אור ברסלב

בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה עד

שאלה עג

שאלה לברר הדין אי אמרינן מיגו במקום שהוא משים עצמו רשע או בטענה עצמה או בטענות המיגו:

תשובה דבר זה כבר עמדתי עליו באורך בכמה תשובות באה"ע וכאן לא באתי אלא בשביל דברים שנתחדשו לי בעידנא דעסיקנא לברר הדין מתוך הסוגיא דכתובות דף י"ח העדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו ואף שקצת דברים דרך פלפול לא מנעתי לכותבם להגדיל תורה ויאדיר וגם כי בעזה"י המה הולכים על נתיב יושר מסלה אפס אכתוב בקצרה והנה אמרינן התם העדים שאמרו כו' אמר רמי ב"ח ל"ש אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אבל מחמת נפשות נאמנים א"ל רבא כל כמיניה כיון שהגיד כו' אלא כי איתמר ארישא איתמר הרי אלו נאמנים אמר רמי ב"ח ל"ש אלא שאמרו אנוסים מחמת נפשות כו'. ולכאורה צ"ע כיון דבאנוסים מחמת ממון לא סתר רבא סברת רמי ב"ח דמהימנו למשוי נפשייהו רשיעו ובמיגו א"כ מי הכריחו לחזור גם מזה ולומר דאין אדם מע"ר. ומצאתי בספר כתובה שכתב לתרץ זה עי' שם שדפח"ח:

אך לפענ"ד נראה דא"ש דהנה באמת צריך להבין סברת רמב"ח דלדידי מהני מיגו אף במקום שמשים עצמו רשע דהא משמע דמה"ת אפילו במיגו לא מהני כדמשמע ביבמות בפלוגתא דרבנן ור"י גבי הרגתיו והגאון ז"ל שם מייתי אח"כ ג"כ מהא. ובתשובה כוונתי בזה לדעת הגאון ז"ל והארכתי. ועכ"פ סברת רמב"ח בזה מחודשת הוא ולכן נראה דגם רמב"ח מודה בזה דלא מהני מיג' במקום שמשים ע"ר רק דס"ל דאנוסים מחמת ממון דמשע"ר אינו כ"א בכת"י יוצא ממ"א אבל אם אין יוצא ממ"א אין נעשה רשע כלל מחמת זה דהא א"א לקיימו כ"א ע"פ ומימר אמר כשירצה בעהש"ט לקיימו אז אומר האמת שאנוס הייתי ולא יועיל הקיום וכל כמה שאינו מקוים חספא בעלמא הוא כדאיתא בב"מ דף ז' ולאו מידי עביד שנאמר אין אדם מע"ר ואדרבה צ"ע למה אמר רבא דאין נאמנים משום דמשע"ר אך י"ל דהתינח אם יבא לגבות מהלוה והלוה יטעון מזויף ויצטרך לבא לידי קיום אבל מ"מ היה לו לחוש שמא יבא לגבות מיתומים ולקוחות שלא בפני הלוה דאז גובה בלא קיום דאין טוענים ליתומים ולקוחות מזויף כמ"ש התוס' לקמן סי' צ"ב דכיון דמדאורייתא כמי שנחקרה כו' ולא בעי קיום הלכך כי תקינו רבנן קיום ה"מ כי אמר לוה מזיף אבל ליתומים ולקוחות א"צ קיום עי' שם ובש"ך סי' מ"ו:

ולפי"ז י"ל דרבא לשיטתו דס"ל כר"ל דעדים החתומים כו' וא"כ מדאורייתא לא בעי קיום וממילא דגובין מיתומים ולקוחות בלא קיום והלכך שפיר סובר דאם אמרו אנוסים היינו מחמת ממון אין אמע"ר דא"ל שסמכו שאם ירצה לקיים יאמרו מזוייף או אנוסים במיגו דמזוייף ז"א דשמא יגבה מיתומים ולקוחות בלא קיום משא"כ רמב"ח דאמר מחמת נפשות נאמנים אף בכת"י יוצא ממ"א ואע"ג דאין חוזר ומגיד ס"ל כדאמרינן ה"מ ע"פ אבל בשטר שפיר חוזר ומגיד דלא ס"ל הך דר"ל דעדים החתומים כו' (ואע"ג דהכא הך דר"ל מענין שאין יכולים לחזור ולומר מבודין מ"מ חד טעמא הוא עם הא דא"צ קיום מדאורייתא כמבואר בשו"ת מהרי"ק ועי' בפ"י ריש גיטין ובק"א שם) וא"כ לדידיה שפיר בעי קיום מדאורייתא ועי' לקמן דף ך"ח בתוס' ד"ה קיום שטרות מדרבנן עי' שם שכתב דדוקא במודה לוה כו' עי' שם ולפ"ז ממילא דגם מיתומים ולקוחות בעי קיום דוקא ולכך שפיר ס"ל דאם אין כת"י יוצא ממ"א נאמנים אף מחמת ממון דלא משוי נפשייהו רשיעי דהא ליכא למיחש למידי וכמ"ש. ולפ"ז א"ש דכיון דרבא דחי מלתא דרב"ח משום הא דר"ל כו' שפיר הוכרח לסתור דברי רמב"ח גם בזה דאנוסים מחמת ממון דכיון דקי"ל כר"ל ממילא באנוסים מחמת ממון משוי נפשייהו רשיעי דהא בהא תליא וכמ"ש:

עוד הקשה שם בספר כתובה על מ"ש התוס' הלכך לא אמרינן פלגינן דבורא כיון דקיום שטרות דרבנן כו' דאכתי תיקשי לפי' התוס' לקמן מיירי מתני' דהלוה טוען מזוייף ויש פוסקים דכשהלוה טוען מזוייף בעי קיום מדאורייתא ונלענ"ד דלכאורה דברי התוס' צריכין ביאור דמה ענין זה לקיום שטרות דרבנן דהא מה דפלגינן דבורא היינו בעדותן שאומרים אנוסים היינו ואפילו אם אין שטר צריך קיום כלל והם אומרים אנוסים מחמת ממון אפשר למפליג ולומר אנוסים ולא מחמת ממון כ"א מ"נ ואם כוונת דבריהם כיון דעיקר נאמנותם מחמת מיגו שלא היו אומרים כת"י ולא היה מקוים וזה אינו רק מדרבנן מ"מ אין זה ענין למה שאנו אומרים פלגינן דבורא בעדות אנוסים והנאמנות מחמת מיגו דאי בעי שתקי והוי השטר חספא בעלמא אין לחלק בזה בין אם הוא מדרבנן או דאורייתא דס"ס מיגו טובה היא:

ואמנם כוונת דבריהם עפ"י מש"ל דהוי מיגו במקום עדים אלא כיון דהצריכו חכמים קיום אף דאמרי כת"י הוא אינהו אמרי אנוסים כו' ור"ל דאף שאין כאן מיגו שלפי דבריהם שאמרו שחתמו אותו אנן סהדי שחתמו בכשרות מ"מ אין זה קיום שהצריכו חז"ל שהרי הקיום הוא לידע שנחתם מעדים כשרים ברצון הלוה וכאן המקיימים הם הסותרים שאומרים אנוסים כו' ואמנם זה רק מדרבנן אבל כיון דמדאורייתא א"צ קיום תו לא הוי משגחינין באמירתם אנוסים אפילו מחמת נפשות דהא אין חוזר ומגיד וא"כ די בזה דאם אומרים מ"נ אמרינן דהשטר פסול כיון שצריך קיום מדרבנן עכ"פ וזה לא מיקרי קיום משא"כ מחמת ממון שאין נאמנים רק שנפלוג דבורא לומר מ"נ כיון דמדאורייתא אפילו אומרים מ"נ לא מהימני לא פ"ד בכה"ג כלענ"ד בביאור דברי התוס' אך באמת עיקר הקושיא שהקשו דנימא פ"ד הוא תמוה דבשלמא אם היה הנאמנות כאן מתורת עדות שייך פלגינן דבורה כמו בפלוני רבעני משא"כ כאן שאין הנאמנות מתורת עדות רק מתורת מיגו ובמיגו לא מהימן למשוי נפשייהו רשיעא איך נאמר בזה פלגינן דבורא לומר שיהא נאמן על דבר שאינו אומר במיגו שהיה אומר כך וכך שכל הנאמנות מחמת מיגו צריך להאמין את מה שהוא אומר כמות שהוא ומכ"ש לפי מ"ש הראב"ד בטעמא דפלגינן דבורא משום דעל עצמו אינו בגדר עדות ולא אמרינן ביה עדות שבטלה ושאר העדות נשאר קיים א"כ פשיטא דלא שייך פלגינן דבורא להאמינו במיגו במה שהוא מע"ר ואין זה דומה להא דב"ב דבעל שאמר גרשתי שנאמן להבא ולא למפרע דהתם אין חולקין הדבור רק שאין מאמינין לו מה שאין לו מיגו עי' שם וקצרתי לכן נלענ"ד דבאמת לכאורה קשה על רבא גופא דקאמר מחמת ממון אין נאמנין דאמע"ר והיינו דס"ל דלא מהני בזה מיגו ובאמת קשה למה לא יועיל מיגו להאמינו דבשלמא לענין עדות שפיר דאדם קרוב אצל עצמו ואינו בגדר עדות אצל עצמו משא"כ לענין מיגו יהא נאמן כמו שנאמין כשטוען על חבירו כמ"ש הריב"ש גבי מי שתובעו שנדר לה באתננה עי' סי' פ"ז סעיף כ"ה דמבואר שיכול לתבוע חבירו ולהשביעו אף שמשים ע"ר ובאמת יש מחלוקת הפוסקים בזה לענין אם טוען לקחת ממני רבית עי' שם ואין כאן מקומו ומ"ש הש"ך בכללי מיגו בשם ספר כריתות כתבתי בתשובה שדבריו תמוהים:

אך זה היכא שטוען לזכות עצמו והוא התובע אמרינן דאין מאמינים תביעתו למשוי נפשיה רשיעא משא"כ היכא שהוא מיגו של אחר מה לנו בכך שעושה עצמו רשע מ"מ נאמן הוא בדבריו לזכות של אחר במיגו וכמו דמהימן במיגו דקלתיה וכן במאמר אחד ראיתי אביכם שהטמין ואע"ג דהתם לא מיירי במע"ר מ"מ אין לחלק בכך לענין מה שהוא נאמן במיגו ולכן נראה דעיקרן של דברים בכוונת התוס' שהקשו לעיל דהא הוי מיגו במקום עדים ותירצו דכיון שהצריכו קיום כו' נראה דודאי מדאורייתא דלא בעי קיום אית לן למימר דהוי כמי שנחקרה בב"ד משעה שחתמו על השטר והרי זה כאלו הגידו אז ע"פ של הלוה וא"כ מיגו דהשתא הוא מיגו במקום עדים אבל כיון דעכ"פ מדרבנן בעי קיום א"כ אין בעת חתימת השטר משום הגדה כלל ועיקרו של שטר וחקירת עדות בב"ד הוא בשעת קיומו ועד השתא חספא הוא והוי כאילו באין עדים לפנינו ומעידים לנו אנחנו עדים כתבנו שטר לפלוני וחתמנו עליו מחמת דפשיטא שאין מקום לחלק העדים לשנים ולומר שנאמנים שחתמו לו שטר הלואה ושלא מחמת אונס והשתא שפיר קאמר רבא דמחמת ממון א"נ דאמע"ר דאם מעידים כתבנו לפלוני שטר וחתמנו אותו מחמת אונס ממון אין נאמנים ע"ז שחתמו מחמת אונס ממון כיון שמע"ר ובכה"ג שפיר אמרינן אין אמע"ר דלאו בתורת מגו אתינן עלה כ"א מתורת עדים ובעדים מה שמעיד על עצמו שנעשה רשע לא מהימנינן ליה והלכך אע"ג דמדרבנן בעי קיום והתחלת הגדת העדות הוא בשעת הקיום מ"מ א"נ על הגדתם אנוסים מחמת ממון רק על מה שאומרים שחתמו שטר וע"ז הקשו התוס' דמה חזית דפלגת הכי פליג הכי אנוסים ולא מ"מ כ"א מ"נ וע"ז תירצו כיון דקיום שטרות דרבנן כו' ר"ל דמדאורייתא דהוי כמי שנחקרה משעת חתימה א"כ אפילו אם אמרו עתה אנוסים מ"נ לא מהימני דהא ה"ל חוזר ומגיד רק מדרבנן לא חשבינן ליה הגדה ועדות רק עתה בשעת קיום ולכן אם אומרים מ"נ חשבינן ליה חדא הגדה ונאמנין כל מה שמעידים באותה עדות שאין משימין עצמם רשעים וא"כ די בזה שיועיל לפסול השטר מחמת שהצריכו חכמים קיום היכא שאומר בפירוש מ"נ אבל למפלג דבורה לפסול השטר ולומר שאנוסים מ"נ זה לא אמרינן כיון דמ"נ גופא לא מהני למפסל מדאורייתא רק מדרבנן ולכן לא מהימנינן להאי דבורא דאנוסים מ"מ כלל:

ולפ"ז מ"ש בספר כתובה דהא כשהלוה טוען מזויף צריך קיום מדאורייתא לק"מ דעיקר הענין תלוי אם אמרינן דהוי כמו שנחקרה בב"ד משעת חתימה וכיון דמדאוריתא כן הוא והיינו מלתיה דר"ל א"כ כיון דעכשיו מתאמת לנו שאמת הוא שחתמו ושלא כדברי הלוה שטוען עכשיו לפנינו מזויף נמצא שהיה כאילו נחקרה העדים בשעת חתימה והגידו אז ולדינא דאורייתא אף שהעדים אומרים אנוסים מ"נ לא מהימני דהא כבר היה הגדה בעת חתימה ואין חוזרים ומגידים ומיגו הוי מיגו במקום עדים וכיון שאף מ"נ לא מהימני מדאורייתא רק מחמת שצריך קיום מדרבנן ממילא דלא פ"ד לומר שלא היה רק מ"נ והבו דלא לוסיף עלה דוקא באומרים בפירוש מ"נ ולא ע"י פ"ד:

ועפ"י מש"ל יש ליישב קושית התוס' שהקשו על רמב"ח דלהימן מחמת ממון במיגו דמחמת נפשות ולפי מ"ש א"ש דבאמת גם רמב"ח לית ליה מיגו במקום שמע"ר רק טעמיה דבכה"ג שאין כת"י יוצא ממ"א לא משוי נפשייהו רשעים כיון שא"א לגבות בלי שיקיימו הם השטר ואז יאמרו שאנוסים היו וגם שמא יגבה שלא בפניו ליכא למיחש כיון דלא ס"ל הא דר"ל טענינין ליתומים ולקוחות מזוייף כמ"ש באורך וכ"ז באין כת"י יוצא ממ"א אבל בשכת"י יוצא ממ"א והיה אפשר לגבות בלעדם שוב כשאומרים אנוסים מחמת ממון משוו נפשייהו רשעים ולא מהימני אף במיגו דמיגו לא מהני במקום שמע"ר אף לרמב"ח:

ולכאורה בהא דכתיבנא דאליבא דרבה שפיר משוו נפשייהו רשיעי אף באין כת"י יוצא ממ"א כיון דס"ל דר"ל ולא בעי קיום מדאורייתא יש לחוש שיגבה שלא בפניו דלדידיה אין טוענין ללקוחות מזוייף כמ"ש התוס' בכתובות דף צ"ב ולכאורה ז"א לפי התוס' שם דאף דלא טענינן להו פרוע שהיה אביהן או המוכר יכול לטעון פרוע במיגו דמזוייף עי' שם.. אך אא"ז מהר"מ מלובלין בריש גיטין תמה על התוס' שם דמ"מ מה נ"מ הא נטעון ללוקח פרוע עי' שם ותירץ דנ"מ אם נכתב בשטר שהוא תוך זמנו ולפי"ז לרבא דס"ל בב"ב אדם פורע ת"ז א"כ אפילו תימא שהיה להם לחוש שמא יתבע בשטר תוך זמנו מ"מ לרבא שפיר טענינין פרוע אף ת"ז ואפשר לומר דגם לאביי ורבא שם דעביד אינש דפרע גו זימניה דלא לטרדן היינו דוקא בטוען ברי אבל ליתומים וללקוחות אף לאביי ורבא לא טענינין וכמ"ש בסי' ע"ח לענין יומא דמשלם זמן דדוקא אי טעין איהו אבל ליתמי לא טענינין (והא דפשיט בב"מ מהך דבכור מת האב עד שלא נפדה והתוס' מייתי לה בב"ב אהך דרבא י"ל כמ"ש באו"ת שם ס"ק י"א דשאני התם שגם הכהן טוען שמא עי' שם) ולפי"ז שפיר יש לחוש שיטרוף בשטר זה שיראה אותו לפני ב"ד ת"ז שלא יהיה חשש שנפרע אח"כ ויגבה בו מלקוחות כגון שמת או שהיה הלוה במה"י וכיוצא בו וכשיגיע זמנו לגבות יטרוף מיתומים ולקוחות:

אך הפ"י בריש גיטין שדא נרגא בהא דאא"ז מהר"ם דאם נאמר שבשטר שהוא תוך זמנו שפיר נפרעין מיתומים ולקוחות א"כ שייך שוב לא שבקת חיי' שיזייף שטר ויתבע בו ת"ז ועיין באו"ת סי' ס"ט מ"ש לתרץ והוא דחוק אך דאפילו תימא דטענינן פרוע במיגו דמזויף אף בשטר דת"ז כיון שי"ל דמזוייף וא"כ אין כאן הלואה כלל מ"מ בגוונא דהכא דמיירי שאומרים שההלואה אמת א"כ יש לחוש שמא יהיה עדים אחרים על ההלואה שהוא ת"ז או שיודה לפני עדים שלוה לזמן פלוני וא"כ אין כאן טענת פרעון רק שהשטר נכתב שלא מדעת הלוה וא"א לטרוף בו מלקוחות והוא יוציא השטר עם העדים שלוה ממנו והוא ת"ז ואז שפיר יטרוף בו מלקוחות כי אנחנו לא נדע שאנוסים היו ונכתב שלא מדעת הלוה ולא טענינן לה מזוייף וגם פרוע לא נטעון כיון שיש עדים שההלואה אמת והוא ת"ז ואפשר לדחות כיון דע"כ אין כאן עדים שיאמרו שהמה ראו המלוה שנכתב עליו זה אע"פ שיעידו שראו הלואה מצי לקוחות למטען שהוא הלואה אחרת בע"פ ואותה הלואה בשטר פרע לך ויהיה נאמן במיגו דמזויף אף שיכתבו בו הזמן והוא ת"ז מ"מ טענינן פרוע במיגו דמזויף דאל"כ לא שבקת חיי וכמ"ש הפ"י ויש ליישב וקצרתי:

והנה מה שהקשו התוס' שיהא נאמן במיגו דפרוע או לרמב"ח במיגו דמ"נ י"ל למאי דאמרינן לקמן דר"מ ס"ל מודה בשטר כו' ולא אלים מיגו לאורעי שטרא ואף דרבנן פליגי או דס"ל דעדים אלימי לאורעי שטרא כמ"ש בתוספות שם מ"מ היינו דוקא בכה"ג שהשטר אינו מקויים עד עתה שבאין לקיים אותו ובתכ"ד אומרים אנוסים היינו אין זה אורעי שטרא שהרי עתה הוא נעשה שטר גמור ולכך שפיר מהני מיגו דאין זה כת"י לאורעי וכעין זה כתבו התוס' לתרץ קושיית דהוי מיגו במקום עדים משא"כ היכא שכת"י יוצא ממקום אחר שאז הוא שטר גמור מבלעדי העדים תו לא מהני מיגו דפרוע או מיגו מחמת נפשות לאורעי שטרא ואפשר לפרש שזה כוונת התוספות במ"ש דהוי מיגו במקום עדים ותירוצם וכבר ביארתי לעיל ולפמ"ש י"ל דהנה לר"מ ילפינן מהך דמודה בשטר לכאן ולכאורה התם מיירי בטענת פרוע דאינו עוקר השטר כלל משא"כ כאן שע"י המיגו עוקרין השטר ובכה"ג מהני כיון שלדבריהם אין כאן שטר כלל וצ"ל דהכי מדמה הש"ס דכמו דהתם אמרינן כיון דהשטר הוא בחזקת שאינו פרוע לא מהני מיגו לבטולי הך חזקה כמו כן כאן דחזקה שהשטר נחתם כהוגן דאנן סהדי שהשטר שחתומים עליו עדים אם ההלואה אמת הו"ל נחתם כהוגן ואנן סהדי לאו דוקא כמ"ש הפ"י רק פירושו שאנו מחזיקין אותו בחזקת כשר ולא מהני ביה מיגו לבטולי והתוספות קשיא להו דאף לרבנן אית לן למימר הכי דהא חזקה זו אלימתא הוא וכעדים דמי ואף דרבנן ס"ל גבי מודה בשטר דצריך לקיימו התם י"ל דמחמת המיגו אזל חזקה שיש לשטר שאינו פרוע דהא כל הלואה לפרעון עומד רק בשטר שייך שטרא בידי מאי בעי וכאן י"ל דסמך על המיגו דהא בידו לטעון מזייף משא"כ הכא גבי עדים שהאינו היא ננד חזקת השטר לגמרי וכמיגו במקום עדים דמי וע"ז תירצו כיון שהצריכו קיום כו' ר"ל כמ"ש דכל כמה דלא נתקים אין כאן שטר שנאמר בו שהוא בחזקה שהוא כהוגן רק עכשיו בשעת קיום נעשה שטר והרי הם אומרים תכ"ד אנוסים ובכה"ג שפיר מהני מיגו לאורעי שטר כזה שאנו באין עכשיו לקיימו ויש כאן הפה שאסר ולפי זה גם מה שתירצו התוספות על קושייתם דאין נאמנים במיגו דפרוע דהו"ל מיגו במקום עדים ג"כ ע"ד שכתבתי כיון דמיירי בכת"י יוצא ממ"א וכבר השטר בחזקתו דמסתמא נחתם כהוגן הו"ל מיגו במקום עדים אך על קושיא דיהיו נאמנים במיגו דמחמת נפשות לא כתבו הך תירוצא דהוי מיגו במקום עדים ג"כ ע"ד שכתבתי כיון דמיירי בכת"י יוצא ממ"א וכבר השטר בחזקתו דמסתמא נחתם כהוגן הו"ל מיגו במקום עדים אך על קושיא דיהיו נאמנים במיגו דמחמת נפשות לא כתבו הך תירוצא דהוי מיגו במקום עדים משמע דקושייתם לעיל דהוי מיגו במקום עדים היינו משום דאם באים עכשיו בתורת עדים הו"ל חוזר ומגיד ולפי זה לרמי ב"ח דס"ל חוזר ומגיד ליכא לתרוצי מטעם מיגו במ"ע דהא מ"מ י"ל דעתה חוזרים ומגידים ויהיו נאמנים אע"פ שמשימים עצמם רשעים במיגו:

והנה בקידושין דף מ"ג ע"ב ד"ה לעולם כו' הקשו התוספות דהא אית להו מיגו דנאנסו ותירצו דמ"מ צריך שבועה ועד הצריך שבועה אינו עד ושמעתי מקשין למ"ד שומרין צריכין שני כסף א"כ משכחת לה שלא יצטרכו שבועה כגון דליכא כפירת ב' כסף ואיכא מיגו וקשה על הש"ע באה"ע סימן ל"ה וכ"כ הרמ"א שם דבשטר שיש בו ש"פ הוו נוגעים ולדעת הש"ך סוף סימן ס"ו בשם הריטב"א דאע"ג דעל טענת המיגו א"צ לישבע מ"מ כיון דעתה מכחישו בברי צריך לישבע היסת א"ש אך אכתי קשה לדעת הר"ר ישעיה והר"ן והמרשים הובא בש"ך סימן פ"ח דשבועת היסת נמי דוקא בכפירת ב' כסף ומצאתי שכן הקשה בספר שנדפס מחדש קצות החשן ע"ש בסי' ע"ח ולפום ריהטא י"ל דלכאורה לא מקשו התוס' מידי דהא קי"ל במפקיד מעות אצל חבירו ישתמש בהם לפיכך אם אבדו חייב באחריותן וא"כ אף אם יטענו נאנסו יצטרכו לשלם וכבר כתבתי במקום אחר דאף במוסר מעות לקדש יכול להוציאן וליתן אחרים תחתיהן ע"ש בשם הפוסקים וצ"ל דבאמת הכי קיימינן אליבא דר"נ ור"נ ס"ל בב"מ דף מ"ג דנאנסו לא אבל באמת אנן קי"ל התם כר"ה דאף בנאנסו חייב באחריותן פסקו שפיר בסתם דבקידושי כסף הוי נוגעין. אלא עדיין קשה על הרמ"א שכתב בשטר שיש בו ש"פ הוי נוגעין וזה צ"ע ועוד י"ל דלכאורה נאנסו לא שכיח וע"כ לומר דאף בלא שכיח אמרינן מיגו אך דהתוספות כאן הקשו הא הוי מיגו בשנים ותירצו דבטענה שנפטרם מממון אמרינן מיגו אף בשנים וי"ל דע"כ לא אמרינן בכה"ג שנפטרם מממון אלא אם הטענה שכיח אמרינן שבודאי שניהם דבר א' יתכוונו משא"כ אם הטענה לא שכיח אז אף בכה"ג לא אמרינן מיגו בשנים דמ"מ חושש כ"א שמא לא יתכוין חבירו עמו לדבר זו כיון דלא שכיח ובהכי יש לפרש דברי התוספות בכתובות שהקשו דנימא מיגו דהוו אמרו אנוסים מחמת נפשות ומתרצים דבב' לא אמרינן מיגו ועוד ואונס מחמת נפשות לא שכיח ולכאורה קשה דהא קי"ל דאמרי' מיגו דנאנסו ולפימ"ש י"ל כוונתם בתירוץ הב' דר"ל דאע"ג דנימא מיגו בשנים דעלמא מ"מ הכא דאונס מחמת נפשות לא אמרינן מיגו בכה"ג ובזה יש ליישב כמה ענינים וקצרתי:

דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

תוכן העניינים

בית אפרים חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה