בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-ת · כלל ריח
אתי למיסרך. גזירה זאת מצינו בשבת (דף קל"ט ע"א), ועירובין (דף מ' ע"ב). וע' תוס' שם ושם ומצאנוה עוד בב"מ (דף ע"ה ע"א) אר"י אמר רב מותר לו לאדם להלוות בניו ובני ביתו בריבית כדי להטעימן טעם ריבית ולאו מילתא הוא משום דאתי למיסרך. [וע"ע נדה (דף ס"ז ע"ב) דר' יוחנן חייש לסרך בתה ורב לא חייש וע"ש דרב הדר בי' ואולי מכי הדר בי' אזי גם מהך דריבית הדר בי' וגזר משום אתי למיסרך]. וע"ע במהרי"ל הל' פסא שכתב וז"ל, אע"ג דבכ"מ מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה כו' שמא גבי חמץ החמירו הערמה משום דמילתא דקביעא הוא וגזרי' במלתא דקביעא דילמא אתי למיסרך, עכ"ל. ומוכח קצת דרק במלתא דקביעא גזרי' לאתי למיסרך וק"ק מהך דשבת (דף קל"ט), וב"מ (דף ע"ה), ואולם בלא"ה אין הגזירות שוין אע"ג דנקט המהרי"ל לישנא דאתי למיסרך. [וע"ע בכורות (דף ל"ה ע"א) וצריכא דאי אשמעי' עכו"ם דלא אתי למיסרך אבל קטן דאתי למיסרך אימא לא כו']: