בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
סימן פג
סעיף א' השבת. עיין בחידושי לכתובות דאף להנך דס"ל גבי עבד דשבת גדולה וקטנה ולקח בהן קרקע והרב אוכל פירות מ"מ הכא באשה השבת קטנה כולו לבעל. והטעם דהרשב"א בחי' לב"ק דף פ"ו הקשה דאמאי לא הוי שבת קטנה כולו של הרב הא ביטול מלאכה דידי' הוא ותי' דטבא לי' עבדי לי' שיש לו ריוח יותר כשלוקח פירות מהכל בעד נזקי הגדול. ולפ"ז הכא שהבעל נוטל פירות משבת הגדולה הוא מתקנת פירות נכסי מלוג כמבואר בסימן פ"ה סעיף ז' ומש"ה השבת קטנה הכל של בעל ואפילו במקום שאין לו פירות נ"מ כגון שסילק עצמו מפירות או שלא ידע מהחבלה דהוי כנכסים שאין ידועים דאין להבעל פירות מהחבלה ג"כ השבת קטנה של בעל ואין דינו כעבד לקנות קרקע בעד הכל שיאכל פירות מטעם שכתבתי שם דאשה אין שוה לעבד שאינה מחוייבת לעשות רק משקל ה' סלעים וגם הוא רק משום איבה דמזונות ובמקום דאית לה צערא דגופא לא שייך איבה ולכך אינו זוכה בפירות של שבת הגדולה מטעם עבדות וממילא שבת קטנה שנותן רק בחלי' כפי שמירת קישואין שעולה ודאי פחות הרבה יותר ממשקל חמש סלעים הכל של בעל הוא מכח קושית הרשב"א. ולפ"ז אף באלמנה שאין להיורשים פירות של נכסי מלוג ממילא השבת קטנה של יתומים שביטל מלאכה שלהן כמ"ש הרשב"א ולכך סתמו הפוסקים ושלא כדעת ס' הפלאה כנל. ועב"ש ס"ק אי שכתב דבאומרת א"נ וא"ע אין לו שבת וכו'. ולא ידעתי מה פסיקא לי' דהא להך דיעה דס"ל בסימן פ' דמ"מ היא חייבת בצרכי הבית להיות טוחנת ואופה א"כ יש לו ג"כ ביטול מלאכה. עוד כתב הב"ש ביושבת בקתדרא דתליא במחלוקת ע"ש. ולפמ"ש בסימן פ' דכשעושית מרצונה דמי למותר שעושית מרצונה דהוא של בעל מחמת המעה ע"ש ודאי דיש לו שבת לכ"ע:
שם והצער שלה. עב"ש ס"ק ג' שכתב דמוכח מסימן פ"ה סעיף ז' דאינו אוכל פירות וכו' קשה לי דמ"ש מבושת ובסימן פ"ה אפשר לומר דרבותא קתני דאף שכבר הבעל נטל חלק בבושת ופגם מ"מ אוכל פירות:
שם ואם מחלה קודם שנודע לבעל מהני מחילתה. דהוי כנכסים שאין ידועין ועיין בספר הפלאה:
שם הבעל שחבל. עב"ש ס"ק ו' שתמה באם חיסר אבר שעושה בו מלאכה ע"ש. קשה לי דהי' לו להקשות ג"כ אמתניתין דרבנן ס"ל דשבת גדולה הכל שלה ושבת קטנה לבעל כמבואר ברא"ש וכן למאן דגריס הכל שלו קשה דאמאי לא מחלקי דאם אמרה א"נ וא"ע שהמלאכה שלה אמאי יטול הבעל. לכן נראה לדעת הב"ש דהא דאמרינן הכל שלו או הכל שלה הוא דוקא בסתם נקט דאפילו באינה בת מלאכה כלל שמין כעבד הנמכר בשוק ומגזירת הכתוב אין לחלק כלל למי שהמלאכה שייך כיון דודאי נפגם הבעל אף שלא מצד מלאכה רק זירת הכתוב הוא לשום כעבד אמנם מה שמבואר בח"מ סימן ת"ך בסמ"ע ס"ק י"ז דבבעל אומנות שמין אף להוסיף דלגרע אין שמין ומה ששמין בשביל האומנות ודאי דזה נותנין למי שהאומנו' שלו ועל שומת האומנות דעת הב"ש ששייך להבעל כשהמלאכה שלו אבל במקום שנותנין שני חלקים לבעל לא פלוג רבנן: