"א הואיל ואשתני אשתני. ובכן י"ל דדוקא לענין דאורייתא פסקינין דאף באחת מהן הוה ספק משא"כ לענין דרבנן כגון בחומרא דעתים חלומה בעי עד שתהי' שוטה בכולן כמו דס"ל לירושלמי באמת ע' ב"ש אחרון סי' י' מ"ש בזה דלענין עתים שוטה בעי דוקא אחת מהשטותים המוזכר בגמרא דחגיגה ובגור ארי' יהודה דחה דבריו והרבה יש לפלפל בדבריהם ולקצר אני צריך. מיהו מלשון הפוסקים משמע דאף לקולא הוי שוטה אפי' באחת מהן כגון בשחיטת שוטה מותר לשחוט אחריו אותו ואת בנו. ע"כ אין לסמוך על מש"ל. אך לפמ"ש ז' הת"ש דלקולא בעי שיעשה השטות ג' פעמים. א"כ לפ"ז י"ל דבעי לענין עתים חלומה שתעשה השטות בכל פעם ג' פעמים. ובנ"ד לא נודע אם עשתה השטותים בפעם אחת בג' פעמים ע"כ יש לסמוך על היתרים הנ"ל וזה ג"כ תליא בפלוגתא לענין הואיל אשתני:

ז ושוב עיינתי בבכורות מ"ב וראיתי כי דברינו לעיל נכונים מאוד דשם אמרינן אהא דר' אלאי דמטיל מום במקום נקבות חולין תהי בה ר' יוחנן מאן האי דלא חייש לת"ק ולר"י וע"כ ס"ל לר' יוחנן דחיישינן שמא נהפכה זכרותו לנקבותו דס"ל הואיל ואשתני אשתני ומ"ה כשיטתי' ס"ל אפי' באחת מהן ולפ"ז מוכח דפסקינן הואיל ואשתני אשתני אמנם כפי הנראה הרמב"ם לא ס"ל הואיל ואשתני כמ"ש בראש אפרים שם באריכות ועכ"פ לענין איסור דרבנן י"ל דל"ה נשתטה דשמא מחמת חולי היא ובכן יש להקל לגרשה לכתחלה בצירוף סברת הטו"ז ומבי"ט וסברתינו כיון דל"ה רק חודש אחד או ב' במשך כמה שנים והמעיין במבי"ט יכול להעמיס סברתינו בדברי מבי"ט דשם ג"כ ברוב הזמן היא חלומה והנלע"ד כתבתי:

וד' יצילני משגיאות. והנה הסכימו הרבה ת"ח מפה"ק להיתר זה ונעשה מעשה:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה