אור ברסלב

בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה לז

שאלה לו

שאלה נשים שאפו לחמם בתנור לצורך שבת ובתוך כך באתה אחת מהשכנות ונתנה לתוך התנור לחמניות שהיתה ממול' בבצלים וחמאה וכאשר רדו הפת מתוך התנור ראו שהי' זב מן הלחמניות חמאה לקרקעותו של תנור ואין אתם יודע אם זב תחת החלות לחם העשויה לצורך שבת אם לא מה דינו של הפת בזה:

תשובה לכאורה דין זה מבואר בש"ע יו"ד סי' צ"ז דאם זב מן הפלאדין או הפשטידא דינו כאלו נילוש עמו ומבואר שם בט"ז וש"ך דאפי' לא זב תחת הפת עצמו אלא זב לתוך התנור אפי' הפת רחוק מן הפשטידא הפת אסור אפי' בדיעבד ע"ש וראיתי בש"ע קטנים ד"א עם אבן העוזר שכתב שם בשם הגאון מוהרר"ע דרמ"א לטעמי' דס"ל נ"ט בר נ"ט שרי בדיעבד אפי' בבישול וצלי ולכך אם זב רק תחת הפשטידא הוה נ"ט בר נ"ט מן השומן אל התנור ומן התנור אל הפת והביא ראיה מתשובת הרשב"א שהביא הב"י רסי' צ"ה דאי לאו טעמא משום דקליפת הביצה מנוקבת היה מתיר ביצה שנתבשלה עם בשר לאוכלה עם חלב אלמא דכה"ג נ"ט בר נ"ט הוא ע"ש ולכאורה אין ראיה מהרשב"א די"ל דלאו מטעם נ"ט בר נ"ט אתי עלה רק משום דהוה ס"ד דקליפת ביצה קשה הוא מלפלוט ולבלוע כדאמרינן לענין ביצת עוף טמא שאינה קלפה שנתבשלה עם אחרות אינה אוסרת דזיעה בעלמא היא קמ"ל דז"א דשפיר פולט ובולע לפי שקליפת הביצה בבירור מנוקבת היא אבל לא היה סבור להתיר מטעם נ"ט בר נ"ט כלל:

וראיתי לשארי בספר חוות דעת שכתב כן בפירוש דברי הרשב"א ודעתו דל"ה נ"ט בר נ"ט בשעת בישול כגון אם נפל חלב על קדרה שמבשלין בה דגים כנגד הרוטב ואח"כ בשלו הדגים עם בשר אף בדיעבד אסור כו' ע"ש ברסי' צ"ה ולכך כתב ג"כ בסי' צ"ו שצדקו דברי הט"ז והש"ך והביא ראי' לסברא זו וממ"ש האו"ה והביאו הט"ז סי' צ"ב בנפל על קדרה עם מים כנגד הרוטב ואין ס' כנגד הטפה וחזר ובישל בה בשר כו' דמותר ממ"נ דהא אין בקדרה אלא לפי שיעור המדומע כו' וקשה דל"ל הא ת"ל דה"ל נ"ט בר נ"ט אלא ודאי דבשעת בישול הכל מקושר וחשבינן להקדרא כחלק מן המאכל ע"ש ולענ"ד ז"א דמ"ש ראיה מאו"ה לאו ראי' הוא שהרי האו"ה שער ל"ד כתב בדין החמת חמין דמהיתר להיתר אין לחוש מבליעת כל המים רק מבליעת טעם הבשר המדומע במים שהוחמו בינתיים והוא דבר מועט שהרי עשר ידות נבלעים בקדרה מן המים של היתר יותר ממה שחוזר ונבלע מפליטת הבשר או החלב ונגד הדבר המיעוט ההוא ודאי יש ששים בתבשיל וכ"ש אם הוחמו בה מים הרבה פעמים דאיכא כאן נ"ט טובה כו' עכ"ל ולכאורה תמוה דל"ל האי טעמא דת"ל משום דהוה נ"ט בר נ"ט כמבואר בכל הפוסקים. וראיתי בספר התרומה סי' ע"ה שכ' לשון זה שכ' או"ה אבל היתר בהיתר כו' שהרי עשר ידות חזרו ונבלעו כו' ועוד יש להתיר משום נ"ט בר נ"ט דאפי' נאמר דגים שעלו דוקא מותר ולא נתבשלו הכא איכא שלשה נ"ט של היתר הראשון בכלי ומשם למים ומשם חוזר ונבלע בכלי ומכ"ש אם הוחמו מים הרבה פעמים כו' ע"ש והתו' סוף מסכת ע"ז העתיקו לשון זה של סה"ת בקצרה ע"ש וכ"כ בספר הרוקח סי' תמ"ד וצ"ע על או"ה שהשמיט הטעם משום נ"ט בר נ"ט וע"כ נראה שהאו"ה נקט הך טעמא לפי שעשר ידות חזרו כו' משום דלהך טעמא מותר בפשיטות לכ"ע משא"כ אי משום טעמא דנ"ט בר נ"ט אתינן עלה הי' מקום להסתפק למ"ד דבנתבשל לא מהני נ"ט בר נ"ט ואע"ג דסה"ת כ' להתיר בכה"ג אף להך מ"ד משום דאיכא ג' נ"ט מ"מ שם באו"ה דין ה' כתב בשם א"ז דלא ס"ל הך סברא לחלק בין ב' נ"ט לג' נ"ט וכ"כ שער נ"ח סוף דין נ"ג שלא להגעיל עד שתהיה הכלי אינו ב"י ע"ש ולכך נקט האי טעמא שהוא פשוט טפי להתיר לכ"ע וא"כ נראה דגם בשער ל"א נקט האי טעמא דליכא ששים נגד המעט שהוא שיעור המדומע ולפי שהוא פשוט טפי אבל מ"מ גם מחמת נ"ט בר נ"ט מותר (ואע"פ שלענ"ד טפי נראה שיש חסרון בדפוס בדברי או"ה וצ"ל כמו שהוא בסה"ת מ"מ א"ש מ"ש דכאן נקט בקצרה האי טעמא שהוא פשוט יותר) ועיין בשער ל"ב דין י"ב שכתב כגון כף שנאסרה מחלב ונפל ליין רותח הקדרה מותרת אפי' אם אין ס' ביין נגד הכלי מאחר שהמאכל מותר אין שם איסור על התבשיל ושייך ביה שפיר נ"ט בר נ"ט דהיתר ועשר ידות חוזרין ונבלעין משאר התבשיל כו' עכ"ל וכוונתו להנך ב' טעמים שכתב סה"ת הנ"ל ועיין בסי' ק"ג שהט"ז הקשה על הרמ"א שכתב שהכף בלע מאיסור פגום דל"ל הא דבל"ז מותר משום נ"ט בר נ"ט כמ"ש באו"ה ובנה"כ שם כתב דע"כ גם באו"ה צ"ל כן דמיירי שהכף בלע מאיסור פגום דהא אין להתיר כ"א באיכא ג' נ"ט ע"ש:

ולענ"ד ז"א דאו"ה לאו משום הך טעמא דנ"ט בר נ"ט לחוד אתי עלה אלא משום דאיכא נמי טעמא דעשר ידות כו' ובצירוף שני טעמים אלו יש להתיר אפי' לכתחלה ובהכי א"ש טפי הא דנקט בשער ל"א לענין טיפה על קדירה מים החי טעמא כדי להתיר אף לכתחלה ואע"פ שי"ל דהא בלא"ה יש להתיר לכתחלה משום ג' נ"ט הטיפה בקדרה והקדרה למים והמים חוזרין ונותנין טעם לקדרה ועדיין היתר הוא דמהאי טעמא מתיר בסה"ת לענין חימום מים י"ל דאו"ה כ"כ כדי להתיר אף למאן דס"ל לאסור לכתחלה אף בג' נ"ט ע"ש וגם י"ל לפי פשטא דמלתא מיירי או"ה בקדירה שהוא של בשר כדמשמע שם מהא דמחלק באם נפל על קדרה של מים כנגד הריקן ושם כתב להדיא אפי' חממו מים נקיים בקדרה של בשר כו' ומבואר שם דכל שבישלו בשר בתוך מעל"ע לנפילת החלב הוי כאילו נפלו באותו שעה עצמה של בישול הבשר עכ"ל ור"ל דדינו כנפל שלא כנגד הרוטב דלא מהני אפי' יש ס' נגד הטפה משום דכבר פעפע בדופן הקדרה ונאסרה (וזה דלא כמ"ש בחוות דעת שנראה מדבריו דמפרש מ"ש הט"ז בשם או"ה בחדשה מיירי ואתי לאפוקי שאם היה כנגד הריקן צריך ס' נגד הטיפה וכוונתו בזה לתרץ מה שהקשה במשבצות ובאמת ז"א כמ"ש וכמבואר למעיין באו"ה) וא"כ גם מ"ש דאם נפל כנגד המים ג"כ מיירי שהקדרה בישלו בה כבר בשר וא"כ קשה מ"ש המשבצות דבקדרה ישינה ותוך מעל"ע מבשר אכתי שמא מתפשט לפני' וגם נשאר משהו תוך הדופן ונ"נ כל הבלוע שבדופן כיון שאין במים ס' לומר דמים מבטלים הטפה עכ"ל:

אך לענ"ד נראה דלק"מ דודאי שפיר מיירי בקדרה ישינה ומ"מ כשנכנסה הטפה לתוך דופן הקדרה אין אוסרת הבלוע דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע כמ"ש שם דין א' לענין אם נפלה לקדירה נגד הרוטב וכשנכנסה לפנים ג"כ אין אוסרת משום דהמים שבתוך הקדירה טעם בשר שבהם הוא נ"ט בר נ"ט ואף אם חזרת לתוך דופן הקדרה א"צ רק לפי ערך המדומע דא"ל דהך מקצת הטפה החוזרת טפי לאסור הבלוע שבדופן עד נ"ט טיפין כמוהו דז"א דאין יכול לאסור היתר בלוע כמ"ש וע"כ לא חיישינן להך סברא דמפעפע בדופן ואוסרה והיינו דאיסור בלוע אוסר היתר בלוע אלא בשלא כנגד הרוטב כמבואר באו"ה שם דין ב' דזה הוי מנהג בעלמא ע"ש והנה דקדקתי באו"ה כוונת דבריו לחלק בין נגד הרוטב לשלא כנגד הרוטב דאע"ג דר"י ס"ל הך סברא גם כנגד הרוטב ע"ז כתב דלא קי"ל הכי לחוש בכנגד הרוטב לזה והטעם משום דמספקא אי מפעפע בכל הכלי או לתוך הכלי או לא ור"ל דשני ספיקות יש בדבר אי מפעפע לתוך הכלי דהיינו לתבשיל וכשהגיע לתבשיל ממילא דמקושר הוא לתבשיל או אינו מפעפע לתוך התבשיל גם יש ספק דשמא אינו מפעפע לתוך התבשיל ומ"מ הוא מפעפע בכל הכלי או אין מפעפע רק במקצתו דהיינו סביביו לבד ולכן בכנגד הרוטב שיש מקום לומר שהוא ומפעפע לתוך התבשיל ומתבטל בו ואת"ל שאינו מפעפע לתוך התבשיל עדיין י"ל שמפעפע בכל הכלי ומתבטל בלחלוחית שבו לכן שפיר אין חוששין לומר דשמא לא פעפוע רק עד נ"ט טיפין לבד כו' משא"כ שלא כנגד הרוטב דע"כ הפעפוע לא היה רק בדופני הקדרה לבדה שוב חיישינן לסברא זו דשמא פעפוע עד נ"ט טיפין ולפי"ז אם היה מים בקדרה ונפל נגד המים אע"פ שאין ס' נגד הטפה ג"כ י"ל שמא מפעפע לפנים וא"ל דמה בכך שמפעפע לפנים שמא חזר לקדירה דמה בכך דמ"מ יש ס' לבטל המדומע המועט ההוא וא"ל דמ"מ מעט המדומע יאסור הבלוע שבקדרה ז"ל דאין אוסר היתר בלוע ואת"ל אוסר זה דוקא באיסור ממש כגון חלב בעין משא"כ כאן דטעם החלב החוזר לקדרה אינו רק נ"ט בר נ"ט מן הטפה לקדרה ומן הקדרה למים וא"כ אותו טעם חלב החוזר לקדרה אין מקום לומר עלי' שע"י שמתערב עם נ"ט טיפין לחלוחית שבקדרה עושה אותם נבלה דהא האו"ה כתב שם כמה פעמים לדינא דנ"ט בר נ"ט אין אוסר בדיעבד בין במאכל בין בכלי ע"ש אך מ"מ אי לאו דיש ס' בתבשיל הב' נגד המדומע אין להתיר לבשל בקדרה זו דהא לענין לכתחלה ג' נ"ט בעינן וכאן אין ג' נ"ט שהרי הטעם השלישי שמן המים לקדרה עכ"פ אין עליו שם נ"ט דהיתר כיון שיש בקדרה זו בשר בלוע וטעם המדומע שיצא מן הקדרה לתבשיל של בשר פשיטא שהוא ג"כ דאיסור וא"ת לא עברה לפנים א"כ לא תעבור מכאן ואילך ג"כ למאי ניחוש דלמא לא עברה והיא מפעפע בדופן הקדרה להא לחוד לא חיישינן כמו בכל דוכתא נגד הרוטב משום דאיכא שני צדדין להקל חדא אם תאמר עברה וחדא אם תאמר לא עברה ג"כ יש צד היתר ע"י שנאמר שאינו מפעפע כלל והשתא מ"ש המשבצות דהמעט הנשאר בדופן (ור"ל דהא קי"ל כ"ח אינו יוצא מידי דפיו לעולם ופולט מעט מעט) ונ"נ כל הבלוע כו' ז"א דזה הנשאר בדופן לא חיישינן לי' שיזיז ממקומו כמו שאי אתה חושש בהך צד דלא עברה וה"נ זה המקצת שלא עבר אין חוששין לו שיפעפע ואמרינן בי' נמי דאין אוסר היתר בלוע רק בשלא כנגד הרוטב דשם ליכא שום צד קולא רק שנאמר שהטיפה במקומו עומד בזה חששו העולם לדעת ר"י דשמא מפעפע ואוסר היתר בלוע וגם זה אינו רק מנהג לבד וכמ"ש באו"ה שער כ"ד דין ט':

ומ"מ נלענ"ד שלא נאמרו הדברים כ"א לענין כלי מתכות או כלי עץ וכיוצא אבל כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו שפיר יש להצריך ס' בתבשיל השני נגד הטפה ולא סגי לשער בכנגד המדומע לבד דהא יש לחוש שלא יצא בפעם הראשון במי' רק מעט מזעיר ועתה בתבשיל של בשר יצא הנשאר הלכך כיון דלא ידעינן כמה נפיק מיני' יש להצריך כנגד כל הטפה וכ"כ באו"ה שם לענין אם נפל כנגד הרוטב והי' ס' ויש בתבשיל השני ג"כ ס' כנגד הטפה שרי דממ"נ כו' ואע"ג דכלי חרס אינו יוצא מידי דפיו הא יש ס' כנגד הטפה ע"ש. וראיתי לש"ב בספר חוות דעת שהרגיש בזה וכתב ליישב דע"י מים הוקלש האיסור ע"ש ולענ"ד לא נהירא לפרש כן באו"ה אלא כמ"ש דהאו"ה קיצור בדבר והיינו לומר דאין מקום לאסור כל התבשיל מחמת נ"ט טיפין האסורין אבל לענין הצרכת ס' ודאי יש לחלק בדבר בין כ"ח לכלי מתכות ואע"ג דשם מעיקרא גם לענין כ"ח מיירי מ"מ כאן לא מיירי רק לענין כלי מתכות ואם נפל נגד תבשיל ויש בתבשיל ס' ג"כ א"צ בתבשיל השני ס' בכלי מתכות כ"א בכ"ח שאינו יוצא מידי דפיו ולא שייך בי' ממ"נ הנ"ל לענין הצרכת ס' נגד הטפה:

ולענין דינא עכ"פ אין הכרח ממ"ש או"ה הנ"ל לומר דכל שהוא בשעת הבישול לא הוי נ"ט בר נ"ט ואדרבה משמע או"ה וכן מבואר בכל הפוסקים בשם סה"ת והתו' ושאר פוסקים לענין החמת חמין דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא מן הבשר לקדרה ומקדרה להמים וממים חוזר לקדרה אלמא דאע"ג דמקדרה למים וממים לקדירה בשעת הבישול הוא אפ"ה חשבינן לכ"א לנ"ט בפ"ע וכן מבואר מדברי כל הפוסקים לענין הגעלת כלי חמץ קודם שש דחשיב ג' נ"ט מפליטת הכלים למים וממים לכלים וגם מבואר בסה"ת ושאר פוסקים דמ"ד נצלו אסור אבל נתבשלו שרי הטעם לפי דאיכא מים ומתחלה מתפשט הטעם במים ואיכא ג' נ"ט של היתר ע"ש. ובאו"ה לענין קערות שהודחו במחבת שאינה בת יומא דה"ל ג' נ"ט בר נ"ט ואין לחלק בין היכא שמתחלה נתן טעם לכלי אלא דנצלו מוציא הטעם כאלו הוא טעם ממש ולכך בעי עוד שני טעמים ואז חשבינן טעם שנסתרך בכלי לחד טעם וטעם הבא עכשיו לטעם השני משא"כ היכא שאין כאן טעם מתחלה לכלי אלא שני נ"ט באו יחד בשעת הבישול דז"א דמנ"ל להפוסקים לפלוגי בהכי וכן מבואר מדברי או"ה דלעיל באם הכף בלוע מחלב ונפל ליין דגם הקדרה מותרת דכיון דחלב נטל"פ ביין הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא וא"כ התם שנבלע מחלב והוי נ"ט דאיסורא אין לחשבו כלל רק דחשבינן לנ"ט בר נ"ט מה שהחלב נפלט מהכף ונ"ט לפגם ביין ומן היין אל הקדרה וא"כ השני נ"ט אלו הם באים כאחד בשעת נתינת הכף לתבשיל ואפ"ה חשיב לי' נ"ט בר נ"ט דהיתרא ע"ש אך באמת א"צ לכל זה דהרי להדי' מבואר בסה"ת וז"ל ועוד צריך ליזהר שלא יאפו עוגה קטנה בצד פשטיד"א פן יאכל העוגה בחלב כו' ואין להתיר מטעם דהוי נ"ט בר נ"ט חד בעיסה של פשטידא או של פלאדין ומשם בעוגה דשמא היינו דוקא פליטת טעם של כלי אבל מאוכל לאוכל הכל חשוב כטעם אחד ועוד דרוב פעמים השמנונית יוצא חוץ לפשטידא ונוגע בעיסה של עוגה כו' ע"ש וכ"כ בשער דורא ג"כ וכ"כ באו"ה כלל ל"ט דין ו' דאף על פי שהפשטידא מכוס' בבצק אין להתירו מטעם נ"ט בר נ"ט דמאוכל לאוכל חשיב טעם א' ע"ש הרי מבואר דאף בכה"ג ששני הטעמים הם בשעת בישול הי' מתיר מטעם נ"ט בר נ"ט אי לאו משום דלא אמרינן נ"ט בר נ"ט מאוכל לאוכל אבל בפליטת טעם של כלי כה"ג הוי נ"ט בר נ"ט:

ודרך אגב ראיתי מ"ש בספר חוות דעת לתרץ קושי' התוס' בזבחים הא דלא מיבעי' לי' בשאר איסורים בישל במקצת כלי כו' משום דהתם פשיטא ליה דמהני הגעלה במקצת כלי דכבולעו כך פולטו אבל בקדשים מיבעי לי' דדלמא גזירת הכתוב הוא ע"ש וזה אינו לענ"ד דכיון דע"כ מיבעי' לי' אי מה שבישל במקצת כלי הוא מפעפע בכל הכלי או לא אכתי ה"ל למיבעי אם בשל איסור במקצת כלי ואח"כ נשתמש היתר במקצת כלי שני אם נאסר מחמת זה דמהבישול הראשון נתפשט בכל הכלי או לא ואי בעינן לתרוצי קושי' התוס' צריכין אנו למימר דודאי לא קמבעיא ליה ואם מפעפע בכל הכלי דודאי מפשט פשיטא ליה דמפעפע בכל הכלי אלא דמבעי' ליה אי סגי במריקה ושטיפה במקצת הכלי כמו לענין הגעלה דמהני במקצת כלי או שאני קדשים דמריקה ושטיפה גזירת הכתוב הוא ולכך צריך בכל הכלי כיון שנבלע בכולו אלא דגם זה אינו דהא אמרינן התם דבלוע בלא בישול לא קמבעי' ליה מהא דקתני וא' שעירה לתוכן רותח ע"ש אלא שאפשר לומר דשאני התם שצריכה מריקה מחמת הבלוע צריך שטיפה ג"כ משא"כ לענין בישל במקצת כלי דע"י שמגעיל מקצת זה שבישלו בו מוציא הבלוע ממקומו אף שבמקצת כלי השני ומתמרק ממנו הלכך לא צריך שטיפה ג"כ שהתורה לא גזרה על השטיפה אלא במקום המריקה ממש שהרי השטיפה הוא דבר נוסף בקדשים וגזירת הכתוב הוא משא"כ בעירה רותח כיון דצריך המריקה בכל הכלי גם השטיפה נגררת אחריה וצ"ע:

ומ"ש בחוות דעת שם בפירוש דברי או"ה והביא ראיה בשם הד"מ שכתב בשם או"ה אם מתחלה נפלה כנגד הרוטב ואח"כ בישל בה שלא כנגד הרוטב והד"מ תמה עליו ע"ש ולענ"ד ז"א למעיין בד"מ שהרי כתב שם דא"כ גם בראשונה שנפלה הטיפה עלי' למה בעינן ס' פעמים ס' ולענ"ד מבואר מדבריו דקאי שם בנפלה הכלי כנגד הרוטב וכמבואר באו"ה שלפנינו אלא דהד"מ קשי' ליה דהא חזינן בשלא כנגד הרוטב דבעינן ס' פעמים ס' אלמא דהחרס נעשה נבילה ומאי דנקט בדבריו דהא בראשונה כו' היינו משום דקאמר שם לדעת מהר"מ בטור דס"ל דבכל גווני בעינן ס' פעמים ס' אף בכנגד הרוטב ע"ש בד"מ ועיין בת"ח דמבואר ג"כ שהבין בדברי האו"ה דעל כנגד הרוטב קאי וכמ"ש ומנפילה שאח"כ לא מיירי כלל אם היה כנגד הרוטב או לא אך דמ"מ דבריו צ"ע מה שהקשה על האו"ה דהא האו"ה קאי שם למאי דמסיק דלענין כנגד הרוטב א"צ רק ס' כנגד הטפה וע"ז שפיר כתב דגם בתבשיל השני דינא הכי ע"ש ואין מובן כלל למ"ש הד"מ דא"כ גם בראשונה כו' דמה בכך שלדברי מהר"מ צריך ס' פעמים ס' משום דמהר"מ באמת ס"ל דהחרס נ"נ משא"כ האו"ה שם כבר מסיק דלענין כנגד הרוטב א"צ רק ס' לבד נגד הטפה ומהאי טעמא גופא דהחרס אין נ"נ (רק שלא כנגד הרוטב חוששין לחומרא זו דבלוע בחרס נ"נ וכמש"ל מדבריו שם ובשער כ"ד ע"ש) ולכך שפיר כתב דמה"ט גם בתבשיל הב' נמי א"צ ס' רק נגד הטפה ומ"ש בחוות דעת דלמה הוצרך האו"ה לומר דאם לא עברה לא תעבור כיון דיש ס' נגד הטפה נלענ"ד דנקט הכי למימרא דבכלי מתכות דלא אמרינן בי' אין יוצא מידי דופיו אף כנגד הטפה א"צ ס' בתבשיל השני מחמת ממ"נ הנ"ל רק דנקט ס' משום כ"ח דאין יוצא מידי דופיו כמבואר שם אלא שסתם דבריו בזה משום דלחומרא יש להצריך עכ"פ ס' כנגד הטפה אף בכלי מתכות דשמא לא עבר בפעם ראשון ועתה תעבור כמ"ש שם קודם לזה דמהאי טעמא יש לאסור הקדרה ע"ש בשם המרדכי:

ונחזור לעיקר הדין בנ"ד כיון שלא זב תחת הפת ממש הוי נ"ט בר נ"ט ומלבד זה נלענ"ד דהכא שהחמאה הוא דבר מועט ואין בה בכדי נ"ט בפת מותר אליבא דכ"ע וראיתי בשו"ת מהרי"ט חלק יו"ד סי' שנראה מדבריו בתנור שטחו באלי' אף שאין שם בכדי נ"ט אסור ולא ידעתי למה יהי' עדיף מאם נפל עליו חלב שאף עם הבשר מותר לאוכלו כל שנתבטל בו החלב בס' ומכ"ש דשרי לאכלו במלחא ומ"ש שם משום דבמקום דביקת הפת בתנור הוא בעין לא הבנתי זה דמה בכך יתבטל בס' ואם משום דאותו מקום צריך נטילה באמת יטול אותו מקום לבד ותו לא ויותר תימא שהרי רש"י כתב להדיא אם הוא תנורא דטחו בי' טחייא ונותן טעם בפת אלמא דאי לאו הכי ודאי לא הוה אוסר וראיתי בפליתי שכתב דטעימה ודאי לא מהני דאל"כ מאי פריך על רבה בר אהלאי מברייתא ע"ש וכ"כ בספר חוות דעת ולפי דבריהם קשה בכל נ"ט בר נ"ט נימא דיבדוק ע"י טעימה שאם הטעם נרגש הא קמן שיש כאן טעם כעיקר וע"כ לומר דבנ"ט בר נ"ט נקלש הטעם ואעפ"י שמרגישין אותו קיוהא בעלמא הוא ולא חיישינן לי' וכן י"ל בכל כלים שמגעילין אותם שוב לא חיישינן אף אם אח"כ נרגש קצת טעם כיון שעיקר הטעם נפלט ממנו ע"י הגעלה הך טעמא קיוהא בעלמא ולכך מקשה שפיר אדרבה דס"ל לאסור לעולם אף הפת שנאפה אחר הסקת התנור דס"ל כ"ח אינו יוצא מידי דופיו ואין מועיל לו הסקה להפליט הטעם מברייתא דקאמר עד שיוסק התנור הא הוסק שרי והיינו אף שנרגש קצת הטעם דקיוהא בעלמא הוא וכמ"ש לענין נ"ט בר נ"ט ועיין בשו"ת צ"צ סי' פ' מבואר ג"כ דנותן טעם דוקא בעינן ומחוות דעת נראה דס"ל כדמשמע ממהרי"ט וס"ל לחלק בין אם נפל על הפת או שנדבק בתנור שטחוהו באלי' ובין אם נילש החלב בתוך הפת דאז שרי בלא ס' ובכה"ג מיירי הצ"צ וכתב הטעם משום דפת אית ביה פילי לא מהני ס' דאין ידוע כמה מתפשט מחמת הבקעים ולא נהירא לענ"ד גם מ"ש בשם הצ"צ דאם נפל הפת לירקות ג"כ נאסרו לא מצאתי כלום בצ"צ מזה:

ומצאתי באו"ה שער ל"ט דין י"ח שכתב להדיא וז"ל אך אם הי' האיסור דבר מועט דהיינו פחות מס' בהיתר כגון חלב מועט שנאפה או נצלה עם הרבה פשטידא בתנור אפילו בלתי מחבת וראו להדיא שיצא החלב לחוץ לתוך התנור כולן מותרים דלא גרע מנתבשל או נצלה עמו והא דאמר אם טש כל הפת אסורה היינו כשאין שם ששים ואפי' האיסור מדברים שאין מתבטלים כו' אמנם צריך שיהי' ס' בכל פשטידא נגד החלב ואין אחת מהם מסייע לחבירו לבטל אפילו כולם נגעו יחד כו' וא"ל מאחר שיש ס' בין כולם נחלק טעם החלב בכולו אלא רואין כ"א שמא הלך הריח רק אצלה כו' ע"ש ועיין בסי' ק"ח ובד"מ שם ועיין באו"ה שם דמשמע קצת דגם בזה שזב לחוץ ונבלע בתנור מטעם ריחא אתינן עלה שהרי כתב לשם קודם לזה בדין ח' וז"ל אבל אם הפשטידא בלי מחבת כתב הר"י מדורא שהפת אסור בדיעבד אפילו במלח דרוב פעמים השמנונות או החלב יוצא לחוץ ובולע התנור והוי כאילו טש כל התנור כו' עכ"ל ובזה אפילו לוי מודה דגרע טפי מריח שמאוכל לאוכל בעלמא ואפילו אם התנור אינו משופע והפת רחוק הרבה מן הפשטידא הרבה דאין צריך לזוב תחתיו אלא שנבלע רק בדופני התנור כו' עכ"ל וממ"ש דאפילו לוי מודה כו' משמע דגם בזה מטעם ריח אתינן עלה וצ"ע דמה ענין זה לריח דהכא מטעם בלוע יש לאסור ושמא ס"ל דמטעם בלוע אין לאסור דהוי נ"ט בר נ"ט רק משום דכה"ג שפיר הוי ריח טפי דדמי לפת חמה וחביות פתוחה אך באמת מה שהעתיק בשם הש"ד ובולע התנור כו' בש"ד שלפנינו ליתא וע"ש שיש שם נוסחאות שונות ולענ"ד צ"ל כמו שהוא בסה"ת שנראה מדבריו דעיקר החשש שנוגע בעוגה עצמה:

ועיין בסה"ת שכתב שאין להתיר משום דאין בלוע יוצא מחתיכה כו' דמ"מ רוב פעמים השמנונית יוצא לחוץ ונוגע בעוגה אותו ממשות עצמו ע"ש וסה"ת אזיל לשיטתו דמבואר מדבריו דס"ל דאף באיסור שמן אין יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ע"ש בכזיתא דתרבא משא"כ לדידן דקי"ל כהרשב"א דאיסור שמן יוצא א"כ אף אם לא זב הממשות עצמו שפיר הוא נבלע בתוך העוגה דרך העיסה של הפשטידא ולפי"ז להפוסקים דס"ל דגם אם לא זב תחת הפת עצמו אסור א"כ אף בלא ראינו שזב כלל דינא הכי וכן משמע באו"ה דין ח' ממ"ש וכ"ש אם צלו בשפוד שבודאי זב ע"ש אבל ממ"ש אח"כ בשם הג"א משמע דדוקא זב בעינן וכן ממ"ש שם בגליון בהג"ה בשם א"ז מבואר דדוקא זב בעינן ונראה דס"ל כסה"ת דאין בלוע יוצא כו' אפילו באיסור שמן ולדעת שאר פוסקים נראה דספוקי מספקי להו בהא כמבואר בסי' ק"ה לענין חלב שנמלח עם החתיכות הלכך אם לא זב ממש הוי ס"ס דלמא אינו מפעפע כלל ואת"ל מפעפע שמא אינו מפעפע בכל התנור או י"ל דמספקא להו בהא דשמא גם מאוכל לאוכל שייך נ"ט בר נ"ט ולכך שפיר בעינן זב דוקא דאל"כ הוי נ"ט בר נ"ט ואע"ג דבלא"ה הוי נ"ט בר נ"ט ע"י התנור ז"א דאין עיקר האיסור ע"י הבליעה בתנור אלא משום דבכה"ג הוי ריחא מלתא וכמש"ל בדברי או"ה וא"כ מן השומן הזב הולך הריח ומתפשט אל הפת והוי בא מן הממש משא"כ אם לא זב שוב י"ל דהוי נ"ט בר נ"ט מן השומן לבצק שעל הפשטידא ומשם לפת ואע"ג דס"ל דאין נ"ט בר נ"ט באוכלין מ"מ ספיקא הוי כמ"ש בסה"ת לשון שמא וכדמשמע קצת ממ"ש דנתבשל הוי ג' נ"ט מן הקדרה למים ומן המים לדגים ונצטרך לחלק כיון שטעם א' לכל ומנ"ל הא דיש לחלק בכה"ג וא"כ הו"ל ס"ס והא"ז ס"ל דהס"ס הוא שמא לא יאכלנו בכותח ולדידן כתב הש"ך משום דלמא אין מתפשט בכל הכלי וכעת אין פנאי לעיין. ולדינא כבר כתבתי דמבואר להדיא ברש"י ובאו"ה בההיא דאין טשין דנ"ט בפת בעינן ומכ"ש שאין להחמיר כלל לאוכלו במלח שהרי התוס' לענין ריחא כתבו דריח לא חמור כולי האי והיינו אפי' למ"ד ריחא מלתא ולכאורה הא כתבו הפוסקים דאפי' אי ריחא לאו מלתא משהו איכא וא"כ אם נימא דאפילו ששים א"צ לענין איסור דאין טשין א"כ פשיטא שיש לאסור משום ריח אפילו אי לאו מלתא וכ"ש אי אמרינן מלתא אלא ודאי דז"א והתם ג"כ לענין פת שאפאו עם הצלי מיירי ואפ"ה כתבו התוס' להתיר ע"ש ובנ"ד נראה דגם מהרי"ט מודה דא"צ ס' דע"כ לא קאמר מהרי"ט אלא לענין טש באליה שיש בעין במקום דביקות הפת בתנור משא"כ בזה שאין כאן בעין על הפת רק כיון שזב לחוץ הבליעה בתנור מתפשט עד הפת פשיטא כיון שיש ס' אין לאסור דלא גרע מנתבשל עמו ממש:

ולענין אם צריך ס' בכל עוגה בפ"ע או מצטרף כל מה שבתנור כבר כתבתי שבאו"ה חוכך לומר דבעינן בכ"א בפ"ע ובהג"ה שם כתב דאפשר דבכה"ג שפיר מצטרף הכל לבטל ורמ"א סי' ק"ח נראה שהכריע להקל בזה לענין ריח דלא חמיר כולי האי ונראה דגם כאן יש להקל כיון דבלא"ה ס"ל דנ"ט בר נ"ט הוא כמש"ל:

תוכן העניינים

בית אפרים יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה