בית דוד (דרשות)· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
דוד הקדמה
הקדמה מאת הרב הגאון המחבר:
אמר הכותב לפנים זאת בישראל איש איש אשר חננו ה' בחידושי תורה בהלכות או באגדות או בפוסקים ודינים כי ישתדל בכל עוז להביאם לבית הדפוס ולהפיצם בישראל כי כן הוא מטבע אשר חק הבורא בברואיו להשפיע משלימותם על זולתם: ולזאת גם אנכי מאז חשקה נפשי להדפיס את אשר חנני ה' בחידושי הלכות ואגדות ואת אשר השבתי לשואלי דבר בעז"ה אכן לא הי' ביכולתי אף לעשות איזה התחלה כי שבתי הי' בק"ק סטופצי אשר לא הי' ביכולתם להיות עזרתה לי בדבר הזה כי מצער היא ולקבץ פערנומערנטין בחלה נפשי כי רובם ישא רוח להוצאות המקבצן ומאספן. עד כי לא ישאר כל מאומה במה להעזר ויהי כי ארכו לי שם השנים בסטופצי ערך ל"ב שנה (עד כי צר לי המקום לשבת שמה) הרים ה' מצבי וינשאני וינטליני לשבת על כסא ההוראות (לא בזכותי רק בזכות אבותי וזכות אדומו"ר הגאון החסיד חיים זללה"ה מוואלזין עמדה לי בזה) ונתקבלתי לשרת את פני הקהל הקודש להיות למ"ץ ומרא דאתרא בקהילת מינסק העליזה והמפוארה בעדי תורה וגדולה אשר גביריה גדולים ועצומים בתורה ויראה וחכמיה ורבניה האירו כל חדרי התורה אז אמרתי אני בלבי כי שן מאת ה' הייתה נסיבה כי עתה אוכל אי"ה להוציא פרי מחשבתי לאור וכאשר דימיתי כן הייתה בעז"ה כי ה' נתן חיני בעיני יושבי העיר הזאת ויט עלי חסד לפני הרבנים הג' הגבירים הרמים והנישאים ולפני בע"ב יח"ס דפ"ק וכולם התנדבו בלב שלם אלה בנדבות הגונות ואלה גם בהלוואות (זכרם להם אלוה לטובה) עד אשר עלתה בידי ת"ל לקרבה אל המלאכה לעשות אותה:
ועתה חסדי ה' אזכיר תהילת ה' כעל כל אשר גמלני הן בימי עלומי (בהיות כבר חמיסר) אנכי בדרך נחני ה' בית אדמו"ר הגאון הנ"ל שמה קבעתי תלמודי בישיבתו הק' אשר משם יצאה תורה והוראה לכל סביבותינו שמה ינקתי משדי תבונתו ומזיו חכמתו אורו עיני ומאיתו קבלתי דרכי הפלפול והעיון הישר להבין ולהעמיק בש"ס ופוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא עד אשר סמך ידו עלי וירשיני להורות וגם דרכי הדרוש במאמרי חז"ל ובמקראות תנ"ך מאיתו הייתה לי זאת ויען כי בעוה"ר לא זכינו להנות מאורו ולהוציא לאור תשובותיו הרבים והעצומים אשר מרוב קהלות ישראל הריצו אליו שאלותיהם ולזאת מצאתי עצמי מחוייב להזכיר דבר א' משמו בפתח מחברתי למען יהא לו למזכרת עולם:
והוא. הרמ"א באהע"ז סי' ד' סעי' י"ד בהגה"ה כ' וז"ל אשה שנתעברה סוף סיון וילדה תחילת כסלו אעפ"י שאין בניהם רק חמשה חדשים לא חיישינן לומר שהייתה מעברת קודם לכן דהחדשים גורמים וה"ל בן ז' עכ"ל והוא מתשובת מוהר"י מינץ סי' ו' עיי"ש בתשובותיו שהאריך בזה ועיין בח"מ [ס"ק י"ב ובב"ש ס"ק י"ט] מה שהקשו ע"ז מש"ס פ"ק דר"ה [דף י"א א'] דקאמר שם גבי בשורת שרה אלא דקאי בחג וקאמר למועד דהיינו פסח אכתי בשיתא ירחא מי קא ילדא ולדברי מוהרי"מ שפיר הוי ז' חדשים מחג עד פסח וכן הקשו עליו מהא דאמרינן בכתובת [ל"ט א'] דאי אפשר שתלד בין נערות לבגרות משום דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים ולדברי מוהרי"מ הא אפשר לילד בין נערות לבגרות עיי"ש מה שפלפלו בזה:
והרב הגאון אדמו"ר זללה"ה הביא ראי' דלא כמוהר"י מינץ מהא דאמרינן בסנהדרין [ס"ט ע"ב] ודורות הראשונים מנלן דאוליד אלימא מדכתיב הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וכתיב ואליעם בן אחיתופל הגילוני וכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור כי ה' אהבי וכתיב ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום וכתב ואבשלום ברח וילך גשירה ויהי שם שלש שנים וכתיב וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה וכתיב ויהי מקץ מ' שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון וכתיב ואחיתיפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ותניא כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש כמה הויא להו תלתין ותלת דל שבע דהוי שלמה פש להו עשרים ושית דל תרתי שני לתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד ממאי דלמה תרויייהו בתשע אוליד ובת שבע איליד בשית משים דאתתא בריא תדע דהא הויא לה ולד מעיקרא עכ"ל הש"ס והשתא לפי דברי מוהר"י מינן קשה טובא דמאי קאמר הש"ס תדע דהא הוי לה יולד מעיקרא הא שפיר משכחת לה דילדה גם את היולד דמעיקרא ג"כ בהיותה בת תמניא והיינו דאחיתופל שלמו לו שמנה שנים בתחילת ניסן ואז נתעברה אשתו וילדה את אליעם בתחילת תשרי ואחרי כלות משך שמונה שנים לאליעם בתחילת תשרי נתעברה אשתו בתשרי וילדה את בת שבע בתחילת ניסן וכאשר שלמו שמונה שנים לב"ש בתחילת ניסן נמצא כי הי' אחיתופל בעת ההיא בן כ"ה שנים ואכתי פש לן שנה אחת לתשלום כ"ו שנים דאמרן בש"ס ובשנה הזאת ילדה את שתיהן גם את הילד ואת שלמה והיינו דנתעברה מהילד בסוף ניסן וילדתו בתחילת תשרי ואחרי שעברו ימי טומאתה נתעברה שנית סוף תשרי וילדה את שלמה בתחילת ניסן ואז נשלמו לו כ"ו שנים לאחיתופל וא"כ מאי תדע דקאמר אלא ע"כ דלא כמהרי"מ רק דבעינן ששה חדשים שלימים ומקצת מן החודש השביעי ולכך שפיר אתיא הא דאמר תדע: מיהו יש לדחות זה דבמ"ק [ט"ו ב'] ילפינן גבי אבל מהא דכתיב וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה מכלל דמעיקרא אסור והיינו מאבילות דאותו הילד דהוי מקמי שלמה כמבואר בכתוב ומדהתאבל עליו דוד ש"מ שהי' חי שלשים יום דכל שלא שהה ל' יום אין מתאבלין עליו וא"כ תו ליכא למימר דילדה את הילד בתחילת תשרי דא"כ תו לא הוי מצי מעברה עם שלמה אלא בחשוון וללדת באייר שהוא בשנת כ"ז ומדילדתו בשנת כ"ו לאחיתופל ש"מ דנתעברה עם הילד קודם ניסן שהוא מקמי דהויא בת תמניא שנין ושפיר קאמר הש"ס תדע:
ואין לומר דלעולם לא שהה הילד ל' יום והא דהתאבל דוד עליו היינו משום דקים לי' שכלו לו חדשיו וכדאמרינן במס' שבת [קל"ו א'] ברי' דרב דימי בר יוסף אתילד לי' ינוקא שכיב בגו תלתין יומי הוה קמתאבל עליו א"ל אבוה צודניתא קבעית למיכל א"ל קים לי' בגווי' שכלו לו חדשיו וה"נ הוי קים לי' לדוד שכלו לו חדשיו והיינו שהי' בן ז' ולכך התאבל עליו דז"א דעד כאן לא שייך לומר קים שכלו לו חדשיו אלא בנולד לט' אבל בנולד לז' לא שייך הך מלתא דכלו לו חדשיו:
ומנא אמינא לה מהא דגרסי' בירושלמי בפ' החולץ ה' ב' מניין שתי יצירות רבי זעירא בשם ר' הונא [בראשית ב'] וייצר [ר"ל בשתי יודין] יצירה לשבעה יצירה לתשעה ר"ל בתחילת ההריון יש מי שנוצר להיות בן ט' ויש אשר יצירתו הוא להיות נולד לז'] וקמסיים עלה הנוצר לז' ונולד לח' חיי [והיינו משום דאשתיוהי אשתהי] כל שכן לט' נוצר לט' ונולד לח' אינו חיי נוצר לט' ונולד לז' איתא חמי אם לח' אינו חיי כל שכן לז' עכ"ל: הרי להדיא שנינו דמי שתחילת יצירתו הוא להיות נולד לט' ונולד לז' אינו חי וכיון שכן תו ליכא למימר בנוצר לז' קים לי' שכלו חדשיו דמאין נדע למתי הוי יצירתו בעת ההריון דאימא דהוי לט' וא"כ אף דנולד לז' אפ"ה אינו חי והוי נפל ולכך בנוצר לז' לעולם אין מתאבלין עליו עד שיחי' ל' יום וא"כ מדהתאבל דוד ש"מ ששהה ל' יום ושפיר קאמר הש"ס תדע אף לדברי מהר"י מינץ:
מיהו אכתי לא מתחוורא הך מלתא דלעיל מיני' בסנהדרין שם [ס"ט א'] אמרינן יתיב ר' יעקב מנהר פקוד קמי דרבינא ויתיב וקאמר משמי' דרב הונא ברי' דרב יהושע שמע מיניה מדר' כרוספדאי אמר ר' שבתי יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימים דאי סלקא דעתך עוברה ניכר לשליש ימים למה לי שלשה בתרי ותילתא סגי א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימים וזיל בתר רובא ע"כ: ומשמע דמסקנת הסוגיא הוא דעוברה ניכר לשליש ימי' ואפי' אם נאמר דדרך דיחוי בעלמא אמרה ולעולם קא מספקא לי' להש"ס אי עוברה ניכר לשליש ימים אם לא עכיב הא קמן דמידי ספיקא לא נפיק וא"כ אכתי תיקשה דאיך קאמר הש"ס בפשיטות תדע דהא הויא לה וולד מעיקרא דאימא דתרווייהו ילדה בשנת כ"ו וכדאמרן בקושיין והא דהתאבל דוד על הילד משום דקים לי' דהוי בר ז' וכלו לו חדשיו והא דאקשינן מאין נודע לו למתי הוי יצירתו דאימא דיצירתו הי' להיות נולד לט' דשפיר איכא למימר דנודע לו מהכרת העובר דהי' ניכר לשליש ימי' ואכתי לא הוי לו להש"ס למימר בפשיטות תדע וכו' דלישנא דתדע משמע וודאי שהיא הוכחה ברורה ולית בי' שום ספיקא ולדברי מוהר"י מינץ אין זה הוכחה ברורה ומשום דאיכא למדחי כדדחינן להא דר' יעקב מנהר פקוד או עכ"פ ה"ל להש"ס למדחי כן אלא ע"כ דלא כמוהר"י מינץ ודוק היטב בכל זה:
את כל אלה שמעתי מפיו הק' והדברים ראוים למי שאמרן ועוד שמעתי ממנו כי יש לו בזה דברים רבים ופלפול עצום ועמוק ולא זכיתי לשמוע מפיו מסקנת דעתו לפסק הלכה בדין זה כי גבה טורא בינינו ובאמצע העיון והפלפול נסע לווילנא ושם גמר תשובתו ולא ידעתי איך ומה ולא כתבתי הדברים האלה רק להודיע מקצת מן המקצת מכחו ועוצם פלפולו בגמרא וסברא:
הקדמה שניה:
אמר הכותב להיות כי מגדר הדברים הטבעיים להוסיף תת כח שלימותם בהתקבץ חלקיהם הנפזרים ואסיפתם ולגרע ערכם וחשיבותם בהתפדדם ובהתחלקם מכלליותם. כאשר הוא הענין מפניני ואבני השוהם נופך ספיר ויהלום. כי גודל כמותם יוסיף במעלת ערכם וחשיבותם. וריבוי מאבני יקר קטני הכמות גם אם ישתוו במשקלם להאחד גדול הכמות ועוד יוסיפו כליו עכ"ז אין ערוך אליהם מול האחד גדול הכמות ולא ידמו ולא ישוו לו לא במעלה וחשיבות ולא ביקרת כסף מקנתם רב המרחק ביניהם כידוע ומפורסם:
ולזאת גם מעלת האומה הקדושה הישראלית היא בהיותם מתאחדים כאיש אחד חברים כי אז ישיגו המעלה הנפלאה שאין למעלה הימנה כאשר היה הענין במתן תורה אשר העיד עליהם הכתוב ויחן שם ישראל כו' נאמר בלשון יחיד להורות על אחדותם בעת ההיא ולכך זכו לראות מראות אלהים ולזכך זוהמתן עד היותם בגדר המעלה להיות חיים וקיימים ככתוב אני אמרתי אלהים אתם. וכמו כן אמרו חז"ל (ספרא בחקתי) אינו דימה מרובין העושין את המצוה וכאשר מבואר כ"ז באריכות בכמה דרושים שלפנינו: וככה לעומת זה המעיין בחיבורי זה יראה כי מלבד ביאורי הכתובים ומאמרי חז"ל הנמצאים בו אשר גם בהיותם נפרדים מקשר הדרוש הכלליי יקרים המה מפנינים [כי עיקר ותכלית מגמתי הוא בבאורי הכתובים ומאמרי חז"ל לפרשם לפי עומק פשוטן ולהעמיס דבריהם כוונה פנימיות מכוונת לביאור פשטן בתפוחי זהב במשכיות כסף עד כי יהיו הדברים ראויין למי שאמרן ונצרכין לכותבן לתועלת עולם] עוד נוסף עליהם יקרת התאחדותם בעצמות הדרוש יען בי כל הביאורים והפירושים אשר ימצא בכל דרוש ודרוש הנה הנם כולם מקושרים ומשולבים יחד אחד באחד יוגשו. וכולמו יצטרכו לביאור המאמר הנצב פתח השערה עד כי בהפקד אחד מהם יפקד מקומו ולא יושלם תבנית בנין הדרוש בזולתו והמאמר הנצב פתה השערה הוא הוא המאחדן ומקשרן זה בזה דוק ותשכח:
ולזאת אבקשה מאת הקורא אהוב כאשר יעיין בספרי זה ישים על לבו לראות ולהשקיל בכל דברי הדרש מראשו לסופו כי אז יתענג בדשן נפשו בקשר הדברים ושילובם יחד נוסף על יקרת הדברים בעצמותן:
עוד זאת מצאתי עצמי מחוייב להודיע לכל קורא אם לפעמים ימצא איזה דבר או דברים שכבר קדמוני בזה המחברים הראשונים או האחרונים ולא הבאתי אותם בשם אמרם אל יאשימני בזה כי עד בשחק נאמן עלי כי הרבה נזהרתי בזה להביא הדברים בשם אמרם אפס כי ע"כ לא ימלט שנשמט לפעמים שם האומר והיה זה לבעבור כי אין עיקר עסקי בזה רק בלימוד הש"ס ופוסקים וללון בעומקה של הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ורק לעתים דחוקות ולעת הצורך שמתי עיוני בהגדות ומדרשות ובמקראות תנ"ך וספרי המחברים בדרוש לא נמצאו ת"י הרבה ואף בהמעט שישנם ת"י לא עיינתי בהם רק לפרקים ובימי ילדותי לזאת אפשר שנשאר רשום בזכרוני איזה דבר מדבריהם וזכרוני כוזב לי לאמור שהוא חדש אצלי. אמנם לפי שיעורי לא ימצא זה רק על המעט ורוב הדברים וכמעט כולם הוא בעז"ה מה שחנן ה' אותי ורק על המעט מן המעט אפשר שימצאו בו איזה דברים ממה שקדמוני אשר לא היה אפשר לי להזהיר בהם לאמרם בשם אומרם לסיבה הנזכרת: את אלה ראיתי להקדים בפתח אמרי ואני תפלה לאל חיי יהי רצון שיתקבלו דברי אלה בעיני חכמי הדור ויהיו ערבים על לב רואיהם קוראים ושומעיהם ויהיו נאמרים בשמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות למען יהיה לי למזכרת עולם. ואקוד ואשתחוה לה' על כל הטוב אשר גמל עלי וזיכני להביא לבית הדפוס את ספרי בית דוד שו"ת ודרושים והנני נותן הודאה לשעבר ומתפלל על להבא כן לא יסיר חסדו מאתי כל הימים ויזכני להדפיס גם חידושי בהלכות בש"ס ופוסקים [אשר ת"ל ישנו ת"י בכתובים על כמה מסכתות. ואם יזכני ה' להביאם לביה"ד ולחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל תקותי בטח כי יהיו למאירת עינים כי נמצא במו חידושים נפלאים עמוקים ומחודדים ומכוונים לאמיתה של תורה] וגם יתר הדרושים אשר ישנו ת"י בכתובים בכדי להגדיל תורה ולהאדירה וזכות התורה תעמוד לנו ולכל ישראל לחלצנו מעניינו ולגאלינו ב"ב ונזכה לראות בנחמות ציון וירושלים אמן:
ויען כי נגמר הדפסת הספר בעז"ה בין יומא דפסחא לעצרתא ראיתי להציג כאן מה שנתחדש לו בסוף מסכתא דפסחים, ואחרי דחביבה היא לי הדפסתי וזה הוא:
גרסינן במס' פסחים [קכ"א א'] מתניתין ברך ברכת הפסח פטר את של זבח של זבח לא פטר את הפסח דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר לא זו פוטרת את זו ולא זו פוטרת את זו: ובגמ' כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה לדברי ר' עקיבא לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה: ופירש"י לדברי ר' ישמעאל זריקה בכלל שפיכה כדתניא בזבחים בפרק בית שמאי [ל"ז א'] מנין להניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך ולכך זבח דינו בזריקה אם נתנו בשפיכה יצא בדיעבד וכיון דבדיעבד מתנותי' שוות למתנות הפסח לכך ברכת הפסח פוטרתו אבל הפסח שדינו בשפיכה אם נתנו בזריקה אף בדיעבד לא יצא ולכך אין ברכת הזבח פוטרתו. ולר"ע לא ס"ל הא דהניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא. ואינם שוים במתנותיהם כלל ולכך אינם פוטרות זא"ז עכ"ד הגמ':
ובזבחים בפרק ב"ש [ל"ז א':] גרסינן ב"ש אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון אם נתנן במתנה אחת יצא חוץ מן החטאת שאם נתנן ב' מתנות יצא וב"ה אומרים אף החטאת שנתנן במתנה אחת יצא:
ובגמ': ת"ר מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך ופריך והאי להכי הוא דאת' האי מיבעי לי' לכדתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנה בשפיכה יצא ת"ל ודם זבחיך ישפך ומשני סבר לה כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן ברך ברכת הפסח וכו' כדלעיל [ופירש"י דר' ישמעאל סבר כהך ברייתא דהניתנין בזריקה כו' ולכך כיון דבדיעבד מתנותיהן שוות פוטר הפסח את הזבח ור"ע לית לי' כהך ברייתא הלכך אינם פוטרות זא"ז והך ברייתא קמייתא סבר לה כר"ע בהאי מילתא לחוד דלית לי' כהברייתא דהניתנין בזריקה אבל לא לגמרי כוותי' דלר' עקיבא פסח בשפיכה ואילו להברייתא קמייתא לית לי' להא דפסח בשפיכה דהא מפיק לי' לקרא דישפך לנתנן במתנה אחת כיפר:] ופריך ואכתי מבעי לי' לכדתניא ר' ישמעאל אומר מתוך שנאמר אך בכור שור או כשב או עז וגומר למדנו לבכור שטעון מתן דמים ואימורים על המזבח מעשר ופסח מנין ת"ל ודם זבחיך ישפך ומשני סבר לה כר' יוסי הגלילי דתניא ריוה"ג אומר דמו לא נאמר אלא דמם כו' לימד על מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורים למזבח [ופירש"י ולריוה"ג פסח בזריקה דהא יליף מקרא דבכור ובבכור תזרוק כתיב] ופריך ר"י האי קרא מפיק להכא ולהכא [פי' רש"י דעל כרחך ההיא ברייתא דהניתנין בזריקה כו' אתא כרבי ישמעאל דכר"ע לא אתא דא"כ אמאי אין פסח פוטר את הזבח ואם נאמר דס"ל לר"ע פסח בזריקה וכריוה"ג א"כ כש"כ דשניהם פוטרין זא"ז אלא ע"כ כר' ישמעאל אתא וא"כ איך קדרש לה תו לפסח דבשפיכה:] ומשני תרי תנאי ואליבא דר"י [ופירש"י דמאן דיליף לי' פסח בשפיכה תו לא דריש לי' להניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ולית לי' להך תנא דר' ישמעאל דפסח פוטר את הזבח ולא פליג אדר"ע כלל בהאי והך תנא דמס' פסחים דאית לי' פלוגתא דר"י ור"ע ע"כ דלית לי' פסח בשפיכה אלא בזריקה כשלמים מיהו פסח עיקר וזבח טפל לו הלכך אין זבח פוטרו לפסח אבל פסח פוטר את הזבח ובירושלמי דפסחים איתא להך טעמא:
ותו גרסינן התם בשלמא לר"י דמוקים לה בבכור היינו דכתיב ובשרם יהו לך [ופי' רש"י בשלמא ר' ישמעאל דמפיק מתן דם פסח מדם זבחיך ישפך והאי לשון רבים דדמם וחלבם כולי בבכור מוקי לה ומשם שור או כשב ועז הוא דנקט לשון רבים וא"כ לשון רבים דובשרם יהיו לך נמי אבכור שור כשב ועז קאי ושפיר מתוקמא לישנא דיהיו לך דהוא לכהן משום דבכור הוא מתנה לכהן:] אלא לריוה"ג דמוקים לי' נמי במעשר ופסח מעשר ופסח בעלים אכלי לי' מאי ובשרם יהיו לך ומשני א' תם וא' בעל מום שמתנה לכהן שלא מצינו לי' בכל התורה כולה ור"ש נפקא לי' מלך יהיו דסיפא: ותו גרסינן התם וכל הנך תנאי דמפקי להאי דם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא האי כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר מנא להו ומשני סברי להו כב"ה דאמרי אף חטאת שנתנן במתנה אחת כיפר וילפינן כולה מחטאת ע"כ:
והתוס' בפסחים ד"ה כשתמצא לומר ובזבחים ד"ה תרי תנאי נתקשו הרבה בסוגיות אלו (א) דהא מסוגיא דזבחים מוכח דהנך תרתי ברייתי דפסח בשפיכה וכל הנזרקין שנתנן בשפיכה יצא ליכא לאוקמינהו כחד תנא מדהוצרך לשנויי תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל והיינו משום דתרווייהו נפקא מחד קרא ותרתי לא דרשינן מיני' ואילו מסוגיין דפסחים לפי פירש"י בהך דכשתמצא לומר ע"כ דר' ישמעאל סבר לתרווייהו דפסח בשפיכה וגם הניתנין בזריקה יצא בשפיכה וזה סותר לסוגיין דזבחים:
ב עוד הקשו מפסחים [פ"ט א'] דפריך ונייתי ונתני במותר הפסח דהוא שלמים אי בעל מום דידי להוי פסח ואי תם להוי מותר הפסח דהוא שלמים ומשני דלא שוו במתנותיהם דפסח בשפיכה ושלמים בזריקה ופריך מאי נ"מ והתניא הניתנין בזריקה בשפיכה יצא ומשני הני מילי דיעבד אבל לכתחילה לא הרי דחד תנא אית לי' לתרווייהו וזה סותר ג"כ לסוגיין דזבחים: (ג) עוד הקשו דרש"י לפי פירושו הוכרח לפרש בהא דמשני סבר לה כר"ע דלא לגמרי סבר כוותי' דאילו לר"ע פסח בשפיכה ואילו לברייתא קמייתא לית לי' פסח בשפיכה דהא לא מייתר קרא להכי וזה דוחק גדול לומר סתם סבר לה כר"ע ולא כר"ע לגמרי:
ד עוד הקשו מדתניא בספרי [פ' קרח פסקא קי"ח]: ר' יאשי' אומר קידש הם למה נאמר להביא את המעשר ופסח שיטעון שפיכה אחת שלא שמענו להם בכל התורה [והיינו מקרא דבכור וכריוה"ג רק דמר נפקא לי' מדמם ומר נפקא לי' מהם] וא"כ קשה איך מפיק למעו"פ דבשפיכה מקרא דבכור דהא בבכור זריקה כתיב ומכל אלה הקושיות הכריחו התוס' דע"כ צ"ל דאיכא קרא אחרינא למעו"פ דבשפיכה ומאותו קרא נפקא להו להנך תנאי דמפקי לקרא דדם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא והנה מלבד שזה דוחק גדול דאם איתא להך מילתא לא הוי שתקי מיני' בש"ס מלהביאו עוד הקשו התוס' עצמם ע"ז דא"כ אמאי קאמר הש"ס סבר לה כריוה"ג ולא קאמר דנפקא לי' מאותו קרא ודחקו לתרץ משום דדרשא דריוה"ג יותר פשוטה וכ"ז דוחק:
ה ומלבד כ"ז העלו בתוס' בקושיא לכל הפירושים דכיון דס"ל לר"ע דפסח בשפיכה א"כ ע"כ דמפרש לקרא דדמם תזרוק דעלייהו דהנך בכורות קאי וכר' ישמעאל דליכא למידרשי אמעו"פ וכריוה"ג דא"כ פסח בזריקה מיבעי לי' וממילא דובשרם יהיו לך נמי אהנך בכורות קאי וכר"י וא' תם וא' בע"מ נפקא לי' מלך יהיו דסיפא וכדמסקינן לר' ישמעאל ואלו בסיף פ' איזהו מקומן [דף נ"ז] פליג ר"ע על ר"י ומוקי לקרא דבשרם יהיו לך לא"ת ואבע"מ וכריוה"ג וזאת הקושיא תיקשה גם אם נסבול כל הדוחקים ונאמר דיש איזה קרא אחרינא לפסח דבשפיכה וכל אלה המה קושיות עצומות וחמורות מאוד באין משיב עליהם שום ישוב כלל (וא"ו) ומלבד זה יש עוד להבין במאי דפריך ור"י מפיק קרא להכי ולהכי [ופירש"י דכר"ע לא אתא דא"כ אמאי אין פוטרות זו את זו] וקשה דמהיכן פסיקה לי' דאתיא כר"י ולאוקמי תרי תנאי ואליבא דר"י אימא דאתיא כר"ע ותרי תנאי ואליבא דר"ע [ויש ליישב] ועוד וכי תנאי שקלת מעלמא אימא דאתיא כריוה"ג דמפיק לפסח מקרא דדמם תזרוק ואייתרו לי' דם זבחיך ישפך לניתנין בזריקה כו' ולא נצטרך לאוקמי כתרי תנאי אליבא דר"י אשר לא מוקמינן רק מצד הדוחק וכדאמרינן בכתובות [נ"ז א'] הא קמ"ל דפליגי תרי אמוראי בטעמא דנפשייהו ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא ומ"ל אמורא או תנא:
זיין ועוד בהא דמשני ב' תנאי כו' פירש"י דלהך תנאי דר"י דנפקא לי' מדם זבחיך לפסח א"כ לא ס"ל כלל דפליגי ר"י ור"ע בפסחים ולכ"ע לא זו פא"ז כו' ולאידך תנא דבר"י ס"ל דתרווייהו בזריקה וכריוה"ג והא דזבח אינו פוטר את הפסח משום דפסח עיקר וזבח טפל לו וכטעמא דאמרן בירושלמי וקשה טובא לומר כן דהש"ס שלנו סמך אטעמא דהירושלמי ולא יזכירנו כלל אף לא ברמז:
ודברי הרמב"ם בסוגיות אילו קשים מאוד וסותרים זא"ו סתירות רבות ועצומות ונבארם אחת לאחת:
א דבפרק ח' מהלכות חמץ ומצה [הלכה ז'] פסק כר"ע דאין ברכת הפסח פוטרת את של זבח ושל זבח אינו פוטר את הפסח ואלו בפ"ב מה' פסוה"מ פסק דכל הניתנין בזריק' שנתנן בשפיכה יצא שנא' ודם זבחיך ישפך והיינו כר' ישמעאל ולר"י הא פסח פוטר את הזבח וא"כ דבריו סותרים זא"ז. (ב) ועוד קשה עליו ביותר מסוגי' דזבחים דלעיל דפריך הש"ס שם ואכתי להכי הוא דאתא והא מיבעי לי' לכדתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ת"ל ודם זבחיך ישפך ומשני סבר לה כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה כו' דתנן בירך ברכת הפסח כו' הרי מבואר להדיא דלר"ע לית לי' הך דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא וא"כ איך פסק הרמב"ם לתרווייהו וכבר עמד בזה הרב בלח"מ ולא העלה שום דבר ברור בישוב זה (ג) ועוד קשה דאלו מסוגי' דזבחים מוכח דמאן דדריש לקרא דדם זבחיך ישפך לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר תו לא דריש לי' להך מלתא דהניתנין בזריק' שנתנן בשפיכה וצא מדהוכרח לשנויי סבר לה כר"ע כו' ואילו הרמב"ם בפ"ב מה' פסוה"מ קפסיק לתרווייהו ויליף לה לתרווייהו מהך קרא דדם זבחיך ישפך וז"ל שם בהלכה א' כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון אם נתנן במתנה אחת כיפר ואפי' בחטאת מתנה אחת היא העיקר ושאר המתנות למצוה שנאמר ודם זבחיך ישפך כו' [הלכה ב] וכל הניתנין בזריקה. שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך וא"כ פסקיו אלו סותרים זא"ז וכבר עמד בזה הרב בכ"מ: (ד) עוד הקשה הרב בכ"מ כיון דפסק דגם חטאת שנתנה במתנה אחת כיפר והיינו כב"ה ולב"ה לא איצטרך. כלל להאי קרא דדם זבחיך ישפך למילף מיני' שאם נתנן במתנה אחת כיפר משום דלב"ה כולהו יליף מחטאת וחטאת נפקי' לו מדכתיב תלתא וכיפר וכדאמרינן בסוגי' דלעיל והנך תנאי דמפקי להו לקרא דדם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא אם נתנן במתנה. אחת כיפר מנ"ל ומשני סברי לה כב"ה וילפי להו כולהו מחטאת וא"כ הרמב"ם דפסק כב"ה לא הי' לו להביא בהלכה א' הך קרא דדם זבחיך ישפך וגם בזה לא העלו שום ישוב ברור: [ה] דבפרק ה' מהלכות מעשה הקרבנות [הלכה י"ז] פסק הרמב"ם וז"ל הבכור והמעשר והפסח דם כ"א מהן טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד באיזה רוח שירצה, משלש זויות המזבח כו' ומנין שאינן טעונין אלא מתנה אחת שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח מפי השמועה למדו שהוא הדין במעשר ופסח שנותן מתנה אחת כבכור עכ"ל ומאוד דבריו תמוהין בזה חדא דפסק דבכור בשפיכה ומקרא מלא מכחישי שהרי כתב בבכור ואת דמם תזרוק ותו שהרי מסוף לשונו שכתב ומנין שאינן טעונין אלא מתנה אחת שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק כו' מפי השמועה למדו שהוא הדין למעשר ופסח ונראה מזה דדריש לקרא דדמם תזרוק כרביוה"ג דדמם קאי על מעשר ופסח וא"כ כולהו בזריקה מיבעי לי' וגם בזה כבר עמד בלח"מ וכתב דליכא למימר דט"ס הוא ברמב"ם דצ"ל בזריקה וכריוה"ג שהרי בפ"ג מה' קרבן פסח פסק להדיא דפסח בשפיכה עיי"ש שדחק עצמו מאוד בזה והעלה בצ"ע:
הן אמת דדברי הרמב"ם בזה המה מיוסדים על דברי התוספתא דלהדיא תנינא בתוספתא דמס' זבחים בפ"ה וז"ל הבכור והמעשר והפסח שופכין שפיכה א' כנגד היסוד שפכן שלא כנגד היסוד הרי אילו פסולין וכן הוא בתוספתא שם בפ' ח' ובתוספתא דפסחים פרק ט' הבכור שנתערב בפסח שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור ר' שמעון אומר זה ישחט לשם מה שהוא ושניהם יאכלו כפסח וכמנין של פסח וכן תני שם גבי מעשר שנתערב בבכור דס"ל לר' שמעון דזה ישחט כו' ושניהם יאכלו כבכור עד כאן הרי מוכח להדיא מדברי ר' שמעון דגם בכור בשפיכה כמו מעשר ופסח דאי סלקא דעתך דבכור בזריקה א"כ איך קאמר זה ישחט לשם מה שהוא כו' שהרי אין מתנותיהן שוות וכדאמרינן בפסחים בפרק האשה [דף פ"ט א'] דלא מצי למייתי פסח ולאתנויי אי בעל מום הוי דידי הרי זה פסח וא"ל יהי' מותר הפסח שהוא שלמים ומשום דאי שווין מתנותיהן זה בשפיכה וזה בזריקה ופריך מאי נ"מ הא הניתנין בשפיכה שנתנן בזריקה יצא ומשני הנ"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא וא"כ האיך קאמר ר"ש דיקרבו שניהם כיון דאינן שווין במתנותיהן ואין לומר דזה הוי כדיעבד כיון שכבר נתערבו וכדאמרינן בזבחים ע"ה ע"ב לענין אשם שנתערב בשלמים לר"ש דזה הוי דיעבד עיי"ש דז"א דלהדיא מבואר בזבחים בפ' התערובות דזה הוי לכתחילה תדע דאלו במתניתין דריש פ' כל הזבחים קתני קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו נתערבו בבכור ומעשר ירעו והיינו משום דאין מתנותיהן שווין ואלו בנתערבו הדמים זב"ז תנינן במתניתין דף פ' ע"א מתן ד' במתן אחת ר' יהושע אומר ינתנו במתן א' והיינו משום דהניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת יצא וכמש"כ רש"י עיי"ש הרי להדיא דנתערבו מחיים לא הוי כדיעבד שיהי' מותר לשוחטן וליתן במתנה אחת וכן כ' רש"י (פ"א ע"ב) ד"ה אביא כו' ואע"ג דאם נתערבו מחיים לא קרב התם משום דאית להו תקנתא ברעי' עכ"ל וא"כ נמי לענין לשנות מזריקה לשפיכה נמי הוי כלכתחילה דהא תרווייהו מחד קרא נפקא ולא מצינו לר"ש דיפלוג ע"ז דהלכה פסוקה שנינו בלא שום מחלוקת דהא מדפליג ר"ש בסיפא ולא פליג ברישא מכלל דברישא גם ר"ש מודה דירעו אלא ע"כ צ"ל דשאני חששא דמביא קדשים לבית הפסול דלא חייש לה ר"ש ואף בנתערבו מחיים משום דבשעת הקרבה וזריקה הוא נעשה כתיקונו מבלי שום שינוי ואפי' בדברים הנעשים רק לכתחילה וגם אח"כ יכיל ליזהר שלא יבוא לביה"פ ולכך בנתערבו אפי' מחיים ס"ל לר"ש דיקרבו רק דמ"מ להכניס עצמו במכוון לזה כגון ליקח תרומה בדמי שביעית גם ר"ש מודה וכדאמרינן שם (ע"ה ב') עיי"ש משא"כ לענין לשנות דבר ואפי' בדברים הנעשים רק לכתחילה ואינם פוסלים בדיעבד מ"מ הוי כלכתחילה כל שנתערבו מחיים ואיכא תקנתו דרעי' גם לר"ש ועוד דהא התם בפסחים נמי כדיעבד דמי דהא חד מינייהו וודאי דלא עביד פסח ואפ"ה אסור להקריבו לכתחילה וה"ג דכוותי' דמקרי לכתחילה כל זמן דלא קרבו וא"כ ע"כ דס"ל לר"ש דבכור בשפיכה לכתחילה ולהדיא תנינן בתוספתא בפיסקא דהבכור והמעשר. הבכור והמעשר שנתערבו רש"א זה לשם מה שהוא יכו' מפני שמתן דמם שווה ואף רבנן לא פליגי עלי' התם אלא משום דס"ל דאין מביאין קדשים לבית הפסול וכדמסיק שם בתוספתא באותו פיסקא דהבכור והמעשר ולא הודו לי חכמים לר"ש שמביא קדשים לבית הפסול אבל בהא דבכור בשפיכה לא פליגי עליו וא"כ בין לר"ש ובין לרבנן תרווייהו ס"ל דבכור בשפיכה ואין לדחות ולומר דס"ל להנך תוספתא כריוה"ג וכולהו בזריקא ולכך הוי מתן דמם שוה דהא בתוספתא דפסחים פרק ד' איתא להדיא דפסח בשפיכה ושינה מלשון המשנה ותני כהן הקרוב אצל המזבח שופכו שפיכה אחת כנגד היסוד ודוחק לאוקמי כתרי תנאי כיון דסתמה תני בתרויייהו וע"ז סמך הרמב"ם לפסוק כן להלכה אבל הא גופא קשה טובא איך סמך הרמב"ם על תוספתא זו שהוא בהיפך מש"ס דילן וממקרא מלא האמור בתורה שהרי בש"ס דילן בזבחים בפ' איזהו מקומן [נ"ו ב'] על הך מתניתין דהבכור והמעשיר והפסח כי' ודמן טעין מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד אמרינן בגמרא מאן תנא א"ר חסדא ריוה"ג הוא דאמר חלבו לא נאמר אלא חלבם דמי לא נאמר אלא דמם לימד על בכור ומעשר ופסח כו' ופי' רש"י מאן תנא מעשר ופסח בזריקה מדמשוה מתן דמים דבכור ומעשר ופסח כדקתני שינה באכילתן מכלל דבמתן דמים לא שינה ובבכור ואת דמם תזרוק כתיב ותו אמרינן התם כנגד היסוד מנלן א"ר אליעזר אתיא זריקה זריקה מעולה ועולה גופא מנלן דכתב על יסוד מזבח העילה כו' וכן בפסחים [ס"ד א'] דתנינן במתניתין כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד ואמרינן שם בגמ' [ס"ד ע"ב:] מאן תנא פסח בזריקה א"ר חסדא ריוה"ג היא דתניא כו' ומנלן דטעונין יסוד א"ר אליעזר אתיא זריקה זריקה מעולה כו' הרי להדיא דגם פסח בזריקה לריוה"ג והיינו משום דנפקא לי' מקרא דבכור וא"כ בכור וודאי דבזריקה הוא לכ"ע וא"כ איך סמך הרמב"ם על דברי התוספתא לדחות דברי ש"ס דידן מהלכה:
הרי לפנינו י"ג קושיות חמורות זיי"ן בפשטא דשמעתין מה שהקשו התוס' ומה שהוספתי להקשות והסשה בדברי הרמב"ם:
ובכדי ליישב כל אלה נלע"ד דהנה עיקר החילוק שבין שפיכה לזריק' פירש"י בסוגי' דזבחים ודפסחים דזריקה הוא מקרוב עומד אצל היסוד ושופך וכמו שהבאתי לשונו לעיל ומלשון רש"י משמע דפשטא דלשנא דקרא דזריקה ושפיכה משמען כן דלשנא דזריקה שבכתוב משתמע שהוא למרחוק ולשנא דשפיכה משתמע שעומד בסמוך ושופך אבל האמת יורה דרכו שאין הדבר כן רק דבלישנא דקרא גם לשפיכה קרי לי' זריקה ומנא אמינא להו אב"א קרא ואב"א גמרא והיינו קרא דד"ה וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים הדם מידם ומייתי לי' הש"ס דזבחים דף י"ד וביומא דף נ"ט ולמאן דאמר דפסח בשפיכה ע"כ מוכח דבלשון הכתוב גם לשפיכה קרי לי' זריקה ואב"א גמרא מהא דתניא בתו"כ סדר ויקרא פרשתא ד' פסקא י"ב וז"ל וזרקו את הדם על המזבח ואין הזורק על המזבח ופי' בק"א הדם על המזבח כלומר מדכתיב הדם ולא כתיב על המזבח את הדם כמו שהי' ראוי לומר שבראשונה יאמר מקום הזריקה ואח"כ יאמר מאי יזרוק אלא אתא לומר דהדם הוא שיתן על המזבח אבל אין צריך הזורק לעלות על המזבח לזרוק אותו דאילו גם הזורק צריך שיהי' על המזבח או סמוך לו דעל בסמוך נמי משמע הוי לי' למכתב וזרקו בני אהרן על המזבח את הדם ואז הוי הדר על המזבח על שניהם על הזורק ועל הדם והוי דרשינן להנך תיבות דעל המזבח לפניו ולאחריו עכ"ל בתוס' ביאור קצת הרי להדיא דאי לאו דרשה דאת הדם על המזבח מלשנא דוזרקו לחוד לא הוי משתמע שהזורק עומד למרחוק דאי ס"ד דלשנה דוזרקו לחוד משמע מרחוק כדמשמע מלשון רש"י א"כ למאי צרכינן כלל להך דרשה דאת הדם על המזבח אלא ע"כ דמלישנא דוזרקו לחוד הוה משמע גם שפיכה שהוא מקרוב ולכך צריכין לדרשא דאת הדם על המזבח וזה ברור והיינו טעמא דר"פ בזבחים ס"ב ע"ב דאמר מה דם אויר קרקע מפסיקו כו' ולכאורה קשה מנ"ל לר"פ הא דבדם אויר קרקע מפסיקו אם לא מהך דרשה דתו"כ דהדם על המזבח ולא הזורק דהא גבי דם ליכא הך הוכחה דלמערכה דלוקה היא זורק דהדם אינו נזרק למערכה אלא א"כ דנפקא לי' מהך דתו"כ דבעינן שיהי' הזורק עומד מרחוק וממילא אויר קרקע מפסיקו: ולפ"ז נמצינו למידין דבבכור דכתיב בי' את דמם תזרוק על המזבח דסמוך לי' לתזרוק אצל על המזבח מדלא כתב תזרוק את דמם על המזבח כדכתיב וזרקו את הדם על המזבח א"כ ממילא משתמע דבכור בעינן שגם הזורק יהי' על המזבח או סמוך לי' דהיינו שפיכה ומעתה אין לנו לחפש ולתור אחר קרא אחר שיהי' מבואר בו דפסח בשפיכה להנך תנאי דמפקי לי' להך קרא דדם זבחיך ישפך לדרשה אחרינא וכמו שכ' התוס' אלא מהך קרא עצמו דריוה"ג מוכח דפסח בשפיכה מדכתב את דמם תזרוק ולא כתיב תזרוק את דמם ומשום דבאמת לא מצינו כלל שום קרא אחרינא למעו"פ דטעון מתן דמים אלא או קרא דדם זבחיך ישפך או קרא דר' יוסי הגלילי וכיון דמוכרחין אנו לומר מכח קושיות התוס' דלכ"ע אית להו דפסח בשפיכה א"כ ברווחא אית לן למימר דמקרא דריוה"ג עצמו מוכח כן ואדרבה דמקרא דריוה"ג מוכח דגם בכור הוא בשפיכה והיינו דתני כן בתוספתא דגם בכור הוא בשפיכה והוא משום דאתיא כריוה"ג ומעתה בין לריוה"ג דיליף למעשר ופסח מקרא דדמם תזרוק ובין לר"י דיליף לה מקרא דדם זבחיך ישפך תרווייהו את להו דפסח בשפיכה רק דאיכא בינייהו לענין אי בעינן כנגד היסוד דלריוה"ג דנפיק לי' מדמם תזרוק א"כ ילפינן זריקה מעולה דטעון שיתן כנגד היסוד דווקא והתוס' בזבחים [דף נ"א א' ב'] נתקשו הרבה דלמאן דיליף למעשר ופסח מקרא דדם זבחיך א"כ מנלן דבעינן יסוד ולא העלו כלום וא"כ באמת לר' ישמעאל לא בעינן שיהי' כנגד היסוד והא דתנן בפ' איזהו מקומן ובלבד שיתן כנגד היסוד וכן בפסחים זורקו כנגד היסוד אתיא כריוה"ג דווקא והא דאמרינן בזבחי' עלה דהך מתניתין דהבכור והמעשר ופסח כו' מאן תנא א"ר חסדא ריוה"ג היא אין הכוונה דכולהו בזריקה וכמו שפירש"י דבאמת גם לר' יוה"ג הכל בשפיכה ואפי' בכור וכדתנינן בתוספתא ופסקא הרמב"ם וכדמוכח מקרא עצמו דריוה"ג וכדכתיבנא לעיל אלא דהכוונה היא מאן תנא דבעינן יסוד דווקא וע"ז אמר רב חסדא הא מני ריוה"ג היא דאילו לר"י לא בעינן יסוד דווקא והך ומנ"ל דבעינן יסוד הוא סיומא דמלתא דלעיל ולא שהוא מלתא באנפי נפשי' רק דקאי אדלעיל והכי קאמר ולריוה"ג מנ"ל דבעינן יסוד וע"ז קאמר ר"א אתיא זריקה מעולה ולרב חסדא הוי פשיטא לי' הך מלתא ולא קבעי לפרושי והש"ס הוא דקא מיבעי לי' ומנ"ל דבעינן יסוד וע"ז אתא ר"א לפרושי מלתא דרב חסדא וכהנה רבות בש"ס ואף דבפסחים קאמרינן להדיא מאן תנא דפסח בזריקה אר"ח ריוה"ג היא צ"ל דהרמב"ם לא הי' כן בגרסתו אלא מאן תנא סתם וכמי שהוא הגירסא בזבחים ובמתניתין דתני זורקו לשנא דקרא נקיט וכמש"כ דבלישנא דקרא קרי גם לשפיכה זריקה והתוספתא דדרכה לפרושי טפי נקיט באמת לשון שפיכה וכדתני בתוספתא פ' ד' עיי"ש רק דהאמוראים ומסדרי הש"ס חלקו בניהם לקרות לזה זריקה ולזה שפיכה כדי להבדיל בין הנושאים ומעתה אין שום סתירה מש"ס דילן להך תוספתא ושפיר פסקא הרמב"ם להלכה ודו"ק:
ובזה יתיישבו כל קושיות התוס' עד אחת. והיינו משום דשפיר מצי לחד תנא למסברינהו לתרווייהו דפסח בשפיכה וכל הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא ופסח בשפיכה נפקא לי' מדר' יוסי הגלילי ואייתר לי' ודם זבחיך ישפך לכל הניתנין בזריקה כו' וגם קושייתם הרביעית והחמישית נמי יתיישבו משום דר"ע נמי אית לי' כריוה"ג דנפקא לי' מעו"פ מקרא דדמם תזרוק דבכור ולכך פליג על ר' ישמעאל בפ' איזהו מקומן ודריש לאחד תם ואחד בעל מים מיהי' לך דרישא דבשרם יהי' לך וכריוה"ג ואפ"ה אית לי' דפסח בשפיכה ומשום דמוכח כן מקרא דריוה"ג עצמו וכדכתיבנא לעיל וכמו כן ר' יאשי' נמי דדריש לה בספרי מקרא דקודש הם נמי אית לי' דפסח בשפיכה מאותו קרא עצמו דהא בן ר' יאשי' לריוה"ג ליכא מידי דתרווייהו מחד קרא נפקי רק דמר יליף לה מקודש הם ומר יליף לה מדמם והכל חדא ופשוט: ובכדי ליישב ישר פסקי הרמב"ם הסותרים זא"ז צרכינן לברורי היטב פירושא דשמעתין דפסחים ודזבחים באופן שלא יהיו סותרים זא"ז בפסחים פירש להך דשכתמצא לומר לדברי ר"י זריקה בכלל שפיכה כו' משום דכל הנזרקין אם נתנן בשפיכה יצא ואין זה במשמעות הלשון כלל ולדבריו טפי הל"ל דשפיכה בכלל זריקה והי' הלשון מתיישב יותר לכך נראה דהרמב"ם קמפרש לה ע"ד מה שאמרו יש בכלל מאתים מנה דהכוונה דבכלל מאתים נכלל בזה ממילא מנה וה"נ דכוותייהו קמפרש, להא דזריקה בכלל שפיכה דר"ל דכשעושה שפיכה נכלל בזה גם זריקה והיינו משום דשפיכה עדיפא טפי וכמו דנכלל במאתים (ומה שהקדים שם תי' בכלל קודם לתי' מאתיים וכאן הקדים תי' זריקה לתי' בכלל משום תי' יש דנקיט התם הוצרך להקדים תי' בכלל) וא"כ לר"י יוכל ליתן לכתחילה בשפיכה לאותן הניתנין בזריקה והיינו משום דעדיפא מיני' עבדי לי' אבל שפיכה אינו בכלל זריקה ולכך אותן דבשפיכה אם נתנן בזריקה לא יצא אף בדיעבד ומשום דגריע קמגרעי לה ולא תליא הך מלתא כלל בהא דתנינן דהנזרקין שנתנן בשפיכה יצא רק דמסברא אית לי' לר' ישמעאל כן דשפיכה עדיפא טפי מזריקה וגם ר"ע לא נחלק עליו משום דלית לי' כהך ברייתא דהניתנין בזריקה רק דסברא בעלמא פליג עליו וסבירא לי' דתרווייהו כהדדי נינהו ולא זה עדיף מזה ולא זה מזה וכיון דלר"י גם לכתחילה יוכל ליתן את הזבח בשפיכה לכך שפיר מקרי מתנותיהם שוות ופוטר הפסח את הזבח ואף דלא שוו לגמרי שזה במתנה א' וזה בב' מתנות מ"מ כיון שיש ביניהם איזה צד השתוות בדבר א' לכתחלה ששניהם בשפיכה שפיר מקרי מתנותיהם שוות ופוטר את הזבח אבל משום מאי דבדיעבד אם נתנן בשפיכה יצא לא הוי קרי לי' מתנותיהן שוות דמדיעבד אין ראי' כלל ור"ע דס"ל דאין שום עדיפות לשפיכה על זריקה וא"כ לכתחילה וודאי דלא מצי למעבד להזבח בשפיכה ולכך מקרי אין מתנותיהם שוות ולא קפטר הפסח לזבח אבל אה"נ דמצי ר"ע למסבר להך דכל הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא בדיעבד רק משום דיצא בדיעבד לא מקרי מתנתיהן שוות לפטור הזבח בברכת הפסח כיון דלכתחילה אין מתנותיהן שוות בשום צד וכיון שכן שפיר פסק הרמב"ם כר"ע דלא פטר הפסח את הזבח ואפ"ה פסק הברייתא דהניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא ואין כאן שום סתירה כלל: וזה פשוט: אך לפ"ז תתחזק הקושיא יותר מסוגין דזבחים כיון דלפי דברינו גם ר"ע מצי סבר כהך ברייתא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא א"כ מאי משני הש"ס בזבחים עלה דפריך ואכתי מיבעי' לי' להניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ומשני סבר לה כר"ע כו' ולדברינו דגם ר"ע לא פליג על הך ברייתא א"כ לא משני מידי:
ועוד קשה לפ"ז הא דפריך הש"ס ור"י מפיק קרא ולהכא ודרש"י לפי פירושו כתב דע"כ ההיא ברייתא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אתיא דא"כ אמאי לא זו פא"ז ולא זו פא"ז כו'. עיי"ש בל לדברינו דההיא ברייתא שפיר אתיא כר"ע וא"כ מנלן להש"ס דהברייתא אתיא נמי כר' ישמעאל ולמפרך ור"י מפיק קרא להכא ולהכא לאימא דאתיא כר"ע לחוד ולא קשיא ולא מידי:
אבל באמת אחר העיון נראה דלק"מ ודברי הרמב"ם ברורים ונכונים דהא יש להבין מאי מקשה הש"ס שם ואכתי להכא הוא דאתא הא מיבעי' לי' להניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ור"ל דתרתי לא מצי מדרש מיני' וכמו שפי' רש"י וקשה טובא דמאי תרתי דרשות שייך בזה דהך ילפותא דבשפיכה יצא ילפינן מדכתיב ישפך והך ילפותא דבמתנה אחת כיפר ילפינן מדלא כתיב סביב ושפיר ילפינן לתרווייהו מהך קרא ואין כאן תרתי מילי מחד קרא כלל דאף דמוקמינן לקרא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא והיינו מדכתיב ישפך מכל מקום ממילא משתמע מיני' דבמתנה אחת כיפר מדלא כתיב סביב ובשלמא מאי דמקשה הש"ס להלן ואכתי מבעי' לי' לכדר"י דיליף למעשר ופסח דטעון מתן דמים מהך קרא שפיר קא קשיא לי' ומשום דאי מוקמינן לקרא להך ילפותא דבמתנה אחת כיפר וא"כ ע"כ דמפרשינן לדם זבחיך לכל זבחיך וכמו שפירש"י עיי"ש וא"כ לא קאי רק על אותן הזבחים המפורש בהן מתן דמים למזבח אבל מעשר ופסח דלא מצינו להם שטעונים מתן דמים למזבח אינם בכלל זה ואי מוקמינן לכדר"י דקאי אמעו"פ למילף מיני' דטעונים מתן דמים למזבח א"כ ע"כ היינו משום דדייקינן בלשנא דזבחיך דר"ל זבחים שלך שאין לכהנים שום חלק בהם וכדאמרינן שם מעו"פ בעלים אכלי לי' ולכך שפיר קפריך הש"ס והא מבעי לכדר' ישמעאל משום דתרתי לא דרשת מיני' דאי מפרשינן ליה על כל הזבחים א"כ מעו"פ אינם בכלל זה ואי דייקינן להך זבחיך כר"י דר"ל זבחים שלך כו' א"כ לא קאי רק אמעו"פ ולא לכל הזבחים ושפיר שייך בזה לומר דתרתי לא דרשת מיני' אבל הא דפריך והא מיבעי לי' להניתנין בזריקה כו' קשה טובא דמאי תרתי מילי שייך בזה כיון דע"כ תרווייהו משתמע מיני' זה מדכתיב ישפך וזה מדלא כתיב סביב וביותר תקשה לפי מה שהעליתי לעיל דלר"י שפיכה עדיפא מזריקה ואף לכתחילה יכול בשפיכה להנזרקין א"כ למאי דמוקמינן לקמן להך ברייתא כר"י א"כ מאי לשון דיעבד דתני בברייתא ועוד דלמאי צריך קרא כלל לזה כיון דידעינן כן מסברא אלא ע"כ צ"ל דלשון דיעבד דתני הוא משום דבשפיכה אחת סגי ולכתחילה ודאי דלמצוה בעינן ב' מתנות שהן ד' וא"כ ע"כ דצ"ל דתרווייהו שמעינן מיני':
ומחומר קושיא זו ע"כ צ"ל דהכי קא קשי' לי' להש"ס דהן אמת דנוכל למילף מיני' תרתי אבל זה הוא דווקא דמתנה אחת בשפיכה שפיר דמי דהא בקרא ישפך כתיב אבל מנ"ל לומר דגם מתנה אחת בזריקה כיפר וכדמשמע מהך ברייתא קמייתא דגם במתנה אחת בזריקה כיפר דהא סתמא קתני אם נתנו במתנה אחת כיפר דמשמע דמתנה כתיקונה קאמר דהיינו זריקה וכן מוכח ממתניתין דקתני נתן מתנה אחת בשתיקה והשאר חוץ לזמנו לזמנו לא פיגל דמשמע נמי מתנה כתיקונה וזה לא שמעינן מקרא דישפך ושפיר קא מקשה הש"ס:
אך לפ"ז נמצא דקושיות הש"ס אינה רק לר' ישמעאל דסבירא לי' דשפיכה עדיפא מזריקה וכדמפרשי' לדבריו בסוגיין דפסחים ולדבריו שפיר קא קשיא להש"ס דאימא דשפיכה דעדיפא סגי במתנה אחת אבל מנ"ל לומר כן בזריקה דגריעי מינה דסגי נמי במתנה אחת ולכך ר' ישמעאל שפיר קא קשיא לי' להש"ס ומשני סבר להכר"ע מר לא זו פא"ז ולא זו פא"ז והיינו משום דס"ל לר"ע דתרווייהו כהדדי נינהו במעלה ואין שום עדיפות לשפיכה על זריקה וכיון שכן שפיר נוכל למילף מהך קרא דישפך דגם זריקה סגי לי' במתנה אחת דמה לי שפיכה ומה לי זריקה ואדרבה כ"ש הוא דמצינו למילף זריקה משפיכה בק"ו ומה שפיכה שאינן ממין מתן דמים דהניתנין בזריקה אפ"ה סגי לי' במתנה אחת א"כ זריקה דהוא ממינה כש"כ דסגי להו במתנה אחת ונמצא דמאי דמשני סבר לה כר"ע לאו משום דר"ע לא סבר לה כהך ברייתא דכל הניתנין כו' אלא משום דלר"ע תרתי שמעינן מיני' מהך קרא דבין בשפיכה ובין בזריקה סגי בדיעבד במתנה אחת לכל הניתנין בזריקה:
וראי' ברורה לפירושינו זה דגם לר' ישמעאל נמי שמעינן מהך קרא תרתי דיצא בשפיכה ובמתנה א' רק דלר"י בעינן דווקא מתנה אחת בשפיכה אבל במתנה אחת בזריקה לא סגי לר"י מהא דתניא בספרי [פ' ראה] פיסקה ע"ח וז"ל הספרי: רק קדשיך אשר יהיו לך ר' ישמעאל אומר בתמורת קדשים הכתוב מדבר: תשא ובאת אל המקום הרי הוא בא אל המקום מה יעשה לו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם מה עולה טעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים אף תמורתה כיוצא בה ומה עולה טעונה מתן יסוד בשפיכה אחת ע"ג המזבח אף תמורתה כיוצא בה. וכתב עלה המפרש בעל זרע אברהם וא"ת הא עולה טעונה ב' מתנות שהן ד' וי"ל עכ"פ לא מעכבי אלא מתנה אחת כדקיימא לן דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר. עכ"ל: ולא דק בסוף דבריו במה שהביא לברייתא דכל הניתנין על מזבח החיצון כו' דא"כ מאי בשפיכה א' דקאמר דשפיכה מאן דכר שמי' והכי הל"ל מה עולה טעונה מתן יסוד במתנה ע"ג המזבח כו' לכך נראה דר"י ס"ל כהך ברייתא דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ונפקא לי' מקרא דדם זבחיך ישפך רק דממילא משתמע מיני' נמי דסגי בשפיכה א' מדלא כתיב סביב וכדכתיבנה אבל זריקה א' לר"י לא יצא ולכך בדווקא קאמר ר"י ומה עולה טעונה מתן יסוד בשפיכה א' לגבי המזבח ולא קאמר במתנה א' ע"ג המזבח משום דלר"י דווקא שפיכה הוא דמהני במתנה א' אבל זריקה לא סגי במתנה א' וזה היא ראי' ברורה לכל מה שכתבנו בפירושא דשמעתין ודו"ק:
ובהכי יתישב נמי מה שהקשינו על מאי דפריך הש"ס ור"י מפיק קרא להכא ולהכא דמנ"ל דהברייתא אתיא כר"י כיון דלפירושינו כר"ע נמי מצי אתיא וכבר כתבנו לעיל דגם פירש"י בזה אינו מיושב ולפי מה שכתבתי ניחא דהש"ס קים לי' מהך ברייתא דהספרי [דרישא דברייתא זו הובאה בש"ס דילן במס' נזיר [כ"ה א'] ובמס' תמורה [י"א ב':] דר"י אית לי' כהך ברייתא דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ולכך שפיר פריך ור"י מפיק קרא להכא ולהכא ודו"ק:
והא דמשני תרי תנאי אליבא דר"י מעתה יתפרש כפשוטו דמאן דדריש אליבא דר"י קרא דדם זבחיך ישפך להניתנין בזריקה תו לא נפקא לי' מעשר ופסח מהך קרא רק דנפקא לי' מקרא דריוה"ג ומאן דמוקי לי' לקרא דדם זבחיך אליבא דר"י למעשר ופסח א"כ לית לי' כלל להא דהניתנין בזריקה כו' וכ"ז אינו ענין לפלוגתא דר"י ור"ע בפסחים גבי בירך ברכת הפסח דהך פלוגתא מתוקמא אליבא דתרווייהו תנאי וכדמפרשינן לה לעיל דלאו בקראי פליגי אלא בסברא ולא אצריכינן מעתה למדחק נפשין ולומר דטעמא דר"י הוא מפני שהפסח עיקר כדאמרינן בירושלמי וכפירש"י:
העולה מדברינו אלה דר"ע דהלכתא כוותי' מפיק לי' להאי קרא דדם זבחיך ישפך להא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ולהא דהניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר דברייתא קמייתא ומשום דלר"ע תרתי שמעינן מיני' וכדכתיבנא והא דמעשר ופסח טעון מתן דמים לגבי המזבח יליף לה מדריוה"ג מהך קרא דואת דמם תזרוק דמו לא נאמר אלא דמם כו' ומהך קרא עצמו נפקא לי' דפסח בשפיכה מדכתיב את דמם תזרוק על המזבח ולא כתיב תזרוק את דמם על המזבח כדכתיב וזרקו את הדם על המזבח ש"מ דעל המזבח קאי נמי על הזורק שיהי' על המזבח או סמוך לו דהיינו שפיכה וא"כ בכור נמי בשפיכה וכדתנינן בתוספתא וכדכתיבנא לעיל ובזה מיושבים כל קושיות התוס' עד לאחת וגם כל פסקי הרמב"ם על מקומם יבואו בשלום ואין בהם סתירה כלל וכלל דאיהו פסק כר"ע ולכך פסק גם כריוה"ג דמעשר ופסח נפקא מהך קרא דואת דמם תזרוק דגבי בכור וכהנך סתמא דמתניתין דזבחים דמוקמינן להו כריוה"ג כדאמרינן מאן תנא א"ר חסדא ר' יוסי הגלילי הוא וקאי על מתן דם כנגד היסוד וכמו שפירשנו לעיל והך קרא דדם זבחיך ישפך אתיא לילפותא דהנך תרתי ברייתא ולכך פסק הרמב"ם לכולהו:
ועפ"י הדברים האלה מצאנו ישוב מרווח לקושיית הכ"מ שהקשה דהא הרמב"ם פסק דגם חטאת שנתן במתנה א' כיפר וא"כ כולהו ילפי מחטאת וחטאת נפקא לי' מתלתא וכיפר וא"כ ל"ל לאתויי כלל הא דדם זבחיך ישפך למילף מינה דאם נתן במתנה אחת כיפר הא גם בלא הך קרא ילפינן לה שפיר מחטאת לב"ה ולדברינו אתא שפיר דמחטאת לא מצינו למילף רק דאם נתן במתנה אחת בזריקה שכיפר אבל אם נתנם במתנה אחת בשפיכה לא שמענו מחטאת ושפיכה מזריקה ליכא למילף דאימא דזריקה דהוא ממינה הוא דסגי לה במתנה אחת אבל שפיכה שאינה ממינה אימא דלא תסגי לי' במתנה אחת דהא כיון דכתבנו דלר"ע אתיא זריקה משפיכה במכ"ש א"כ ממילא מובן דשפיכה לא אתיא מזריקה ולכך אצטריך לי' להרמב"ם לאתויי להך קרא דדם זבחיך ישפך דגם בשפיכה נמי סגי במתנה א' ודוק: ולפ"ז אתיא הך ברייתא דהניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר גם לב"ה ודלא כהתוס' שנסתפקו בזה ובזה עלו על נכון כל דברי הש"ס וכל פסקי הרמב"ם מבלי שום גמגום ודוק היטב בכל זה כי הוא ברור ואמת בכוונת הש"ס והרמב"ם בלי שום ספק:
ומעתה אשא כפי השמימה ואקוד ואשתחוה לה' על כל הטוב אשר גמל עלי מעודי עד היום הזה ואני תפלה יהא רעווא דאימא מלתא דתתקבל ויהיו מקובלים דברי בעיני חכמי הדור כי זה חלקי מכל עמלי וה' יזכני להוציא לאור יתר חידושי בש"ס ופוסקים ודרושים לכל חפציהם כחפצי ומאוויי דברי המצפה לתשועת ה' דוד טעביל בא"א המופלג וי"א באמת מוהר"ר משה זללה"ה מ"צ ומרא דאתרא פ"ק מינסק:
להוי ידוע לאחב"י אשר בל ירים איש את ידו להדפיס החיבור הזה הן במדינה והן חוץ למדינה לא כולו ולא מקצת בלי רשות חתן הרב המחבר המביא לבית הדפוס וב"כ, ובטוח אני בשארית ישראל שלא יעשו עולה חלילה ולא יזידון ח"ו נגד חוקי הדת והממשלה יר"ה: