בית יצחק אבן העזר חלק א· רבי יצחק יהודה שמלקיש
בית יצחק אבן העזר חלק א · סימן קז
ב"ה פרעמישלא תרל"ז לפ"ק. להרב החריף ובקי החכם המושלם כש"ת ברוך פאס נ"י מרישא. (א)
לישב מה שהביא כת"ה קו' המפורשים בתוס' קדושין ס"ב ד"ה בשלמא אמאי קבעי התוס' קושיתם דהרי בעינין הן קודם ללאו ובסוטה הלאו קודם להן דהא אם לא שכב כתיב ברישא אדברי המקשן ומשמע שהקשו לפירש"י דרחב"ג לא פליג רק אתנאי כפול ומ"ה הקשו דלרחב"ג לא הי' שאר משפטי תנאים ואמאי לא הקשו על התרצן דהוא קאי לר"מ ולדידי' בודאי בעי כל משפטי התנאים והרי בסוטה הוה לאו קודם להן ע' בעצמות יוסף ובמ"ל פ"י מאישות והנ"ל הנה לר"מ י"ל דהוי כאן ב' מעשיות דאם לא שכב איש אותך הנקי ויהי' לך כתובה ות"כ אם ירצה לגרשה ותנקי ואת כי שטית וכיון דהוי בתנאי דאם לא שטית נמי מעשה ל"ה זאת לאו קודם להן כמו במתנה אם לא יעלה לא"י יתן כך וכך שכ' המ"ל דבעי שיתנה הלאו דזה עיקר התנאי ואף דבלשון הנקי לא משמע כלל שהי' התנאי על הכתובה מ"מ כיון דאמרינין בשבועות דף ל"ו דבאיסורא גרידא ל"ב תנאי כפול לר"מ רק באיסורא דאית בי' ממונא ומ"ה בסוטה בעי ת"כ משום כתובה א"כ דכל עיקר כפל התנאי הוא משום הכתובה דאם ימות קודם שתי' אין לה כתובה ומעתה יהי' לה כתובה הוי כמפרש דאם לא שכב יהי' לה כתובה וזה הוי מעשה ולא יכול התוס' להקשות רק לרחב"ג להמקשן דהוא ס"ל דלא הי' ת"כ ואין משמע מלשון התנאי הנקי ויהי' לה כתובה א"כ משמע מלשון התנאי דעיקר התנאי הוא דמכלל לאו אתה שומע הן והיינו דאם שטית לא תנקי רק תמות ושפיר הקשו דא"כ נהי דס"ל דמכלל לאו אתה שומע הן אבל הו"ל לאו קודם להן ואזה תי' התוס' דלהו"א הייתי אומר דמה שאנו רוצין שיהי' כן חשוב הן וכ"ז כ' התוס' להמקשן אבל לר"מ דס"ל באיסורא גרידא ל"ב ת"כ רק באיסורא דאית בי' ממונא ובסוטה כפל התנאי משום הממון והוה בכונת הקרא אם לא שכב איש אותך הנקי ומשתנה דינך מעתה דעתה אם ימות בעלך אין לה כתובה להלכה כב"ה ועתה אם ימות יהי' לך כתובה הוי זאת גוף התנאי. ומ"ה התנה בלאו קודם דבאמת לא אמרינין כסברת התוס' דמה שאנו רוצין חשוב הן ומ"ה אמרינין בגיטין ע"ה בהא דאתקין שמואל בגיטא דש"מ דאם יאמר אם לא מתי הוי לאו קודם הן דבאמת ל"א כסברת התוס' ולא קשה מה שהקשו על תוס' ע' בטו"ז בהקדמתו ליו"ד וע' במ"ל מ"ש בשם ר"ח לישב קו' התוס' דכיון דאמר אם לא שטית תחת אישך שתשאר תחת אישך זה גופו הוי תנאי והו"ל הן קודם ללאו דזה גופו הוא תנאי ובאמת בגמ' משמע דלרחב"ג עיקר התנאי הוי מכלל לאו אתה שומע הן אך לפמ"ש הכל נכון דהתוס' לא כתבו לסברתם רק לרחב"ג דלר"מ לא ק"מ כאמור ודו"ק:
ב ודע דבאמת במקנה בקידושין בתוס' הנ"ל שכ' דדוקא לר"מ דס"ל כתובה דאורייתא הו"ל בסוטה איסורא דאית בי' ממונא ובעי משפטי התנאים אבל למ"ד כתובה לאו דאורייתא ל"ה בסוטה מדאורייתא איסורא דאית בי' ממונא ול"ב משפטי התנאים עיי"ש ולפע"ד אף למ"ד כתובה לאו דאורייתא מ"מ למ"ד מזונות דאורייתא הוי בסוטה איסורא דאית בי' ממונא דאם לא שטית הנקי ויהי' לה מזונות מבעלה ואם זינתה אין לה מזונות ע"כ הוי השבועה שהשביע הכהן איסורא דאית בי' ממונא ואף דמ"ד כתובה לאו דאורייתא מותר לגרשה בע"כ ולהפקיע ממנה מזונות מ"מ אם אינו רוצה לגרשה נ"מ בהשבועה לענין מזונות ודאי הוי איסורא דאית בי' ממונא וע"כ לא צדקו דברי הפלאה בזה אחמ"כ והכי מוכח דהרי הכהן השביע בין באלמנה בנשואין בין בבתולה בנשואין וכתובת אלמנה לכ"ע דרבנן ולפמ"ש ניחא ודו"ק:
ג ויש לי ספק בקנא לה ונסתרה אם יש לה מזונות מבעלה קודם שתשתה כיון דקיי"ל כב"ה דמתו בעליהן עד שלא שתו אין לה כתובה וכתבו תוס' בסוטה כ"ה אף למ"ד ברי ושמא ברי עדיף מ"מ התורה עשאה ספק עד שתשתה ול"מ טענת ברי א"כ ה"ה לענין מזונות א"צ ליתן לה קודם שתשתה ובודאי דאם עיכב השתי' מצדה אין לה מזונות ואם העיכוב מחמתו יש לה מזונות אך אם העיכוב מצד שהדרך רחוק או שאר עיכוב אם צריך לזונה הואיל והיא הגורמת אחר שנסתרה אחר קינוי ואין ראי' ממה שאמרו במגורשת ואינה מגורשת דחייב במזונות כיון שנתעכבת מלישא מחמתו דשם העיכוב מחמתו והיא לא גרמה משא"כ בסוטה ספק שהיא הגורמת ושניהם אינם רוצים לגרש רק ממתינים עד שתשתה. ומ"מ איך תוציא ממנו מזונות שמא זינתה וחזקתה אתרע ולא מצאתי גילוי לדין זה ומ"מ יהי' איך שיהי' כיון דאם לותה ואכלה אחר שבאו עדי סתירה וע"י השתי' והשבועה יתברר אם צריך לשלם דאם טהורה היא צריך לשלם ואם טמאה היא א"צ לשלם הוי השבועה איסורא דאית בי' ממונא אף למ"ד כתובה לאו דאורייתא ובעי תנאי כפול ומשפטי התנאים וז"ב:
ד וע' בשבועות ל"ב אמר אביי הכל מודים בעד סוטה שהוא חייב ואמר ר"פ הכל מודים בעד מיתה. ש"מ משביע עדי קרקע חייב וקשיא הא דהוכיח כן מדר"פ דהכל מודים בעד מיתה ולא הוכיח כן מאביי דהכל מודים בעד סוטה דהרי גם שם לא נ"מ רק לכתובה וכתובה אין נגבית רק מן הקרקע וכבר הרגישו זאת התוס' ד"ה ש"מ. אך מ"ש דקאי אדלעיל זה דוחק ואמנם לפמש"ל ניחא דבסוטה נ"מ לענין מזונות שלותה ואכלה דלמ"ד מזונות דאורייתא מיני' דידי' ודאי גובין מטלטלין דדוקא מזונות אלמנה דל"ה רק מתנאי כתובה אין גובין רק מקרקע אבל מזונות מיני' דידי' גובין ממטלטלין וכשמשביע עד סוטה נ"מ לענין מזונות שלותה ואכלה לאחר סתירה דאם יעיד העד שנטמאה פטור ואם תשתה חייב לשלם ולכן אין להוכיח דמשביע עדי קרקע חייב ולכן לא הוכיח בגמ' רק מעדי מיתה דבזה אין נ"מ רק לכתובה וכתובה אין ליגבות רק מקרקע:
אמנם עדיין צ"ע דאם נאמר דלאחר קינוי וסתירה אין לה מזונות רק שאם לותה ואכלה אחר שתשבע יצטרך הבעל לשלם לה המזונות הרי קיי"ל כל הנשבעים שבתורה נשבעין לפטור וזו נשבעת ונוטלת וכבר הרגיש במקצת במקנה קידושין כ"ח בזה לענין כתובה אך לכתובה ל"ק דזו אינה נשבעת רק שטהורה היא וכיון שמותרת לבעלה שוב אם רוצה לגרשה מחויב ליתן לה כתובה דהרי מותרת לו ולמה יגרשה א"כ לא מיקרי זאת נשבעת ונוטלת משא"כ לענין מזונות דלשעבר מיקרי נשבעת ונוטלת ומזה מוכח דלאחר סתירה נמי יש לה מזונות א"כ לא מיקרי נשבעת ונוטלת והרבה יש לדבר בפרט זה (ולפמש"ל סי' י"ג אות ג' בדעת הרמב"ם לענין שוטה דכיון דנפטר מחיוב עונה דאינו יכול לדור עמה התורה לא חייבה גם במזונות דדוקא בשלשתן יחד חייבה התורה וגם רבנן לא תקנו בכה"ג ה"ה י"ל כן לענין קינא ונסתרה אך אנן לא פסקינין כרמב"ם וגם בגוף הסברא עדיין צ"ע):
והנני ידידו