אור ברסלב

בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

סימן קיא

סימן קי

סעיף ג' אפילו הי' ראוי. עיין ב"ש ס"ק ג' שכתב דאם הי' משועבד לכתובת אלמנת אבי אביו נמי הוי ראוי וכו'. אין לומר בכוונתו דלא חשיב מותר כיון שהי' משועבד לכתובת אלמנת א"א והוי ראוי דזה אינו דהא ודאי דמיירי שמת א"א קודם לאביו דאם מת אביו קודם אפילו לא הי' משועבד הוי ראוי וכיון [שמת] אבי אביו קודם כבר ירש אביו כל הנכסים ונתחייב לאלמנתו כתובה ובודאי חשיב מותר דהא כתובה ובע"ח נעשה מותר כיון דקיימו מצות פריעת בע"ח וא"כ ודאי דחשיב מותר מה שמשלמין לכתובת אלמנת אבי אביהן. רק כוונתו הוא בשלא גבתה האלמנה לבסוף אין כתובת ב"ד נגבית מהנכסים הללו שהיו משועבדים בשעת מיתה לאלמנת אבי אביהן וכמו בסימן ק' אבל לענין מותר ודאי דחשיב מותר דמה לי משועבדים לאלמנת אביו או משועבדים לאלמנת אבי אביו:

סעיף ה' או שנתמעטו. ואפילו יש עדיין הרבה נכסים מחשבין הפחת והזול לפי ערך ולא אמרינן דכתובת בנין דיכרין הוא כחוב ומקודם יטלו כל אחד כתובת אמם וכל ההפסד יהי' על הירושה דזה אינו דכיון דירתין תנן דמי למתנת שכ"מ דכירושה דמיא ואם נתן לאחד במתנת שכ"מ חלק בנכסיו שהפחת לפי ערך ומה"ט כתב הח"מ שחולקים הנכסים לעשרים חלקים משום דהכל נחשב ירושה דירתין תנן:

סעיף ח' אם נשבעה השנייה. עב"ש ס"ק ז' דהראשונה אין עליה שבועה אא"כ טוען שהתפיס לה צררי וכו'. תמוה לי דהא אפילו גירשה אז לא הי' יכול להשביעה אם לא שטוען השבע לי ואפילו בטוען השבע לי הוא מחלוקת הפוסקים ואפילו טען השבע לי מ"מ אין אדם מוריש שבועה כיון דשבועה זו אינה נגד היורשים:

שם בנין קודמין. עב"ש ס"ק ח' שכתב בשם הפרישה שהשני' נוטל' מעידית שבנכסיו כיון דהראשונה הוא רק מצד התקנה וכו'. אין לומר בכוונתו באם שכתובת בני ראשונה הי' ר' וכתובת השני' ק' ונשאר ק' עידיות ור' זיבורות שהשניה יטלו כל עידיות והראשונה יטלו כל הזיבורות דהא ודאי ליתא דהא אפילו אם לא היה להם כתובת בנין דכרין אינן יכולין לגבות מהן רק זיבורית וכי מפני שיש להם כתובת בנין דכרין נתבטל הדין דאין נפרעין מיורשין אלא זיבורית ובודאי במתנת שכ"מ אם נתן ליורשים במתנת שכ"מ נכסיו ויש בע"ס אינו לוקח הבע"ח העידית מחמת שמתנת שכ"מ הוא רק מדרבנן ודאי דהיורש יכול לומר אטו מיגרע גרע מחמת שנתן לי במתנת שכ"מ וה"נ דכוותי' כיון דאילו לא היה כתובת בנין דיכרין היו חולקין הנכסים והי' לבני הראשונה חמשים עידיות וק' זיבורות והי' בני הראשונה מסלקין הכתובה בזיבורות והי' נשאר להם חמשים עידיות ומחמת שנוטלת כתובת בנין דיכרין יפסידו ויסלקו להם כל העידיות הא ודאי ליתא רק כוונתו באם נשאר ר' עידיות וק' זיבורות נוטלין בעד כתובת בנין דיכרין בני ראשונה כל הזיבורות ובעידיות חולקין כיון דאפילו לחא היה להם כתובת בנין דיכרין והיו נוטלין מצד ירושה לא היו נוטלין רק מאה עידיות ועכשיו ג"כ נוטלין המאה עדיות וקמ"ל הב"ש דלא נימא דבני הראשונה ובני השניי' כשני בע"ח דמיין ונוטלין העידיות לפ"ע החובות כמו שער בע"ח קמ"ל דמה שנוטלין יותר מתורת כתובת בנין דיכרין הן גרועין מכתובה שהוא בע"ח גמור ומה שנוטלין מתורת כתובת בנין דיכרין אין נוטלין רק מזיבורות והשנייה בכתובתה נוטלת עידיות כנ"ל ברור:

שם ואח"כ יורשים כתובת אמם בתנאי זה. עב"ש ס"ק ח' דאם הניח בכור וכו' אלא רואין כאילו חולקין כו'. והנה לפי דין של הב"ש דכתובת בנין דיכרין אינו ממעט חלק בכורה והטעם הוא משום דירתין תנן ובלשון ירושה אינו יכול לגרוע חלק בכורה ובח"מ סימן רפ"א הביא הש"ך בשם הב"ח דרק חלק בכורה אינו יכול לגרוע בלשון ירושה אבל חלק הפשיטות יכו לגרע ולזה אם נשאר אלף זהובים ובני הראשונה הם שנים בכור ופשוט ויש להם כתובת בנין דיכרין ר' ובני השני' הוא רק בן אחד ויש לו כתובת בנין דיכרין ת' זהובים מחשבין קודם חלק בכורה מכל אלף ונוטל ר"ן זהובים ואח"כ נותנין לכ"א בכתובת בנין דיכרין וכיון שכתובת בנין דינרין של הראשונה הוא ר' חולקין הבכור והפשוט דמכתובת בנין דיכרין אין נוטל חלק בכורה ונוטל כ"א מאה ובין השני' נוטל כל ת' דחלק פשיטות של הבכור יכול לגרע בלשון ירושה ונשאר עוד מהאלף סך ק"ן זהו' ונוטל כל אחד נ' שחלק בכורה כבר נטול נמצא ביד הבכור ת' זהובים וצ"ע לפענ"ד דין זה דבב"ב דף קל"א אמרינן לרבנן דס"ל דאפילו בן בין הבנים אינו יכול להוריש ומקשה מהא דירתין תנן ומשני משום דהוי כמו לזה במתנה ולזה בירושה דמהני ולפי זה גם לדידן בבכור דמהני דהא במתנה לזה ובירושה לזה מועיל בבכור לריב"ב כמו לרבנן בבן בין הבנים ועוד דא"כ הא דאיתא נ"מ בש"ס בין אי ירתין תנן בין אי יתבין תנן אי טורפ' ממשעבדי הא יש עוד נ"מ לענין בכור דאי יתבין תנן ודאי דמהני אף נגד בכור ועוד דלא משתמיט תנא לומר דצריך שיהיה מותר דינר חוץ מחלק בכורה דמקודם נוטלין חלק בכורה ואח"כ חולקין הדינר ואח"כ ישארו עוד שני כתובות וצ"ע דין זה:

סעיף ט"ו לפיכך אין הבנים יורשים. עב"ש ס"ק י"ב דאפי' להפוסקים בסימן צ"ג דאפילו בנאבדה הכתובה אינו יכול לטעון פרעתי ולא טענת מחילה מכל מקום הכא כיון שאין היורשים טוענין ברי וכו'. ולכאורה קשה דא"כ אמאי יורשים גובין כתובת אמם ניחוש לשמא מחלה דהא כל היורשין אין טוענין ברי ואפשר לחלק דבשלמא שאר יורשים הבאים בכח כתובת אמם ובע"ח הן ובע"ח דמי ללוקח וטוענין לבע"ח ולוקח וחשיב כטוען ברי משא"כ בכתובת בנין דיכרין שאינן בתורת בע"ח דירתין תנן וכירושה דמי ומה"ת נטעון להיורשים המוציאים יותר יש לטעון בעד היורשים המחזיקין. ולפענ"ד נראה לתרץ קושית הב"ש די"ל דהטוען אחר מעשה ב"ד לא שייך רק נגד טענת פרעתי דהיה לו ליקח שובר אבל לענין טענת מחילה לא שייך לומר הטוען אחר מעשה ב"ד כיון דלא שייך לומר היה לו ליקח שובר והא דאינו יכול לטעון מחילה אף שאין כתובה בידה הוא מטעם דמחילה טענה גרוע הוא ואינו נאמן אלא במיגו דפרעתי וכיון דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וא"נ לומר פרעתי ה"ה דאינו נאמן בטענת מחילה וכן אפילו במוכרת כתובתה לא חיישינן שמא מחלה אף דבב"ק דף פ"ט אמרינן דכל לגבי בעלה ודאי מחלה לא חיישינן לשמא מחלה דכיון שהיא צריכה לשלם כשמוחל' ודאי דלא תעשה היזק לעצמה ואף להפוסקי' דס"ל דא"צ לשלם רק דמים שקיבל ומכ"ש כשמוחלת בחיי בעלה דא"צ לשלם רק דמי טובת הנאה לד"ה דמוחל מזיק הוא משעה שמחל כמבואר בח"מ סי' ס"ו וכשמוחלת בחיי בעלה אין הכתובה שוה רק דמי טובת הנאה מ"מ אף סך זה ודאי דלא תזיק עצמה ולכך מחילה טענה גרוע הוא אפילו גבי לוקח ואפילו בכתובה דאורייתא דלא מהני מחילה אם לא שכתב לה כתובה אחרת ואז אינה מזקת לעצמה ואדרבה מרווחת דלהלוקח לא תצטרך לשלם רק דמים שקיבל או דמי טובת הנאה והיא תהיה לה הכתובה האחרת ממאתים כמבואר בסימן ס"ו בב"ש מ"מ לא חיישינן למחילה גבי לוקח כיון דודאי יש לה כתובה כשמת א"י לטעון שמא מחלה כיון דודאי הבעל מחויב ליתן כתובה דחזקה כל אשה היושבת תחת בעלה יש לה כתובה או כתובה ראשונה או כתובה אחרת רק שמסופקין למי ניתן אם לא מחלה חייב להלוקח ואם מחלה ויש לה כתובה אחרת הכתובה הוא של היורשים ומוקמינן שטר הראשון בחזקתו כיון שהשטר ביד הלוקח וכששניהם טוענין שמא השטר בחזקתו ולכך הלוקח יכול לגבות כשהשטר בידו והאשה יכולה לגבות אפילו כשאין שטר בידו בכתובה דאורייתא דחזקה כל אשה יש לה כתובה אבל לענין כתובת בנין דיכרין כשמחלה הכתובה וכתב לה כתובה אחרת נראה דאין לבני ראשונה כתובת בנין דיכרין דכתובת בנין דיכרין לא נתקן רק ממה שנעשה בשעת נישואין מכח התקנה כדי שיתן לבתו כבנו כמבואר בכתובות אבל לא ממה שנעשה אחר הנשואין דמחילה לא שכיח ולא תיקנו במידי דלא שכיח, וראי' לזה דאלת"ה אמאי ניחוש הכא בסעיף ט"ו למחילה הא ע"כ כתב לה כתובה אחרת ולהרבה פוסקים לא מהני מחילה כלל כשאינו כותב כתובה אחרת אלא ודאי דכתובה אחרת אין מגיע לבנים כתובת בנין דיכרין וכן כתב הפני יהושע בכתובות דף נ"ג דלא כהרא"ש שם. ולפי זה אתי שפיר דאינו יכול לגבות כשאין כתובה בידה דהנה אף דלא חיישינן לפירעון כשאין כתובה בידה מ"מ למכירה ודאי חיישינן ואחר המכירה ודאי מחילה שכיח דכל לגבי בעלה ודאי מחלה להרויח כמש"ל ובזה יש לתרץ גם כן קושית הב"ש בסימן קי"ב ס"ק ב' ע"ש ובתוס' כתובה בלא"ה אינה גובה כשאין הכתובה [בידה]:

תוכן העניינים

בית יעקב הלכות כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה