בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה כה
תולעים שנמצאו בדגים ובבשר לאחר שחיטה מה דינם תשובה הנה הרמב"ם פ"ב מהמ"א הי"ז כתב וז"ל תולעת הנמצאת במעי הדגים ובמוח שבראש הבהמה והנמצאת בבשר אסורה אבל דג מלוח שהתליע הרי התולעת שבו מותרת כו' עכ"ל והנה דברי הרמב"ם אלו נובעים מהש"ס ס"פ א"ט וכבר הארכתי בדברי הש"ס והרמב"ם אלו בספרי בית אפרים בקונטרס התשובה סי' ט"ו שמ"ש הרמב"ם ובמוח שבראש הבהמה הוציא מהש"ס הנ"ל ע"פ גירסת הערוך שם והתני' את נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבראש הבהמה ע"ש שביארתי על נכון אמנם מ"ש הרמב"ם תולעת הנמצא במעי הדגים כו' נראה דס"ל דכך הוא פירוש תיבת קוקיאיני תולעים הנמצאים בבני מעים וכמ"ש רש"י בברכות דף ובשבת דף וכ"כ הרי"ף כאן בחולין ס"פ א"ט דקוקיאני היינו תולעת שבמעי הדגים וכ"ה במאור וכ"כ ה"ה שזהו שיטת האחרונים דאמרינן מעלמא אתו וזהו דעת הרשב"א ז"ל וכ"ה בהרשב"א בתה"א ובחידושיו וכן בספר החינוך מצוה קס"ג שהתולעים הנמצאים במעי הדגים אסורים שמבחוץ הם באים אבל הגדלים בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרין והנמצאים במעי בהמה אסור שמבחוץ הם באים ואף הנמצאים במוח הבהמה ובתוך בשרה אסורין כו' ע"ש וכן הוא ג"כ בלשון הש"ע תולעת שבמעי הדגים כו' וצ"ע דהא בש"ס קאמר מעיקרא דאי מעלמא אתו לישתכחי דרך בית הרעי והדר קאמר והלכתא דאסירי משום דעייל באוסיי' מבואר דאפי' לא משתכחי דרך בית הרעי אסירי וא"כ לא ה"ל למנקט הנמצאים בבני מעיים דהנהו פשיטא דאסירי אף למאי דס"ד מעיקרא דהא מעיים דרך בית הרעי הם ויכול לבא שם עם כל מאכל אשר יאכל:
וראיתי במשבצות ס"ק ך' שכתב על הט"ז שכתב הטעם משום שנכנס דרך חוטמו דקשה דבמעיהם הטעם דמעלמא אתי לתוכן ושורץ על הארץ קרינן בי' עיין רש"י ד"ה מינם עכ"ל ואין לדבריו מובן דהרי הט"ז באמת קאמר הטעם דמעלמא אתי ואפשר שכוונתו למ"ש ור"ל דרש"י ד"ה מינם כתב שמשם נכנסין לקנה הלכך לא משתכחי דרך בית הרעי עכ"ל וא"כ במעי' שהוא דרך בית הרעי א"צ להאי טעמא דעייל בחוטמו ואם כוונתו כן לשונו צ"ע וגם כי אין הקושי' על הט"ז דנקיט טעמא דאיתמר בגמ' וקושי' זו נופלת על רוב הפוסקים דלמה נקטו במעי' דבהא אפי' למאי דבעי בש"ס למימר קוקיאני שרי מודה בהא (ועיין בבכורות דף ז' כגון שמצאו דרך בית הרעי וכו' ועיין בס"ס פ"ג) אמנם בלשון ת"ה הקצר בית ג' שער ד' ראיתי שכתב וז"ל וכן הנמצאים במעי הדגים אע"פ שאינם נמצאים דרך בית הרעי פעמים שהתולעים נכנסים דרך אזנו כו' מבואר שהכוונה לאותן המעיים שאינם דרך בית הרעי שהתולעים נכנסים דרך אזנו כו' מבואר שהכוונה לאותן המעיים שאינם דרך בית הרעי או לתולעים הנמצאים סביב לבני מעיו מבחוץ וצ"ל שכן כוונת הפוסקים הנ"ל ובפר"ח כתב דהנמצאים במוח או בכבד אסור משום דעייל דרך נחיריו והנמצאים במעי' אסור שבלעתן עם האוכלין עכ"ל ולפמ"ש מה דנקטו הפוסקים במעי הדגים היינו דוקא באופן דא"א למיתי עם האוכלין דהא עלה דההיא שנמצא במעיהם אמרינן טעמא דעייל באוסיי':
ועכ"פ על הרמב"ם קשה כפי מ"ש הה"מ לשיטתו שכל התולעים הנמצאים בדגים אסורים שאין מתהווים ממנו והיינו קוקיאני דאסירי ומ"ש דכוורי שרי היינו שהתליעו אחר מיתה דלמה נקיט במעי הדגים דהא אף שלא במעי' כל שהתליע מחיים אמרינן דמעלמא אתו ואפשר דהרמב"ם לא ס"ל כלל למציאות זה שהמציאו רש"י והפוסקים תולעים הנמצאים בין עור לבשר או בבשר הדגים עצמן דס"ל דאין זה במציאות כלל וכמ"ש המגדל עוז על הא דנקיט דג מליח ה"ה בדג לח מיד שעולה מן המים אלא שסובר שאין במציאות וא"כ כיון דלית ליה מגרמי' כלום רק מה דעייל באוסיי' אסור וגם הלח"מ תמה בזה על ה"ה וכתב שדבר בהוה:
ויראה לענ"ד שזה דעת ס' התרומה סי' ל"ז שכתב מורנא דכבדא אסור דכוורי שרי תולעים שנמצאו בכבד או בחתיכה של בשר אסורין דתני' את נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה אבל תולעים הנמצאים בחתיכת דג שרי ואמר רבינא לאימי' אבלע לי כו' מיהו אפי' של דגים אסורי אע"ג דלא משתכחי בבית הרעי בבית המעיין אלא כ"א בגוף החתיכה כדפסיק תלמודא כו' קוקיאני אסירי פירוש תולעים שבדג מ"ט כי ניים עייל לי' באוסיי' פי' התולעים שבדגים אין עולה מגוף הדג אלא מעלמא אתו ונכנסים דרך אזנו כשהוא ישן כו' (ואמנם שאר פוסקים כתבו דרך נחיריו וכן הוא בערוך ערך אם וע"ש דגרס ניים כוורא) הלכך תולעים הנמצאים בחתיכת בשר או בחתיכת דג אפי' אינן בבני מעיין דהשתא אין ודאי דאתיין מעלמא אפ"ה אסורין התולעים כיון שמחיים של בהמה באו שם כו' עכ"ל ולכאורה דבריו סותרים זא"ז דמתחלה כתב דתולעים הנמצאים בחתיכת דג שרי ולבסוף כתב דאסור ונ"ל שחסר תיבה א' בדפוס וכצ"ל ומיהו מסיק דאפי' של דגים אסורי וכן מבואר מלשון השערים שהעתיק בסה"ת ואביא לשונו לקמן וכוונתו שהוא סובר דהא דפסקינן הלכתא קוקיאני אסירי הוא חלוק על מ"ש אח"כ דמורני דכוורי שריין אלא ס"ל דלעולם אסירי משום דמעלמא אתא ולא ס"ל לחלק בהך מציאות שהמציאו רש"י והפוסקים היכא שנמצאו בין עור לבשר או משום דאינו במציאות או משום די"ל דאף בזה אמרינן דמעלמא אתא ונכנס עד בין עור לבשר הלכך הך הלכתא דקוקיאני אסירי פליגי אהא דקאמר דכוורי שרי דמאן דשרי סובר כפי שרצה הש"ס לומר מעיקרא דאי מעלמא אתו לישתכחו דרך בית הרעי אבל לפי מאי דמסיק דעייל באוסיי' בכל גווני אסור:
וז"ל השערים שער נ"ב ומסיק פא"ט תולעים שנמצאו בכבד כו' אסורי' ובחתיכת דג מותרים כו' ומיהו מסיק שם דאף בדגים אסורי דקאמר הלכתא קוקיאיני אסורי' והלכך קי"ל דכולהו אסורי כו' בין הנמצאים בחתיכת דג וכ"ש בבני מעיים דאיכא למימר מעלמא אתו והיינו משום דס"ל כמש"ל דבמעי' כ"ע מודים דאיכא למימר עם האוכלין באין א"כ הא דפסק הלכתא דאסירי משום דעייל באוסיו' היינו אף בחתיכה וכן נלענ"ד בסמ"ג שידוע שנמשך אחר סה"ת שכתב הך דדרנין וגם הך דקוקיאני אסירי דהיינו תולעים שבאו בחיי הדג ולא הזכיר כלל הך היתרא דכוור' שריין אלא ע"כ דס"ל דלמאי דמסיק משום דעייל באוסיי' נדחה הך דכוורי שרי מהלכה אמנם הרשב"א בחידושיו הקשה על סה"ת וכתב דא"כ איכו השתא מורנא דכוורא דמשתרו היינו לאחר שחיטה א"כ גם דבשרא שרי ולענ"ד כמ"ש דסה"ת ס"ל דהך דכוורי שרי מדחיא קמי הא דפסיק והלכתא קוקאיני אסירי ואע"ג דהך דכוורי שרי לבתר הכי איתמר מ"מ הא דפסיק והלכתא הוא עיקר. ובילקוט פ' שמיני איתא והלכתא קוקיאיני אסירי מ"ט מינם ניים ועייל באוסיי' אמר רבינא לאימי' איבלע לי' כו' והשמיט הך דמורני דבשרא כו' נראה שסובר ג"כ דכיון דאמרינן קוקיאיני אסירי מדחיא לה הך מהלכה אלא דמ"מ מייתי הך דרבינא לפרושי קראי הך דואת נבלתם תשקצו אמנם יכול להיות דהשמטת הדפוס הוא:
והנה הערוך ערך מראנה כתב דמראנה דבשרא אסירן דכוורא שריין פי' תולעים שהתליעו הבשר או הדגים שרו. ובתשובה סי' כתבתי שט"ס יש כאן וצ"ל דבשר אסור ודגים שרי והלום ראיתי שי"ל בכוונתו דס"ל דמאי דקאמר רבינא לאימי' אבלע לי ואנא איכול היינו אתולעי' שבבשר ג"כ והיינו היכא שהתליע לאחר שחיטה ואע"ג דאמרינן דבשרא אסירי הערוך בפירושו נקיט כפי מה דקי"ל לדינא להתיר בין בבשר בין בדגים ומה שמכריחני לפרש כך הוא השאלתות פרשת שמיני שכתב וז"ל ואלו שרצים דגדלו מאוכלא ומשקה הנהו לאו כשרצים דמי אלא כאוכל ומשקה דמי כגון בשרא וכוורא דאתלעי שריין כדאמר רבינא לאימי' אבלע לי ואנא איכול כו' אמר לי' רב משרשי' ברי' דרב אחא בר נפחא לרבינא והתניא ואת נבלתם תשקצו לרבות הדרנין כו' אמר ליה הכי השתא התם בהמה בשחיטה משתריא כו' אבל בשר ודגים כי גדלי היתרא הוא כו' עכ"ל נראה מדבריו דס"ל שחילוק הש"ס הוא דהך דדרנין מיירי בחיי הבהמה ורבינא מיירי אף במורנא דבשרא הנעשה לאחר שחיט' וגם בה"ג דף קל"א כתב כלשון השאלתות וז"ל ואלו שרצים דגדלין כו' כגון בשרא וכוורא דאיתלעו שריין ואמר ליה רבינא לאימי' אבלע לי ואנא איכול דדמן אסירי דתניא ואת נבלתם תשקצו לרבות דדמן שבהמה עכ"ל ומדבריהם נראה שרבינא חולק אהא דקאמר מעיקרא דבשרא אסורין והיינו אף לאחר שחיטה ורבינא ס"ל דשרי או אפשר דלא הוי גרסי תיבת אסירן ואפשר שכך היתה גרסת הערוך ג"כ ותיבת אסירן שבערוך הוא ט"ס וזה שיטת הרמב"ם ג"כ דהש"ס מיירי לענין הנמצאים בבשר ובדגים לאחר שחיטה וכמ"ש ה"ה שם אלא דהרמב"ם גריס שפיר דבשרא אסורין ופוסק כן לדינא וכמ"ש ה"ה ע"ש:
והנה הב"ח כתב בסי' פ"ד לתרץ דברי סה"ת דלא אסר אלא בנמצא בחתיכת דג דאיכא ספק דלמא מעלמא אתו באזניו ואח"כ נכנסו בבשר הדג מבפנים ולכן נמצאים בחתיכה אבל בנמצאים בין עור לבשר מותרין וכן מוכח באו"ה שכך הוא דעת הש"ד כו' ע"ש ולענ"ד אין זה במשמע לא בדעת סה"ת ולא בדעת הש"ד שהרי מבואר מדבריהם שהבאתי לעיל שהם מפרשים הך דאמרינן דכוורי שרי היינו ג"כ בנמצא בחתיכת הדג ולא נזכר בדבריהם הך מילתא דבין עור לבשר כלל ושוב אח"כ כתבו דהלכת' דאסור אף בחתיכה והיינו כמ"ש דס"ל דפסק הלכה הוא דאף דכוורי אסירי וא"כ מנין לנו לחלק בין שלימה לחתיכה וגם החילוק בין עור לבשר ובין נמצא בחתיכה צ"ע דכמו אם נמצא בחתיכה עצמו ע"כ לומר דמתחלה עייל באוסי' ואח"כ נכנס בבשר הדג מבפנים כמו כן יכול הוא לכנוס בין עור לבשר ג"כ אם לא שנאמר דהך שנמצא בין עור לבשר פירושו שאנו רואין שהעור והבשר שלם מכל צד א"כ ע"כ ששם נתגדלו ובאמת גם בנמצא בחתיכה בפנים והחתיכה שלימה מכל צד נמי דינא הכי ואמנם לענ"ד דהסה"ת והש"ד לא מיירי כלל מנמצא בין עור לבשר וכמש"ל דאפשר דס"ל דזהו מציאות רחוק הוא והלכך בכל גווני שנמצא בדגים חיישינן דמעלמא אתו ומשמע מדבריהם שאין היתר כ"א בנמצא תולעים בבשר וגבינה מחמת סירחון וגם לענ"ד מ"ש הב"ח דס"ל לר"ת דהא דמסיק תולעי' שבדגים מותרי' היינו דוקא כשנמצאו התולעי' כשהדג שלם בין עור לבשר דודאי הוא דלא אתיין ליה מעלמא אבל אם נמצא כך מונח בחחיכה יש לחוש שמא נכנסו באזניו ואח"כ נכנסו בבשר הדג מבפנים ולכן נמצאו בחתיכה ואסורים מספק וכ"כ בספר התרומה סימן ל"ו והכי מוכח מתוך דברי האו"ה שער מ"א שכך הוא דעת ש"ד לחלק בין דג שלם לחתיכת דג והיינו כדפרישית כו' עכ"ל ולענ"ד תמוה דבאמת כוונת סה"ת אינו לחלק בין שלם לחתיכה דמתחלה כד נקיט הא דכוורי שרי נמי נקיט חתיכה וכן הש"ד ובין עור לבשר לא הזכירו כלל וגם מ"ש בשם או"ה הנה אמת שכן הוא דעת או"ה לחלק בין שלם לחתיכה אבל נלענ"ד דלאו מטעמי' דהב"ח דא"כ מה טעם יש לחלק בין שלם לחתיכה דהא גם בשלם נמי איכא למימר שנכנס באזנו ומשם נכנס לתוך הבשר וע"כ עיקר החילוק הוא משום שנמצא בין עור לבשר א"כ גם בחתיכה יש לחלק כה"ג דאם נמצא בחתיכת דג בין עור לבשר כיון דליכא למימר דאתא מעלמא דרך אזנו ונכנס בין עור לבשר יש להתיר:
ולענ"ד נראה מדברי או"ה דס"ל דדוקא בנמצא בין עור לבשר והדגים שלמים דאז ליכא חשש דלמא עייל באוסי' כיון שנמצא בין עור לבשר וגם אין לחוש דלמא אחר שנצודו נכנסו תולעים מעלמא בין עור לבשר דהא הדגים שלמים משא"כ הנמצאים אח"כ בחתיכה שלהן אף בנמצאו בין עור לבשר דאז אין חשש שמא באו דרך אזנו כיון שנמצאו בין עור לבשר מ"מ חיישינן שמא באו תולעים מעלמא ונכנסו בין עור לבשר אחר שכבר נחתך הדג הלכך אסור וז"ל או"ה אבל הנמצאים בגופי הדגים דהיינו בין עור ובשר כגון שדרך בקצת דגים אף התולעים עצמן מותרים כו' ודוקא שנמצאו בהן כשהן שלמים אבל הנמצאים אח"כ בחתיכה כתב הר"י מדורא קי"ל דכולהו אסירין בין הנמצאים בחתיכת דג וכ"ש בבני מעיים דאיכא למימר מעלמא אתו עכ"ל נראה שכוונתו כמ"ש דכיון שנמצאים שם אחר שנחתכו אמרינן דמעלמא אתו לאחר שנחתכו ונכנסו בין עור לבשר:
אבל לענ"ד נראה דאין כוונת הש"ד כן לחלק בין שלימה לחתיכה ומ"מ אפשר דמודה באם נמצא בין עור לבשר דשרי ואפשר שהיה מתיר בכה"ג אף בחתיכה כה אלא דלא מיירי ממציאות זה שבין עור לבשר כלל דלסה"ת וש"ד הך דכוורי שרי מיירי בנמצא בחתיכה אלא דס"ל דלא קי"ל. הכי להלכה וכ"כ בת"ח שדעת השערים לאסור בכל ענין אף הגדלים בין עור לבשר וכן מבואר לענ"ד מדברי הרוקח סימן תס"ג שכתב מורני דכבדא אסירי כו' אבל תולעים הנמצאים בחחיכת דג מותרים מיהו הלכה דקוקיאיני אסירי דכי עייל באוסי' כו' דמעלמא קאתו אבל לאחר שחיטה בבשר או בדג מותרין כו' עכ"ל ונראה שלשון זה לקוח מסה"ת. אמנם צ"ע דלשון זה מורה דקוקיאיני היינו התולעים שבדגים וכמ"ש הרי"ף והתוספות וסה"ת ורוב הפוסקים ובסימן תס"א כתב והלכתא קוקיאיני תולעים שבכבד ושבראש (נלענ"ד שזה ט"ס וצ"ל ושבריאה וכלשון רש"י) אסורין או בין העור לבשר. דכוורי שרי תולעים הגדלים בדגים או גדלו בבשר לאחר שחיטה או בגבינות מותרין כו' מזה מבואר דמפרש קוקיאני אבהמה קאי וכפירש"י וגם מבואר דפוסק הך דכוורא שרי דא"ל מ"ש תולעים הגדלים בדגים היינו נמי לאחר מיתת הדגי' א"כ מאי אריא דקאמר דכוורי שרי דהא איהו סיים בה דגם בבשר מותר לאחר שחיטה אלא ודאי מ"ש הגדלים בדגים היינו מחיים וקאי אבין עור לבשר דידוע דלא מעלמא אתו ונראה דס"ל דלדינא יש להתיר בדגים היכא שנמצא בין עור לבשר כיון דודאי לאו מעלמא אתו ולכך העתיק גם פירש"י כיון דנ"מ לדינא אם נמצא בין עור לבשר שרי בדגים. ובלשון השערים בריש סי' מ"ז צ"ע שכתב בשם ראב"ן שהתולעים שבראשי הבהמה דמעלמא אתו ושבמעיהן אסורים משום אמ"ה דאינם ניתרים בשחיטה והנמצאים בדגים א"צ שחיט' דבהיתר גדלי עכ"ל משמע דמתיר הנמצאים במעי הדגים וזה דלא כשיטת כל הפוסקים ואף רש"י אפשר דמודה בהכי וכמ"ש באו"ש מהרש"ל וגם כי לשיטת רש"י במעי הבהמה אסורין משום דמעלמא אתו ולא מטעמא דאמ"ה וכי איצטרך לטעמא דאמ"ה דוקא לענין הגדלין בין עור לבשר ועיין בהגהת או"ה שבסוף הספר סימן ח' ציין בראשי הבהמות כו' ובזה א"צ שיפרשו לאויר העולם דמאחר שגדלים באיסור אמ"ה הוו שרץ גמור והילוך הבהמה הוי ריחוש דידהו וגם קי"ל דא"צ לריחוש אלא ר"ל שדרכן לרחוש על הארץ למעט הגדלים בדבר שאינו מחובר עכ"ל וזה צ"ע דהא בראשי הבהמות איכא נמי טעמא דמעלמא אתו וכמ"ש באו"ה בפנים וא"כ פשיטא דאסור דכבר ריחש ובא לשם מעלמא וצ"ל דקאי אדלעיל מיניה לומר דאף הנמצא בבשר עצמו או בין עור לבשר שכתב דאסורין שנתגדלו באיסור אמ"ה א"צ לרחוש ומ"מ צ"ע דמדבריו מבואר דמאחר שגדלים באיסור אמ"ה הוי שרץ דהילוך הבהמה הוי ריחוש וארכבה אתרי ריכשי דבש"ס משמע דעיקר האיסור הוא משום אמ"ה דבאיסורייהו קיימן אע"ג דלא בעינן בזה פרסות וכמ"ש התוספות מ"מ אהדרא קרא לאיסוריה דכתיב ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה ואין האיסור משום שרץ כלל וגם שאין טעם לדבר לומר מאחר שנתגדלו באיסור אמ"ה אסור משום שרץ (ומ"ש דהילוך הבהמה הוי ריחוש קשה דא"כ בדגים נמי נימא הכי ולתסור משום שרץ) ועיין בפ"מ שכתב שהנך תולעים שאסירי משום אמ"ה אסור להושיטן לב"נ וצ"ע. וגם מ"ש באו"ה וגם קי"ל דא"צ לרחוש כו' צ"ע דאטו בהמה מחוברת היא ולא גרע מכמהין ופטריות שכתב אח"כ דלא חשיב מחובר לענין זה ע"ש. וגם בפר"ח ס"ק מ"ג כתב וז"ל לא משום שרץ מתסרו דהא בהמה כפירי בתלוש דמי וכל שלא פירש הו"ל למשריי' אלא טעמא כדאיתא בש"ס כו' ואלו שלא נשחטו באו מאיסור אמ"ה כו' וצ"ע ואין להאריך:
דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: