אור ברסלב

בית יעקב הלכות כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

סימן פ

סימן עט

סעיף א' ויכולה אשה לומר איני נוטלת מעה. הפ"י וכן בספר הפלאה הסכימו דדוקא כשאמרה ג"כ א"נ וא"ע שאינה ניזונת ג"כ אז יכולה לומר ג"כ איני נוטלת מעה אבל בניזונת א"י לומר א"נ מעה וע"ש בדבריהם. ולפענ"ד נראה ג"כ כדבריהם והטעם הוא לפמ"ש בחידושי לסוגיא בטעמא דר"י שהביא הטעם דס"ל דאינו יכול לומר איני נוטל מעה דהוא משום דס"ל דדוקא בגוף המ"י שיכול לכופה אפילו בשוטים למ"י והכפי' למ"י נתקן בעד איבה דמזונות לכך יכולה לומר א"נ וא"ע משא"כ מורד שהוא מרצונה כמ"ש הר"ן בפ' אע"פ גבי הבטלה מביאה לידי זימה ומותר לא גרע ממציאה כמבואר בר"פ מציאת האשה דלומד ק"ו ממותר למציאה ע"ש וכיון דמציאה נתקן משום איבה דקטטה ולא מהני להפקיע מבעל המציאה באמירת א"נ וא"ע כמ"ש הרא"ש ר"פ מציאת האשה מכ"ש במותר שא"י להפקיע והא דמהני כשאמרה א"נ וא"ע היינו שא"ר בכפי' וזה יכולה לעקור דכפי' לא נתקן רק משום איבה דמזונות. ולפ"ז י"ל דהר"ן ס"ל ג"כ סברא דר"י רק דס"ל כשאמרה א"נ וא"ע והבעל אינו רוצה ליתן לה מזונות מחמת שאינו רוצה בכפיית המ"י וכיון שאין הבעל רוצה ליתן לה מזונות מחמת שהאשה אין רצונה בכפי' למרי הוי כאינה ניזונת דהכל סלה דלא שייך אפילו איבה דקטטה באינה ניזונת וממילא יכולה לומר איני נוטל מעה וא"נ מותר והרא"ש ר"פ מציאת האשה שכתב דאף שאמרה א"נ וא"ע מציאתה לבעל נראה דס"ל ג"כ כר"י שא"י לומר איני נוטל מותר ופליג על מה ש"ל וס"ל דאפי' אמרה א"נ והבעל אינו נותן מזונות מ"מ נגד המותר שתיקנו נגד המעה בלא כפי' משום איבה דקטטה א"י להפקיע וממילא גם מציאה א"י להפקיע אבל להר"ן דס"ל דכשאמרה א"נ וא"ע דיכולה לומר א"נ מעה וא"נ מותר שאין צריך ליתן יותר מכ"ש שא"צ ליתן מציאה דהא מציאה גרע ממותר כמבואר ר"פ מציאת האשה:

ועוד דהאיך תעלה על הדעת שהמותר שע"י הדחק דדמי למציאה כמבואר שם יהי' לבעל ומותר שלא ע"י הדחק יהי' לאשה אלא ודאי דבמקום שיכולה לומר א"נ מעה וא"נ מותר שהמציאה ג"כ שלה ולהך לא הביא בסי' פ"ד הרב בהג"ה המחלוקת שהביא הרא"ש לענין באומרת א"נ וא"ע שאינה יכולה להפקיע מציאה והוא מהאי טעמא דהרא"ש ס"ל כר"י והרב שפסק כאן שיכולה לומר א"נ מעה וא"נ מותר כי אמרה א"נ וא"ע ומציאה ודאי כמותר דמי ולכך כשאומרת א"נ וא"ע יכולה ג"כ לומר א"נ מעה וא"נ מותר ומפקיע' ג"כ מציאה מבעל דכיון שאינה ניזונת הכל שלה דכשאינה ניזונת מבעל א"י ליטול ממנה שום דבר ממ"י דחשיב כעשה עמי ואיני זנך:

סעיף ב' אינה יושבת לבטלה. עב"ש ס"ק ד' שכתב דהר"ן מביא פלוגתא אם מ"י לעצמה כיון דאינה מחוייבת לעשות אלא כדי שלא תבוא לידי זנות וכו' והנה א"א לומר כלל דס"ל להנך פוסקים דבעושר כל מ"י שעושית אף מרצונה לאשה דא"כ מציאתה ומותר דתנן שהוא לבעל הכל מיירי בענייה ובעשירה הכל שלה ויהי' האשה הנו"נ תוכל להרויח לעצמה הא ודאי ליתא ועוד דמה"ת יגרע ממותר דכל אשה אפילו עני' אינה מחוייבת ואפ"ה הוא של בעל ומה"ת יהי' גרע כשהוא עשיר ונותן מזונות ומעה לא תצטרך האשה ליתן אלא ודאי דכל מה שעושה מרצונה הן מ"י הן מציאה ודאי דהוא של הבעל אפילו בעשירות ואפילו אלמנה עשירה רק החולקים דס"ל שהוא שלה מיירי כשכופין אותה לעשות משום זימה בזה ס"ל דלא תיקנו מותר תחת מעה רק מה שעושה מרצונה אבל לא מה שעושין ע"י כפי' אז תוכל לומר אעשה לאחרים או לעצמי כיון דמשום זימה הוא לא החמירו חכז"ל עלי' לכפותה וליתן לבעל שלא תיקנו כפי' ליתן לבעל רק בחמש סלעים ויש קצת הוכחה לסברתם דאל"כ אין ענין לכפיית דחמש סלעים דהא יכול לכפותה בכל היום שתעשה משום זימה אלא ודאי משום זימה א"צ ליתן לבעל ונראה דלהנך פוסקים דס"ל דכיון דמחמת כפייה עושית הוא שלה אפילו פירות א"צ ליתן והכל שלה כעין שכתבתי בשם הר"ן ותוס' בסי' ע' בצימצמ' במזונות שאין לבעל פירות דכשם שלא תיקנו מה שעושית ע"י כפי' תחת מעה כמו כן לא תחת פירקונה דאל"ה קשה מ"ש הר"ן דהוא של בעל דאל"כ מי ישגיח עלי' הא אם הוא של בעל לפירות ודאי דישגיח הבעל אלא ודאי דאם נימא דלא תיקנו לבעל מה שהיא עושית ע"י כפי' משום זימה אפילו פירות אין לו להבעל ולכך ס"ל להר"ן דתיקנו לבעל אפילו מה שהיא עושה משום כפי' דזימה דלא תיקנוהו חכמים במעשה ידי' ולעולם כל מה שעושית תיקנו שיהיה שלה לגמרי והר"ן עשה לזה הוכחה דאי נימא דאין סברא שיהי' לבעל זכות במה שעושית ע"י כפי', א"כ ודאי דאף הפירות ממה שעושית הן שלה וא"כ מי ישגיח עלי' אלא ודאי דלא חילקו כלל וממילא הכל יש לבעל:

סעיף ג' המדיר. עב"ש ס"ק ה' ואם היא נדרה וכו' וליכא ע"נ ולא דברים שבינו לבינה וכו'. נראה דכ"כ למאן דס"ל דהכל שלה כמ"ש בס"ק ד' אבל להנך דס"ל דהוא של בעל מה"ת לא יהי' חשוב דברים שבינו לבינה:

סעיף ד' וי"א דמחוייבת להציע. עב"ש ס"ק ו' שכתב דיש להביא ראי' לזה מש"ס וכו'. כוונתו שרוצה רק להביא ראיה דעני' מחוייבת להציע כל המעות כמ"ש הר"ן:

סעיף ז' או נכסים. עב"ש ס"ק י' דאם מצמצמת משלו וכו'. כוונתו שמניחה לו ממה שמחויב הבעל ליתן לה כגון בשמים וכיוצא וכ"כ התוס' בכתובות ס"א ד"ה ואחת שצמצמה:

סעיף ט"ו ואינה זנה עד שתעשה וכן ב"ד. עח"מ וב"ש דהיינו שהברירה בידו והטעם פשוט דכשא"ר ליתן מזונות ממילא אין לו שוב יותר כפיי' עלי' וכשנותן לה מזונות והיא קיבלה המזונות ודאי דדמי לפועל שקיבל כבר שכר פעולתו ששוב יכול לכופו על המלאכה בכל הכפיות וכשא"ר לקבל המזונות נראה דתליא בפלוגתא המבואר בסימן ס"ט אי יכולה לומר היום א"נ וא"ע ולמחר אתי' ניזונת דלמאן דס"ל דיכולה לומר והיינו כמ"ש התוס' בר"פ הכותב דאין יכולין ליתן לה מזונותיה בע"כ וממילא המ"י שלה באותו יום דמזונות של כל היום הוא עד מ"י של היום זה וממילא כשאינה רוצה לקבל ביום זה מזונות ואינו רוצה לתת לה מ"י של אותו יום הוי כאומר בפי' א"נ וא"ע היום וא"י לכופה בשאר כפיות אבל למאן דס"ל דכשאומרת א"נ וא"ע א"י לחזור בה ולכך אף שא"ר לקבל היום מזונות מכל מקום יכול לכופה שתעשה דכ"ז שאינה אומרת א"נ וא"ע עדיין הבעל חייב במזונותיה למחר וליומא אחרא וממילא חייבת עדיין במ"י ולכך יכול לכופה. אבל לענין מורדת ממלאכה שכתבו התוס' בדף ס"ג דלמאן דס"ל שיכולה לומר א"נ וא"ע לא משכחת מורדת ממלאכה נראה שהוא אפילו למאן דס"ל שא"י לחזור בה באומרת א"נ וא"ע דהא התוס' הקשו שם במותר ממזונותיה דהא לשמואל יכולה לכופו ותי' דאף שנותן ע"י כפיי' הוי מורד משום שאין אדם דר עם נחש ולפ"ז במורדת ממלאכה כיון שיכולה לומר א"נ וא"ע וכ"ז שאינה נותנת המ"י אינו נותן המזונות רק שהוא ירא שמא תתבע אותו אח"כ מזונות וזה נראה ברור דאם היא תחזור בה אח"כ ותתרצה לעשות ולתבוע מזונות שאין מחויב ליתן לה מזונות עד שתשלם לו כל השווי' דמע"י המותר ממזונות בזמן שלא רצתה לקבל ממנו מזונות כיון דהיתה מחוייבת ליתן לו המע"י כל זמן שלא אמרה א"נ וא"ע לעולם ושוב ל"ש סברא דאין אדם דר עם נחש כיון שהוא מוחזק במזונות וא"צ ליתן לה מזונות עד שתשלם לו המעשה ידי':

תוכן העניינים

בית יעקב הלכות כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה