אור ברסלב

בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה ע

שאלה סט

שאלה ראובן נתן לשמעון מנה וביקש ממנו שילוה אותם על עסקא למי אשר יוכשר בעיניו והקרן והריוח הכל יהא תחת ידוע עד יגיע תור נישואי קטנה אחת מקרובותיו אשר היא יתומה מן האם ולכשתעמוד על פרקה פרק בתולה נישאת אזי ינתן הקרן והריוח לה או לב"כ שתנשא לאיש והנותן התנה בפירוש שקודם הזמן הזה לא יהא להקטנה שום זכות בעולם במעות הן בקרן והן בפירות ולא יהא נקרא שמה על המעות כלל ועתה אירע איזה קלקול במעות ובא אבי היתומה לתבוע את שמעון וערך טענותיו בכתב ושמעון השיבו אם אמנם כי בינותי בטענותיך ואין בהם ממש אעפ"כ לא אערוך מילין נגדך כי לאו בעל דברים דידי את שאף אם תמנה אותך אפוטרופוס לבתך לטעון עבור הנ"ל הלא עדיין אין לה זכות במעות כלל ולמה זה הבל איגע עמך ולכשיבא ראובן הנותן ויתבעני אדע מה להשיב לו ועל דבר זה נתעצמו לדין ועמד השואל ושאל היכי לידייני דייני להאי דינא. תשובה דבר ברור הוא שהדין עם שמעון דכל כה"ג הך ממונא אכתי ברשותיה דנותן קיימי וא"כ אבי הבת לאו בע"ד דידי' ודבר זה מתברר ממ"ש המרדכי פרק מי שמת בשם מהר"מ בתשובה וז"ל דבר פשוט יותר מביעותא בכותחא שהאשה גובה כתובתה מאותן מעות שהשליש ראובן ביד שמעון ואמר תנם לבני בנישואין ובריא היה ראובן באותו שעה ושוב מת ראובן ומת בנו קודם הנישואין הרי לא זכה הבן מעולם באותו מעות ולא יצאה מרשותו של ראובן דקי"ל אפי' אם אמר תנו לו לאלתר הוי מצי ראובן למהדר בי' ולומר החזירם לי כל כמה דלא אתו לידיה דבן דתן לאו כזכי דמי במתנה כו' כ"ש בנדון זה שלא רצה שיתנו לו אלא בשעת נישואין ואפילו באו ליד הבן קודם הנישואין הי' צריך להחזיר שהרי לא יצאו מרשות ראובן מעולם כו' ע"ש וק"ו הדברים בנ"ד שבפירוש השליש הנותן על אופן זה שלא יהא להיתומה שום זכות בקרן ובפירות עד שעת הנישואין כאן כאן פקפוק כלל דברשות הנותן קאי וכן מבואר מדברי הרא"ש, בפרק מציאת האשה וז"ל פסק הגאון כו' אבל מי שנתן מעות לבתו סתם שתנשא בו והובא ל' זה בטור וש"ע אהע"ז סי' נ"ג ומבואר דכל שעדיין לא נתקדשה יכול לחזור בו אע"פ שנתן לידה ממש והיינו כדברי תשובת מהר"ם הנ"ל ופשיטא דלא עדיף יש השליש מידה שאם חוזר בו צריכה להחזירם לו ומצאתי בספר המקנה שכתב שם כן להדיא דקודם שנתקדשה יכול לחזור בו לגמרי דהוי כנותן מתנה שתחול המתנה לאחר שלשים יום ה"נ כיון שאמר שתנשא בזה המעות לא תחול המתנה עד שתנשא כו' ומכ"ש בלא הגיע לידה והתנה בפירוש שלא יהא לה זכות במעות דלית דין צריך בשש דזוזי ברשות נותן קיימי לגמרי. וגדולה מזו אני אומר דאפי' אם אמר הנותן בפירוש להשליש שיהא הזוכה עבורה שתזכה לכשתגדיל לא קנתה היתומה כמבואר בנדרים דף מ"ח גבי ההוא עובדא דשמיט כופי ע"ש בדברי הרשב"א והרא"ש בפסקיו והר"ן וכן פסקו האחרונים דכל שלא אמר לי' קני מעכשיו ע"מ להקנות לאחר שלשים לא קנה דכבר כלתה משיכתו וא"כ ק"ו כאן שלא הזכיר לשון זכי' כלל וא"ל דהוי כמתנה לעני כמבואר בח"מ סי' קכ"ו דהוי כמו נדר ואין יכול לחזור כמבואר בסימן קכ"ה דשם מיירי דאמר הילך ולא הגביל זמן אבל במגביל זמן יכול לחזור בתוך הזמן כמו שכתב הרשב"א בנדרים דף ל' דהאומר סלע זו לצדקה לאחר שלשים יכול לחזור בו ולא אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דלא יכול לחזור בו אלא במקדיש מעכשיו והלכך אפי' אמר זה עולה לאחר ל' יום יכול לחזור בו לאביי ורבא ע"ש והביאו הר"ן ומשמע דהכי ס"ל:

והנה יש בזה שיטות הרבה דס"ל דלא אמרינן אמירתו לגבוה בהקדש עניים וא"כ אע"פ שנעשה נדר מ"מ הך ממונא לא קני רק דחיובא אקרקפתא דגברא מנח לקיים נדרו וא"כ יכול לשאול עליו ועיין באו"ק סי' קכ"ה ולא רציתי להאריך כיון דבנ"ד שלא נתן מעכשיו ודאי דיכול לחזור בו אף בהקדש עניים ומכ"ש היכא שאמר להדיא שלא יהא לעניים שום זכות עד זמן ההוא. ומ"ש הח"מ והב"ש בסי' נ"א בכתב להלביש בתו צריך לקיים כי הזוג עניים בשעת השידוכין פשיטא דהתם לא קאי אדבר מסוים שהפריש שיהא שלה לכשתנשא אלא שהוא התחייב א"ע להלביש וכל שעתא הך חיובא רמי עליו לקיים נדרו אבל באומר מעות אלו או חפץ זה יהא צדקה לאחר שלשים יום מצי הדר ביה תוך שלשים כל שלא הקדיש מעכשיו כמ"ש מדברי הרשב"א והר"ן וכן מוכח מדברי מהר"מ הנ"ל דהא משמע אף שלא היה לה בן כלל והוא עני מ"מ הנך זוזי קיימי ברשותיה דאב ומצי האב הדר ביה:

ודאתאן עלה בנ"ד נראה ברור דאפי' אם נעשה באופן דלא מצי הדר ביה הנותן והקנין חל ע"כ בהגעת הזמן מ"מ כיון דהשתא מיהא לא זכתה ולא מידי לא בקרן ולא בפירות אין לה כח לדון עם השליש כלל מידי דהוי אבן בנכסי אביו אע"ג דודאי סופו לירש מ"מ לא מצי לתבוע ולדון עבור אביו בלא הרשאה ואם נפשך לומר דהתם שאני דמאן לימא לן שיזכה בירושתו דשמא ימות קודם הגעת הזמן ה"נ דכוותיה הוא. ומכ"ש לפי מה שביארתי שאם יחזור הנותן בטילה המתנה לגמרי:

ונלענ"ד דכל כה"ג שאין לה שום זכות בהמעות אלא לאחר שתגדיל אם פשע השליש במעות ונגנבו או נאבדו הוא פטור מחמת זכות היתומה לאחר שתגדיל דאין זה ממון גמור רק גורם לממון וק"ל דלאו כממון דמי ודכוותיה אשכחן בפסחים גבי האוכל חמץ של הקדש דאמרינן דהוי גורם לממון כיון דהשתא לא חזי אע"ג דלקמיה חזי. ומה לי דהשתא לא חזי משום איסורא דרביע עלה ומה לי משום דאכתי לאו דידיה הוא אלא שסופו לזכות בו ואדרבה נראה דהך חשיב טפי גורם לממון מדהתם ולא דמי למזיק שעבודו של חבירו דמחייבינן ליה מדיני דגרמי דהתם השתא איכא שיעבודא עלי' וזה הזיקו משא"כ אם עכשיו אין לו כלום לא בגוף ולא בפירות וכמו בנכסי לך ואחריך לפלוני דאין לשני אלא מה ששייר הראשון ואם מכר או הוציא עבדים לחרות מעשיו קיימים ולא מחייבין ליה מדינא דגרמי כיון דהשתא מיהא אין לשני בנכסים אלו כלום ומכ"ש אם פשע בהם ונאבד, וא"כ פשיטא באומר נכסי לי ואחר עשר שנים יהיה לך וקודם הזמן אבדן בפשיעה פטור ודוקא במתנה ע"מ להחזיר חייב בפשיעה כיון שביטל תנאי החזרה משא"כ בלא תנאי הרי השליש במקום הנותן קאי טרם הגיע הזמן כיון שהכל עדיין ברשות נותן ואין לזה דין עליו רק דינו עם הנותן לבד ומכ"ש לפמ"ש דהנותן מצי הדר ביה א"כ אין כאן ודאי גורם לממון וא"כ לית ליה דינא עם אפוטרופוס היתומה כלל רק עם הנותן:

אמנם מה שראיתי בטענות אבי הבת שרוצה לבא עליו בעקופין לחשבו כפושע הם דברים שאין מתקבלין על הדעת כלל ואף כנגד הנותן הוא פטור בבירור אך לא רציתי להכניס ראש בזה כעת שאין אנו עסוקין בתביעות הנותן והשליש כ"א בתביעת היתומה והשליש ובזה נראה ברור לפוטרו אף אם היה פושע ומכ"ש שאין חיוב מוטל עליו לעמוד לדין עם ב"כ של היתומה:

ומחמת שהדברים פשוטים לענ"ד לא הארכתי יותר וגם לא רציתי לעמוד על כל פרטי מוצא הדברים רק לעיקר הדין בקצרה:

דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה