אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק א· רבי יצחק יהודה שמלקיש

הקדמה

הספר הזה אשר אנכי נותן הפעם לפני קהל לומדי התורה הוא החלק הרביעי מספרי בית יצחק, אשר חנני ה' הטוב להוציא לאור ויכיל התשובות אשר השיבותי לשואלי דבר ה' זו הלכה בחלק אה"ע. גם נקבצו ובאו אל תוכו, באורים ופלפולים בסוגיות הש"ס, אשר מוצאן ומובאן בסדר נשים וביתר הסדרים, הנוגעות אל ההלכות שבחלק אה"ע, או קרובות אל הענינים האלה בדרכי הפלפול והסברא ונתאחדו אחת אל אחת במיתריהן ובקשוריהן. אולם בטרם אבא אל בית זה בניתי, ובטרם אכנס אל חדרי' פנימ' אודה לה' הטוב הרחמן והחנון, על כל הטובה אשר הרבה להטיב עמדי מעודי עד היום הזה:

ואשר מיום היותי לאיש הדריכני בדרכי התורה, והורני ללכת בנתיבותי', חסדי ה' עולם אשירה לדר ודר אודיע אמונתך בפי (תהלים פ"ט) אמר דוד המלך ע"ה ואנכי הצעיר באלפי ישראל אשירה ואהללה שם ה', על חסדו וטובו:

הן בימי נעורי גדלתי בין החכמים, ואור גדול ראיתי יוצא מבית המדרש של גאוני ישראל. אשר התהלכו עמנו, ואשר הי' לבני ישראל למאורות בחכמתם וביראתם הקודמת. ואשקוד על דלתותם, ואט אזני לדבריהם הנאמרים ביראת ה' טהורה, וחסדי ה' עלי גברו, כי הגדולים האלה תמכוני בימין צדקם ויאצילו מהודו עלי, על כל ספקותי ושאלותי השיבוני, כיד ה' הטובה עליהם, ובאור תורתם חמותי וראיתי אור. כן הואיל ה' להטיב עמדי כאשר הייתי לאיש, וקהלות קדושות שמו עיניהן בי, ויקראוני אל על לשבת בתוכן להורות להן הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, וכאז בימי נעורי כן עתה הי' מטוב ה' עמדי, ואשב בין חכמים מקשיבים לקול התורה, ורבים הי' עמדי אשר במקהלותם ובמסבותם הואלתי ללכת בדרך הורו לנו רבותינו הקדושים להבין דבר ה' ולחקור על דבר אמת. ויש אשר שמו עיניהם בי לשאול ממני שאלות בעניני או"ה, ובהבנת דברי רבותינו הקדושים. ובכל אלה היתה יד ה' עלי לטובה, להשיב כפי קט שכלי וכפי אשר הורוני רבותי, ואלקוט שושנים מעל שדי החכמה ואחברן אחת אל אחת וירבו הענינים ויגדלו והחילותי לסדר אותם, ענין ענין למינהו על סדר הש"ע, כאשר ראו חכמי הדור דברי בספרי הקודמים על ש"ע או"ח ויו"ד, וכאשר יראו בספר הזה אשר יצא כעת לאור בע"ה. וע"כ חסדי ה' אשירה אשר עשה עמדי אז ועתה ולדור ודור אודיע תמונת ה' ותהלתו. ברוך ה' המלמדני חקיו ואשר נתן בלבי לדעת ולהבין דברי חכמים וחדותם. ולא מחכמתי כי עמדה לי, רק מטוב ה' וחסדו עמדי:

וארא בחכמים ואבינה בדבריהם, כי בהלכות אשר בחלק אה"ע יסודן כמו קדושין וכתובות, הואילו לרמז בתחלתן על הקשר הנפלא הנעשה בין הקב"ה ועמו ישראל, וכאשר אמרו בברכת אירוסין. מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין וחז"ל דמו הרבה פעמים המעמד הנבחר לפני הר סיני, לקדושין אשר נקדשו ישראל מאביהם שבשמים והי' קודש. והמלך החכם בשיר השירים קודש הקדשים אמר:

צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ואמרו במדרש שם יום חתונתו זה סיני כחתנים הי' וכן פירש"י:

יום חתונתו, יום מתן תורה שעטרוהו להם למלך וקבלו עלו וכבר קרא הנביא ברוח קדשו, כאשר סרו בני ישראל מאחרי ה' לזנות אחרי הבעלים והעשתרות אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי'. כי לאשר התקרב אל ה' ושמע בקולו הי' קדושין, התרחק מעלי' חלילה נדמה כגירושין. והי' איפוא מדעת חכמי ישראל, להעלות הלכות האלה במעלות הקודש לדמותן להקדושין אשר בין הקב"ה, ועמו ישראל ואמרתי גם אנכי ללכת בעקבותם, ואפתח נא פתחא לנפשאי בראש החלק הזה אשר יסודתו באבן העזר, לדבר בדברי אגדה הרומזים על ענין היקר הלזה:

אמרו חז"ל מהיכן זכו ישראל לק"ש, אר"פ בר חמא, ממתן תורה זכו ישראל לק"ש. כיצד אתה מוצא לא פתח הקב"ה בסיני תחלה אלא בדבר הזה, ואמר להם שמע ישראל אנכי ה' אלקיך, נענו כלם ואמרו ה' אלקינו ה' אחד. ומשה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. רבנן אמרו אמר הקב"ה לישראל בני כל מה שבראתי בראתי זוגות שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העולם הזה והעולם הבא זוגות, אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם. מנין ממה שקראנו בענין שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (מדרש רבה ואתחנן פ"ב):

ולמען הבין דברי חז"ל, נחקור בראשונה, איזה הדרך נגה עלי' אור, לדעת מפלאות תמים דעים, להכיר מציאת ה' וקבלת עול מלכות שמים ? והנה לפנינו בזה שתי דרכים, דרך החקירה ודרך הקבלה מאבותינו הקדושים אשר שמעו דברי אלקי' חיים בעמדם לפני הר סיני. דרך החקירה בה נבין ונדע כי יש ה' בארץ. אם נשא עינינו השמימה, ונביט תבל ומלואה, הארץ וכל אשר עלי' צבאות השמים ואור בהיר בשחקים, אם בעין בוחנת נתבונן אל הדר העולם והודו, על הסדר הנכון השורר בבריאה כלה:

אם נראה המון מעשה ה' ורובי פעולתיו כי אין מספר למו אז נקרא ונאמר, מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית, כאשר קרא בחרדת קודש משיח ה' ונעים זמירות ישראל, אחרי ספרו המון הנפלאות אשר תחזינה עינינו בבריאה, וכאשר ביארו מקראי קודש אלה החקרים על דבר אמת, כי דברים גדולים ונוראים כאלה, העומדים על תפקידם, לעשות מעשיהם עפ"י חקים נאמנים אשר הושמו להם, דברים כאלה לא יעשו במקרה, כי המקרה לא יתמיד ולא ירבה גם אין סדר למעשי' וע"כ יספרו השמים כבוד ה' ומעשה ידיו יגיד הרקיע. וכן אמרו חז"ל בחולין ס' דרש ר"ח בר פפא יהי כבוד ה' לעולם. פסוק זה שר העולם אמרו, בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות, נשאו דשאים ק"ו בעצמם וכו' מיד כ"א יצא למינהו, פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם. כי ההוד וההדר הפרוסים על פני השמים והארץ, הסדר הנכון וחקות הקבועים אשר לפיהם, ינוהגו תבל ומלואה, כמו יתמוללו ויגידו מה אדיר שמך ה':

ידך עשונו ויכונונו ומעשה ידך אנחנו:

אולם עוד דרך אחד יוביל אל מקום הקודש, והוא יותר נכון ויותר בטוח מהראשון. כי הופיע ה' מהר סיני ואתה מרבבות קודש להודיע לבני ישראל. אנכי ה' אלקיך! ואבותינו ספרו לנו, אשר באזניהם שמעו קול ה' חוצב להבות אש ועיניהם ראו את החזיון הנפלא הזה, כי ידבר אלקים מתוך האש ללמד תורה ומצות וחקים, ואנחנו בניהם הבאים אחריהם נאמין אמונת אומן בה', ונחלתם שפרה עלינו ע"י האמונה:

וכבר ביארתי דברי המדרש בראשית פמ"ו אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים אני הוא שאמרתי לעולמי די ושמים וארץ די. שאלמלא שאמרתי להם די, עד עכשיו הי' נמתחים והולכים:

אני הוא שאין העולם ומלואו די למלכות כי אאע"ה הכיר בתחלה וידע מציאת ד' יתעלה מצד החקירה והעיון בנפלאות התבל, וכמ"ש במדרש שהי' אברהם מסתכל וחושב בלבו, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר אני בעל העולם. כי הקטן ההשגה ע"י החקירה בבריאה מההשגה. ע"י האמונה בדרך הקבלה, כי ע"י החקירה בעולם אשר לו קץ ותכלית, לא נוכל להשיג עצם הבורא יתברך שהוא בלתי קץ ותכלית ואין לו תחילה וסוף ולא ראשית ואחרית וע"כ אמר הקב"ה לאברהם אין העולם כדאי לאלהותי ולא תוכל להגיע בדרך החקירה בעולם למטרת האמת. התהלך לפני בדרך האמונה והי' תמים ושלם בהשגה הקדושה העליונה ונאמר איפוא באאע"ה והאמין בה' אז חשבה לו הקב"ה לצדקה:

ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה אשר תמונת ה' הביט ומחזה שדי ראה כי פא"פ דבר אתו ה' עכ"ז היתה האמונה בה' נר לרגלו ואור לנתיבותיו וכמאמר המדרש, אז ישיר משה וכו' בזכות האמונה שרתה עליו רוה"ק ואמר שירה, השירה הזאת המלאה רגשי קודש ושלהבת יה השירה הזאת אשר כמו בקול תקרא לכל יושבי תבל ושוכני ארץ מה אדיר שם ה', ואשר נכבדות מדובר בה, ה' ימלוך לעולם ועד הנה היא לא על אדני החקירה נוסדה ולא על מוסדי הדרישה הטבעה אך האמונ' היא היא הבסיס החזק אשר עליו כוננה כי אך בזכות האמונה שרתה עליו רוח הקודש ואמר שירה – וממשה רבינו ע"ה נלמד ונדע כי לא נקל בכבוד האמונה לאמר כי אך מקוצר ומחולשת שכל האדם הי' לנו לחוק להאמין אמונת אומן בה' וע"כ במדה אשר ירבה ויגדל שכל האדם להעמיק בחקירה ועיון גם מוסדות האמונה יתמוטטו ותחת האמונה תבוא רעותי' החקירה הן לא קם עוד נביא כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים ומיום ברוא אלקי' שמים וארץ לא נמצא איש כמוהו אשר יעלה שמימה ויאסוף בחפניו רב חכמה תבונה, ועכ"ז אחרי כל החקירה ואחרי כל הדרישה החליט כי אין טוב מהאמונה. ולכונה זאת אמרו חז"ל במדרש דברים פ"א אלמלא אחר אמר הצור תמים פעלו היינו אומר כי איננו יודע טובו של מדת הדין אולם משה רבינו שכתוב עליו יודיע דרכיו למשה לו נאה לומר הצור תמים פעלו כי לו איש אחר קטן בערכו שם לנו לחוק להאמין בה' אז אמרנו כי אך מקוצר שכלו ומחסרון ידיעתו בחר לו את האמונה וישם אותה לחוק אולם אם איש כמרע"ה אמר הצור תמים פעלו ויוכח לדעת כי אין טוב מהאמונה [תמים ירמז על האמונה ע"ד הכתוב התהלך לפני והי' תמים] הדבר לאות כי קלע אל המטרה. וכן הוא באמת, וא"כ אך לו לבדו נאה לומר הצור תמים פעלו אחרי אשר בו אין לחוש פן יתלו את האמונה בחסרון ידיעתו וכאמור:

ואולי על כוונה זאת אמרו חז"ל בספרי, ותקעתם בחצוצרות, הרי שופרות, והי' לכם לזכרון הרי זכרונות, אני ה' הרי מלכיות ומה ראו לאמר מלכיות תחלה ? אלא המליכהו תחלה, ואח"כ בקש מלפניו שיזכור לך. ובמה בשופר. כי בהגיע יום הדין והמשפט, ומעשה איש ותחבולותיו בפלס יובאו, אז נבקש לנו מנוס ומפלט בצל התורה הקדושה, ובאמונה הטהורה מורשת אבותינו נבטח, כי יוציא ה' לאור משפטינו, ולאשר העובד מצד הכרת הטבע וע"י החקירה, יתנהג ה' עמו ג"כ בדרך הטבע, ולעומתו איש העובד מצד האמונה ודרך תוה"ק, יראיהו ה' ישועות ונפלאות למעלה מדרכי הטבע ואף אם כלה ונתרצה מהטבע להשחית ולבלע חלילה ה' הטוב אור לנו, ולילה כיום יאיר לנו, ע"כ אמרו חז"ל ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות, והמה יזכירו אתכם בקבלת התורה, ובדרך האמונה הטהורה היוצאת ממנה, יראה ה' נפלאות, ולמעלה מחקי הטבע יעשה לנו אותות לטובה, כי יעלה זכרונינו לפני ה' לטובה לחסד ולרחמים:

ואמרו חז"ל בפסחים נ"ז ויקרא יעקב אל בניו, ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר שמא ח"ו יש פסול במטתי, א"ל בניו שמע ישראל ה' א' ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, פתח יעקב אבינו וא' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כי בעולם הזה נסתמו מעיינות החכמה, ונשמת האדם נתונה בגוי' לקוחה מהאדמה, ולא תוכל לעוף במועף לחבק זרועות עולם, לדעת מעשה ה', וכפעם בפעם ערפלי חטא וענני עון יעמדו למסכים בעדו מבלי גלות הלוט הלוטה עפ"י האמת, אולם לעתיד לבא יתקיים בנו והי' עיניך רואות את מוריך ומלאה הארץ דעה, ובערה רוח הטומאה מן הארץ, ואז נבין דרכי ה', נדע ונכיר האמת לדעת כבוד ה'. אולם מועטים המה בעלי עלי' אשר בעודם מתהלכים בין החיים, נגלו להם מראות אלקים, ועיניהם ראו את מעשה ה' כי נורא. ואחד מבני עלי' ההם הי' אבינו יעקב, אשר ה' נצב עליו במראה הסלם וילמדהו דעת להבין ולהשכיל. וטרם הפרד יעקב מבניו ללכת לאור באור החיים, קרא לבניו וביקש להודיע לבניו קץ הימין לגלות המסכה הנסוכה עפ"י יושבי תבל, ולהראות מבעד לערפל גלוי אור השכינה. אכן לאשר עוד לא הגיע. הזמן הנועד להתגלות הסוד הזה נסתלקה ממנו שכינה, ויעקב אבינו חשב, כי עון בניו גרמה זאת ואמר שמא יש ח"ו פסול במטתי, וכשמעו כי בניו קראו בקול שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. נוכח לדעת כי שלמים הם את ה' ואין בהם עון אשר חטא, ורק כי בעוה"ז לא יוכל האדם לדעת ולבא להשגה העליונה הזאת, פתח ואמר ברוך שכ"מ לע"ו, כי כעת העלם יעלם ממנו כבוד ד' מצד מהותו ורק יכירו כבוד מלכותו כפי השגת בן אדם מצד פעולתיו וזה השער לה' צדיקים יבואו בו. לדעת את ה' ע"י האמונה, ואל יהרסו לעלות אל ה'. פן יכשלו ח"ו ואשמו. כמעשה הארבעה שנכנסו לפרדס זה שאמר משה רבינו ע"ה:

ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים, והוא הכרה ודעת ע"י מעשה ה' הגדול והנורא, ובקר וראיתם את כבוד ה' לעת יבא יום ה', והמסכים המונעים כליל יחלופו, אז עין בעין יראו את כבוד ה', הכרה עצמות. וזה שאמרו במדרש בשלח סוף פכ"ג, זה אלי ואנוהו, אמר הקב"ה לישראל, בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת, זה אלי ואנוהו אבל לעתיד לבא אתם אומרים ב' פעמים, שנא' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, בעולם הזה אין לאל האדם להשיג ה' רק מצד פעולתו כאשר אמרנו, אכן לעתיד נכיר ונדע כי ההכרה מצד פעולתיו וההכרה עצומות עם הידיעה האמיתית מתאימות יחד ושתיהן עולות בקנה אחד וע"כ אומרים זה ה' ב' פעמים להורות, כי שתיהן ההכרה, מצד פעולתיו והכרה העצמית אחת הנה ונכיר ונדע הדר כבוד ה' יתעלה:

וכבר ביארתי בספרי שיח יצחק מקרא קודש, הוא אשר דבר לאמור בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד, כי הקרובים אל ה', ידעו כי הוא נעלה מעל כל רעיון ומחשבה, ולא תשיגנו רוח איש, כי קדוש ה' מופרש ומובדל. אולם על פני כל העם הנני מכובד, כי המה קצרי השגה וחסרי רואי וע"כ ידמו בנפשם כי הגיעו לכלל דעת ויתנו יקר לשם ה' בתואר מכובד. ומלאכי מעלה ישאלו:

איה מקום כבודו להעריצו ? בידעם כי קדוש ה' והלא כל מחשבה להשיג ולדעת הדר קדושתו. אולם יושבי תבל יענו לעומתם:

כבודו מלא עולם. בחשבם שע"י העולם יבואו להשגה, ולפניהם די בהשגה הזאת המצערה. ונדב ואביהוא אשר בקדושתם ובצדקתם נדמו למלאכי מעלה, הי' להם לדעת, כי עוד לא השיגו ולא באו לכלל דעת האמת, ולבסוף נאמר עליהם ויחזו את האלקים, וידמו בנפשם כי עין בעין יראו ידעו ויבינו, וזאת נחשב להם לחטאה, והוא אשר דיבר ה' לאמר בקרובי אקדש, כי כל עוד שיתקרבו. אל ה' ידעו כי אי אפשר להשיגו וכי הוא קדוש ומובדל, ורק על פני כל העם הננו בתואר מכובד, ועל פניהם אכבד, ועל כוונה זאת אמרו חז"ל במדרש שהובא בראשית דברי מהיכן זכו ישראל לק"ש, מהיכן באו ישראל לכלל דעת וקבלת עול מלכות שמים, ממתן תורה זכו ישראל לק"ש, כלם שמעו בסיני אנכי ה' אלקיך וענו כלם ואמרו ה' אלקינו ה' אחד. כי ראו והבינו שה' ב"ה הוא מופרש ומובדל, נורא מאוד ומי ישיגנו ומשה ענה אף הוא כנגדם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, להורותם כי כעת רק כבוד מלכותו ישיגו, לדעת הדר כבוד ה' ע"י פעולותיו כפי כח איש עד אשר יערה עלינו רוח ממרום, ונראה ונדעה להשיג הכרה העצמית (וזה שלא כדברי הש"ס שמשה לא אמר בשכמל"ו ומדרשים חלוקים:)

ולהורות לנו הדרך נלך והמעשה אשר נעשה למען התקרב אל ה' ולבלתי נסור מן דרך האמת, הורו לנו רבנן במדרש הזה באמרם כי כל מה שברא הקב"ה בעולם זוגות בראם, מלבד שם ה' כי הוא יחיד ומיוחד נעלה ונשגב, כאשר שר ה"ר שלמה בן גבירל בכתר מלכות:

אתה אחד ובסוד אחדותך חכמי לב יתמהו כי לא ידעו מה הוא. אתה אחד ולשום לך חוק וגבול נלאה הגיוני אולם כל ברואי עולם על צד הרבוי נבראו. ומה רבו מעשיך ה' ובשיח יצחק הבאתי דברי הילקוט חבקוק בן אדם כתיב אלף בלוח ואח"כ שאלני על הקץ, ואמרתי בכוונתו עפ"י דברי המדרש האלף הי' קורא תגר לפני הקב"ה, אמרה לפניו רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי אמר לה הקב"ה, עולם ומלואה לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר כי בחכמה יסד ארץ וגו' למחר אני בא לתת תורה בסיני ואיני פותח אלא בך שנאמר אנכי ה' אלקיך. כי כל העולם נברא ברבוי, וכן יצורי תבל נפרדו איש מרעהו בתמונותיהם ובדעותיהם ועל זה רמזו כי נברא העולם בבית היא האות הראשון בא"ב, אשר בו נמצא הרבוי, ויורה על מושג הפרידה והחלוקה, והאלף הי' קורא תגר למה לא בראת עולמך בי, והכוונה למה לא נברא העולם באחדות אמתי באופן ששלום ואהבה ישתורו בין ברואי תבל, ויקשרו איש אל אחיו באהבה חפץ ורצון, (כאשר תורה האל"ף המרמזת על אחדות גמורה) והקב"ה השיבה כי ע"י התורה יתלקטו אחד לאחד ויתאחדו, כי היא התור' הקדושה, תאחד ותקשר לבות בנ"י, לומדי ושומרי מצותי' ויעשו אגודה אחת. ולעת קץ, תמלא הארץ דעה את ה', רעיון האחדות יכה שורש בלבות בני האדם, ובה' אלקים יתאחדו והי' המשכן אחד והמון הרבבות יתאחד והי' לאחד, וע"כ צוה הנביא לכתוב אלף בלוח לקשר מעדנות האלה הנפרדים ולאחדם, ואז תקוה נשקפת לעת קץ להושע בה' תשועת עולמים:

והנה הרבוי הראשון נראה בשמים וארץ, שני חלקי הבריאה, ויורו על הרוחני והגשמי, ומאז ברא ה' ארץ ושמים נפרדו, ומטרת האדם לאחדם ולצרפם, כמ"ש והי' ביום ההוא אענה נאום ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ, והארץ תענה אה הדגן והם יענו את יזרעאל (הושע ב), כי זאת תעודת האדם בתבל, ללכת בדרכי ה' לעשו' מצותי' ואז יכיר וידע את ה' הטוב ויהי' הקשר בין השמים והארץ קשר אמיץ וכמאמר הכתוב ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (תהלי' ח) כי החכמה והדעת הגבורה והתפארת אשר לשם ה' יתעלה, נראה אנחנו בארץ סביבותינו, וע"י צדקה וחסד, מעשים טובים וישרים, יבין דרכי ה' ואור גדול שואף זורח בארץ, וקרני' מאור הצדק והיושר, לרקיע השמים וכל צבאותיו וע"י נכיר ההוד וההדר אשר בשמים, וסובב סובב הולך הדבר, השמי' משפיע מטובה לארץ וכמאמר הנביא וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה, וע"י הדברים האלה העומדים ברומו של עולם נדע את ה', ונכיר הודו בשמים, והשמים גם המה ישפיעו מטובם לארץ, וצוה ה' את הברכה לענות את יזרעאל, ולהושיע לעמו לתת להם רחמים. והי' איפוא השמים והארץ הרחוקים זה מזה מרחק היותר רב והיותר גדול בעולם, ע"י מעשה המצות לאחד להשפיע מארץ לשמים ומשמים לארץ ועל כונה זאת אמרו במדרש יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ ולאחדם בקשר אחדות בל ינתקו:

והזוג הב' היא חמה ולבנה, גם בהן נמצא רחוק מקומי, לאשר רחוקות הן אשה מרעותה הרחק רב, ובכל זאת תתאחדנה ע"י השפע המושפע מהחמה ללבנה, כי היא - הלבנה אין לה אור עצמי, ורק מקבלת היא מהשמש, ותפיץ אורה עפ"י האדמה להאיר ליושבי' והדבר הזה יעורר בלבנו רעיונות נשגבים להכיר ולדעת בורא עולם מאפס ותוהו, וכי הוא יראה ויבין מעשה איש ותחבלותי' ויוצר עין יביט ונוטע אזן ישמע, ללמד לאדם דעת. וכאשר ביארתי דברי חז"ל באמרם, ג' דברים נתקשה משה עד שהראה לו הקב"ה ואחד מהם דבר הלבנה, אשר נאמר עלי':

כזה ראה וקדש. כי כל מקרה איש פרטי וכל תוצאות ותולדות עם ישראל, לה ולמולדותי' נדמו. כאשר כ' בארוכה בדרוש האמונה והאחדות. ואמרו חז"ל בנדרים ל"ט, אר"י מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה, שמש ירח בזבול מה בעין והא ברקיע קביעין מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפני הקב"ה רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים ואם לאו אין אנו מאירים וכו'. ונוכל לרמז בדברים אלה, כי הורו אשר השמש והירח, שבהם נראה בעצם וראשונה השפעה וקבלת השפע, אף המה רגזו לקראת האנשים החטאים בנפשותם, אשר הצו עדת ה' על משה בחיר האדם, ויאמרו כל העדה כלם קדושים ומדוע תתנשאו, ולא ידעו ולא הבינו כי גדול ערך נביא ה' מהם ועל ידו, ורק על ידו הנחיל ה' תורה לישראל והוא המשפיע אור התורה והדעת לעמו, והמה הביטו אליו ונהרו ושני המאורות מורים המה, על חיוב הכנע והשתעבד הקטן נגד הגדול ממנו, כמו יגידו. אם ימוטו יסודות אלה, מנתונ' וקבל' והכרת טובה לנותן מאת המקבל, אז גם אורם יחשך. כי בלעדי יסודי הצדק והיושר האמת והאמונה נחדל גם אנחנו והיינו כאין.

ולא לבד בחכמה ודעת. הוטל על איש חכם ומבין דעת, להאציל מרוחו על מי שקטן ממנו, להורותו וללמדו חכמה ודעת, וכאשר יציג לפנינו המלך החכם את החכמה הקוראה לפתי וחסר לב ואומרת לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי כי כן הוטל ג"כ על איש חונן מה' בהון ועושר, להאציל מטובו לעני ודל, ולתמוך ידו כי מטה וכמאמר חז"ל הדבק במדותיו של הקב"ה, מה הוא רחום אף אתה רחום, וכמו שהקב"ה משפיע עלינו רב טוב, כן עלינו לתת לאחינו האביון ולחוננו בצר לו:

ואמרו חז"ל (ב"ב י') ר"פ הוה סליק בדרגא אשתמיט כרעא בעי למיפל וכו' א"ל רב חייא בי רב מדפתי שמא עני בא לידך ולא פרנסתו. וכוונתם כי הקב"ה מקים מעפר דל, ומאשפות ירום אביון להושיבו עם נדיבים, ואז חובה קדושה רובצת עליו, לפתוח את ידו ולהעניק לאחיו האביון כמאה"כ מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו (משלי י"ט). אולם אם יאמץ לבו ויקפוץ ידו מתת לעני ודל, ה' הטוב יאמר לו רדה, וממרום שבתו ישפילוהו, ועצם ידו מחסור יביאנו, כמאמר המלך החכם יש מפזר ונוסף עוד. וחשך מיושר אך למחסור (שם י"א) וע"כ כאשר ראה רחב"ר מדפתי, כי עוד מעט ונפל ר"פ כי נפחת דרגא מתותי', הוכיחו כי יראו לו מן השמים כי עני בא אליו ולא פרנסו ועי"כ נגזרה עליו גזרה לנפול ולרדת ויעוררהו להטיב עוותתו בזה:

הזוג הג'. אדם וחוה. ועל זה אמר הקב"ה טרם העשותו:

לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, וכן ראה ה' הטוב, כי לא טוב לאדם לשבת בחשך. וללכת תועה בדרכי לבו, ויתן לעמו תורה ומשפט, ובזה קידש עמו ע"י חופה וקדושין. ונגד שבעה דברים שאיש חייב לאשתו, כמו לפרנסה ולתת לה מדור לסוכך עלי' ולשומרה, נתן ה' לעמו, ארץ טובה ומברכת ויסוכך עליהם באברתו, וכן החובה על הבעל לגדל הבנים לת"ת לאהבה וליראה את ה'. וכן נשים זכיין באתויי בנייהו לבי כנשתא, והפליגו חז"ל בענין הזוג וקדושי אשה שיהי' הדברים לשם ה' ומהתאחדותם יאחד שם ה', יו"ד מאיש וה"א מאשה, והי' ה' אחד ושמו אחד, וע"כ אמרו עוד שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות בישראל כאמרם שבטי יה עדות לישראל, אימתי הם עדות לישראל בזמן שהם שבטי יה, כי אם נשמרו מהתחתן בנשים שאינן ראיות, ובחרו בנשים יראות ה' ושומרות מצותיו, אז אשת חן תתמוך כבוד, והתאחדות הזאת תביא פרי קודש, ובנים יולדו ישמרו דרך ה', ותורה צוה לנו משה, תהי' מורשה לקהלת יעקב ולא ירתק חבל הכסף המקשר לבות בני ישראל לאביהם שבשמים, וההיפך חלילה בהפכו כמאמרם זכה עזר לא זכה כנגדו:

וכבר אמרו חז"ל במ"ק י"ח מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. כי גם זה מאת ה', וארבעים יום מקודם היצירה נועד מה' בת פלוני לפלוני. ובידענו כי ה' אך טובתנו יבקש, ע"כ עלינו לשמוע למצותיו בכל עניני קדושין ונשואין, לבלי התערב והתחתן את נשים זרות, לבלי יסירו את לב העם מאחרי ה'. וע"ז נאמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב ורק אז ישכון בטח, ולא ישלטו בו לרעה, אם עין יעקב בדד הוא, ולא התערב בגוים להיות עמהם עם אחד. כי לעולם לא יפסק הקשר בינינו ובין אבינו שבשמים, והתורה הקדושה תקשר לבותינו לאב הרחמים והחסד. והזוג הג' במספר ארבעה הזוגות יעיררנו על הרביעי והוא עוה"ז ועוה"ב, כי עוה"ז הוא עולם המעשה, בו נעבד נחרש ונזרע למען הכין לעוה"ב, וטובה שעה אחת בעוה"ז בתשובה ומע"ט מכל חיי העולם הבא ובזה יכין וישפיע עוה"ז לעוה"ב, אולם העוה"ב ישפיע אורו לעוה"ז, כמאמה"כ יצפון לישרי' תושי', והתקוה לו תמתיק לאדם מרירות הזמן, ויסבול בדומי' כי נטל עליו, והנה הקב"ה הוא מקור ההשפעה אכן כביכול אינו מקבל ההשפעה וזה אך אם נאמר כי הכרת ה' הוא ע"ד האמונה המקובלת לנו ממעמד הנבחר אולם אם ההכרה. וההשגה לא תוכל להיות רק ע"י חקירה באמצעות שכל האדם אז ע"צ הריחוק גם כביכול הקב"ה מקבל שפע מן נבראיו אחרי אשר אך על פיהם יתפרסם שמו וזה לא תהי' והכוונה הזאת צפונה בדברי חז"ל המובאים בפתח דברינו כי כל מה שברא הקב"ה בעולם ברא זוגות היינו כי כן הי' הסדר בעולם ואחד משפיע ומקבל השפע ולחברם יחד אולם אחד הוא הקב"ה וכו' כי כביכול מרבה להשפיע ואינו מקבל שפע כלל והביא המדרש ראי' לדבריו מנין ממה שקראנו שמע ישראל וכו' אשר בו ידובר מהאמונה כאמור למטה ואחרי כי אך האמונה הוא המסלה העולה בית אל שוב נכיר ונדע כי אחד הוא אלקינו משפיע באין קבלת שפע כלל ע"ד שאמרנו:

והנה בזוג הג' הנזכר למעלה, ניתן לנו מהתיה"ק חקים ומשפטים דינים ואזהרות רבות חלוקות להלכות רבות אשר בהן נראה את הדרך הנכון ללכת בה אשר לרחק ואשר לקרב. והאזהרות האלה כלן קדושות כלן טהורות כלן נכונות לטובת האדם להצלחתו ולתועלתו, כי בזה אשר אסרה התוה"ק העריות מלבד כי יש בזה כונה נסתרה אשר אלקים הבין דרכה ומי יעמוד על דעת עליון הן גם עפ"י חוקי הטבע קרוב הדבר אל השכל הישר וההגיון הנכון. כי כאשר אנו רואים בטבע הצמחים אשר אך בהתאחד שני מינים שונים בטבעם ובתכונתם תעלה ההרכבה יפה להוציא פירות נחמדות למראה וטובות למאכל כן גם אצל האדם למען העמיד תולדות ולהוליד בנים ההכרח כי האיש והאשה שונים ורחוקים יהי' במזגם ותכונת נפשם והעריות אשר אסרה התיה"ק הנה אחרי כי קרובות זל"ז עד למאוד וממקום אחד יבואו הנה גם במזגם ותכונת נפשם יתאחדו כאשר כן אורח כל בעלי משפחה אחת ולכן אסרה תוה"ק שבתם יחדיו וע"ד רמז יש להלביש הדברים האלה במאמר הכתוב, אעשה לו עזר כנגדו כי העזר אשר יעשה לאדם יהי' "כנגדו" הכונה ממזג אשר יתנגד לו כי כן ההכרח לטובתו ולהצלחתו ואמרו חז"ל דליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא. כי כן דרך בעלי מזגים שונים בבואם יחד לריב זע"ז (ובזה תינח לנו קו' הש"ס על סתירת תיבת עזר למלת כנגדו) ובספרי עה"ת ביארתי בסגנון כזה מקרא קודש וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו ודרשו חז"ל (יומא ע"ח) על עסקי משפחות שנאסר להם עריות ויפלא מה ענין עסקי משפחות לבשר תאוה שהתאוו ועם האמור למעלה נאמר כי אחרי אשר סיבת איסור העריות הי' למען יתחלפו וישתנו המזגים אשר זאת היא תנאי הכרח לתולדות האדם והנה מזג אדם תלוי במקום ובמזונות כי מי שנולד במקום אשר שם האויר קר מזגו קר וכן מי שמזונותיו דברים חרופים היא ממזג החם וכן להיפך ואז בהיות ישראל שרוי' במדבר אחרי שהי' כולם במק"א ואכלו כלם מן הי' כלם שוים במזג ולכן לא יכלו להבין איסור העריות כיון שבהבטל הסבה הי' להבטל גם התולדה וכאמור. והאזהרות האלה מסודרות לנו דבר דבור אל אפני' בש"ס ובאהע"ז אשר דבריהם המה לנו למאורות אפס ההלכות האלה רחבו ונסבו למעלה ראש, ועוד בכל יום יום יתילדו על ברכי המורים שאלות שונות בענינים שונים, ולפתרן נשאב מים ממעיני החכמה, כרו אותם הפוסקים ראשונים ואחרונים, ולפעמים שמו רעי עיניהם בי וישאלוני חות דעתי, ואני מיראי הוראה, כי ההלכות האלה נוגעות לאסור כרת, ולעומת זה מצוה גדולה להשיב לשואלי דבר ה' זו הלכה וידוע דברי חז"ל שאמרו כל המתיר עגונה כאלו בנה אחת מחרבות ירושלים. (כי הוא נמשלה לעגונה), ולכן יש אשר נמצאתי לבקשת השואלים, ובחמלת ה' עלי יגעתי ומצאתי לפלפל בדברי הפוסקים לברר הדין כיד ה' הטובה עלי וספרי זה הוא תוצאות אלה השאלות והתשובות כאשר אמרתי בפתח דברי ולא קבעתי הדברים להלכה לסמוך עליו אך לעיין ולראות ולשקול דברי בפלס. ואם יסכימו עמי לדבר הלכה ואהי' כמסייע לדבר מצוה ישמח לבי גם אני:

ואפרוש כפי לאבי שבשמים, והנני מודה ומשבח לה' הטוב כעל כל תגמולוהי עלי, אשר לקחני מבית אבי הרב היחסן ירא ה' מרבים הצדיק המפורסם מוה' חיים שמואל שמעלקא זצלה"ה נכד הגאונים הצדיקים מוה' אלעזר רוקח זצלה"ה אבד"ק אמשטרדם והגאון בעל ת"ש ושאר גאונים. ואבי הרב זצלה"ה לוקח אל על ונאסף אל עמי' בהיותי צעיר לימים ועלם רך. ואמי מורתי הצנועה החסידה וצדקת מ' מרים מירל ז"ל נכדת הגאונים מהר"ם פדואה ומ' שאול וואהל מהר"ם לובלין ש"ך וטו"ז זצלה"ה גדלתני, ואתה אבי שבשמים בזכות אבותי אלה הקדושים מצאת את עבדך לטוב להושיבני עם נדיבים, ולשבת כסאות למשפט, בערים גדולות ובקהלות קדושות, ונתתי בלבי להבין ולהורות אודך ה' על רוב חסדך ואתפלל על העתיד לתת לי כח ועצמה להגות בדברי תורתך הקדושה להגדיל תורה ולהאדיר כמאמר דוד המלך ע"ה לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני, כי דברי תורה הי' אצלו הכרחים ובם חי' יחי', וכאשר לא ישכח איש לאכול ולשתות להשלים הלחות השרשי, ככה זכר יזכר האיש השלם דברי התורה, להחזיק נפשו במצות ה' ובנועם אמריו. וכאשר אמרו חז"ל במדרש פ' בחקותי:

אם בחקותי תלכו, הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית פלוני אני הולך, והי' רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, הה"ד אם בחקותי תלכו. וכוונתם שדברים שהאדם זוכר בהם, מעצמו, והם צרכי גופו וגויתי, הי' דוד המלך ע"ה מוכרח לעשות ולפעול לבלי ישכחו ממני אולם בד"ת בלי שום כוונה ופעולה, הי' רגלי מוליכות אותי לביהמ"ד ולבתי כנסיות, כי לא נשכחו ממנו ולא הסירם מלבי והם חיי נפשי וכן אמרה תוה"ק אם בחקותי תלכו, ותחשבום כדברים הכרחים מחזיקים החיות מבלי הכרח לעורר אתכם לעשותכם, אז יריק ה' ברכה עד בלי די להחיותינו כיום הזה:

כן יהי' ה' עמדי ויזכני ללמוד וללמד ולהגות בתוה"ק ולא אכשל בדבר הלכה חלילה ואהי' דברי לחן ולרצון לפני אבינו שבשמים אמן אמן סלה ועד:

וכה אפרוש כפי ואתפלל אליך מרום בעד האשה אשר עמדי הוא זוגתי הרבנית הצנועה והחסידה מרת גליקל תי' בת הרב הגאון הצדיק מוהר"ר

שמואל

בירנבוים מדובנא זצלה"ה שהי' חתנא דבי נשיאה הגאון רשכבה"ג ר'

עקיבא איגר זצוקלה"ה אבד"ק

פוזנא אתה ה' החי' אותה לאורך ימים השביעה נעימות נצח מיו"ח תן לה משאלות לבה וארשת שפתה בל תמנע מאתה סלה:

ומברכותך אדין כל יבורך גבר ירא ה' הוא חתני האהוב כבן לי הרב הגאון הג' החריף ובקי בחדרי תורה איש האשכולות כש"ת מוה"ר נתן לעווין שליט"א האבד"ק ראהטץ יצ"ו ורעיתו היא בתי יחידתי הרבנית הכבודה והצנועה טובת לב מרת

הדסה תי'. אנא ה' הרם קרנם בכבוד ומברכות פיך יברכו, והי' עיניך צופיות עליהם לטובה להאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים יראו נחת מיוצאי חלציהם המה נכדי היקרים אהובי רוחי ה' עליהם יחי' ושמש הצלחתם תלך הלוך וגדול לא תכבה לנצח וחתני הרב הגאון נ"י יזכה לשבת. על דלתי התורה מתוך נחת והרחבה ולאור תורתי ילכו רבים וגדול יהי' כבודו אמן:

אמרתי להעתיק פה בראש הספר סנסן אחד מחדושי לסוגיא דמצא שט"ח ב"מ י"ג אשר בו נכבדות ידובר בענינים המסתעפים לקונטרס עגונות אשר בתוך הספר:

(א) תוס' י"ג ע"ב ד"ה הא קאמר להד"ם. הקשו לעיל דא"ר יוסי נפל ליד דיין הרי הוא בחזקתו ול"ח לפרעון ואמאי לא יהי' נאמן לומר פרעתי מיגו דאי בעי אמר מזויף דאז אפי' קיום לא יועיל כמ"ש תו' ונ"ל לישב קו' התו' ונבאר מקודם בסוגיא דלעיל דף ז' מה שנ"ל לישב דעת הראב"ד פכ"ג ממלוה שחולק על הרמב"ם דס"ל באבד שטר אף תוך זמנו נאמן הלוה לטעון פרעתי והראב"ד חולק. והקשה הש"ך סוף סי' מ"א מב"מ דף ז' דס"ל לרבנן אפי' בעודה תחת בעלה לא יחזור דאימר צררי אתפס' הרי דאפי' בכתיבה דלא ניתן לגבות מחיים נאמן לומר פרעתי בעודה תחת בעלה וכ"ש בשטר. ונ"ל לישב ע"פ מה שכתבתי בספרי ליו"ד ח"ב סי' י"א לישב דברי הר"ן בקדושין פ' האומר גבי ע"מ שאתן לך מאתים זוז שכ' דאם כנסה נאמן לומר שנתן המאתים זוז דכיון שכנסה מהימן הוא כדאמרינן כל שפא ושפא זימני' הוא וראי' תמוה מאוד ועיין בנתיבות סי' ע"ח ומה שכתבתי בספרי על דבריו. ופירשתי דברי הר"ן והגמ' דמשני שאני התם דכל שפא ושפא זמנו היא והקשה הש"ך דא"כ הו"ל לאחר זמנו וקשי' פשיטא כמו דמקשה בגמ' ע"ש דהנה קשי' בגמ' אמאי אמרינן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו ומוציאין ממון והלא חזקה לא עדיף מרוב ואיך מוציא ממון עפ"י רוב ואין הולכין בממון אחה"ר וכבר הקשה כן בתרומת הדשן סי' ר"ז. אמנם אני פירשתי בב' דרכים או ע"פ דברי הריב"ש סי' שע"ט דתרי חזקה עדיף מרוב א"כ כיון דאיכא חזקת חיוב וחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו עדיף מרוב ומוציאין ממון אמנם בדברי הריב"ש יש לפרש דלהחמיר קאמר הריב"ש דאף דרובא וחזקה רובא עדיף מ"מ תרי חזקות לא גרע מרוב, אבל עכ"פ לא עדיף מרוב ולכן בספינה המוטרפת אעפ"י שרובן לאבד מ"מ משום חזקת אשת איש וחזקת חיים הוא שוה לרוב ואם נשאית תצא ועיין נוב"י אהע"ז סי' מ"ג ולפ"ז נדחה סברתי. ע"כ פירשתי עוד דרך אחר דלפי המבואר בריש פ' האשה שנתארמלה דרוב משוה לטענת נגד הרוב כשמא כמבואר שם כיון דרוב נשים בתולות נשאית כברי ושמא דמי ואף למסקנא קאי סבר' זאת כמבו' בתו"י א"כ כיון דאינו יודע אם פרעתיך חייב על כן אמרינן חזקה אין אדם פורע תו"ז דהיא כמו רוב ומשוה טענת פרוע לשמא והו"ל אינו יודע אם פרעתיך וכבר קדמינו בסברא זאת בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' ס"ב עיי"ש:

א"כ יתפרש דברי הגמ' בדרך הזה דהנה בשני שותפין ואחד עשה כותל כל עוד שלא עשה הכותל אין כאן חיוב מאחד לחבירו ורק כשאחד עשה כותל קנה הכותל בקנין חצר ומחיוב לשלם לחבירו החצי א"כ כשטוען ששילם קודם גמר השפא לא התחיל כלל חזקת חיוב ול"ש ב' הסברות דחזקת חיוב אין כאן כיון שטוען ששילם קודם גמר השפא ואין דומה למלוה שהתחיל החיוב בשעת הלואה וגם אינו יודע אם פרעתיך ל"מ דהוה ספק פרעון קודם הלואה ועיין בש"ך סי' ע"ה וזה כונת הגמ' שאני התם דכל שפא ושפא זמנו הוא והכוונה דבכל שפא התחיל חיוב לשלם. א"כ קודם גמר שפא לא התחיל חיוב כלל ונאמן לומר ששלם קודם גמר השפא.

ושפיר מייתי הר"ן ראי' דהנה בקידשה ע"מ שיתן לה מאתים זוז כ' הר"ן דאין כאן שום חיוב רק אם רוצה ליתן מקודשת ואם אינו רוצה ליתן אינה מקודשת וכ' עוד הר"ן דאם כנסה בטל התנאי ומ"מ המעות הי' חוב כיון דאדעתי' הכי נסבה ולכן שפיר כ' הר"ן דאם טוען שפרע קודם שכנסה ל"ש אין אדם פורע ת"ז והיינו מטעמא דחזקה דאין אדם פורע לא עדיף מרוב רק דמהני משום דמצרף בהדי חזקת חיים ומשוה לטענתו כברי ושמא אבל אם טוען שפרע קודם שנעשה חיוב. דליכא חזקת חיוב שוב אין הולכין אחר הרוב מהסברא שכתבתי והיינו שכ' דכיון דכנסה זימנא הוא והכונה דאז מתחיל החיוב ושפיר מייתי ראי' מכל שפא ושפא זימני' היא כמו שפירשתי והדברים ערבים ומתוקים בעז"ה:

ב ומעתה מיושבין דברי הראב"ד דשפיר פוסק הראב"ד אף בנפל השטר אינו נאמן לטעון פרעתי תוך זמנו דחזקה דאין אדם פורע ת"ז והיינו מהסברא שכתבתי דכיון דאיכא חזקת חיוב ורוב מוציאין ממון וכן דעת הבעל המאור בריש כתובות:

אמנם נ"ל דבכתובה כיון דלא ניתן כתובה לגבות מחיים אין כאן שום חזקת חיוב בעודה תחת בעלה ואף דאם נתאלמנה או נתגרשה גובה מנכסים משועבדים משעת נשואין זה משום דכשמת או נתגרשה הותחל השיעבוד למפרע אבל בעודה תחתיו אין כאן שום חיוב דהרי הוא לא לוה ממנה רק דחכמים תיקנו שלא תהי' קלה בעיניו להוציא' וכן בנתארמלה בעודה תחתיו אין כאן שום חזקת חיוב ואף דנכסים משועבדים משעת נשואין לגבות ממשעבדי ובכתב לה אף משעת אירוסין אין כאן תימא לומר דבחיי הבעל אין כאן שום חיוב דכיוצא בזה מצאנו דנכסי השואל משועבדים משעת שאלה ועכ"ז תנן במשנה דב"מ דבספק פטור בטוען שמא דהוה אינו יודע אם נתחייבתי וכ"כ בשיטה מקובצת וכ"כ בקצוה"ח סי' ש"מ וה"ה בכתובה י"ל כן ומצאתי ראי' ברש"י כתובות נ"ג ע"א אהא דאמרינן ארוסה שמתה אין לה כתובה שאין אני קורא כשתנשאי וכ' רש"י הלכך כ"ז שלא מת ולא גרשה לא נשתעבד לה ולא ירש ממנה כלום וכ' בשיטה שם דאפי' לב"ה דלא דרשו מדרש כתובה הטעם דאין לה כתובה דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ובודאי כונת רש"י דאח"כ נשתעבד למפרע ולכאורה י"ל דרש"י כרמב"ם ס"ל דכתובת ארוסה לא גבי' ממשעבדי אבל א"צ לזה דדברי רש"י כפשטן כדכתיבנא והכי מוכח מתוס' סוטה כ"ה ע"ב ד"ה בה שהקשו אמאי בס' זנאי מתוך שלא שותות לא נוטלת כתובה לר"ה ור"י דברי ושמא ברי עדיף אמאי לא נוטלת הכתובה ואמאי לא הקשו לכ"ע דבאינו יודע אם פרעתיך לכ"ע חייב וכאן ודאי נשתעבד וספק אם זינתה הו"ל אינו יודע אם פרעתיך ולומר כיון דטענינין ליתמי הוה טענת ברי כמ"ש הרא"ש ר"פ האשה שנתארמלה ע"כ ל"ה אינו יודע אם פרעתיך רק טענת ברי א"כ גם לר"ה ור"י ל"ק ומה הקשו תוס' וע"כ ס"ל דהוה טענת שמא רק דהוה אינו יודע אם נתחייבתי כיון דלא נשתעבד מחיים כמ"ש. הארכתי בזה לפי שראיתי בהפלאה כתובות דף פ"א ד"ה ואמאי ספיקא שכ' דהוה אינו יודע אם פרעתיך בספק זכאי ולפע"ד נעלם ממנו לפי שעה דברי התוס' דסוטה ועיין תוס' ב"מ כ' דלא תיקנו מעמ"ש בכתובה משום דאינו חייב עתה וע' בש"ך ריש סי' קכ"ו דמלוה אף שלא הגיע זמנו מהני מעמ"ש רק דהש"ך כ' דכתובה שאני דהוה בספק ואמנם לשון תוס' יש לומר כנ"ל דלע"ע אינו חייב כלום כדכתיבנא רק דעכ"ז קשי' כיון דאח"כ כשימות הרי למפרע משועבד וליהני מעמ"ש ולכן כתבו עוד דהדבר בספק שמא לא יבוא לידי גבי' ולע"ע ל"ה שיעבוד כלל ודוק. ושוב ראיתי בבית מאיר סי' ט"ז סעיף ב' שכ' ג"כ בשם הרא"ש דכתובה לא התחיל חיוב רק אחר מיתה או גירושין ומ"מ גובה ממשועבדי כמ"ש הש"ך סי' ס"א סעיף י' וסי' ט"ו סעיף ל"ה ודברי הרא"ש הוא בפי' אעפ"י עיי"ש:

ג ועכ"פ מיושב קו' הש"ך על הראב"ד דדוקא בחוב דאיכא חזקת חיוב אמרינן חזקה אין אדם פורע תו"ז והרוב משוה טענת הלוה לשמא והו"ל אינו יודע אם פרעתיך משא"כ בכתובה והיא עודה תחת בעלה לא יחזור אף תוך זמנו אם הבעל טוען פרעתי או שהתפיס צררי דכיון דלע"ע ליכא חזקת חיוב והספק פרעון נולד השתא בעוד דליכא חזקת חייב אף שאח"כ יגרשה או ימות הוה ספק פרעון קודם חזקת חייב והוא ממש כמו שפירשתי דברי הר"ן ובזה מיושב קו' תוס' בגיטין דף ל"ד וב"ב דף ה' אמאי אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה הלא הוי ת"ז ות"ז א"צ שבועה להנ"ל ניחא דכיון דל"ה מחיים שום חזקת חיוב חיישינן שמא פרע קודם שנתברר החיוב כדכתיבנא מיהו גם תירוץ תוס' צריך דקשי' עדיין למ"ד הולכין בממון אחה"ר כמו שיבואר ולפי מה שביארתי נכון מאוד פלוגתא דר"י ורבנן בב"מ דף ז' דר' יוסי ס"ל עודה תחת בעלה יחזור לאשה דל"ח לפרעון ורבנן ס"ל חיישינן לצררי ולא נודע טעם מחלקתן להנ"ל נכון מאוד דהנה ר"י ס"ל בב"ב דף צ"ג דהולכין בממון אחה"ר אף להוציא ממון ומ"ה ס"ל עודה תחת בעלה יחזור לאשה דל"ח לפרעון אף דבכתובה ליכא תרי חזקה כיון דספק שמא פרע קודם שהותחל החיוב מ"מ בחזקה דאין אדם פורע תו"ז מוציאין ממון ורבנן פליגי אר' יוסי וס"ל אין הולכין בממון אחה"ר ורק משום תרי חזקה מוציאין ממון משא"כ באיכא ספק קודם חזקת חיוב:

ד ומעתה נבא לישוב קו' תוס' שהתחלנו בדף י"ג אמאי אמר ר' יוסי עודה תחת בעלה יחזור לאשה ויהי' נאמן פרוע במיגו דמזויף והיינ' אי אמרינן מיגו במקום חזקה דאם יטעון מזויף לא נחזיר מחשש שמא יקיימנו ומ"מ מזיוף הוא להנ"ל נאמר הנה ביד יוסף ב"מ דף ז' אות קל"ח מיישב קו' תו' אהא דא"ר מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים יחזיר משום שאין גובין בו וביש בו אחריות נכסים לא יחזור בטוען מזויף. והקשה תו' למה לא יחזור אם יקיים השטר שפיר יגבה בו מיתומים ומלקוחות ואם לא יקיים גם מיתומים ומלקוחות לא יגבה בנטעון מזויף או פרוע ותירץ ביד יוסף דהנה בשטר שנמצא ואיכא ריעותא גדולה צריך קיום מדאוריי' ול"מ קיום רק בעדות שמעידין חתימת יד העדים בטביעת עין או שהעדים עצמם מעידין על חתימתן ול"מ קיום ע"י דימוי החתימות כמ"ש הש"ך סי' ס"ט דהיכי דצריך קיום מדאוריי' ל"מ דימוי החתימות ומ"ה במצא שט"ח לא יחזור דחיישינן כשנחזור לו ולא נדע שנאבד יקיים ע"י דימוי החתימות ויגבה מיתומים ומלקוחות שלא כדין דבאמת שטר זה צריך קיום מדאור' והוא תי' נחמד כדברי' מבואר בש"ך סי' מ"ו ס"ק ט'. לישב דברי הש"ע נמצא שטר קדושין דאין חוששין לקדושין דמצא שטר צריך קיום מדאו' ובקצה"ח הקשה עליו מתו' כתובות צ"ב במצא שטר שכ' בו הנפק עי"ש אבל אין תימא אם הש"ך מישב דברי הש"ע אם כי תוס' כתובות לא ס"ל סברא זאת וצ"ע על היד יוסף שלא הביא דברי הש"ך אך לפ"ז תיקשו על ר' יוסי איך אמר עודה תחת בעלה יחזיר לאשה יהי' נאמן במיגו במזויף ואם יטעון מזויף לא נחזור דעכשיו צריך קיום מדאור' ושמא תקיים ע"י דימוי חתימות ותגבה מיתומים אמנם לפי אשר הקדמנו קו' תו' מיושב בטיב טעם דהקצה"ח סי' מ"ו ס"ק ח' כתב דמה"ט ל"מ קיום ע"י דימוי החתימות דזה ל"ה רק סימנים ובסימנים אין מוציאין ממון כמ"ש תו' חולין צ"ו והנה בסברת התוס' כבר כתבתי במקום אחר דמה"ט אין מוציאין ממון בסימנים דסימנים ל"ה רק מטעם רוב ואין הולכין בממון אחה"ר ומה"ט אמרינן דפלניא דהאי סימנים קטיל נפשי' לא קטלינין דסימנים מטעם רוב והיכי דמצי לטעון קים לי בנפשאי שאני מן המיעוט גם בד"נ לא קטלינין כמו שכ' בספרי ב"י לא"ח סי' ס"ג אות ד' והארכתי בזה ומעתה לר' יוסי דס"ל בב"ב צ"ג הולכין בממון אחה"ר גם ע"י סימנים מוציאין ממון ומ"ה ס"ל לר' יוסי עודה תחת בעלה יחזור לאשה ואינו נאמן פרוע במיגו דמזויף דאף אם יטעון מזויף נחזור ול"ח שיגבה מיתומים ע"י דימוי חתימות דלר' יוסי מהני דימוי חתימות אף להוציא כיון דס"ל הולכין בממון אחה"ר ומיושב קו' תוס' בטיב טעם וזה כפתור ופרח ת"ל (וע' מדין סימנים בסי' ע"ד):

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה