בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה סט
עדי עדה החמודה יקר כלי חמדה משובץ שוהם ישפה ופטדה בישראל גדול שמו ונודע ביהודה. גאון וגובה עדה. כי בעבר ים התלמוד הוא רודה חכם חידה ה"ה ידיד ה' וידיד כל יודעיו איש תבונות מגלה צפונות גאון עוזו מספרים בכל פינות חריף ובקי משנתו זך ונקי להנאת אורו ילכו רבים נ"י ע"ה פ"ה מהר"א זלמן מרגליות טובה. היה יהיה לאלפי רבבה:
זה שנתים נשאלתי מאת צורבא מרבנן מה הוא זה שנהגו הסופרים לכתוב עשרת ב"ה באותיות גדולות מה שלא נמצא מזה במסורה ותקטן שאלתי זאת בעיני לפי קומת השואל ועניתי ואמרתי לישר המנהג כפי העולה על רוחי אז שוב נראה אלי כי הוא זה דברי גדול הדור הוא מרן הגאון מווילנא ולא ישרו דבריו בעיני אמנם כשאני לעצמי מה אני לסבור סברא מנפשאי נגד דעת גאון המפורסם הנ"ל סתמא דמלתא בטלה דעתי אצל אדם הגדול בענקים אפס כי עזה אהבת האמת עצור במילין לא אוכל על כן אלכה לי אל הגדולים להציב דברי לפניו יורני ויאמר לי דבר מי יקום ואם שגיתי אתי תלין:
אורח חיים סי' תרצ"א ביאורי הגאון הנ"ל ס"ק כ"ה כתב מזה נמשך מה שכותבים עשרת ב"ה בעמוד בפ"ע באותיות גדולות והוא שיבוש דהא לא נמסר לנו לכתוב עשרת ב"ה באותיות דאלפא ביתא רבתא ע"ש דבריו באריכות שבא לפרש דברי הירושלמי והנה מקום אתי להגדיל השאלה ע"פ מה שכתב הב"י בשם הא"ח והר"ן בענין וא"ו דויזתא שכל המאריכו אינו אלא טועה כיון שלא מצינו במסורה במנין האלפא ביתא רבתי וי"ו זו האף כי הוא זה נמצא בש"ס דצריך לממתחי ע"ש בב"י ועכ"פ איך יעלה על דעת הסופר לבדות מלבו להרבות אותיות גדולות בשמות כל העשרת ב"ה מה שלא נמצא במסורה:
ואולם לדעתי הוא ענין מדת אותיות גדולות וקטנות הוא לפי קו המדה של יתר האותיות אשר בהתיבה זו או בהשורה הזאת ד"מ אם כתב למשפחותיכם כזה הנה הלמ"ד מאותיות רבתות והמ"ם מאותיות זעירות תחשב אמנם אם כל התיבה או כל השורה וכ"ש אם כל העמוד אותיות שוות בקומה ומדה אחת להמה האף כי יתר עמודי הספר אינם כתובים לפי מדת הכתב אשר בשורה זו או עמוד זה לא. מצאה הקפידה מקום לנוח לומר עליו כי הוא זה אותיות גדולות או קטנות שהרי עינינו רואות מעשים בכל יום כשהסופר טועה ודילג איזה תיבות וצר לו המקום להכיל התיקון אזי גורר איזה שורות מלפניו או מלאחריו ומצמצם כתב באותיות קטנות בכדי למלאות חסרונו ותהי להפך אם כתב איזה תיבות למותר גורר אותם מלפניהם ומאחריהם ומרחיב הכתב למלאות מקום הגרירה ובשנות ברק קסתו אין דובר דבר לאמר עליו כי הוא זה הוסיף אותיות גדולות או קטנות מהכתב אשר ביתר השורות אלא ודאי כי קו מדות האותיות אינם כפי המדה של הכתב אשר ביתר העמודים רק כפי מדת יתר הכתב אשר בתיבה או בשורה הזאת כנ"ל מעתה כיון שעשרת ב"ה המה ממלאים כל אותו העמוד ומדה אחת לכל אותיותיו תו לא איכפת לן במה שאותיות אלה גדולים המה לעומת ערך המכתב אשר ביתר העמודים ובענין וי"ו דויזתא תלוי באשלי רברבי אשר הביאום הטור והב"י ע"ש. אפס כי אותיות זעירות אשר נהגו הסופרים לכותבם בעמוד הזה אלא ידעתי שהביאום בברית המסורה ואמנם יפלא את אשר המה עושים לכתוב אותיות גדולות בראשי תיבות יבוא המלך והמן היום לצרף בהם שם של ארבע וכאלה עוד נמצאים וכל אלה לא נמסרו במסורה. ואם מדעת עצמם הם עושים לכבוד השם הלא ימצאו כאלה גם בתורת משה כמו בפסוק מי יעלה לנו השמימה ולא מצאו להם יד להגדיל אותיות אלה לכבוד השם לכן לא ידעתי אם יש להם על מי שיסמוכו בענין זה ומה שרצה הגאון ז"ל להטות דברי הירושלמי באופן שיהא איש באמצע העמוד רק שיהא בראש השיטה ועשרת בסוף העמוד בעיני יפלא הלא תיבת דף נמצא בתלמוד פעמים אין מספר ובמנחות דף נ' נמצא י"ז פעמים מלת דף ודפים ומעולם לא עלה על הדעת שיהא מלה זו מורה שורה מעתה מה שכתב הירושלמי איש בריש דפא לית דין צריך בושש שמקומו של איש בראש העמוד למעלה רק מה שכתב שם ואת בסופה היה מקום לטעות ולומר כי הוא זה כוונתו בסוף הדף שהרי מיניה סליק לשון פירש ואמר שניץ ונחיץ כו' וכמ"ש הב"י שם והעולה מן דבריו הוא שצריך שיהא תיבת איש בראש העמוד ותיבת עשרת בסופה ואת ואת המה סופי שורות וא"כ איפוא מה יעשה הסופר אם יכתוב עמוד זה שהוא רק אחד עשר שורות במספר ואם כמדת יתר הכתב יכתוב גם עמוד הזה ע"כ ישאר חלק למעלה או למטה או בין השורות עכ"פ יהיה פנוי בכמו ארבעה שיטין וכן לא יאות למעבד רק בין ספר לספר לכן הטיבו לאמץ ידיהם להאריך מדת האותיות לעשותן גדולות בכדי למלאות העמוד לאורכו ותבנית העמוד כאשר הוא בהב"י ובזה סרה תלונת הגאון ממנהגם של הסופרים כן נלע"ד ותפעם רוחי לדבר דבר אשר הוא נגד דעת הגאון אשר על כן אקרבהו נא לפני רומע"ל רגע המרגוע ישים עינו על הדבר ותהיה לי למנה לראש פינה הכ"ד אהו': הק' יעקבקא סג"ל לנדא.