בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה לג
קנקן חדש ישן מלא. דמי לפרצודא דתותי קלא. ה"ה כבוד אהו' ידידי הרבני המופלג החריף השנון האברך מתמיד ומצא כדי מדתו כש"ת מהר"ר אהרן נ"י:, אחד"ש גי"ק קבלתי והנה בגוף הנדון להלכה למעשה לא אדון אנכי בדבר הזה אחרי רואי בדבריך שכבר הורה גבר בכולה כבוד אדוני דודי מ"ו הגאון נ"י ומי יערב אל לבו לגשת ומכ"ש כגון אנא זעירא דמן חברייא כל כי האי דודי רבי קרינן ליה ודברי הרב כו' ואם לסייע ליה לא צריך לדידי ודבריו א"צ חיזוק ולולי כי פניך אני נושא שלא להשיבך ריקם ולכן נתתי עיני בדבריך בדרך עראי כפי מעט הפנאי אשר עמי לישא וליתן קצת ובמה דסיימתי אפתח כי ערבים עלי דברי דודים מ"ש בשם אדמו"ר הגאון נ"' לפסק הלכה שלא קנה המרתף והמחילות אף בנותן כיון שלא כ' ליה עומקא ורומא והביא ראיה מדברי הרדב"ז שהעתיק המבי"ט לענין גג:
והנה אף דבלא"ה ידענא דשפיר קאמר אען ואומר תנא דמסייע ליה מדברי רבינו ירוחם נתיב ט"ו חלק א' שכתב וז"ל נותן שדה או בית בסתם קנה כל אותן הדברים שאינן מכורין בסתם גבי מכר כגון בור ודות וכיוצא בהם ואב מגא"ש כתב דהא דאמרי' דקנה בסתם במתנה דוקא בור ודות וגת כו' אבל דבר שאינו בתוך הבית כו' ונראה דאע"ג דלא כתב עומקא ורומא דקנה בסתם עמק ורום אע"ג דגבי מכר לא קנאו בסתם וכן נראה עיקר עכ"ל ונראה לכאורה דמ"ש דאע"ג שלא כתב עומקא ורומא כו' הוא משנה שאינה צריכה דהשתא בור ודות דבמכר אע"ג דכתב עומקם ורומא לא קנה במתנה קני עומק ורום מבעיא:
ולפמ"ש דודי הגאון נ"י א"ש דבור ודות דקנה הוי נמי דוקא בכ' עומקא ורומא ולפי שהי' אפשר לומר דכל שלא פירש כלל אף עומקא ורומא לא קני אף בנותן דכל כה"ג הוי ליה לפרושו לזה כתב רי"ו דקנה עמק ורום בסתם אבל בור ודות אף בנותן בסתמא לא קני עד שיכתוב עומק ורום איברא דאיכא למידחי ולומר דכוונת רי"ו הוא דסד"א דוקא בור ודות שהם לע"ע לפנינו והם משמשין להבית אע"ג שאין תשמישן שוה מ"מ כיון דנותן בעין יפה הוא נותן ונתן הכל משא"כ עומקא ורומא שהוא לחפור בעומק או להגביה שעדיין לא בא לעולם זכות זה לא נתן לו קמ"ל דאף זה נתן לו אף בסתמא:
ומנא אמינא לה להך סברא מדברי רבינו הרשב"א שכתב כן לענין חצר דלא קני עומקא ורומא והביאו הטור והרי משנה ערוכה המוכר את החצר מכר את הבורות וכו' אלא ע"כ שיש מקום לחלק כמ"ש ואם אמנם הסמ"ע הרגיש בזה בסי' רט"ו ס"ק א' ורוצה לפרש דברי הרשב"א בענין אחר וגם הב"ח כ' לפרש דהרשב"א ארומא דוקא קאי אבל אנו שזכינו לדברי הרשב"א מובאים בש"מ לב"ב וז"ל ובמוכר חצר אני מסתפק אם קנה עומקא ורומא בסתמא דהא משמע דיותר קני בקל עומקא ורומא מבור ודות הקנוים כבר ותנן המוכר את החצר מכר בורות כו' ומסתברא דלא קנה עומקא ורומא דחצר שאני משום דחצר כולל כל הבנוי שם כמו בירה כו' אבל מוכר את החצר או את הבירה לא קנה עומקא ורומא עד שיכתוב לו עומקא ורומא וכל שלא כ' ובא מוכר לבנות עלי' באויר ע"ג דיומדין בונה וכן אם בא לחפור מבחוץ ולהשפיל תחת קרקע הבית עושה ובלבד שלא יזיק בחפירתו לבעל הבית עכ"ל וכדברי' האלה. כתב הב"י בקצרה בשם הר"ן ובדרישה כתב שחפש בר"ן שלפנינו ולא מצא ולכן כתב ג"כ דהך אע"ג דתנן מוכר חצר מכר בורות הוא מדברי הב"י וז"א דפירוש הרי"ף שלפנינו הוא מהנ"י ולא מהר"ן ודברי הר"ן בחידושיו לב"ב הי' לרבינו הב"י בכתיבת יד וזה פשוט ומבואר והר"ן לקח זה מלשון הרשב"א כדרכו הטוב להיות רגיל על לשונו לשון הרשב"א ועכ"פ מבואר שהרשב"א והר"ן ס"ל דגבי חצר אע"פ שקנה בורות מ"מ עומקא ורומא לא קני וסד"א דבמתנה הכי נמי הוא קמ"ל דבסתמא קנה עומקא ורומא במתנה:
ומאי דאתא ואייתי מתשובות הרדב"ז תמוהים דמנ"ל הא דלא מבעיא לשיטות הרשב"ם דעומקא ורומא לא קני אגג א"כ פשיטא דסיפא דנותן היינו אף בסתמא קני אלא אפילו לשיטת ש"פ דהך אע"פ שכתב עומקא ורומא אגג נמי קאי מ"מ י"ל דהתנא אשמעינן רבותא דאף בכה"ג לא קנה אבל מ"מ אף בסתמא אינו בכלל הדברים שלא היה צריך התנא להזכיר דשמא גם בלא כ' עומקא ורומא נמי אין הדין פשוט שלא יהא נכלל בכלל בית והיה התנא צריך להזכיר דגבי מוכר שהיה לו לפרש לא נכלל ואה"נ בנותן באמת הוא בכלל:
אמנם נראה לענ"ד ליישב קצת דברי הרדב"ז דס"ל דגם בנותן לא קנה גג שיש לו מעקה לאו מהך טעמא שלא כ' עומקא ורומא אתינן עלה רק טעמו עפמ"ש הרמב"ן בחידושיו דהך סיפא דעומקא ורומא אגג נמי קאי והא דקאמרינן בור ודות ומחילות ולא קאמרינן למעלה גג ועליה אורחא דמילתא למעלה פירושו מפרש לה ולא עבידי לזביני סתם עכ"ל וא"כ י"ל דה"ט דהרדב"ז דאע"ג דאמרינן בנותן לא היה לו לפרש היינו דוקא מה שדרך בני אדם לכוללם בלשון אחד שעכ"פ אם כותבין מתהום ארעא כו' שוב אין דרכן לפרש בור ודות אז אמרינן במתנה אע"פ שלא כתב מתהום ארעא כו' קני ליה משא"כ בגג אע"פ שאם לא פירשו בפרט בפני עצמו שפיר נכלל עד רום רקיע מ"מ כיון שדרך בני אדם הוא לחשבן בפרט בפ"ע ולא עבודי לזבוני סתם בכה"ג אף בנותן אמרינן שהיה לו לפרש ולא קני בסתמא:
ועוד אפשר לומר לפמ"ש הרמב"ן וה"ה בשם הר' בן מגא"ש דבמידי דליתי' תוך השדה שנתן לו כגון יציע וחדר ל"ש מכר ממתנה ס"ל להרדב"ז דהך סיפא לא קאי אכל הך בבא דרישא ואף נותן לא קני יציע וחדר וגג ואף על גב דטעמא דיציע וחדר הוא לפי שאינו בתוך הדבר הניתן מ"מ כיון שהגג יש לו מעקה גבוה י' ורוחב ד' והוא סובב הולך סביבות הבית אחוז בקירות הבית כיציע דמי וכיון דפליג רשותיה לנפשיה ולא קנה בטל תשמישתיה דגג לגבי מעקה דחשוב בפני עצמו משא"כ כשאינו גבוהה עשרה בטל לגבי הבית ואף במכר קנה ויציע וחדר דנקטי הפוסקים לאו דוקא וה"ה גג שיש לו מעקה דאיתמר ברישא ולכאורה יש להביא ראיה מדברי הרשב"ם בבבא בתרא דף קמ"ח איבעיא להו בית לאחד ודיוטא לאחד מי הוי שיור או לא ופי' הרשב"ם בית לאחד במתנת ברי כו' והרי טעמא דהמוכר ע"מ שדיוטא עליונה שלי הו' שיור להוצאת זיזין משום לישנא יתירה דבלא"ה לא מכר גג שיש לו מעקה כו' וא"כ ע"כ דבמתנה נמי לא קנה גג שיש לו מעקה דאל"כ מאי אריא דיוטא לאחד אפילו אמר דיוטא שלי נמי לא הוי שיור במתנה דהא ליכא יתורא שהרי הוצרך להתנות דבלא תנאה קנה אף הדיוטא ובדברי הרשב"ם ליכא למימר כמ"ש דודי נ"י בדברי הרדב"ז מטעם שלא כתב עומקא ורומא דהא להרשב"ם לא קאי עומקא ורומא אגג כלל אלא ע"כ כמ"ש:
ואמנם לכאורה בלא"ה ק' דמאי לישנא יתירא איכא במה שאמר ודיוטא לפלוני שהרי הוצרך לפרש למי הוא מקנה אותו. ומצאתי שכבר הרגיש בזה בש"מ לב"ב בשם הר"ר יונה בעליותיו ותירץ כגון שאמר ע"מ שדיוטא זו לפלוני דכיון שהוצרך להתנות עם לוקח מהבית אמרינן דלישנא יתירא להוצאת זיזין הוא דאתא ואיני יכול להעתיק לשונו לפי שהוא שאול בידי רק על שעה חדא והצרכתי להחזירו לבעליו שוב מצאתי שגם ד"ז הגאון בת"ח הרגיש בזה ותירץ כן וכתב שכן משמע בנ"י וכן הרגיש בזה אא"ז הגאון מוהר"ם מלובלין וכתב ליישב כן עי' שם:
ודרך אגב הואיל ועסקינן בענינא דדיוטא אכתוב מה שתמיה לי על הרמב"ם והטור והשו"ע שלא ביארו הך דינא דחוץ מדיוטא נמי הוי שיור ולאו דווקא ע"מ וכמ"ש הרשב"ם הביאו הב"י והב"ח והוא מבואר בש"ס והרמ"א בסי' רי"ד ס"ק כ' אהך דינא דע"מ שדיוטא כו' ואם נפלה חוזר ובונה אותה וה"ה אם אמר חוץ מבור ודות וכל כיוצא בזה עכ"ל והוא מב"י בשם הרמב"ן שכתב בשמו בבור ודות ששיירן בפירוש חוזר ובונה אותם. ואולם אני תמה דשיור בפירוש ל"ל דהא סתמא נמי לא מכר בור ודות וא"כ אם נפלה מה"ת לא יחזור ויבנה אותם וא"ל דבסתמא אין חוזר ובונה רק דוקא אם שייר בפירוש שאז מכח יתורא אמרינן דאי נפיל הדר בני לה ז"א שהרי הרמב"ן מדמי זה לדין עליה ובעליה כתב אם היתה עליה במים על גבי עמודים כיון שלא קנה הלוקח אם נפלה חוזר ובונה אותה המוכר וכמבואר בחידושי הרמב"ן והביאו הטוש"ע ואין לחלק ולומר בור ודות גרע וכמ"ש הסמ"ע בסי' ל"ה דעלייה חשובה מדיוטא וא"כ י"ל דבור ודות נמי לדיוטא דמי ז"א דבאמת דברי הסמ"ע תמוהים בזה שעל מ"ש הרשב"א דבדיוטא היינו גג שיש לו מעקה אין חוזר ובונה לרב זביד הקשה על זה וכתב דבודאי בכל עלייה חוזר ובונה וכן מבואר בדברי הרשב"ם גופיה שהקשה ליפשט מהא דהבית ועליה דלמא שאני דיוטא אלא ודאי הדבר פשוט דודאי אף בלא תנאי הדין כן שחוזר ובונה רק הרמב"ן מפרש דיוטא היינו שורה עליונה כו' עי' שם. שוב מצאתי שהרגיש בזה הט"ז וכתב כן ולשונו בקושיא שם מגומגם ובאמת מ"ש שם בש"ע ס"ו הוא מלשון הרמב"ם והרבה יש לי לפלפל בזה ואין הפנאי מסכים עמדי:
ונחזור לענין שלענ"ד אף אם יסבור הרדב"ז כן מ"מ מפשיטות דברי הפוסקים נראה דאף בנותן סתמא קני בור ודות ולא מבעיא לדעת מי שסובר דכתיבת ולא שיירית כו' מועיל לבור ודות א"כ חזינן שלפעמים נכללין בכלל בית שהרי אמר זביני אילון א"כ גם במתנה ככתב דמי ודוקא במוכר אמרינן שיורי שייר כיון שלא פריש משא"כ בנותן אלא אפילו להפוסקים דולא שיירית אינו מועיל לבור ודות כיון דאינו בכלל מכירת הבית אינן בכלל זביני אילין מ"מ נראה דשאני מתנה דעדיף טפי דהא חזינן דהנך פוסקים ס"ל דאף בכותב עמקא ורומא ולא שייריה לא מהני לבור ודות ובמתנה אם כתב עומקא ורומא אין מקום לפקפק דודאי קנה א"כ ע"כ דמתנה עדיף א"כ י"ל דאף בלא כתב עומקא ורומא נמי קנה. (וכבר כתבתי בתשובתי הראשונה דהפוסקים כתבו דבמתנה עדיף לענין דלא בעי שיאמר כל נכסי וכ"כ הש"ך בסי' רי"ח ס"ק ה' שכן הוא דעת הרמב"ם והש"ע לדינא וא"כ ה"ה בזה):
וכן נראה לענ"ד ממ"ש הרשב"ם וכן הרמב"ן במלחמות וש"פ דבנותן קנה בור וגת ושובך שבשדה והרי גם בור שבשדה לא נזכר כלל כתיבת עומקא ואדרבה לדעת הפוסקים דס"ל דבסתמא בשדה קני עומקא ורומא כמבואר בנ"י א"כ כשכותב לו עומקא בשדה נראה שאף במוכר קני הבור שהרי עומקא בשדה לישנא יתירא הוא וע"כ הא דאמרינן לא קנה במוכר היינו משום דמיירי בלא כתב עומקא ואפ"ה בנותן שפיר קני וא"ל דהוא הנותנת משום דבשדה בסתמא קני עומקא אף במוכר אז בנותן מסקינן חד דרגא דקני אף בור בסתמא ז"א דלענין עומקא שפיר אמרינן דקני אף בסתמא בור כדי שלא ימנע יניקת התהום כמבואר בנ"י משא"כ לענין בור ודות מה לי בית מה לי שדה אם גבי בית בסתמא לא קני אף בנותן מאי עדיפותיה דשדה שהרי אין כאן יתור לשון כלל:. ונלע"ד כן מדברי המבי"ט שאע"פ שבסי' ס"ו העתיק דבר הרדב"ז כדי להקשות עליו ולסתור (לפי) דבריו לפי דרכו כאשר הגי' עליו שם מ"מ והמבי"ט גופיה בסי' מ"ו בתשובתו על זה הנדון עצמו שנתן במתנת ש"מ הבית שבחצר לדודתו וחצר נתן לאחר והיה שם בור ודות בחצר (והרדב"ז היה דעתו כיון שבעה"ב צריך לתשמישן גם בזה המקבל משתמש בהם והשיב המבי"ט שאין למקבל הבית כלום בבור ודות דאע"ג דקי"ל במתנה נותן את כולה היינו דוקא מה שהוא בתוך דבר הניתן וכמ"ש ה"ה בשם הר"י מגא"ש משא"כ בזה עי' שם באורך. וא"כ ע"כ מוכח דס"ל דבור ודות שהוא בתוך הבית שנתן שפיר קנה הנותן מתנה אף על פי שלא כתב עומק או רומא כמבואר בשאלה שם נוסח הצוואה:
וגם כי ע"כ צ"ל כן לפמ"ש דודי הגאון לתרץ הרדב"ז דס"ל דכל שלא קנה הגג דהיינו מטעם שלא כ' רומא א"כ נראין הדברים שלא כתב ג"כ עומקא ואפ"ה טעמא משום שאינו בתוך הבית אבל אם הוא תוך הבית קנה וא"כ לית לן למישבק פשיטותא דמשמע מדברי הפוסקים משום ספיקא שיש בדברי הרדב"ז ז"ל וגם כי נלע"ד שאין כל הדברים אמורים כי אם לענין בור ודות שתשמישו למים וכמ"ש בתשובתי הראשונה משא"כ במרתף שלנו שהוא עומד להצניע שם חפיצים ומטלטלין ואוכלין ומשקין נראה שדינו כמו חדר שלפנים הימנו דמה לי שהוא לפנים מן הבית או בעומק הקרקע ועדיף מחדר דבחדר ס"ל להפוסקים דכיון שאינו בתוך הבית הניתן אינו בכלל המתנה משא"כ מרתף שהוא תחת אותו הבית ופתוח לו וגם החדר אעפ"י שהוא בנין בפני עצמו טעמא שהוא חוץ לבית הא לא"ה הוה בכלל בית:
וכן נלענ"ד ממ"ש רמ"א בסי' קע"א סי"ד דמדברי הרא"ש בתשובה נראה דחולקין בית נגד חנות או מרתף וי"ל דה"ה נגד חדר או עליה דזה מיקרי תשמישו שוה עכ"ל ופשיטא דאין מי שיאמר שחולקין בית נגד בור ודות א"ו דמרתף שאני ומיקרי קצת תשמישו שוה לבית ועכ"פ דומה לחדר ונראה דאף הסמ"ע שם סעיף קטן ל"ח שכתב שאין ראיה מהרא"ש נראה שיודה בהך דהכא ואין להאריך:
ומה שרצית לומר דאף לפמ"ש דהפוסקים דס"ל דטעמא דלא מכר משום דלא חשיב בפני עצמו מ"מ במתנה נתן הכל וכתבת שי"ל דזה דוקא במצר מצרי אבראי וכענין שכתב דודי הגאון נ"י לענין המרתף כו' אין אומרים זה דומה לזה דהתם הך אעפ"י שכתב כו' משנתינו הוא זו משא"כ בזה שהטעם שלא היה צריך לשנות החדר אי לא מצר מצרי אבראי אינו משום שהוא פשוט מעצמו רק שהוא קל וחומר מיציע השנוי במשנה וכיון דבנותן קנה היציע אף בלא מצר כו' ממילא דגם החדר קנה דהא אין עדיפות דחדר מיציע רק משום דחשיב טפי ובנותן לא אזלינן בתר חשיבות ונתן הכל אף בור וגת ושובך:
ובע"כ אנחנו צ"ל כן דאל"כ תיקשי מאי פריך חדר מיבעיא דדילמא משום סיפא איצטריכא (בכותב עמקא ורומא ולא שיירית לא מהני לבור ודות ובמתנה אם כתב עומקא ורומא אין מקום לפקפק דודאי קנה א"כ ע"כ דמתנה עדיף א"כ י"ל דאף בלא כתב עומקא ורומא נמי קנה וכמש"ל מבור שבשדה) ליה ולאשמועינן דבנותן אף חדר דחשיב טפי נמי נתן לו ולשיטת הר"י בן מגא"ש ודעימיה א"ש דסיפא דנותן לא קאי היציע וחדר כלל משא"כ לפמ"ש דאכולה מילתא קאי לא הוי פריך מידי אע"כ דמשום הא לא הוה צריך למיתני חדר דאע"ג שיש בו חשיבות יותר מיציע מ"מ גבי נותן אין לחלק בדבר חשוב דכל שהוא נכלל בלשון זה נתן הכל ולא גרע מבור וגת ושובך וא"כ אף לפי מאי דמשני דמצר אמצרי כו' היינו לענין מכר אבל בסיפא במתנה אין מקום לחלק בין יציע לחדר:
ועוד שהרי הר' בן מגא"ש והרשב"א ודעימייהו מוכר דהך סיפא לא קאי בכה"ג דוקא דא"כ למה כתב דלא קאי איציע וחדר מטעם שאינו בתוך הדבר הניתן דכיון דמצר לו מצרי אבראי נראה פשוט דכאילו הוא בתוך דבר הניתן דיינינן ליה דהא אף במכר אם מצר מצרי אבראי ולא כ' ולא שיירית כו' קנה כמבואר בדברי הרשב"א בש"מ וכן מבואר מדברי הר"ן שהביא הב"י (ועיין בדרישה שכתב שלא מצא בר"ן וכ"כ אח"כ על ענין אחר ותמהני שהפירוש הנדפס לפנינו הוא נ"י ומעתיק בהרבה מקומות דברי הר"ן ואצל הב"י היה חידושי הר"ן בכ"י ומובאים ג"כ בש"מ לפעמים. ודברי הר"ן אלו נראה שהם לקוחים מהרשב"א) גבי מ"ש להוכיח ממתניתין דאם אומר הוא וכל מה שבתוכו כו' ע"ש. וכן מבואר מדברי הנ"י שכ' אם החדר או הבירה כו' עד שכ' ולא שיירת ואע"פ שאח"כ כתב בשם איכא מרבוותא כו' אבל בור ודות וחדר דאית להו שם באנפיה נפשיה אע"ג דכ' ולא שיירית כו' צ"ע לענ"ד דהרואה בש"מ יראה דלפום ריהטא הדברים לקוחים מחידושי הרשב"א ושם מבואר להדיא דבחדר ודאי קנה אם כתב ולא שיירית ומצר כו' וכדמשמע מהש"ס ושם נקט בור ודות ומחילות ולשון רמ"א סי' רי"ד סי"א שכ' וי"א דאם כ' לו כל מה שבתוכו הוי כ"כ ולא שיירית כו' אני תמה דהא ודאי אין מי שיחלוק על הש"ס דאיתא בברייתא בין כך לא מכר הבור והדות והיציע והרשב"א דס"ל דאם כתב כל מה שבתוכו הוי כלא שיירית באמת ס"ל דלא שיירית לא מהני לבור ודות ויציע לפי שהמצרים אינם מוכיחים למכירתן של אלו שהרי לא מצר אלא מחמת גופו של בית ע"ש ולמאן דס"ל דולא שיירית מהני לבור ודות כדאיתא בנ"י ע"כ דס"ל דכתיבת מה שבתוכו אינו מועיל כמו ולא שיירית וא"כ לענין אם כ' כל מה שבתוכו לגבי בור ודות אין נ"מ אי הוי ככתב ולא שיירית או לא ועיין בסמ"ע ס"ק י"ז מ"ש על דברי הרמ"א וצ"ע. והנה כבר ביארתי דמתנה ודאי עדיף מכתיבת ולא שיירית שהרי בזה יש פלוגתא לענין בור ודות ובמתנה כ"ע מודו וא"כ, מ"ט ס"ל דלא קנה החדר כיון שהוא חוץ לבית אע"כ דבשלא מצר לו מצרים החיצונים דוקא מיירי ואפ"ה דוקא משום שהוא חוץ לדבר הניתן הא לא"ה קנה וכ"נ דהא לבור ודות אין המצרים מועיל לו וכמ"ש הרשב"א שלא מצר אלא לגופו של בית ואפ"ה קנה מקבל כמו כן י"ל לענין חדר:
ומ"ש שהעדים נאמנים לחזור ולהגיד בזה כיון שצוואה אינה רק לזכרון דברי' והבאתי מההיא דאין מקבלין שלא בפני בע"ד ולא הייתי צריך לספר דברי הריב"ש כי הב"י הביא זה בסי' ק"י ובש"ע שם מלשון רי"ו ואמנם אין לדמות זה לזה וראיה מהא דאמרינן בב"ב דף קי"ד רצו כותבין רצו עושין דין ופירש הרשב"ם אם לא כתבו אבל אם כתבו אין עושין דין שהרי הכניסו עצמם בת"ע ואין עד נעשה דיין ולכאורה מה בכך כיון דהאי שטרא חספא בעלמא ויכולין לחזור ולהגיד באופן אחר איזה עדות יש כאן וגם שלפ"ז גם קיום עדות לא היה מועיל בזה:
ומ"ש לתרץ עי"ז קושית הפוסקים על תשובת הרא"ש בכלל ס' כבר הרגיש בזה המ"ל פ' מהלכות עדות וכתב שי"ל כן ע"ש מ"ש בזה ואולם לדינא מבואר מדברי כל התשובות ראשונים ואחרונים עצמו מספר שאף בצוואה אין יכולין לחזור ומחמת אפיסות הפנאי ארשום. לך קצת מהם תשובת הרשב"א בחלק תולדות אדם סי' קכ"ו והובאה בתשו' מהר"מ אלשיך סי' ס"ד שהעידו כולן דמגו מרעי' איתפטר שאין זה חזרת הגדה אלא בירור אלמא דחזרת הגדה לאו כלום הוא וכן משמע מדברי מהר"מ אלשיך גופיה דמייתי ראי' מדברי הרמב"ם פ"ח דמתנה ש"מ שצוה לפני מותו כו' ע"ש וכן מבואר מדברי הריב"ש סי' קס"ז וקס"ח ובשו"ת רמ"א סי' מ"ח ובשו"ת מהר"מ גלאנטי סי' ט"ז ובשו"ת מהרי"ט תמצא כמה תשובות בדבר ובפרטות בק"א סי' ע"ה ע"ש ואין להאריך. שוב ראיתי שבשו"ת זכרון יוסף חלק ח"מ סי' ה' האריך בדבר הזה שאין העדים יכולין לסתור דברי הצוואה ואם כי יש להקשות על דבריו שם לא רציתי להאריך כי הדין דין אמת:
דברי ש"ב הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:
הלכות שלוחין וקבלת אחריות: