אור ברסלב
בית יצחק אבן העזר חלק א בית יצחק אבן העזר חלק א › סימן סב

בית יצחק אבן העזר חלק א· רבי יצחק יהודה שמלקיש

בית יצחק אבן העזר חלק א · סימן סב

סימן סא

ב"ה לבוב תרנ"ה לפ"ק. להרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' שמואל ענגעל נ"י האבד"ק ראדימישלא יע"א:

בדבר הבתולה שזינתה והרתה לזנונים ואומרת שנתעברה מנכרי ונשאית לאיש שלא ידע שהיא מעוברת או שלא ידע מחומר האיסור וכשנודע לב"ד הפרישה הב"ד וילדה בת ולא התחילה להניק רק נתנה בתה למינקת ויש ספק אם היא בכלל מופקרת גם הפחידה שתמיר דתה ר"ל אם יש להתיר לבעלה לדור עמה:

א תשובה הנה כת"ה מפלפל בסוגיא דמינקת חבירו ראיתי לכת"ה שכ' לישב שיטת הר"ש הזקן דגרושה מינקת מותרת להנשא דלא משעבדה להניק שהקשה תוס' דגם אלמנה אם אמרה איני ניזונית ואיני עושה או תבעת כתובתה לא משתעבדה להניק. וכ' הוא לפמ"ש הפוסקים דעיקר האיסור הוא משום מזיק זכותו של הילד. והשמק"ב כ' בשם הראב"ד בכתובות נ"ט אהא דמקשה בגמ' באומרת יקדשו ידיהן לעושיהן לכי מגרשי דהוה דשלב"ל דאין בידה לגרש את עצמה שהקשו והרי בידה לומר איני ניזונית ואיני עושה וכתב הוא דאף דכל שבידו ל"ה דשלב"ל דוקא שם בפירות מחוברין דעכ"פ קורא שם תרומה אדבר שהוא שלו נהי דבעודו במחובר ל"מ שם תרומה ולזה מהני סברת בידו אבל הכא כ"ז שלא אמרה איני ניזונת הידים קנוים לבעל והוה כקורא שם הקדש אדבר שאינו שלו ואמידי דמחוסר הקנאה מרשות לרשות ל"מ סברת בידו לשויה כשלו וזה החילוק דבאלמנה שהוא משועבדת ולע"ע יש להולד זכות בהאשה אסור לאחר לקלקל זכות זה ול"מ סברת שבידה לומר איני ניזונת דהוה כאינה שלה משא"כ בגרושה שאינה משועבדת וה"ה כמניקה ולד של אחר בתורת צדקה ול"ה מקלקל זכות הילד שאין הזכות של. הילד אלו תורף דבריו. הנה מ"ש בשם השמק"ב בשם הראב"ד לא מצאתי בלשון זה אך אולי כ"ת מדייק הסברא מלשון הריטב"א בחדושיו דף נ"ט ע"ב ד"ה מתקיף שכתב על קושיא הנ"ל וז"ל והנכון דנהי דיכולה לפדות ולפטור א"ע שלא תעשה בצמר מלאכות אפילו למעשה ידיה אין לה כח להקדיש שהרי עיקרה של בעל אמנם דברי הריטב"א בקיצור נאמרים ואם כני' סברתו דמר יש לישב מה שהקשיתי בספרי חיו"ד ח"ב סי' קל"א אות א' אדברי הש"ס דעירוכין כ' ע"ב דמקשה אהא דאומר על שור כשיבואו דמיו יקדשו והא אין אדם מקדיש דבר שלב"ל ומה קושיא והרי בידו למכרו וכל שבידו ל"ה מחוסר מעשה ושם הבאתי דברי המרדכי פ"ו דגיטין דמייתי ראיה מעירוכין דהוה דשלב"ל ומובא ברמ"א סי' ר"ט וגם עליו קשה אמאי הרי בידו למכור ולומר דל"ה בידו דמי יימר דמזדקק לי' קונה דהרי יכול למכור בזול ובזבינא חריפא בודאי ימצא קונים כדאמרינן בנדרים ל"א דל"ה הנאת מוכר בכה"ג ולומר דמה"ט ל"מ הקדש דכיון דאם יהיה הקדש אינו רשאי להוזיל ולזלזל בהקדש ולא יזדמן לו לוקח ול"ה בידו דא"כ הוא גלגל החוזר ודוק. ועוד דא"כ מה מייתי התוס' בגיטין והמרדכי ראיה מערוכין להיכי דאמר מדמי חמרא לבתו הרי בחמרא יכול להוזיל המקח ומקרי בידו אך להנ"ל יתישב דכיון דהמעות לע"ע אינו שלו ל"מ מה שבידו שיהיה שלו להקדישו ובספרי שם הבאתי דברי הרי"ט אלגאזי בכורות דף י' דפוס פרעשבורג שהביא דברי הרשב"א בחדושי פ' הא"מ במשנה דמקדש באסורי הנאה דאינה מתקדשת באפרן שאינו בעולם והגוף נשתנה (והו"ל דשלב"ל) ואע"ג דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דוקא היכא שאין הגוף משתנה כגון בגר כונתו דמקשה שם מלאחר שאתגייר אבל היכא שאין הגוף משתנה לא ועוד דהתם נמי דוקא באומר לכשיהי' אבל בלא"ה לא ותירץ ב' אינו מעלה ארוכה לקושיתי מעירוכין דשם אמר לכשיבואו דמים יקדשו. ועיין במרדכי פ"ו דגיטין הנ"ל ובתוס' גיטין ס"ו ד"ה דמי שכתבו דדוקא כשאמר כשיבואו דמיו יקדשו הו"ל דשלב"ל כדמוכח מעירוכין אבל אמר דמי שור ל"ה דשלב"ל והיא קצת היפך מהרשב"א הנ"ל אך תוס' כתבו הטעם דהוה כמו דקל לפירותיו הן אמת דעפ"י סברת הרשב"א מיושב קושית התוס' כתובות הנ"ל אמאי הוה יקדשו ידיהן לעושיהן דשלב"ל משום דאין בידה לגרש הלא יכולה לומר איני ניזונית דהרי היא לא קאמרה יקדשו ידי כשתאמר א"נ ול"מ בידה רק היכא דאמרה לכשתהיה רק שיקשה אמאי לא משני שאמרה לכי תתגרש א"כ הרי דמשני שאמרה לכי תגרש והרבה יש לפלפל בזה:

ב

אך מה שכ' לישב קושית התוס' על ר"ש הזקן נראה שפי' קושית התוס' אמאי באלמנה אינה נשאית אף אם לא תאמר איני ניזונית הואיל ובידה לומר כן ואזה תירץ שפיר אבל התוס' הקשו אמאי אלמנה לא תנשא תאמר איני ניזונית ופקע שעבודה ואז תנשא וליתא לתירוץ שלו ואי משום כיון דלא אמרה תיכף כבר חל עליה האיסור זה אינו דאם תנשא תיכף היתומים פטורים ממזונות ותיכף פקע השעבוד א"כ לא התחיל איסור נשואין כלל אך מדהקשו התוס' שתאמר איני ניזונית או תתבע כתובה ולא הקשו בפשיטות דתיכף כשנישאת פקע שעבודה דהרי לא מיתזנא רק כל ימי מיגר אלמנותה. נראה דנהי דכשנשאית פקע שעבודה אנן לא שבקינן לה שתפקיע שיעבודה בנשואיה ומ"ה לא תנשא ורק הקשו שתאמר איני ניזונית ע"כ יש לומר שכבר התחיל האיסור ול"מ הפקעת שעבודה משא"כ בגרושה לא התחיל האיסור כלל:

ג והנה כ"ת מפלפל בקושית הרמב"ן ביבמות בהא דלא אמר ביבמות טעם דאשה צריכה להמתין ג"ח אחר מות בעלה שמא מעוברת ונושא מעוברת חבירו וגם בישוב דברי הרמב"ם שכתב טעם דמעוברת חבירו משום דחסה דדחינן בגמר' טעם זה. וכעת נלפע"ד הנה מ"ש הרמב"ן דל"ה רק חשש דרבנן באיסור מעוברת חבירו ולא גזרו בספק מעוברת זה ניחא אם גורם היזק לחבירו או מפקיע השעבוד דרבנן ל"ה אלא איסור דרבנן י"ל דאינו אסור מספק אבל לפמ"ש היש"ש פ"ו דב"ק סי' כ"ג דבדאוריית' אסור לעשות היזק לחבירו ואפילו כל דד"ג בנזקין דפטורין מן התורה מ"מ אסורין מן התורה וכן נראה מדברי יד הרמה ב"ב פ"ב סי' ק"ז דאסור מן התורה אי משום לפ"ע או משום ואהבת לרעך כמוך והארכתי בפרט זה בספרי ליו"ד ח"א סי' מ"ט אות י"ב וי"ג ושם כתבתי דאף מזיק לחבירו בדרבנן עובר מדאוריית' דכתיב ואהבת לרעך כמוך ופלפלתי הרבה ברש"י גיטין נ"ג גבי כי קניס ר"מ בדרבנן א"כ כיון דאיכ' איסור דאוריית' אם ש יגרום היזק שעבוד להולד יש לחוש אף לספק והו"ל טעם דג"ח שמא מעוברת היא. אך לפמ"ש הרמ"ה האיסור משום ואהבת לרעך כמוך היכי שהוא נושא אשה ועוסק במצוה לקיים המצוה שעליו ל"ש הסבר' ואהבת לרעך כמוך. ודוק' במזיק בידים אסור משא"כ כשגורם היזק ע"י שעוסק במצוה. אך האשה שאינה מחויבת בפו"ר אסורה לישא וכיון דביבמות קתני לא ישא אדם מעוברת חבירו דמבואר דהאיסור עליו ובכתובות מבואר אלמנה שמת בעלה הרי זו לא תנשא שהאיסור עליה וכתב בנוב"י דביבמות מיירי שאינה משועבדת להניק כגון שהכניסה לו שפחות או בגרושה האיסור אינו עליה רק עליו שמסתמא תניק ולדה ולמה יגרום היזק משא"כ בנתיבות מיירי באלמנה שהיא משועבדת האיסור עליה עיי"ש וכיון דביבמות מיירי שהאיסור עליו והוא עוסק במצוה ולא ירבוץ עליו האיסור ואהבת לרעך כמוך ע"כ ל"ה רק איסור דרבנן ואין לחוש לאסור מספק שמא מעוברת כמ"ש הרמב"ן:

ד ובזה יש לישב קצת דברי הרמב"ם שכתב הטעם דמעוברת חבירו משום דחסה ובגמ' דחי לה משום דמקשה אי הכי דידי' נמי דמלשון הרמב"ם שכתב שמא יזיק הולד מדייק בספר עטרת חכמים סי' א' דאין לחוש שמא ימות הולד רק יזיקנו שיעשה בעל מום. ובזה אין איסור בעובר דאף דישראל אסור מה"ת להרוג עובר זה ל"ה רק משום איסור השחתת זרע כמו שנראה מדברי הח"י סי' ל"א ודוקא אם המיתו משא"כ במזיק לו קצת בגופו מ"ה אין בו רק דררא דממונא דדמי ולדות לבעל או לולד כשיגדל כשהזיקו בגופו וכשהוא רק גורם אף דיש בזה איסור דאוריי' מ"מ כשהוא עוסק במצוה אינו עובר מדאוריית' דלפמ"ש בשושנת העמקים כלל ב' דלאו שאין לוקין עליו נדחה מפני עשה אף שלא בעידנ' (ע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ר בשולי המכתב סי' קמ"ב) ואולי אף באפשר לקיים שניהם וכיון דעיקר האיסור לגרום היזק משום לפ"ע או ואהבת לרעך ובזה ליכא מלקות ואף דאין עשה דוחה לשום איסור שהזיק לחבירו זה דוקא במזיק ממש אבל בגורם דאסור משום ואהבת לרעך כמוך כשהוא עוסק במצוה לא עביד איסור. ע"כ ביבמות דאיירי באיסור שעל בעלה כדקתני לא ישא אדם מעוברת חבירו אי אפשר לומר משום דחסה שלא יהיה היזק לולד דאסור לגרום היזק דעל הבעל אין איסור שהוא עוסק במצוה. וע"כ הכונה מדחסה שיהרוג הולד והוה סכנת נפשות דאסור אף בעובר אף בעוסק במצוה ומ"ה מקשה א"ה דידי' נמי אבל הרמב"ם דמיירי אף במעוברת שהאיסור עליה והיא אינה עסוקה במצוה חייש שמא יזיק להולד והיא אסורה להנשא ולגרום היזק לולד ומ"ש הרמב"ם שלא יקפיד על בן חבירו היינו להזיקו לא יקפיד אבל להמיתו ודאי מקפיד ודוק. מ"מ מלשון הרמב"ם משמע דהאיסור עליה ע"כ יש לעיין עוד בזה, וגם בגוף הסברות יש לעיין ואקצר. ולדינא כאן שלא התחילה להניק וכבר עברו ג"ח שפסק חלבה ויש ספק אם היא בכלל מופקרת גם יש סבר' דבזינתה ונתעברה מנכרי ל"ה בכלל מניקת חבירו. וגם יש לחוש שתצא לתרבות רעה ע"כ יש להתירה שתעמוד תחת בעלה רק שתעשה כתבים עם המינקת עפ"י נמוסי המדינה בכל תוקף כמ"ש גם בעטרת חכמי' ואם אפשר במניקת ישראלית ותשבע עד"ר שלא תחזור ואם יש בעל ישבע שלא יפר לה והבעל או אבי האשה ישבע שאם תתעבר המניקת, או תחזור יתנו למניקת אחרת בודאי טוב יותר. אך אולי כבר נתנה הולד למניקת נכרית ע"כ יעשו כתבים המועילים:

והנני ידידו

קונטרס עגונות

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה