אור ברסלב
בית אליקום שו"ת › סימן א

בית אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק

שו"ת · סימן א

שו"ת

בענין אתרוג המורכב יחור של אתרוג באילן לימין. אשר כבר העירו רבותינו האחרונים הרמ"א בתשובה סי' קי"ז ובסי' קכ"ב פרט הסמנים. ומהר"מ אלשיך סי' ק"י והלבוש הב"ח בסי' קל"ה. והט"ז והמ"א באו"ח סי' תרמ"ח ותרמ"ט. ועוד כמה תשובות מגדולי האחרונים הפמ"א ותשובת איתן האזרחי וגדול דורנו הגאון האמיתי מוהרא"ז מרגליות בספרו שו"ת בית אפרים חלק או"ח סימן נ"ז. ורבו האוסרים אף על פי כן נמצא כמה מתירים בשעת הדחק לברך על מורכב. והנה מהראוי להיות נחבא אל הכלים אך מחמת שכמה גדולי דורנו וגאוני זמנינו הי"ו החליטו במושלם שהוא ודאי ברבה שא"צ ואיסור ברור ע"כ אמרתי יהי מה אחקור בזה לענ"ד. ואת אשר ישים ה' בפי אחקוק למזכרת. וה' אמת ינחני בדרך אמת וזה החלי בס"ד:

והנה טעמי האוסרים והפוסלים. א' כתב הלבוש דנעבד בו עבירה במורכב ועיקר צמיחתו בעבירה ואף ב"נ מצווה על הרכבת אילן כמש"כ הרמב"ם פ"י מה' מנכים ה"ו. ב' כתב מהר"מ אלשיך דהוא חסר ואינו כשיעור כיון דמורכב באילן אחר. ג' כתב המ"א דאינו פרי עץ הדר שבתורה ואינו נקרא אתרוג כלל והנה נ"מ בין הטעמים לפי טעם הלבוש אף באתרוג המורכב באילן סרק שאינו עושה פירות ג"כ אסור כיון דנעבד בו עבירה ולטעמים שאינו נקרא אתרוג או חסר הוא דוקא שנרכב בשאינו מינו העושה פירות. אבל באילן סרק הרי כל גידולו וצמיחתו ובריאותו ע"י אתרוג כולה וכשר לפי טעם האלשיך והמ"א. וכן להיפך בנטל ענף מהמורכב ונטעו במקום אחר שהוא מותר כמבואר בירושלמי ובטוש"ע יו"ד סוס"י רצ"ה דלטעם הלבוש מותר דלא נעבד בו עבירה ולשארי טעמים הרי כח מורכב בו לעולם ואינו אתרוג ועיין בתשובת ב"א סי' נ"ו הנ"ל שהעלה להתיר בכה"ג אף לשאר הטעמים ובסמוך בס"ד נעיין בזה. ועכ"פ לפי הפשט נראה דלשארי טעמים לכאורה פסול בכה"ג כיון דכח מורכב בו עד לעולם ועכ"פ היה ראוי להחמיר בדאורייתא לכל הטעמים בין בהורכב באילן סרק בין בנטל ענף מורכב ונטע במ"א:

והנה על טעם הלבוש הקשה הט"ז בסי' תרמ"ט ס"ק ג'. והמ"א בסימן תרמ"ח ס"ק כ"ג. דא"כ עז של כלאים יפסול קרנו לשופר. ועוד למה ליה קרא דאו כבש דכלאים פסול לקרבן וכבר תמהו עליהם דהא אצטריך קרא דלהדיוט מותר כמבואר בש"ס חולין קט"ו. וגם להלבוש טעם דקרא קאמר דלהכי אסור לגבוה מטעם שעיקר הוויתו בעבירה. גם בתשו' פני אריה סי' מ"ג הקשה על הט"ז ומ"א דאיצטריך או כבש בקרבן דהו"א דמותר אע"פ שנעבד בו עבירה מקרא דאלה כמבואר בחולין שם לפי גירסת התוס':

והנה הך קושיא מקרא דאלה אינו קושיא כ"כ דהא להלבוש עיקר טעמו שנתהוה ע"י עבירה הרכבת אילן וכלאי בהמה ומקרא דאלה אין אנו יודעים להכשיר כ"א חורש בשור וחמור דאין עיקר הווייתו בעבירה והיינו כי באמת לגבוה אסור כלאים אפילו דלא הרביע אדם כ"א מעצמן נולד משני מיני בע"ח ולהדיוט מותר בכל ענין אף דעיקר הוויתם ע"י עבירה שהרכיב אדם מין בשאינו מינו וא"כ עיקר כוונת דנעבד בו עבירה היינו דהענין הוא מאוס נגד חוקי התורה להדבק מין במינו ואף שלא נעשה ע"י אדם וא"כ קושייתם על הלבוש בדרך ממ"נ הא אין למדין קל מחמור להחמיר. והנה ודאי מצוה אינו דומה להקדש דהא חזינן תשמישי מצוה נזרקין ותשמישי קדושה נגנזים א"כ אין ללמוד מצוה מגבוה. א"כ אם אזלינן בתר הקרא דוקא לגבוה אסור כלאים ולא מצינו במצוה כגון שופר לאסור כלאים ואם סברא הוא א"כ למה איצטריך קרא לאסור כלאים לגבוה דהא סברא הוא ולמ"ל קרא וזה נכלל בקושייתם דאם נאמר דאיצטרך קרא להתיר להדיוט. א"כ לפי האמת מצוה דמיא להדיוט ולא להקדש וכיון דגלי לן קרא דלהדיוט מותר ע"כ אין הטעם משום דמאוס הוא והויתו ע"י עבירה דא"כ אף להדיוט היה לן לאסור הפרי דהרכבה מין בשאינו מינו. אלא ע"כ יש טעם אחר מה שאסרה תורה כלאים להקדש ולא מטעם הלבוש ועכ"פ מצוה דמיא להדיוט ועוד יש לומר דכוונת הט"ז ומ"א דאו כבש לא איצטריך הכוונה כמש"כ התוס' ב"ק ע"ח א' בדה"מ והא גבי קדשים דהקשו דלא לכתוב אלא ההוא או דבין כבש ועז דמשור וכבש הוי ממעטינן כלאים ומאו דכבש ועז הוי ממעטינן נדמה. ולפי סברת הלבוש לא שייך תירוץ התוס' דשם וכן מצאתי בהגהות בתחלת הספר של שו"ת פני אריה. ועכ"פ יהיה איך שיהיה מצוה אינו אלא כמו הדיוט וכמו בהדיוט מותר כלאים ופירות המורכבים כמו כן במצוה אדרבה מצינו בפ' כל הצלמים גבי אבעי' דר"ל המשתחוה לדקל לולבו כו' דכתב הר"ן בד' ש"נ איכא למידק היכי מספקא ליה מחובר דשרי להדיוט אי אסור למצוה או לא הא אפי' תלוש דאסור להדיוט לענין מצוה יצא כמבואר בסוכה ל"א ובר"ה כ"ח ובחולין פ"ט. אלמא דאפילו בתלוש דאסור להדיוט גבי מצוה יצא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ותירץ בשם הראב"ד דוקא לכתחלה מיבעיא ליה לר"ל ולענין הלכה קי"ל כרבא וכרב יהודא דבתראי נינהו. הילכך בין במחובר בין בתלוש אם נטל יצא וכן הרי"ף לא הביא הך דר"ל כלל ומסיק הר"ן שם אלמא לענין מצוה לאו כלגבוה דמי. ואפשר דאף ר"ל לא קא מיבעיא ליה אלא דוקא בע"ג אבל בשאר עבירות כל שמותר להדיוט ה"ה לענין מצוה. א"כ בכלאים והרכבת אילן דאין לנו טעם מבואר מפני מה אסור לגבוה בלי ספק כמו שמותר להדיוט כן מותר למצוה ואף שיש לדחוק דוקא בע"ג משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. אבל בהרכבה אולי אפשר דאסור למצוה הא כבר כתב הרשב"א בחדושיו לסוכה ל"א ב' אהא דמצות לאו ליהנות ניתנו וז"ל אע"ג דמתהני בעשיית המצוה שמקבל שכר בעוה"ז והבא לא חשיב נהנה באיסורי הנאה אלא כשנהנה בגופו. אבל כל שאין ההנאה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריוח ממקום אחר אינו הנאה באיסור א"כ ה"ה והוא הטעם כיון דכלאי בהמה והרכבת אילן מותר להדיוט אע"ג דנהנה גופו כ"ש למצוה דהוא רק גרמא דהנאה דמותר א"כ בלי ספק דהדיוט ומצוה שוין בזה לכולהו תנאי וטעם הלבוש אין לו יסוד ומשום מצוה הבאה בעבירה ג"כ אין במורכב דדוקא בגזל שהמצוה נעשה ע"י עבירה וכמש"כ התוס' סוכה ל' ע"א ד"ה משום ועיין שו"ע או"ח סי' תקפ"ו סעיף ג' ובסימן תרמ"ט סעיף ג'. ועכ"פ במורכב כיון דהפרי מותר להדיוט אף למרכיב עצמו ה"ה למצוה ועיין בתשו' בית אפרים סי' נ"ו הנ"ל ובתשו' פמ"א:

ועתה בס"ד נבוא לעיקר הטעם של מהר"מ אלשיך והמ"א כיון דמורכב הוא אינו פרי עץ הדר האמור בתורה דמקובל לנו הלמ"מ שהוא אתרוג וכיון שהוא מורכב אינו אתרוג וגם הוא חסר משיעור שלו הנה בודאי התורה לא דברה כ"א באתרוג שלם ולא באתרוג מורכב דהוא בא ע"י עבירה וכל דאי לא קתני ע"י עבירה וכמבואר בש"ס יבמות יו"ד וע"ח ע"א דאי לא כתיב קרא דאי להיתרא לא כתב א"כ ודאי דהתורה דברה באתרוג שלם שאין מורכב כלל דלא נעשה ע"י עבירה כלל. אך אנו דנין אם לא נמצא אתרוג שלם בלא הרכבה אם כשר המורכב בעץ לימין אם נאמר שעיקרו אתרוג והלימין בטל בתוך הפרי א"כ אין טענה של המ"א דלא נקרא אתרוג. דמי לא יודה זה שאין זה אתרוג שבתורה דמדבר באתרוג שלם בלי הרכבה ואיסור כלל אבל אנו דנין אם יוצא במורכב כיון דעיקר היחור הוא מאילן אתרוג דאזלינן בתר עיקר היחור כמש"כ רש"י בסוטה מ"ג ולא בתר עץ המורכב בתוכו אילן הלימין אם נאמר דשייך ביטול ברוב וכפי שיתבאר בס"ד:

והנה בכלאי בגדים לא שייך ביטול ברוב כמש"כ התוס' והרשב"א והרא"ש הובאו בהגהות שו"ע יו"ד סי' רצ"ט והנה כלאי בהמה והרכבת אילן דהוקשו להדדי כמבואר בש"ס חולין קט"ו ומותרים להדיוט א"כ אינו דומה לכלאי בגדים. ולא קי"ל כאיסי בן עקביא דס"ל דאסור לרכוב על פרידה דיליף בק"ו מכלאי בגדים דמותר ללבוש זע"ז אתה אוסר תערובן כ"ש כלאי בהמה שאסור להנהיג. וכיון שמותר הפרי של הרכבה באילן והבהמה שנולדה מכלאים שהרכיב להמרכיב עצמו. א"כ לענין מצוה במרכיב בפרי אילן למה לא נלך אחר רוב ועיקר הפרי שהוא היחור של אתרוג דאין דומה לכלאי בגדים מעת שנתערבו הרי הוא באיסורו עומד לעולם אבל בהרכבה באילן וכלאי בהמה שאין האיסור אלא מעשה הרכבה למה לא נלך בענין המצוה אחר רוב ועיקר פרי כמו בכל התורה שהולכין אחר רוב אפילו בדבר שצריך שיעור מצטרף הפסול עם הכשר כמו שמצינו בסכך פסול שמצטרף עם סכך כשר להיות צלתה מרובה ועיין או"ח סי' תרכ"ו ס"א ואף לדעה אחרונה דשם היינו שאין זה עירוב דיכול להסיר הסכך פסול אבל כל שמעורב יפה ואינו ניכר למה לא נלך בתר הרוב והפסול מצטרף עם הכשר א"כ בהרכבת הפרי יצטרף מיעוט הלימין להשלים דנתבטל ברוב כיון דאין דומה לכלאי בגדים. וכן אין זה ענין למש"כ המרדכי סוף חולין דדבר שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות לא מהני ביטול אף דלא קי"ל כהמרדכי עכ"ז בהרכבת אילן הרי לא אסרה תורה כ"א בשעת הרכבה או בשעה שמקיימו אבל הפרי מותר וכיון שכבר אזיל האיסור רק שנתהוה מאיסור והתורה התירה הפרי למה לא נלך לענין המצוה אחר רוב ועיקר הפרי

והנה בעיקר הראיה שהביא מהר"מ אלשיך בתשו' סי' ק"י ראיה מהא דקי"ל בסוטה מ"ג כר' אבהו דילדה שסיבכה בזקנה בטלה הילדה בזקנה ואין בה דין ערלה א"כ במורכב יחור אתרוג באילן לימין בטל האתרוג בהלימין אף אם נאמר דר' אבהו אמר אף במין בשאינו מינו דלא כהגאון בית אפרים בתשו' שם דפלפל הרבה בזה. עכ"ז אין ענין הביטול משום דעיקר הוא אילן המורכב בתוכו דהא רש"י כתב שם בהדיא דנושא ממין אותו האילן שנוטל ממנו. אלא דעיקר הביטול כיון שנשרש באילן נחשב כאלו כבר נטוע מעת השרשה של אילן המורכב בתוכו והרי מבואר בירושלמי פ"א דערלה. דאף באילן סרק אם הרכיב בתוכו ולרבי יוחנן שם אף בערבה נחשב כאילו השריש מכבר מזמן השרשת אילן סרק שאינו נושא פירות כלל ובטל לענין ערלה וע"כ אין הטעם משום דעיקר האילן הוא המורכב אלא כיון דנעשה א' בהרכבה נחשב לענין השרשה כאילן הזקן דהא אף באילן סרק שאינו נושא פירות כלל נחשב כמותו וע"כ כיון שהוא הגורם להתהוות הפרי נחשב לענין השרשה כמותו אף להקל. אבל עיקר הפרי הוא יחור האתרוג הנרכב בתוכו:

ומש"כ בס' אגודת אזוב להגאון רמ"ז זצוק"ל האב"ד דפה בד' ל"ו ב' באות י"ג. וז"ל ומה שחייב בערלה ולא בטיל לגמרי באילן הערבה שפטור מן הערלה היינו טעמא משום דאילן ערבה וכל אילני סרק אינם פטורים מערלה אלא משום שאין בהם פירות הראוים לאכילה וקרא כתיב עץ מאכל ועכשיו שעושה פירות ע"י הרכבה הרי יצא מכלל אילן סרק ונעשה אילן מאכל כו' יעו"ש. דבריו הקדושים אינם מחוורים כלל דהא באמת קי"ל אילן סרק באילן מאכל שאסור להרכיב אפילו מין במינו וכפי שיתבאר לקמן בס"ד. וא"כ לפי דברי הרב דנעשה אילן מאכל כיון שיוצא משניהם פירות הרי אין כאן איסור הרכבה כלל כיון דהוא מין במינו והרי בירושלמי אמרו אפילו לר"ל לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחלה לא ופי' דלא משכחת מרכיב אלא באיסור והברייתא מיירי בלכתחלה. ועיין ביאור הגר"א סימן רצ"ד ס"ק מ"ז. ואם איתא כיון דיוצא פירות משניהם יצא מכלל אילן סרק א"כ במין במינו אין כאן איסור כלל ומשכחת מרכיב לר"ל. אלא ברור הדבר דאילן סרק אף שמועיל להוציא פירות לא יצא מכלל אילן סרק דהוא רק מעבר וגורם להוציא הפירות מאילן והיחור הנרכב בתוכו וכל הפרי הוא של יחור הנרכב בתוכו ואעפ"כ בטל לענין השרשה ומונין משעת נטיעת אילן סרק א"כ מבואר נגלה דאין ראיה מהא דילדה בזקנה שבטלה לענין ערלה אף דעיקר הפרי הוא היחור עכ"ז לענין השרשה מונין מאילן הישן הנרכב בתוכו ופטור מערל':

וראיתי בתשובת ב"א להגאון אמיתי מוהרא"ז ז"ל שהביא ראיה לתשו' מהרמ"א מהא דקאמר בש"ס סוטה מ"ג שם ולוקמא בכרם של ב' שותפים ופרש"י שהנטיעה של ראובן ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות הרכבה שלו ומתרץ הש"ס ז"א כרם של ב' שותפי' אין חוזרים כו' ופירש"י דלא קרינן ביה כרמו המיוחד לו דאין לך בה גפן שאין לשניהם חלק בה א"כ מוכח דמעורב בפרי ב' הכחות כח הנרכב והמורכב ואין זה האילן הנרכב מעבר להמורכב לענין השרשה יעו"ש שהאריך בזה. אבל באמת לענ"ד אין שום ראיה מזה דהא ע"כ הפי' הפשוט כרם של שותפים היינו ששניהם שותפי' בקרקע אלא שלא נתחלק ביניהם ובא שמעון והרכיב בתוך האילן שיהיו פירות הרכבה שלו כפירש"י ועיקר האילן הנרכב בתוכו הוא של ראובן אך הקרקע הוא של שניהן. והנה עכ"פ עיקר אילן ארעא הוא א"כ כל יניקת פירות הרכבה מן הקרקע של שותפים ואין לך כל גפן שאין לשניהם חלק בה מחמת יניקת הקרקע של שותפים אבל אילן הנרכב הוא באמת רק מעבר לבד:

וכן בזה מתורץ מה שהקשה בסי' נ"ז בשם אחיו הרב הג' מוהר"ג די"ל דלוקמא שהיתה קרקע גזולה ועשה תשובה. ואפ"ה אינו חוזר כיון דבגזילה אתי לידו רק מחמת המרכיב בתוכו חוזר ונתקשה מאד בזה. ולפי הנ"ל ניחא בפשוט כיון דהקרקע פטורה מחמת שבגזל אתי אף דעביד תשובה והוא שלו א"כ המורכב בתוכו יונק מהקרקע דעיקר אילן ארעא הוא ע"כ אין חוזר על המורכב ג"כ דיונק מקרקע שאינו חוזר וזה ברור ע"כ בב' שותפים מעורב בכל גפן יניקת הקרקע של השותפים ואינו חוזר וכנ"ל:

והנה בתשובת ב"א הנ"ל כתב בהו לחלק בין מין במינו ובין מין בשאינו מינו דאזלינן בתר שעת הרכבה. והש"ס מיירי בסוטה בהרכבת היתר דהוא מב"מ אזלינן בתר אילן הנרכב משעת נטיעה. אבל בשא"מ אזלינן אחר שעת הרכבה והא דר' יוחנן ילדה בזקנה פטור מערלה ג"כ דוקא במב"מ וכתב עוד שם דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל בירו' בפ"ק דערלה לר"י דסובר דאף באילן ערבה אזלינן בתר שעת נטיעה כש"כ גם במין בשא"מ כיון דשניהם נושאין פירות דאזלינן בתר אילן הזקן אבל לר"ל דסובר דדוקא בחרובי צלמונה ואינך אזלי' בתר שעת נטיעה י"ל במין בשא"מ אזלינן בתר הרכבה. וכיון דהרמב"ן כתב בליקוטיו דש"ס דילן סבר כר"ל דתני מרכיב יש לחלק בין מין במינו ובין מין בשא"מ. עכ"פ בהודאת הרב לר' יוחנן אין חילוק כיון דאף בערבה אזלינן בתר שעת נטיעה כ"ש במין בשא"מ ע"כ קאמר ר' יוחנן סתם ילדה שסבכה בזקנה פטור דמיירי בכל גווני ואף לר"ל אין חילוק רק באילן סרק גמור דהוי כנטוע בארץ. אבל במין בשא"מ ג"כ מונין משעת נטיעה באילן מאכל:

והנה מה שהחליט דש"ס דילן סובר כר"ל ולא כר"י אף דהביא כן בשם הרמב"ן ז"ל יש לדון ונראין הדברים שהרשב"א והר"ן חולקים ע"ז וכפי שיתבאר בס"ד דבאמת מה שהביאו ראיה מהא דש"ס דילן דתני מרכיב והא ודאי אף הירושלמי דערלה שם דקאמר לית כאן מרכיב לר"י דסבר אף בערבה מונין משעת נטיעה. ואח"כ מסקנת הירושלמי דאף לר"ל לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחלה לא כיון דהוא ע"י איסור והפי' הפשוט בירושלמי דאמר בין לר"י בין לר"ל לית כאן מרכיב לא שמוחק מהברייתא מרכיב. אלא הא דקתני בברייתא הנוטע והמבריך והמרכיב ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה לענין ערלה דהוא כר"מ כמו שמבואר בגמרא דילן ר"ה ט' דיום א' בשנה חשיב שנה ויום למ"ד עולה לכאן ולכאן ואמר דלית כאן מרכיב דהרי מונין משעת נטיעת אילן הראשון לענין ערלה וא"כ ע"כ צ"ל דנטיעת אילן הראשון והרכבת השני היחור בתוכו היה הכל רק ל' יום לפני ר"ה. והיינו דהמרכיב קאי על נוטע ונ"מ היכא דנטע לסייג דהמרכיב חייב בערלה והיה הכל הנטיעה וההרכבה בעת א' ל' יום לפני ר"ה ועיקר הכוונה דלית כאן מרכיב היינו שאין לפרש כפשוטו שהרכיב באילן שהי' כבר נטוע דהיה לן לחשוב משעת נטיעה אבל אין הירושלמי מוחק מרכיב כלל מהברייתא אלא דהמרכיב קאי על הנוטע שנטע והרכיב בבת א' למ"ד יום לפני ר"ה א"כ אין שום ראיה מש"ס דילן דלא מחק מרכיב מהברייתא דגם הירושלמי סובר כן בין לר"י בין לר"ל א"כ הדרן לכללא ר"י ור"ל הלכה כר"י ואין מחלוקת בין בבלי לירושלמי כלל. דגם לירו' הכוונה אין כאן מרכיב בפ"ע אלא דהמרכיב קאי על נוטע ולפי שפשטא דברייתא משמע שמרכיב קאי בפ"ע ואילן הראשון כבר נטוע בכה"ג אזלינן בתר שעת נטיעה של אילן הראשון. ע"כ אמר לית כאן מרכיב אבל אינו מוחק מהברייתא מרכיב ומיירי כגון שאילן הראשון היה לסייג. נוטע והרכיב בבת א'. וכ"כ הרשב"א והר"ן בר"ה שם:

והנה הגאון מוהרא"ז שם רצה להעמיד כדברי הרשב"א והר"ן דהיכא דנטע האילן ראשון לסייג והרכיב בתוכו כיון שהאילן פטור והמורכב חייב כ"א עומד בפ"ע ומונין משעת הרכבה וזש"כ שם הרשב"א והר"ן לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל. ומש"ה אין זו בטילה לגבה. הנה אף שהלשון מורה קצת ע"ז עכ"ז נדחק בסוף דברי הר"ן דהביא הירו' דמיירי באיסור ובאילן סרק דמונין משעת נטיעה יעו"ש. אבל בלי ספק דאין זה כוונת הרשב"א והר"ן מלבד דהוא נגד הסברא כיון דעיקר הטעם בש"ס אי ממליך עלה בת מיהדר היא ודנין כאילו חשב למאכל ונחשב משעת נטיעה. עוד זאת קשה דהרי הירו' עומר לנגדו דקאמר דלא משכחת מרכיב בין לר"י בין לר"ל כ"א באיסור ואם איתא הא משכחת שפיר בהיתר בנוטע אילן לסייג דמונין משעת הרכבה וכסברת הגאון מוהרא"ז הנ"ל א"ו ברור דז"א דאזלינן בתר שעת נטיעה וכוונת הרשב"א והר"ן כפשוטו שאין בראשונה משום ערלה היינו דלא לפטור לגמרי המורכב כמו באילן זקן וכיון שלא מנה כלל ערלה בסייג מתחילת נטיעתו ע"כ אין המורכב בטל לגבה בתוך ג' שנים אבל מונין משעת נטיעה הראשונה עד ג' שנים דבת מיהדר היא ואח"כ באמת פטור. וכן אם הרכיב אחר ג' שנים ג"כ פטור כיון דהנטיעה כבר עבר ג' שנים ואינו בת מיהדר דכבר עברו שנות ערלה וכל שאין בערלה אין ברבעי אבל הכל נחשב משעת נטיעה. ע"כ לא יוכל הירו' לתרץ בנוטע האילן לסייג דג"כ מונין משעת נטיעה ועיין ביאור הגאון החסיד מוהרא"ו בסי' רצ"ד ס"ק מ"ז ותראה כדברי:

ועכ"פ לפי דברי הרשב"א והר"ן אין שום מחלוקת הש"ס דילן עם הירו' וכיון דאף בירו' קאמר לר"י לית כאן מרכיב משום דהוא ע"י איסור והברייתא מיירי בלכתחלה א"כ צ"ל דמרכיב קאי על נוטע דנטע והרכיב בב"א. אבל באמת לא מחקינן מרכיב כלל א"כ הדרן לכללא דר"י ור"ל הלכה כר"י דאף בהרכיב באילן ערבה מונין משעת נטיעה. וע"כ הטעם דחשבינן כאילו נטע מכבר אבל אין ראיה לענין יניקה של הפרי דעיקר הוא היחור המורכב אף באילן מאכל כיון דנושא פירות היחור ולא של אילן ואין ראיה כלל מהא דילדה שסיבכה בזקנה דפטור מערלה דהא אף באילן סרק פטור דמונין משעת נטיעה וכר"י וע"כ ר"י לשיטתו וכ"ש שבארנו שהרשב"א והר"ן סוברים ג"כ דהלכה כר"י ולא כר"ל דהש"ס דילן אינו חולק על הירו'. וכן מהא דשותפים אין ראיה דהתם מפאת יניקת קרקע של שניהם וכו':

ועדיין צריכים אנו לעמוד על דברי הירו' דסוטה בפ' משוח מלחמה ה"ה ונעתיק לשון הירו' שם דקאמר ר"י שם דהא דקתני בברייתא פרט למבריך ומרכיב דראב"י הוא דסבר שאין ערלה נוהגת במבריך ומרכיב רב חסדא אמר ד"ה היא כשהרכיב פירות עבירה דהיינו הרכבת איסור כמו שמשני בש"ס דילן ר"ז אמר ר"ח ל"ק כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר. אלא דבלשון הירו' הוא כשהרכיב פירות עבירה ולקמן נדקדק בזה בס"ד. ומקשה בירו' מה אנן קיימין אם כשהרכיב אילן מאכל באילן מאכל מין בשא"מ פירות עבירה הן. ואם בהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק נוטע כבתחלה הן. אלא כן אנן קיימין כשהרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה עכ"ל:

והנה בזה הירו' נתקשו מאד הפ"מ וקרבן עדה דהא באמת באילן מאכל ע"ג סרק הוא ג"כ הרכבת איסור אף במינו. וכתב הפ"מ דאילן סרק לאו דוקא אלא ילדה יעו"ש בפ"מ והביא ראיה לשיטת הרמב"ם דמיירי דנפסק מאילן הזקן והדוחק מבואר ובקרבן עדה פי' ע"ג אילן סרק מין במינו וכבר הקשו עליו דהא אף במינו אסור ועיין בתשו' בית אפרים סי' נ"ז והגאון מוהרא"ז חשב לפרש הירו' לפי דעתו על מכון קו האמת. ופי' דהא דאמר בירו' באילן מאכל ע"ג אילן סרק היינו במין במינו כגון דקל זכר ע"ג דקל נקבה דאין הנקבה עושה פירות ונדחק בירו' דקאמר שאין מרכיבין אילן מאכל ע"ג אילן סרק ולא עץ מאכל ע"ג עץ מאכל מין בשא"מ. דקאי מין בשא"מ על עץ מאכל ע"ג סרק ג"כ בשא"מ אף דבאמת מבואר בר"ש ובטוש"ע סי' רצ"ה דעץ סרק ע"ג עץ מאכל במינו ג"כ אסור וכן העתיק הב"י בסעיף ג' בין ירק בירק שא"מ ואפילו עץ סרק על עץ מאכל דכתב שא"מ קודם דמבואר דבעץ סרק אף במינו אסור וכן בהגהת רמ"א בהיתר סרק ע"ג סרק אע"פ שא"מ מבואר דבמאכל ע"ג סרק מיירי במינו ואסור וכן מבואר בהדיא בר"ש פ"ק דכלאים סוף משנה ז' דכתב דמשמע דעץ סרק ע"ג סרק כיון דעץ סרק הוא אפי' שאינו מינו כחד מינא חשיב מבואר דבעץ סרק על אילן מאכל אף בחד מינא אסור ובזה אין ספק כלל לכל הפוסקים וצריך לדחוק ולחלק דדקל זכר ע"ג נקבה שאני ועכ"פ אין זה בגדר סרק:

והנה פי' הגאון מוהרא"ז שם הירו' נוטע כבתחילה הוא דאין זה הרכבה כלל והיינו כר"ל דחולק על ר"י דמחשב משעת הרכבה והיינו כמה שנטע בתחלה ואין זה הרכבה יעו"ש. והנה מלבד הדוחק דאזיל הירו' אליבא דר"ל. עוד זאת דוחק גמור כיון דע"כ צ"ל דדקל נקבה אינו סרק גמור ולמה לא נחשב משעת נטיעה ראשונה אף לר"ל. ואם נאמר דסובר באמת במינו בהרכיב אילן מאכל ע"ג סרק גמור במינו מותר הוא נגד האמת ונגד כל הפי' הנ"ל שאיסור גמור הוא. וכן סוף הירו' קשה מאד בהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה דע"כ מיירי בזקנה ואינה בטל דהא הוי מין במינו והוא נגד סוגית הבבלי וגם הירו' בעצמו סותר דא"כ משכחת מרכיב בתאנה שחורה ע"ג לבנה ובירו' דערלה מבואר דלית כאן מרכיב ואי אפשר להמציא מרכיב ובאיזה סברא פליגי שני סוגיות הירו' וגם עם ש"ס דילן דלא משכחת כ"א בנטע לסייג:

וכן קשה לפי פי' הגאון מוהרא"ז דמיירי באילן סרק בהרכיב תאנה זכר על אילן נקבה וזה נקרא סרק דאין כאן איסור א"כ משכחת מרכיב בכה"ג בין לר"י בין לר"ל ואין כאן איסור והירו' דערלה הנ"ל קאמר דלית כאן מרכיב דהוי באיסור ואף שכתב שם דהוי כנטע בתחלה עכ"ז לר"י קשה דהו"ל לאשכוחי מרכיב בכה"ג. ואם נאמר משום דמחשבין משעת נטיעה ראשונה ולא מלמ"ד יום דהרכבה ע"כ לית כאן מרכיב. עכ"פ הכל קשה כיון דאף בהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה דהוי מין במינו בהיתר ועכ"ז מחשבין משעת הרכבה אף בילדה בזקנה כ"ש באילן סרק דהו"ל ליחשב משעת הרכבה. דבשלמא אם נאמר כש"ס דילן דילדה בזקנה מונים משעת נטיעה ראשונה ופטור מערלה ע"כ לר"י אף באילן סרק מונין מנטיעת סרק ג"כ אבל לומר להיפוך בסרק מונין מנטיעה ראשונה ובתאנה שחורה בלבנה בזקנה מונין משעת הרכבה זה א"א להולמו כלל:

סוף דבר פי' הגאון מוהרא"ז ז"ל אי אפשר להלום כלל והירו' דסוטה סותר להירו' דערלה וש"ס דילן ולפסק הלכה דקי"ל ילדה בזקנה פטור מערלה כר"י וגם פשט הירו' באילן סרק מיירי בסרק ממש ובמינו והוי באיסור הרכבה וכנ"ל:.

ע"כ נראה לענ"ד בס"ד לבאר סוגית הירו' ע"פ שיטת הר"ן בע"ז מ"ט דפי' דהך דר' יוחנן דילדה בזקנה בטל מטעם זה וזה גורם דקי"ל כר' יוסי זו"ז גורם מותר שביאר הר"ן לתרץ שיטת רש"י דהוי מטעם ביטול כמו דכל היכא דאיתא לאיסורא בעינא בטל חד בתרי כמו כן בשני גורמים דגורם ההיתר מבטל האיסור אלא בנוטע לסייג והרכיב בתוכו כיון דבת מיהדר היא אין כאן גורם היתר כלל דהרי ההיתר יכול לחזור לאיסור ואין כאן גורם היתר כלל:

והנה הגאון מוהרא"ז בסי' נ"ז תמה על הר"ן דאם נאמר מטעם ביטול לבעי חד בתרי כמו בכל ביטול איסור בהיתר ואין כאן קושי' כלל דדוק' באיסור בעין בהיתר בעי' רובא. אבל בגורם אף שהוא מטעם ביטול. עכ"ז כיון שאין כאן גוף איסור רק האיסור גורם לתולדת הדבר כל שצריך לסיוע היתר מותר אף שסיוע היתר אינו אלא חלק המועט כיון דעכ"פ צריך סיוע היתר הדבר הנולד מב' גורמים מותר לדידן דקי"ל זו"ז גורם מותר רק היכא דבת מיהדר היא נחשב ככולו איסור וכן מבואר בהדיא בירו' דערלה פ"א דקאמר שם על ר' יוסי דאפי' הפנימי למאכל והחיצון לסייג דהפנימי חייב והחיצון פטור דמקשה שם דיפטור צד החיצון להפנימי ומתרץ ר"ז ראוי הוא לחשב עליו ולחייבו והיינו דמקשה לר' יוסי לשיטתו דס"ל זו"ז גורם מותר דיפטור צד החיצון הפטור להפנימי ומתרץ דראוי הוא לחשב על החיצון ע"כ אינו זו"ז גורם כלל. אבל להיפוך צד התחתון למאכל ועליון לסייג אף שגדל מתוך האיסור עכ"ז כיון דאיכא גורם דהיתר לית לן בה. והיינו כיון שאין אנו דנין על ההיתר דסייג והרי עכ"פ בשעתו מותר רק אנו חוששין שיונק מצד התחתון דאסור לית לן בה כיון דיש גורם דהיתר ואין אנו דנין על ההיתר כ"א על יניקת האיסור ע"ז שפיר מכשירין צד העליון ועכ"פ סברת הר"ן לענין צד האיסור לפטור מטעם ההיתר דיפטור צד החיצון לפנימי כיון דבת מיהדר היא אין כאן גורם היתר ומבואר בירו' סברת הר"ן והיא סברת הש"ס דילן סוטה הנ"ל:

ועכ"פ ברור סברת הר"ן בזו"ז גורם אף שההיתר הוא חלק מיעוטא דמיעוטא כיון שא"א להויית הדבר כ"א ע"י סיוע ההיתר מותר ולא דמי לביטול איסור בעין וכל זה למ"ד זו"ז גורם מותר אבל למאן דס"ל זו"ז גורם אסור א"כ ילדה בזקנה אינה בטילה ורק לר' יוסי דהילכתא כוותיה דס"ל זו"ז גורם מותר א"ר יוחנן דילדה בזקנה בטילה ופטורה מערלה:

ובזה יבואר סוגית הירו' דערלה ודסוטה. סוגית הירושלמי דערלה קאי אליבא דהילכתא דקי"ל זו"ז גורם מותר א"כ ה"ה בהרכיב באילן סרק אף באילן ערבה דאזלינן בתר נטיעה של ערבה כיון דגורם הוא ומעבר להפרי הנולד מהם אף דאילן סרק הוא עכ"ז גורם הוא להקל ולחשוב משעת נטיעתו אבל הירו' דסוטה אזלי אליבא דרבנן דפליגי על ר"י וסברי זו"ז גורם אסור א"כ ילדה שסיבכה בזקנה חייבת בערלה ע"כ שפיר במסקנא בהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה אף דהוא מין במינו והרכיב ילדה בזקנה חייב בערלה ע"כ שפיר קתני מרכיב במשנה דחוזר והש"ס דילן והירו' דערלה אליבא דהילכתא דקי"ל זו"ז גורם מותר וקי"ל כר"י דילדה שסיבכה בזקנה פטור מערלה אבל מסקנת הירו' דסוטה למ"ד זו"ז גורם אסור ודלא כהלכתא

לפ"ז יתפרש בס"ד הירו' דסוטה שם דאמר דהך ברייתא דממעט מרכיב בפירות עבירה ולא קאמר בהרכבת איסור והיינו באילן מאכל ע"ג אילן מאכל בשא"מ והיינו הרכבה באיסור ודוקא בשני אילני מאכל כיון דהוא יונק הפרי משניהן ונעשה ע"י עבירה של הרכבה בכה"ג ממעטינן מרכיב דפירות עבירה הוא ואף בילדה בזקנה כיון דפסיקא אזיל למ"ד זו"ז גורם אסור א"כ אף בילדה בזקנה בשא"מ דחייב בערלה. עכ"ז פירות עבירה הוא דהפרי יונק מהרכבת שניהן ואינו חוזר אבל בהרכיב אילן מאכל על אילן סרק אף דהרכבה אסור אף במינו עכ"ז אין שום ממש בהפרי מיניקת הסרק כיון שאין עושה פירות. ובזה חולק הירו' עם הש"ס דילן דבש"ס דילן קאמר הרכבת איסור ובירו' אמר פירות עבירה דגוף הפירות יונק מהרכבה והיינו דקאמר שם אם בהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק נוטע בתחלה הוא והיינו דלענין הרכבה להיות חוזר מעורכי המלחמה חוזר אף בהרכבת איסור כיון דאין יניקת הפרי מהסרק כלל ואין שייך למעט מלא חללו. אך עיקר הקושיא כיון דבמתני' קתני אחד הנוטע והמבריך והמרכיב משמע לכתחלה בהיתר והרי הוא באיסור כמו שמקשה בירו' דערלה על ר"ל לית כאן מרכיב לשעבר אבל בתחלה לא כמו כן מקשה כאן נוטע בתחלה הוא וקאי על מרכיב כיון דסוגית הירושלמי אזיל למ"ד זו"ז גורם אסור ונחשב הכל משעת הרכבה כנטיעה בתחלה דאף בילדה בזקנה חשבינן משעת הרכבה כאילו אז נטע וכ"ש באילן סרק ועיקר קושית הירושלמי איך קתני לכתחלה א' הנוטע והמרכיב הלא אסור מדאורייתא להרכיב על אילן סרק אפילו במינו וכקושית הירו' בערלה על ר"ל רק דכאן שינה הלשון נוטע בתחלה כיון דמעת הרכבה נחשב כאילו נטעו אז למ"ד זו"ז גורם אסור רק בזה נשתנה שיטת הירושלמי דוקא בפירות עבירה ולא בהרכבת איסור והש"ס דילן סובר אפילו בהרכבת איסור והיינו באילן מאכל באילן סרק ג"כ אינו חוזר והירו' סובר דבזה חוזר. אלא דאסור לכתחלה מפאת הרכבה:

נמצא בס"ד עלה כהוגן כל דברי הירו' דסוטה דאזיל למ"ד זו"ז גורם אסור אבל אנן לדינא קי"ל כר"י דילדה שסיבכה בזקנה פטורה מערלה דקי"ל זו"ז גורם מותר כרבי יוסי וכן הירו' דערלה ג"כ אליבא דהילכתא וכן בהרכיב באילן סרק ממש קי"ל כר' יוחנן דמונין משעת נטיעה אף דאין בהפרי הנולד שום דבר מאילן סרק עכ"ז גורם הוא. ולפ"ז י"ל בס"ד דהא דקאמר בירו' פ"א דערלה שצד התחתון למאכל ועליון לסייג דס"ל לר' יוחנן דג"כ פטור ור"ז מקשה על צד התחתון למאכל ועליון לסייג גדל מתוך האיסור ואמר שם בירו' ר"ז כדעתי' דאר"ז בשם ר' יהונתן בצל של כלאי כרם שעקרו ושתלו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גדולי איסור מעלין את האיסור ואנן קי"ל כר' יוחנן כמבואר ברמב"ם ובטור ש"ע סימן רצ"ה סעיף כ"ג:

והנה באמת מבואר בש"ס דילן נדרים נ"ז ב' הא דר' אבהו אר"י בילדה שסיבכה בזקנה מלאה פירות אף ע"פ שהוסיפה מאתים וכן הא דר' יהונתן בצל שנטעו בכרם כו' במנחות ס"ט ב. א"כ ר' יוחנן סבר כר' יהונתן. וע"כ צ"ל וכן כמש"כ הרב"י דהא דילדה שסבכה בזקנה ובהפירות שפירות הערלה ניכרים לא בטיל אבל בהא דתחתון למאכל ועליון לסייג דאין האסור ניכר הו"ל זו"ז גורם ומותר ור"ז דמקשה סובר זו"ז גורם אסור ע"כ אנן פסקינן כר' יוחנן דאפילו תחתון למאכל כו' ג"כ פטור מטעם זו"ז גורם מותר:

והנה בספ"ה דנדרים ה' י"ז הקשה הראב"ד כל היכא דאמרינן אסור בגדוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה אמאי הא קי"ל זו"ז גורם מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפרותיו. והנה המגדל עוז שם כתב לתרץ כיון דקונמות מצי לשיולי עלייהו הוי דבר שיש לו מתירין דאפילו באלף לא בטיל ולהכי לא שרי בהו זו"ז גורם וכן נראה כן בכ"מ שם. והמגדל עוז כתב כמבואר בש"ס נדרים נ"ט א' שאני קונמות כו' ובאמת מהש"ס אין שום ראיה דהש"ס מיירי בדבר שאין זרעו כלה ולא שייך זו"ז גורם וכן מבואר ברמב"ם שם הט"ו דדבר שאין זרעו כלה אפי' גדולי גדולי' אסורים מטעם דבר שאין לו מתירים שאין בטל ברוב. אבל קושית הראב"ד בדבר שזרעו כלה דהוי זו"ז גורם ואף בדבר שיש לו מתירים מותר וזו קושיא אלימתא ראויה למי שאמרן כיון דאין האיסור בעין וכלה ונפסד רק מפאת גורם בטל בגורם היתר וע"כ צ"ל כתירוץ הא' של הכ"מ דשאני קונמות דהוי כהקדש דחמיר טובא:

והנה המ"א באו"ח סי' תמ"ה סק"ה כתב בחמץ דהוא במשהו לא דמי לערלה אף זו"ז גורם אסור וכבר השיגו הגאון החסיד מוהרא"ו בסק"ט דאין הטעם בהקדש משום כ"ש אלא דחמיר איסורו ובמקום שהאסור נפסד ונאבד אף בדבר שיש לו מתירין זו"ז גורם מותר וכן היכא דמקלי קלי איסורא וזהו קושית התוס' פסחים כ"ז ב' דה"מ הקדש יעו"ש וכן מסייע לזה שיטת הראב"ד רק בהקדש חמיר איסורו וצ"ל דקונמות הוי כהקדש כתירוץ הא' של הכ"מ:

והנה הגאון מוהרא"ז בתשו' שם הביא ראיה למהרמ"א מהא דילדה בזקנה ויש פירות בילדה דאין גדולי היתר מעלין את האיסור בנדרים נ"ז. ומדנקרא גדולי היתר ש"מ דאזלינן בתר אילן הנרכב וכן הקשה מזה על שיטת הר"ן דס"ל מטעם זו"ז גורם בטל הילדה ואיך נקרא גדולי היתר דהרי יש כאן גדולי איסור ג"כ. לא הבנתי דבריו הקדושים דהרי כתבו התוס' במנחות ס"ו דה"מ דא"ר אבהו אר"י ילדה כו' ובה פירות והא דא"ר אבהו אר"י בטלה בזקנה התם בדליכא פירות והכא בדאיכא פירות ומה שגדל אח"כ מוכח מכאן שהוא היתר והיינו דר' יוחנן לטעמיה דאמר התם בטלה עכ"ל התוס'. א"כ עיקר היסוד שנקרא גדולי היתר מה שהוסיפה אח"כ מחמת דסבר ר' יוחנן דבטלה הילדה בזקנה א"כ מה הוסיף בראיות שלו על ראיות מהרמ"א מהא דילדה שסיבכה בזקנה דבטלה הילדה בזקנה באין פירות בילדה דאזלינן אחר אילן ההיתר שכבר יצא משנות ערלה וכמו שבררנו דהטעם הוא משום דחשיב כאילו נטוע מכבר מעת נטיעת הזקנה לענין ערלה אבל לענין עיקר האילן נחשב אחר היחור המורכב שנושא פירות שלו ואף על פי כן היתר גמור הוא א"כ ה"ה ההוספה בהיו בה פירות היתר גמור הוא וכן לטעם הר"ן מטעם זו"ז גורם מותר היתר גמור הוא כל שא"א לגמור הדבר כ"א ע"י גרמת היתר אפילו חלק קצת מהקצת בטל גורם האיסור ומותר:

והנה הרמב"ם בפ"ה מכלאים ה' כ"ד פסק הך דר' יה נתן בצל שנטעו בכרם ואח"כ נעקר הכרם ואח"כ צמח בצלים מן העיקר הנוטע אף ע"פ שרבו הגידולים על עיקרו במאתים הרי אותו העיקר באיסורו שאין גידולי היתר מעלין את עיקר האיסור עכ"ל. ובפ"י מה' מ"ש ונטע רבעי ה' ט"ז העתיק הך דר' יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה והיו פירות בילדה אפי' הוסיפו מאתים הרי אלו הפירות של ילדה אסורים שאין גידולי היתר מעלין את העיקר האסור עכ"ל. והנה בש"ס נדרים נ"ז ב' אמר על הא דבעי ר' יצחק לפשוט מהא דר' ינאי בצל של תרומה כו' מותר שביק מר תרין היינו הא דר' יוחנן ורבי יהונתן כו' א"כ נראה דרבי יוחנן ורבי יהונתן בחדא מחתא איתנהו דסוברים שאין גידולי היתר מעלין את עיקר האסור. ולפי דברי רבינו הרמב"ם נראה דמחלק בין הב' מימרות בפ"ה מכלאים במימרא דר' יהונתן כתב הרי אותו העיקר באיסורו מבואר דגידולי היתר מותרים ובהך מימרא דר' יוחנן בפ"י דמע"ש כתב הרי אלו הפירות של ילדה אסורים שאין גידולי היתר מעלין. משמע מבואר דאף הגידולים אסורים היינו אם נאמר דהכוונה הרי אלו הפירות של הילדה אסורים היינו כל הפירות אף מה דהוסיפו אחר שנרכב באילן הזקן אלא דאפשר לפרש מש"כ הרמב"ם הרי אלו הפירות של הילדה אסורים היינו הפירות שהי' מכבר בילדה ולא תימא דגידולי היתר שניתוסף מבטלינן ומעלין לעיקר א"כ כמו כן בהך דר' יהונתן בפ"ה דכלאים הכוונה ג"כ שהגידולים בהיתר מותרים ושני הדינין של ר' יהונתן ורבי יוחנן אתי כפשטא דש"ס. ועכ"פ נראה מדברי הרמב"ם בשני המקומות הנ"ל דסבר דגידולי היתר מותרים אלא דאין מעלין לעיקר האסור א"כ אם נתערב אח"כ בהיתר א"צ ביטול המאתים של ערלה וכלאי כרם במין במינו כ"א נגד העיקר ולא כנגד הגידולים והוא שיטת הרא"ש בנדרים שם ודלא כשיטת הר"ן דסבר כיון שאין גידולי היתר מעלין לעיקר אף גידולי היתר ג"כ אסורים וצריך ביטול בתערובות כנגד כולם נגד העיקר והגידולין:

אלא דקשה על שיטת הרא"ש והרמב"ם שסוברים דגידולים המה היתר והלא בש"ס מנחות ס"ט ב' באיבעי' דר"ש ב"פ שבולת שהביאה שליש לפני עומר ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה כו' דפשט הש"ס מהא דר' יוחנן ורבי יהונתן וקאמר הש"ס דהיא גופא קמבעיא ליה אם מיפשט פשיטא להו לרבנן דבתר עיקר אזלינן בין לקולא בין לחומרא או דילמא ספוקי מספקא להו ולחומרא אמרינן כו' וכיון דהספק הוא אי אזלינן בתר עיקר א"כ הגידולין נמשכין אחר העיקר והכל אסור דהא אם נאמר דאף לקולא אזלינן בתר עיקר. א"כ אף אם ניתוסף לאחד שתילה הרבה יותר מעיקר. עכ"ז אזלינן בתר העיקר להיתר א"כ הגידולין נמשכין אחר העיקר ולפ"ז בערלה וכלאי כרם בהא דר' יוחנן ורבי יהונתן נשאר הספק לחומרא דילמא אזלינן בתר עיקר והתוספת ג"כ אסור דנמשך אחר העיקר וכל זה בכלל הספק א"כ מבואר כשיטת הר"ן דאם נאמר דאין גידולי היתר מעלין לעיקר אף ההיתר אסור ואזלינן בתר עיקר האיסור. ומדברי הרמב"ם בב' המקומות הללו נראה דהתוספת מאתים מותר והרי הרמב"ם גופיה בפ"י מה' מ"א ה"ה הביא הך בעי' דרשב"פ לספק אם מתירו העומר העבר. והנה התוס' במנחות שם בד"ה בצל כתבו דהא דר' יוחנן דליטרא בצל שתיקנה וזרעה מתעשר לפי כולו דנראה דרבי יוחנן לא אמר לקולא אזלינן בתר עיקר. וא"כ נפשט האבעי' דלא אזיל בתר עיקר לקולא וכתבו דדוקא התם משום דהיינו זריעתו אבל היכא דלאו היינו זריעתו דלמא אזלינן בתר עיקר בין לקולא בין לחומרא והך חילוק דהתם היינו זריעתו דקאמר בש"ס שם פסק הרמב"ם גם כן בפ"ו מה' מעשר ה"ה גבי איבעי' דרבה זרעונים שהביאו שליש כו' וסיים ואין אלו דומים לבצלים שהבצלים דרכם לזרוע יעו"ש א"כ נשאר הספק היכא שאין דרכן לזרוע דילמא אף לקולא אמרינן דאזלינן שש בתר עיקר:

והנה הרא"ש ז"ל בנדרים נ"ז ב' הביא ראיה דהגדולי היתר מותרים אפילו לא רבו מהא דפסחים כ"ה. כתיב המלאה וכתיב הזרע זרוע מעיקרא בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא אלמא דלא אזלינן בתר עיקר וה"ה נמי גידולי ההיתר בעיקר האיסור לא בטלו. ובאמת התוס' שם במנחות הקשו מהך דפסחים ותירצו דדוקא התם דאיכא קרא אבל בעלמא אזלינן בתר עיקר אף לקולא וא"כ אף בכלאי כרם גופא דוקא לחומרא אסור התוספת מקרא. אבל להיפוך תוס' היתר בהך דרבי יהונתן אזלינן בתר עיקר והכל אסור ובעלמא גבי חדש אזלינן אף לקולא אם נאמר דאזלינן בתר עיקר. וליישב דעת הרמב"ם במקומות הנ"ל דנראה דהתוספת מאתים מותר ולא אזלינן בתר עיקר האסור והיינו כי הרמב"ם פוסק כר' ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר בפי"א מתרומה הכ"ב ולכאורה הוא תמוה כיון דפסק כר' יוחנן ור' יהונתן ובש"ס נדרים נ"ז ב' קאמר שביק מר תרין ועביד כחד אלמא מאן דפסק כרבי יוחנן ורבי יהונתן לית ליה דרבי ינאי א"כ לכאורה הפסקים סותרין. אבל באמת ניחא דהרמב"ם סמך על מסקנת הש"ס בנדרים ס' א'. דמסיק הש"ס על ר' ינאי רבוי דרבו גידוליו על עיקרו מותר קמ"ל. ופי' הר"ן שם דהיינו רבוי דגדולי גדולין קאמר דמותר. א"כ י"ל דרבי ינאי לא פליג על רבי יוחנן ורבי יהונתן למסקנא דבגדולי גדולים כרבוי מותר לכ"ע. ע"כ פסק הרמב"ם כרבי יוחנן ורבי יהונתן וכר' ינאי א"כ לפ"ז י"ל דדעת הרמב"ם מה לי גדולי גדולין דרבו ומה לי בדבר שאין זרעו כלה כגון בצלים דהא דר' יהונתן בפ"ה מכלאים הכ"ד דדקדק הרמב"ם בצל שנטעו בכרם ואח"כ נעקר הכרם ואח"כ צמח בצלים מן העיקר כו' והיינו דמחלק בין אם ניתוסף בבצל עצמו בעביו וארכו ורחבו אפילו מאתים חלקים י"ל דאסור התוספת ג"כ דאולי אזלי' בתר עיקר האיסור ואף התוספת מאתים אסור דהוי גדולי היתר אבל היכא שצמח בצלים אחרים בתוספת מאתים הוי כמו גדולי גדולין היכא דרבו מותר התוספת בצלים דדוקא אותו בצל שניתוסף אסור הגדולין אבל בצלים אחרים שניתוסף עי"ז הוי כמו גדולי גדולין והתוספת מותר וכן בפ"י מה' מע"ש בהך דר' יוחנן ג"כ הוסיפו פירות מאתים היינו פירות אחרים ע"כ התוספת מותר והוי כמו גדולי גדולים. וראיתי בביאור הגאון החסיד מוהרא"ו ז"ל ביו"ד סימן רצ"ו סעיף י"ח ס"ק ל"ח שכתב על הך דבצל שרבו גדולים על עיקרו מאתים אותו העיקר באיסורו שאין גדולי היתר כו' שכתב דמשמע דוקא עיקר וכמ"ש שם גדולין מעלים את העיקר. אבל הר"ן כתב דל"ד וה"ה לגדולין ועיין סרצ"ג ס"ה וסרצ"ד סכ"ב דאף הגדולין אסורין כדעת הר"ן עכ"ל והיינו דרמז להא דחדש ששתלו קודם העומר שליש וכן בהא דערלה אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן הזקן הפירות של ענף אסורים לעולם אפילו גדלו הרבה דמשמע דהגדולים אסורים ג"כ וסובר הגר"א הנ"ל דסותרים הפסקים ולפענ"ד אין סתירה דהיכא דניתוסף פירות הוי כמו גידולי גדולין והתוספת מותר לכן בחדש וכן בערלה דמשמע דאותן הפירות ניתוספו בעצמן בכה"ג אף התוספת אסור וכנ"ל ואין סתירה בין הפסקים:

נחזור לענין בס"ד לפי שיטת הר"ן דהך דרבי יוחנן דסוטה ד' מ"ג ילדה שסיבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה דהוא מטעם גורם היתר זו"ז גורם מותר נתגלה לנו טעמו של הרמב"ם בפ"י מה' מע"ש ונטע רבעי הי"ד א' הנוטע כו' אבל אם מתח בד א' מן אילן הזקן והבריך בארץ או הרכיבו באילן אחר ועיקר הבד מעורה באילן הזקן ה"ז פטור עכ"ל. והגאון החסיד מוהרא"ו בביאורו ביו"ד סרצ"ד ס"ק מ"ז תמה מאד על הרמב"ם במרכיב דאם הרכיב זקנה בילדה כ"ש שבטלה הזקנה אפילו לא נקצץ כו'. והקשה עוד מהירושלמי בפ"א דערלה דלא משכחת בין לר"י ובין לר"ל מרכיב ואם נאמר כהרמב"ם הנ"ל משכחת מרכיב בכה"ג מעת שנקצץ מאילן הזקן דאז נחשב כאילו נטעו אז ואם קצץ למ"ד יום לפני ר"ה אז חשב שנה לענין ערלה כמו במבריך וכיון דלא משכחת מרכיב ש"מ דליתא לדין הרמב"ם יעו"ש:

ובאמת דברי הרמב"ם ברורים ואין שום סתירה מהירוש' דסובר הרמב"ם ג"כ הטעם דילדה שסיבכה בזקנה בטלה ילדה משום דאיכא גורם היתר וזו"ז גורם מותר אף דחלק מועט מן ההיתר כיון דצריך לגורם היתר לסייע קצת מן הקצת והרי אין בפירות בילדה דהוי כמו כל דבר שזרעו כלה ושני גורמין להתהוות הפירות ומותר ע"פ היתר המסייע קצת א"כ ה"ה להיפוך היכא שעיקר הבד מעורה באילן הזקן הרי יש כאן גורם היתר מאילן זקן ע"כ פטור. אבל אחר שנקצץ מאילן הזקן והוא מורכב בילדה הרי אין כאן גורם היתר כלל דהרי הוא נטיעה חדשה ואז הוא בטל באילן הנרכב ואז מונין לערלה משעת נטיעת הילדה המורכב בתוכו ולא משכחת מרכיב כלל ואין כאן סתירה מירושלמי דדוקא במבריך מונין משעה שנקצץ מאילן הזקן אבל במרכיב כיון שנקצץ הרי הוא בטל לגבי אילן הנרכב בתוכו ולא משכחת מרכיב כיון דכשיקצץ בטל בילדה רק בעודו מחובר באילן זקן אז פטור לגמרי דהרי יש סיוע היתר מאילן הזקן ופטור:

וכן מצאתי בס' טורי אבן להגאון אמיתי בעל ש"א בר"ה די"ד בדה"מ א' הנוטע שכתב שם וז"ל אבל ל"ל דמיירי אפילו בזקנה ובלא נפסקה מאביה אלא שסיבכה בילדה דהא ודאי אין בה דין ערלה דמ"ש ילדה שסיבכה בזקנה דבטלה משום דיש לה צד היתר זקנה בילדה נמי הא אית לה צד היתר כו' עכ"ל. והנה הגאון הנ"ל קצר מאד וגם לא זכר דברי הרמב"ם הנ"ל שמבואר כן בהדיא ועכ"פ מסייע לנו הגאון הנ"ל כיון דעיקר צד היתר מהזקנה המעורה בה והיינו כנ"ל מחמת זו"ז גורם ודברי הרמב"ם מחוורים וברורים בטעמם ואין שום סתירה מהירושלמי כנ"ל:

והנה הגאון בעל ט"א הנ"ל כתב שם בדי"ד ב' על הך דלמ"ד יום לפני ר"ה דהרכבה דהא בטלה מנטיעת אילן הראשון שכתב לתרץ דמשכחת כגון שהרכיב באילן של איסור של אשירה דהא טעמא דילדה שסיבכה בזקנה דבטלה דאיכא צד היתר בזקנה. אבל כיון דאיכא בזקנה איסור אף מחמת איסור אחר א"כ ממ"נ אסור בין אזלת בתר הרכבה ובין אזלת בתר נטיעה ראשונה כו' יעו"ש. ובזה לא צדקו דברי קדשו א' לבד שסותר הירוש' הנ"ל שהביא ג"כ שם דלא משכחת מרכיב בין לר"י בין לר"ל ואם איתא משכחת כה"ג. אלא שבגוף הדבר לא נראה כיון דקי"ל זו"ז גורם מותר אף בע"ז. א"כ במורכב באילן של אשירה הוי זו"ז גורם האילן והקרקע כמש"כ רש"י בע"ז מ"ט א' בד"ה והבריך והרכיב בלשון ראשון אף שהתוס' בד"ה שאם נטע כתבו דאגוז וקרקע שני ענינין הן ואין בזה זו"ז גורם. הלא הרמב"ם פ"י מה' מע"ש ה"כ וכ"א פסק מבואר כרש"י בלשון ראשון שאם נטע אגוז של ערלה הרי הצומח מותר דהוי זו"ז גורם וכן סיים בה' כ"א לפיכך הצומח מפירות ערלה שהרי גורם לצמוח הפרי האסור והארץ המותרת. א"כ מבואר דאף באשירה הוי זו"ז גורם ומותר מה שנרכב בתוכו מחמת ע"ז. וכיון שהרכיב ילדה בזקנה הרי איכא צד היתר לענין ערלה מחמת שכבר עבר שנות ערלה של הזקנה ומותר בין מחמת ערלה ובין מחמת ע"ז דהוי זו"ז גורם האילן דאשירה וקרקע המותרת והנרכב בתוכו מותר בלי פקפוק ודלא כהגאון הנ"ל וכן הירו' מסייע לנו כנ"ל. והנה נחזור לראשונות על ראיות מוהרמ"א מהא דילדה שסיבכ' בזקנה דבטלה הילד' דאינו מחמת דחשיב עיקר הזקנה ע"כ בטל רק דוקא בערלה בטלה. אבל העיקר הוא היחור המורכב שנושא פירות כמין היחור. הנה כתבנו לעיל דמוכרח מהא דר' יוחנן גופא בירוש' בפ"א דערלה בהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אף דעיקר הפרי אילן מאכל עכ"ז נחשב לענין ערלה מנטיעת אילן סרק ואף דר"ל חולק על ר"י באילן ערבה דהוי כאילו נטע בארץ בלי שום הרכבה. אבל עכ"פ מוכח דאין הטעם דבטלה משום דחשיב הכל עיקר האילן המורכב בתוכו. ובזו הסברא לא פליגי ובפרט שכתבנו לעיל דאף הש"ס דילן פסק כר"י וכנראה מהרשב"א והר"ן בר"ה שם והוא נגד לקוטי הרמב"ן וכל למעט במחלוקת עדיף להשוות התלמודים ומרכיב קאי על הנוטע שהנטיעה וההרכבה היה בבת אחת וכנ"ל:

עוד זאת מוכח מהרמב"ן והרא"ש והר"ן דכתב הר"ן בשם הרמב"ן דאנן פסקינן בחו"ל כראב"י דמבריך ומרכיב לא נהיג בערלה ופירשו דהא דאמר בש"ס סוטה מ"ג ב' לראב"י הכי נמי נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא כמו שאינו חוזר מעורכי מלחמה כמו כן פטור מערלה והא דאיצטרך קרא ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב היינו כיון דכתיב וי"ו יתירא להורות דוקא נטע כמשמעו מזה ילפינן למעט מבריך ומרכיב מחזרת עורכי מלחמה וילפינן מהך קרא ג"כ לענין ערלה דפטור מבריך ומרכיב דחד טעמא הוא. ובזה לא קשה כל הקושיות שהקשה הגאון בט"א שם על הרמב"ן והרא"ש בה' ערלה וזה פשוט. ועכ"פ כיון דקי"ל דמרכיב פטור מערלה אף שהרכיב בילדה ואם נאמר כפשוטו דהא דילדה בזקנה בטלה מחמת עיקר הוא האילן הנרכב בתוכו איך יהיה במציאות לפטור מרכיב בהרכיב באילן חדש הא בטל אגב האילן אלא ברור דעיקר הטעם הוא משום דיש צד היתר ע"כ בטל בזקנה וכמש"כ הגאון בט"א יעו"ש א"כ להיפוך דיש צד היתר בהיחור המורכב ע"כ לא נהג ערלה לדידן במורכב אף שהרכיב בילדה וזהו כוונת רש"י בסוטה שם בד"ה מרכיב שניקב אילן כו' ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו לאיזה תכנית כתב רש"י מלאכת הרכבה. אלא דכוונתו כיון דחזינן דבטלה הילדה בזקנה היה נראה לכאורה דעיקר הוא אילן הנרכב. וזה אינו כדמוכח מכל המקומות הנ"ל ע"כ כתב רש"י ז"ל דאדרבה עיקר הוא היחור שנושא פירות רק לענין ערלה בטל דהוי כאילו נטע בעת נטיעת אילן הראשון והטעם דאזלינן בתר צד היתר. וכן להיפך לראב"י אזלינן בתר יחור הפטור דמרכיב פטור מערלה אף שהרכיב באילן ילדה ולהכי לא קאמר ר' יוחנן יחור שסיבכה בזקנה בטלה דהו"א בכל מקום בטלה ע"כ נקיט ילדה דהוא דוקא לענין ערלה וכמש"כ התוספות מנחות ס"ט ד"ה דאר"א:

והנה הגאון בט"א פי' דהא דאמר ר"ז בשם ר"י הא מני ראב"י דאמר כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא דוקא בחזרת עורכי מלחמה אית ליה לראב"י דאינו חוזר והיינו דראב"י סובר כמ"ד כרם רבעי וכרם כמשמעו. וע"כ מיירי בהרכיב בילדה ונטע לקמייתא לסייג ולקורות ואיצטרך קרא ולא חיללו דהיכא דלא הדר באילן הנטוע לסייג עד אחר ג' שנים דאין כאן רבעי וה"ה באילן המורכב דפטור מרבעי ואיצטרך קרא ולא חיללו בתוך ג' דהו"א הואיל ואפשר לבוא לידי חילול ע"י המלכה קמ"ל קרא דבתר השתא אזלינן ואכתי לא אימלך על הראשונה יעו"ש שהאריך שם. והנה דברי הראשונים נוחים ומחוורים יותר דפירשו כפשוטו דראב"י לית ליה במבריך ומרכיב דין ערלה וילפינן לה מקרא יתירא גבי עורכי מלחמה כנ"ל. וכן מוכח בירושלמי דסוטה שם דקאמר שם תני ראב"י אומר אין משמע אלא כרם ודכוותיה אין משמע אלא נטע תני ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב א"ר יוחנן דראב"י היא ובירוש' לא נזכר כלל הך אוקימתא דהבריך בנטע לסייג וע"כ במבריך ומרכיב באילן סרק פטור מערלה מחמת הך דרשא דלא חיללו דוקא נטע ולא מרכיב ומזה ילפינן בערלה ג"כ דאינו נוהג וכנ"ל. ועוד דמשמע כפשוטו במבריך ומרכיב אינו חוזר בכל ענין אף בלא נמלך בהך דסייג למאכל דבכה"ג ג"כ אינו חוזר מחמת המורכב. אף שנידון בתר חזרה כאילו כבר חזר וחשב למאכל דנוהג רבעי ג"כ אעפ"כ אינו חוזר במרכיב וע"כ הטעם דאין נוהג ערלה במרכיב לראב"י וכן לר' יוחנן פטור בירוש' י"ל במרכיב באילן סרק דנראה דר"י לא מחלק בין הרכבת איסור להיתר ואעפ"כ אינו חוזר בשביל הרכבה וע"כ דאין נוהג ערלה במורכב. ועוד דלפי פי' הט"א איצטרך קרא דסד"א הואיל ואפשר לבוא לידי חיוב ע"י המלכה והוצרך לומר בנטע לסייג ולקורות אף דנמלך למאכל אפ"ה אינו חוזר כיון דנהנה מתחילתו שנטעו לסייג. וזה דחוק מאוד להמציא טעם חדש בזה וכי זהו הנאה מה שנטע מקודם לסייג ובלי ספק אם נמלך חוזר ג"כ על נטיעה לסייג כיון דעדיין לא נהנה באכילה א"כ הדרא קושיא לדוכתה הו"ל למעט נטע גופיה בסייג ולקורות. אלא די"ל להיפך דלא שייך למעט בנטע לסייג ממ"נ בעוד דלא נמלך בלא"ה פטור ואינו חוזר ובנמלך באמת חוזר בתוך ג' שנים. ועוד יש לפקפק הרבה בפי' הגאון בט"א הנ"ל ע"כ המחוור כפי' הראשונים דאין ערלה נוהג במבריך ומרכיב לראב"י וילפינן ערלה מחזרת עורכי מלחמה ומקרא יתירא דנטע כמשמעו וה"ה לערלה:

ואין להקשות א"כ קשה ג"כ לאוקימתא דש"ס ל"ק כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור דאינו חוזר מעורכי מלחמה בהרכבת איסור וילפינן ג"כ מקרא דולא חללו ניליף ערלה ג"כ דלא ינהיג בהרכבת איסור וזה אינו הא מבואר בירוש' כותי המרכיב אילן מאכל באילן סרק דנוהג ערלה י"ל דדוקא לענין הרכבת איסור איכא טעם לחלק בין חזרת עורכי מלחמה כיון דהנטיעה באיסור לא חס רחמנא עליה וכמו בגזל קרקע אף לאחר יאוש. אבל במבריך ומרכיב ע"כ מקרא יתירא ילפינן נטע כמשמעו א"כ ה"ה לענין ערלה נטע כמשמעו וזה פשוט. ועכ"פ נתבאר מהא דפסקינן בחו"ל דלא נהג ערלה במרכיב ולא אמרינן דבטל באילן הראשון הנרכב דעיקר הטעם דאזלינן בתר צד היתר א"כ נדחית ראית מהרמ"א מהא דילדה בזקנה דבטלה דעיקר הטעם דחשיב כאילו נטע מאז אבל העיקר הוא היחור שנושא פירות למינו של היחור ואעפ"כ בטלה לענין ערלה בזקנה דאזלינן בתר צד היתר וכנ"ל וכמבואר בדברי קדשו של הגאון בט"א הנ"ל. כל זה כתבנו ע"ד הר"ן ז"ל דר"י סובר דזו"ז גורם מותר ע"כ ילדה שסיבכה בזקנה בטלה וככל ש האמור:

ועתה נבוא לפי פי' התוס' בע"ז מ"ט דה"מ שאם נטע דכתבו אפילו למ"ד זו"ז גורם אסור בטלה הילדה בזקנה דמשמע דבטלה לכאורה דעיקר הוא הזקנה אין הטעם משום יניקה דיונקת מהזקנה דהא גם התוס' מודים בילדה בילדה דמונין משעת נטיעת הילדה הראשונה כמש"כ התוס' מנחות ס"ט. וכן בהרכיב באילן הנטוע לסייג דמונין לנטיעת הסייג אף שעיקר האילן פטור משום דבת מיהדר היא ונחשב הכל מנטיעת אילן הראשון דכאשר יכלה שנות ערלה של הראשון אז פטור הנרכב כיון דאחר ג' לאו בת מיהדר היא כמש"כ הגאון בביאורו כנ"ל ואם נאמר דהטעם דבטל מחמת שעיקר הוא נחשב שיונק מאלן הנרכב בתוכו כסברת מהרמ"א אדרבה היה לחשוב מעת שנרכב בתוכו שאז יונק ממנו ואם נאמר דנחשב כאילן הנרכב בתוכו וכאילו נטע אז מתחלה ובהרכיב בתוך נטיעת אילן לסייג נחשב כמו חצי לסייג וחצי למאכל דחצי למאכל חייב בערלה כר' יוסי דערלה ובהרכיב בילדה דנחשב משעת נטיעת ילדה הראשונה דהכל א' הנרכב באילן הראשון וכאילו נטע אז מעת נטיעת אילן הראשון וע"כ מה"ט בטלה ילדה בזקנה דנחשב כאילו כלה כבר שנות ערלה בילדה משעת נטיעת הזקנה. וכן להיפך בהרכיב זקנה בילדה דחייב בערלה אף שכבר ינקה מהזקנה. עכ"ז נחשב הכל כנטיעה חדשה. ואזלינן בתר שנות ערלה של ילדה. א"כ ע"כ דחשיב כאילו נטע אז מעת אילן הראשון. ולא אזלינן בתר יניקת שעת הרכבה. א"כ מזה ג"כ מוכח מדנחשב בהרכיב באילן סרק. אחר נטיעת אילן סרק. דאזלינן אחר הנטיעה הראשונה ולא בתר יניקה כלל. א"כ ממילא מוכח דאין הטעם דבטלה ילדה בזקנה לר"י משום היניקה כ"א מחמת דנחשב כאילו נטע אז מעת אילן הראשון. ולא אזלינן בתר יניקה. דהרי בזקנה בילדה שכבר ינקה זמן רב בהיתר. ואח"כ הרכיבה בילדה ביום כלות שנות ערלה של הילדה. הרי הפרי הנוצר מזה אסורה משום ערלה אף שעינינו רואות שלא ינקה כ"א שיעור מועט מאיסור ערלה. וע"כ דגזירת הכתוב הוא בהרכבה דאזלינן בתר שעת נטיעת אילן הראשון ונחשב כאחד מחמת ההרכבה כאילו נטע להשניה אז. ולראב"י דסבר דמבריך ומרכיב אינו חוזר מעורכי מלחמה וגם פטור מערלה כפי מה שפי' הרמב"ן והרא"ש והר"ן. ע"כ דסבר דאינו בטל בין שהרכיב באילן סרק או שהרכיב באילן הנטוע לסייג. דבהרכיב בזקנה בלא"ה בטלה ובילדה תיפוק ליה דחוזר משום ילדה ראשונה לענין עורכי מלחמה. ועכ"פ בהרכיב באילן הנטוע לסייג אף דבת מיהדר הוא. עכ"ז פטור. ש"מ דלא אזלינן בתר יניקה כלל. דאם היה הטעם מחמת יניקה בטלה הילדה בזקנה. איך יחלוק ראב"י לפטור מרכיב מערלה היכא דינקי מאילן הראשון. הרי דחשב לאחת מחמת יניקה מאיסור אלא ע"כ דעיקר מחלוקת בהרכבה בערלה לענין אם נחשב כנטיעה ראשונה לחכמים נחשב המורכב כאילו נטע אז בשעת נטיעת אילן הראשון ונעשה א' ולראב"י נחשב יחור המורכב בפ"ע והתורה פטרה מורכב מערלה ולחכמים נחשב המורכב כאילו נטעו מתחלה באילן הראשון ע"כ בטלה ולא אזלינן כלל בתר יניקה דאי הטעם משום יניקה לחכמים איך יחלוק ראב"י במציאות עם חכמים כיון שהתוס' כתבו דהך דילדה בזקנה בטלה אפילו למ"ד זו"ז גורם אסור ואם נאמר כפשוטו דנחשב היניקה מאילן הא' לבד איך יחלוק ראב"י וחכמים במציאות א"ו ברור דלענין ערלה הטעם דבטל דנחשב כאילו נטעו באילן הראשון מאז ולא אזלינן בתר יניקה כלל וכנ"ל. א"כ נתברר בין לשיטת הר"ן ובין לשיטת התוספות הך דילדה בזקנה בטלה אין הטעם משום יניקה אלא דלענין ערלה אזלינן בתר נטיעה א"כ נתברר דליתא לראית מהרמ"א כלל. א"כ בנד"ד בהרכיב יחור של אתרוג באילן לימין כיון שהוא נושא מין הפרי של היחור דהוא אתרוג אזלינן בתר רוב היניקה וא"כ איכא רובא להיתרא דעיקר אילן ארעא הוא ומוציא למין היחור הנרכב והוי רובא להיתר בכה"ג אזלינן בתר רובא כמו בכל התורה ובכל המצות כיון דאנו דנים על אתרוג המורכב אם יוצא בו למצוה ואינו דומה לכלאי בגדים דלא אזלינן בתר רוב וכן להא דעיקר הויתו ע"י תערובות דשם אנו דנים תיכף בעת מציאת ביאתו או בכלאי בגדים שאז נאסר הלבישה אבל בהרכבת אילן כיון שהתורה התירה להדיוט וגם למצוה דמי להדיוט רק אנו דנים על הפרי מה היא אם היא אתרוג או כמו אילן הנרכב בודאי בכה"ג אזלינן בתר רוב יניקה וכיון דקי"ל בנדרים נ"ח ב' וכן במנחות ע' בדבר שזרעו כלה דגדולי היתר מעלין את האיסור ואזלינן אחר הרוב א"כ ה"ה ביחור אתרוג בלימין כיון דרוב היניקה מהקרקע ונושא פירות היחור ואילן המורכב בתוכו הוא מעבר להיניקה ואף שיונק במקצת מאילן הלימין אזלינן בתר רובא דאתרוג כמו גבי סכך פסול עם כשר דהיכא דנתערב יפה בטל ויוצא ג"כ באתרוג המורכב בכה"ג:

ומש"כ הגאון מוהרא"ז בתשו' שם לתמוה על הראי' שהביאו מהא דאם שה אפילו מקצת שה הלא קי"ל בחולין קל"ב ובשו"ע יו"ד סי' ס"א סעיף י"ח צבי הבא על העז הולד חייב בחצי מתנות מחמת ספק אם חוששין לזרע אב. א"כ במורכב עכ"פ אינו כולו אתרוג יעו"ש. הנה מלבד שאין הנדון דומה לראיה דהתם אם חוששין לזרע האב הוי פלגא ופלגא ע"כ אף שחוששין לזרע האב עכ"ז אינו רק מקצת אבל כאן במורכב הוי רובא יחור המורכב באילן הלימין אף שנדון לפלגא והקרקע המוציא פירות למינהו של היחור המורכב הוי רובא להיתרא ומותר אבל שם בשה אין שם כ"א זו"נ החיה והבהמה הצבי והתיישה. עוד זאת אין דמיון כלל להתם ע"פ המבואר בש"ס נדרים נ"ט א' דקאמר ר"ח על הא דאר"י ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה דקאמר ר"ח התם היתר שבהם להיכן הלכה דפי' הר"ן דה"ק אפילו תימא דגידולי היתר מבטלין עיקר של איסור היינו טעמא כיון שרבו גידולים על עיקרו. נמצא כשאוכלו אינו טועם טעם האיסור אף ע"פ שהאיסור שבו מעורב בתוכו ולא אזיל לעלמא. אבל גבי מעשר כיון דלפי חשבון הטבל חייבוה לעשורי אמאי מתעברת לפי כולה וכי היתר שבהן להיכן הלך עכ"ל. א"כ ההפרש מבואר כיון שצריך להפריש ולתת חלק מאותו דבר אף שמעורב בתוכו הרוב עכ"ז נותן לפי חלק בין רב למעט וכן במתנות. אבל כשאנו דנים על אותו דבר בעצמו אזלינן אחר רובא כמו בכל התורה אף לענין היתר אכילה וה"ה למצוה וכאן הוי רובא להיתרא הקרקע עולם ויחור האתרוג הפרי היוצא מזה למינו של היחור הוי שפיר אתרוג לצאת בו ידי המצוה אף שמעורב בו כח האילן הראשון והרי הקרקע המסייע לכח האילן הראשון והוא קרקע היולי וזה מועיל לצירוף הפרי היוצא של היחור האתרוג והוי רובא אתרוג ויוצא ידי המצוה וכח המיעוט של הלימין נתבטל כנ"ל.

ודע די"ל בס"ד לפי דרך התוס' דהך דילדה בזקנה בטלה אפילו למ"ד זו"ז גורם אסור יש לפרש הירוש' בסוטה דמוקי לר' יוחנן הך ברייתא דמרכיב אינו חוזר מעורכי מלחמה כראב"י ור"ח שם מוקי במרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה וד"ה היא וכבר כתבנו לעיל דהירוש' בסוטה פליג עם הירו' דערלה ואזיל למ"ד זו"ז גורם אסור לשיטת הר"ן וכנ"ל בביאור. ולפי דרך התוס' הנ"ל ע"כ צ"ל דפליגי ורק בהרכיב ילדה בילדה וכלה זמן הראשונה תיכף אחר הרכבה דבילדה בזקנה כ"ע מודו דבטלה דהא רבי יוחנן גופיה דמוקי שם כראב"י. וע"כ בילדה בזקנה לדידיה פטור בלא"ה ובהרכיב באילן סרק אף שלר' יוחנן אף באילן ערבה מונין מנטיעת אילן סרק. עכ"ז עבירה דמורכב הוא ואף שנאמר דר"י לא מחלק בין הרכבת איסור להרכבת היתר לת"ק. א"כ י"ל דראב"י דפוטר הרכבה מולא חיללו היינו בהרכבת איסור א"כ לפ"ז לפי פי' הרמב"ן והרא"ש דס"ל ל לראב"י כל הרכבה פטור מערלה ע"כ דילפינן מולא חיללו גבי חזרת מעורכי מלחמה וכנ"ל. ואם נאמר דראב"י מיירי בהרכבת איסור מנ"ל לפטור בהרכבת היתר. אלא ע"כ דראב"י מיירי בכל הרכבה שפטור וקשה קושית הש"ס בילדה בזקנה בלא"ה פטור ובילדה בילדה תי' דחוזר משום ילדה ראשונה ולוקמא באילן הנטוע בסייג כמו שמפורש בש"ס דילן זה לא נזכר ועוד כרב חסדא מפורש בירו' בהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה במינו ולא נזכר כלל בנטוע לסייג. ועל אילן מאכל באילן סרק דחה הירוש' לרב חסדא נוטע בתחלה הוא אף שפירשנו לעיל דהכוונה דהוי באיסור ובמשנה קתני לכתחלה מרכיב ומחלק בין פירות עבירה להרכבת עבירה וכנ"ל. וא"כ לראב"י דממעט מקרא י"ל דהמעוט הוא בכה"ג בהרכיב באילן סרק עכ"ז קשה דא"כ איך מוכח למעט מרכיב בהיתר גמור:

ע"כ הנראה דפליגי הירוש' בזה על ש"ס דילן בהרכיב ילדה בילדה בסוף זמן של ילדה ראשונה דלש"ס דילן וכן להירוש' דערלה ס"ל דנחשב שנות ערלה מילדה ראשונה כמש"כ התוס' מנחות ס"ט והירוש' דסוטה ס"ל בכה"ג דשניהם לחיוב בשעת הרכבה אינה בטלה הילדה שניה ומונין משעת הרכבה דוקא ילדה בזקנה בטלה לגמרי ופטור וכן אפילו בהרכיב באילן סרק ג"כ נחשב משעת נטיעה של סרק כיון דבהסרק לא שייך ערלה אבל בילדה בילדה נחשב משעת הרכבה כיון דבשעת הרכבה שניהם בשנות ערלה רק אחר כלות ערלה ורבעי של הראשונה נחשב להשניה משעת הרכבה א"כ מיירי ר"ח בהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבינה בילדה בילדה ונחשב להילדה שניה משעת הרכבה וכן ר"י דאמר ראב"י הוא מיירי ג"כ בכה"ג דכבר כלו שנות ילדה ראשונה. ועכ"ז פטור מרכיב לראב"י מקרא ולחכמים חוזר מחמת ילדה שניה דכבר כלה שנות ילדה ראשונה. ולפ"ז ג"כ משכחת מרכיב בערלה בכה"ג לחכמים ולא קשה קושית הירושלמי לית כאן מרכיב והירושלמי דערלה אזיל בשיטת ש"ס דילן דילדה בילדה מונין משעת נטיעת ילדה ראשונה א"כ לא משכחת מרכיב וכמ"ש התוס' מנחות והר"ן בר"ה ורק בזה פליג הירוש' דערלה עם הירוש' דסוטה בילדה בילדה. דכל למעט במחלוקת עדיף בילדה בזקנה כ"ע מודים דבטלה וכן בהרכיב באילן סרק ג"כ מונין משעת נטיעת אילן סרק רק בילדה בילדה כיון דשניהן צד חיוב בשעת הרכבה ס"ל להירושלמי דסוטה בכה"ג אינה בטלה ומונין משעת הרכבה לשניה והש"ס דילן והירוש' דערלה חולק בזה וס"ל דמונין לילדה ראשונה:

והנה באמת י"ל בס"ד בהא דהקשו הראשונים מהך דת"כ דקאמר ונטעתם פרט למבריך ומרכיב אהא דקתני א' הנוטע והמבריך ומרכיב שחייב בערלה ותירצו על מבריך דמיירי שלא נפסק מאביה מאילן הזקן ולהרמב"ם אף במרכיב מחלקי' כן ולשאר פוסקים במרכיב מיירי שהרכיב באילן זקן והיינו הא דילדה שסיבכה בזקנה דבטלה הילדה וכבר כתבנו לעיל דהטעם של הרמב"ם דאיכא צד פטור ע"כ פטור כל זמן שלא נפסק מאילן הזקן במרכיב כמו במבריך ולשאר פוסקים במרכיב תלוי באם הרכיבו באילן זקן פטור ובילדה חייב אף שלא נפסק מאילן הראשון ועיין ביאור הגר"א בסימן רצ"ד ס"ק מ"ז דכתב דהר"ש והמרדכי והר"ן חולקים על הרמב"ם ובזה י"ל דאם נאמר דהטעם דילדה שסיבכה בזקנה בטילה מטעם זו"ז גורם מותר א"כ א"צ קרא ע"ז למעט מרכיב וע"כ הך קרא דת"כ דממעט מרכיב היינו אפילו בכה"ג בילדה בילדה ולענין דמונין משעת נטיעה הראשונה ולא משעת הרכבה אך אם נאמר דהך דת"ק הוא כראב"י דס"ל גבי חוזר מעורכי מלחמה דממעט מבריך ומרכיב וה"ה בערלה אין נוהג כלל ערלה במבריך ומרכיב א"כ לחכמים הא דילדה שסיבכה בזקנה בטלה היינו מטעם זו"ז גורם אבל היכא דהרכיב ילדה בילדה לחכמים כיון דשניהם חייבים בערלה מונין משעת הרכבה ולא משעת נטיעת דילדה ראשונה. ובזה פליגי ירוש' דסוטה עם הירושלמי דערלה וש"ס דילן. דירוש' דסוטה סבר דהך דת"כ ונטעתם פרט למבריך ומרכיב הוא לראב"י ולדידיה פטור מבריך ומרכיב לגמרי אבל לחכמים דוקא ילדה שסיבכה בזקנה בטלה מטעם זו"ז גורם אבל ילדה בילדה כיון דשניהן לחיוב מונין משעת הרכבה אבל ש"ס דילן סובר דהך דת"כ הוא אף לרבנן ולילדה שסיבכה בזקנה דבטלה א"צ קרא למעט דהא הוי זו"ז גורם וע"כ דקרא אתי פרט למרכיב היינו היכא דהרכיב ילדה בילדה דמונין משעת נטיעת ילדה ראשונה. וכן הירוש' דערלה ג"כ אזיל בשיטה זו ע"כ אמר דלית כאן מרכיב וכנ"ל לפ"ז י"ל דאף לשיטת התוס' דס"ל הא דילדה שסבכה בזקנה בטלה אינו מצד זו"ז גורם דאף למ"ד זו"ז גורם אסור בטלה כדמשמע פשטא דלישנא דבטלה היינו ג"כ מחמת קרא דונטעתם דממעט מרכיב והיינו אף למ"ד זו"ז גורם אסור בערלה גזה"כ הוא דחשבינן להרכבה מנטיעה ראשונה ע"כ בטל ופטור מערלה וכן היכא דהרכיב ילדה בילדה מונין משעת נטיעה ראשונה אף דשניהם לחיוב וכן בהרכיב באילן סרק הוא ג"כ נחשב משעת נטיעה ראשונה אף באילן ערבה לרבי יוחנן ובהכי ניחא דלא תקשה לכאורה על שיטת רש"י ור"ן דס"ל דטעם דילדה שסיבכה בזקנה בטלה מטעם זו"ז גורם והלא רבי יוחנן גופא ס"ל בירוש' בהרכיב באילן סרק דמונין משעת נטיעה ראשונה ובאילן סרק אין כאן זו"ז גורם דהרי אינו נושא פירות כלל ואף על פי כן מונין משעת נטיעה ראשונה א"כ ע"כ אין הטעם משום זו"ז גורם מותר אף די"ל דאף באילן סרק הוי זו"ז גורם כיון דקי"ל אף שאין הגורמים שוין ואינן מתערבים אעפ"כ הוי זו"ז גורם כמו שפסק רש"י והרי"ף והרמב"ם והרא"ש וטוש"ע יו"ד סי' קמ"ב סעיף י"א מותר ליטע תחת אשירה ירקות בין בימות החמה כו' מפני שצל אשירה שהוא אסור עם הקרקע שאינה נאסרת גורמים לירקות לצמוח כו' ועיין ע"ז ר"ן שם. ודלא כהרמב"ן ועיין ב"י שם א"כ אף בהרכיב באילן סרק הוי זו"ז גורם דעכ"פ גורם ומעבר הוא ע"י אילן סרק מוציא יחור המורכב בתוכו הפירות למין היחור. אך עכ"פ כיון דבאמת ערלה נוהג בהרכיב בתוך אילן סרק ואיך יחשב משעת נטיעת אילן סרק וע"כ הטעם משום הך קרא דונטעתם ולא חשבינן משעת הרכבה א"כ לכאורה קשה על הר"ן דאמר הטעם בילדה בזקנה משום זו"ז גורם מותר:

אך באמת ניחא דאף הר"ן ורש"י מודים דהטעם משום דממעט מקרא דונטעתם להחשב משעת נטיעה. אלא דלענין פטור בהרכיב בזקנה ס"ל דא"צ קרא לזה דבלא"ה בטלה ופטורה מערלה מטעם זו"ז גורם וזה אמת וברור וא"צ קרא ע"ז ועיקר קרא דונטעתם אתי היכא דשניהם לחיוב דאע"פ כן מונין משעת נטיעה ראשונה וכן בהרכיב באילן סרק. אבל בזקנה בלא"ה בטלה מטעם זו"ז גורם לדידן דקי"ל זו"ז גורם מותר א"כ לפ"ז ירושלמי דסוטה סבר דהך דת"כ הוא אליבא דראב"י א"כ לחכמים לא אזלינן בתר שעת נטיעה ראשונה רק בילדה בזקנה בלא"ה בטילה מטעם זו"ז גורם. אבל הש"ס דילן והירושלמי דערלה סברי דהך דת"כ אף לחכמים ומזה ילפינן דאזלינן בתר שעת נטיעה ראשונה אף בשניהם לחיוב כגון ילדה ש בילדה וכנ"ל:

לפי האמור נתברר דאין שום ראיה מהא דילדה שסיבכה בזקנה דבטלה לכל השיטות דדוקא לענין ערלה פטור משום דאזלינן בתר שעת נטיעה ראשונה ולא אזלינן בתר יניקה כלל. דאף דעיקר הוא הפרי של היחור המורכב כמו בהרכיב באילן סרק וכן בילדה בילדה ביום דמשלם שנות ערלה דילדה ראשונה דהרי אנו רואין בחוש דלא ינקה כלל מאילן הראשון אעפ"כ מונין משעת נטיעה ראשונה. וכן אם נאמר הטעם דבטלה מטעם זו"ז גורם מותר ובזו"ז גורם אף דגורם דאיסור הוא רובא עכ"ז אזלינן בתר גורם היתר כמבואר בהגהות אשר"י ע"ז מ"ט וז"ל בין באיסור ע"ז בין בשאר איסורין ואע"ג דאיסור יתר על היתר. א"כ הא דבטלה בזקנה אינה מטעם דעיקר שינקה בזקנה אלא משום דאיכא צד היתר בטלה, וכן להיפך להרמב"ם היכא שמחובר לאילן הזקן פטור מה"ט כנ"ל באריכות, א"כ לפ"ז בנד"ד בהרכיב יחור של אתרוג בלימין כיון דהוא נושא פירות של היחור עיקר הפרי הוא אתרוג והוי רובא דגם הקרקע מצטרף להיחור ועיקר אילן ארעא הוא וגם יניקת האילן המורכב בתוכו כיון שהקרקע מסייע מצטרף להיחור שנושא פירות למינו. ולא דמי להא דחוששין לזרע אב דחייב במקצת מתנות כנ"ל, ובכה"ג אזלינן בתר רובא כמו בכל התורה ובכל המצות ולא דמי כלל להאי סברת המרדכי כיון שנתהוה מתחילת ביאתו ע"י תערובות לא בטל אף שבלא"ה הפוסקים חולקים ע"ז גם להמרדכי דוקא שאנו דנין על איסור והיתר תיכף מעת הוויתו בעולם אמרינן בכה"ג לא בטל ברוב, אבל במרכיב כיון דלהדיוט מותר וגם למצוה הוי כמו להדיוט, ולא דמי לקדשים כנ"ל רק אנו דנין על הפרי כיון שמורכב בתוכו כח אחר מעורב של הלימין כיון דרובא אתרוג הרי אנו הולכין אחר הרוב ובטל המיעוט והוי אתרוג וכיון דאילן הלימין הוא רק גורם וכשאנו דנין על הפרי היוצא אזלינן שפיר אחר העיקר שהוא היחור של האתרוג שמוציא הפרי למינו וכמו בכל דבר שזרעו כלה דלכ"ע גידולי היתר מעלין את האיסור והוי כולי' היתר.

והנה בתשו' ב"א הנ"ל תמה על שבות יעקב דכתב בח"א סי' ל"ו דלא ילפינן מערלה דהוי ב' כתובים בערלה ובחזרה מעורכי מלחמה ותמה דהא בש"ס קאמר דוקא בהרכבת איסור אינו חוזר אבל בהרכבת היתר באמת חוזר והוא באמת תמוה מאד. אך יש ליישב קצת דסובר דהך דילדה בזקנה בטלה לרבנן הוא מטעם גזה"כ דונטעתם דאזלינן בתר שעת נטיעה ולא מטעם יניקה וכן בהרכבת היתר דחוזר בנוטע לסייג ג"כ מונין משעת נטיעה ראשונה הוא ג"כ מחמת גזה"כ דונטעתם אף דלא בטלה לענין לפטור מערלה עכ"ז לענין דמונין משעת נטיעה ראשונה אזלינן בתר הראשונה דכשנשלם שנות ערלה דראשונה בטלה ופטורה מערלה מה שיגדל אח"כ והיינו מטעם גזה"כ דונטעתם כן יש לדחוק דלא לשויו טועה ח"ו לגאון עולם המחבר הנ"ל. אבל עכ"פ בלא"ה הדין דין אמת דעיקר הטעם בערלה משום דאזלינן בתר שעת נטיעה ולא אזלינן בתר יניקה כלל וראיה מבוארת מהא דילדה בילדה בהרכיב ביום דמשלם שנות ערלה דילדה ראשונה וכן אפילו בהרכיב בנוטע לסייג אף דלא בטלה לענין ערלה עכ"ז מונין משעת נטיעה ראשונה במשלם שנות ערלה דראשונה פטור המורכב בתוכו אף שלא נהגה ערלה בהמורכב כ"א יום א' הרי חזינן דלא ינקה כלל מאילן הראשון א"כ ע"כ מוכרח לומר בערלה גזה"כ וכן בהרכיב באילן סרק וכנ"ל. א"כ דברי הגאון בעל שבות יעקב נכונים מאד לא מטעם ב' כתובים. ואגב רהיטא כתב הגאון הנ"ל כן אלא דעיקר כוונתו דגם בהרכיב באילן הנטוע לסייג דאינו בטל לגבי ערלה מטעם הש"ס. כיון דבת מיהדר הוא ואע"פ כן מונין משעת נטיעה ראשונה וכנ"ל בבירור גמור להכי הירושלמי דסוטה סובר דילדה בילדה מונין משעת הרכבה דסובר דהך דת"כ אתי' לראב"י וחכמים ל"ל הך דרשא דונטעתם כלל ע"כ לא אזלינן בתר נטיעה ראשונה וילדה שסיבכה בזקנה בטלה בלא"ה מטעם זו"ז גורם מותר כנ"ל והכי מסתברא דע"כ טעם החכמים לש"ס דילן ולירושלמי דערלה דסברי דהולכין אחר נטיעה ראשונה בכל גוונא דע"כ אין הטעם דבטלה מטעם דעיקר יניקה הוא מאילן הראשון דא"כ ראב"י דסובר דמבריך ומרכיב פטור מערלה ואף דאילן הראשון הוא בר חיוב בערלה וסובר דלא בטל אגב אילן הראשון ואף דנפקא ליה מקרא לפטור המורכב לגמרי א"כ ע"כ הא דפליגי חכמים וראב"י לא בסברא פליגי כ"א בקרא דאי ס"ד דלחכמים מצד הסברא נחשב הכל בתר עיקר האילן המורכב בתוכו ואיך יחלוק ראב"י על החכמים בדבר מציאות אלא ברור דדוקא גבי ערלה פליגי דחכמים ס"ל דונטעתם דקרא מקפיד שיהי' המורכב נגרר אחר עיקר האילן לערלה ובתר נטיעה אזלינן בכל גוונא ולא בתר יניקה כלל ולראב"י דפוטר לגמרי מורכב מערלה לא נגרר המורכב בתר עיקר האילן א"כ הכל תלוי בגזה"כ בערלה בין לחכמים בין לראב"י אבל בעלמא עיקר תלוי בתר רוב יניקה ועיקר הכל הוא יחור המורכב שנושא פירות למינו כנ"ל א"כ נתברר בבירור גמור שראיית מהרמ"א מהא דילדה שסיבכה בזקנה בטלה אין שום ראיה כלל לענין עיקר הפרי הנתהוה דאזלינן בתר רוב היניקה וקרקע עולם מסייע שהרוב הוא האתרוג ובטל יניקת אילן הלימין ברוב אתרוג ולא דמי כלל לכלאי בגדים שעיקר עשייתו ע"י תערובות דלא בטל ולא שייך ביטול ברוב דשם אנו דנין תיכף על איסור תורה שאסרה כלאים ע"י תערובות ללבוש לא שייך ביטול ברוב. אבל בנידון המורכב כיון דמותר להדיוט ורק שאנו דנין על גוף הפרי מה היא אם אתרוג או לימין המורכב בתוכו וממילא נ"מ לענין מצוה וכיון דהרוב הוא אתרוג בטל הלימין בתוכו וכשר למצוה ויוצאים בו כמו שמותר להדיוט כי מצוה כהדיוט דמי ולא כקדשים כנ"ל א"כ נתברר דכל הטעמים שכתבו הפוסקים האוסרים ליתנהו דטעם הלבוש כבר נתבאר דמצוה כהדיוט דמי וטעם דמהרמ"א נתברר דאין שום דמיון לערלה כנ"ל וטעם של המ"א דאינו נקרא אתרוג בתורה ג"כ ליתא בשלמא אם הי' מין בפ"ע אמרינן דאין זה אתרוג שבתורה אבל כיון שידעינן שהוא מורכב משני אילנות יחור המורכב של אתרוג באילן הלימין אף שפרי עץ הדר הכתוב בתורה ע"כ מיירי באתרוג גמור שאינו מורכב כמבואר ביבמות ע"ח א' דאי להתירא לא כתב וע"כ המצוה שבתורה מיירי דלא נעבד בו עבירה של מורכב דאסור אף לבני נח עכ"ז כשאנו דנין ושואלים אם אירע שהרכיב בכה"ג אזלינן בתר רוב ורובא הוי אתרוג ובטל מיעוט הלימין בתוכו כיון שנושא פירות היחור המורכב בתוכו כמו בסכך פסול עם כשר אם נתערב יפה דאזלינן בתר הרוב ובשאר מצות שבתורה וכמו בכל דבר שזרעו כלה דגדולי היתר מעלין את האיסור לכ"ע ורשאי לברך עליו וכדעת הגאונים המתירים לברך בשעת הדחק על אתרוג המורכב בכה"ג והמעשה הידוע שאירע בפראג בזמן הש"ך אף אם משמים היה לא בשמים הוא כנודע מאמרם ב"מ פ"ד גבי תנורו של עכנאי:

ודע כי התוס' מנחות ע' א' ד"ה ליטרא בצל כתבו צריך ליישב דלא תיקשי הא דתניא נדרים נ"ח ליטרא מעשר שזרעה בקרקע והצמיחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ובשביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון ובדבר שאין זרעו כלה מיירי כו'. ולכאורה יפלא דברי התוס' דהרי באמת בש"ס נדרים שם נ"ט ב' מקשה אהא דר' יוחנן ליטרא בצלים שתקנם וזרעם מתעשרת לפי כולה מהך ברייתא דליטרא מעשר טבל ומשני הש"ס היתרא זרעי אינשי איסורא לא זרעי ע"כ בהך דר"י שהוא היתר דרכו לזרעו ובטל אגב גדולים ובטלו הגדולים את העיקר ומתעשר לפי כולה. אבל בהך ברייתא דאיסורא הוא מתעשר ממקום אחר לפי חשבון ועיין ר"ן שם דכתב הך קרא דשם אסמכתא הוא ועכ"פ הש"ס מתרץ שפיר. וצריך לפרש קושית התוספות היינו דהקשו לפי המסקנא דשם במנחות על אבעי' דרבה היכא דעשרינהו ושתלינהו והוסיפה דמבעי' ליה בדבר שאין זרעו כלה על העיקר ורצה הש"ס לפשוט מהך דר"י ליטרא בצל ומתרץ הש"ס התם היינו זריעתו כהך דר"י א"כ קושית התוס' הוא על רבה למה לא פשט מברייתא דליטרא מעשר דמיירי ג"כ בדבר שאין זרעו כלה ושם ג"כ אין דרך לזרוע כמו שאמר הש"ס נדרים נ"ט ב' איסורא לא זרעי אנשי א"כ הוא דמי שפיר לאבעי' דרבה דלאו היינו זריעתו כן מוכרח לפרש דברי התוס' ואעפ"כ הרמב"ם בפ"ו ממעשר ה"ד וה' כולל אלו ג' דינים ביחד וז"ל שם ליטרא מעשר טבול שזרעו והשביח והרי הוא יו"ד ליטרין חייבת במעשר ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון והוא הדין של הברייתא ואח"כ כתב באותה הלכה ליטרא בצלים שתיקנם וזרען אינו מעשר לפי חשבון התוס' אלא מעשר לפי כולה והיינו כחילוק הש"ס בין היתר לאיסור. ואח"כ כתב בהלכה ה' הך בעי' דרבה זרעונים שהביאו שליש כו' ואין זרעם כלה ה"ז ספק אם חייבין במעשר מדבריהם או אין חייבין שהרי הזרע קיים ומעושר הוא ואין דומים לבצלים שהבצלים דרכן לזרוע והוא תירוץ הש"ס דלא דמי לר' יוחנן א"כ הביא הך ברייתא דליטרא מעשר ודין דבצלים מימרא דר' יוחנן והך בעי' דרבה ולדידיה צ"ל דלא דמי ג"כ בעי' דרבה להברייתא דליטרא מעשר כיון דאבעי' דרבה אין דרכו לזרוע כלל רק דשתלינהו נשאר בספק בדבר שאין זרעו כלה אם חייב כלל במעשר. אבל בהך ברייתא דליטרא מעשר אף דאיסורא לא זרעי אינשי עכ"ז בהיתר האיסור דרכו לזרוע רק איסור הוא דרביע עליה אבל באיבעי' דרבה אין דרכו לזרוע כלל ע"כ נשאר בספק ומיושב קושית התוספות וכן כוונת התוס' דצריך ליישב ולחלק כנ"ל בין א איבעיא דרבה ובין הך ברייתא דליטרא מעשר ג

והנה קשה על סברת המרדכי סוף חולין דסבר כל שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות אין שייך בזה ביטול וקש' מכל הסוגי' דנדרים נ"ח שם דמסיק הש"ס בגדולי שביעית דגדולי היתר מעלין את האיסור אף בדבר שאין זרעו כלה הואיל ואיסורא ע"י קרקע בטילתה ע"י קרקע אבל בהך דרבי יוחנן ור' יהונתן בערלה וכלאי הכרם חסרון זמן גרם להאיסור ובכלאים ע"י עקירת הכרם לא חשבינן ליה מעורבין ועכ"פ בשביעית שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות ומתערבין ואעפ"כ בטל וכן בכלאי כרם דוקא מחמת שאין איסורו ע"י קרקע. אבל בלא זה הי' בטל אף שנתערב מתחלת ביאתו וכן בחדש מנחות ס"ט דדמי לכלאים וערלה הוי איבעיא דלא איפשטא ועכ"פ דוקא בדבר שאין זרעו כלה אבל בלא זה בדבר שזרעו כלה אף שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות היתר באיסור ועכ"פ בדבר שזרעו כלה בטל בכל ענין וזה דלא כהמרדכי והנה י"ל מהא דזרעו כלה אין קושיא דהא דבטל הוא מטעם זו"ז גורם מותר כמש"כ הראב"ד בפרק ה' דנדרים בסופו:

וכן הקש' התוס' בנדרים נ"ז בשם הרא"מ אהך אבעי' בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גדולים על עיקרו כו' אמאי לא הוי זו"ז גורם הקרקע שהוא היתר ועיקר האיסור ותירוץ התוס' שם דגורם של קרקע לא הוי גורם כדאמר בפרק א"ט בחולין נ"ח בביצה טריפה שהיא אסורה כדספנא מארעא דחד גורם הוא, והטעם דגורם דקרקע אינו דומה לגורם דתרנגולת והיינו דהתוס' אזלי לשיטתייהו בע"ז מ"ט דה"מ שאם נטע דאגוז וקרקע ב' ענינים הם ולא הוי זו"ז גורם, אבל ע"ז חולקים כל הפוסקים ה"ה הרי"ף והרמב"ם ורש"י והראב"ד בפ"ה דנדרים הנ"ל וכ"פ הרא"ש בע"ז וטוש"ע יו"ד סימן קמ"ב סעיף י"א, ועיקר התירוץ כמש"כ התוס' בשם הרא"ש דלא הוי זו"ז גורם אלא היכא שגורם האיסור אינו בעין שאינו ניכר, א"כ בדבר שזרעו כלה הוי זו"ז גורם, והש"ס מיירי בדבר שאין זרעו כלה בשביעית:

ועכ"פ לפי המסקנא בשביעית אף בדבר שאין זרעו כלה בטל העיקר בגדולי היתר אף דתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות וכן בכלאי כרם ובערלה לא נפשוט אם גדולי היתר מעלין את עיקר האיסור אף דתחילת ביאתו לעולם על ידי תערובות לית לן בה ובטל שפיר רק מחמת דהגדולים נמשכין ונושאין מן העיקר שאינו כלה ע"כ לא נפשט וזה דלא כסברת המרדכי וכנ"ל, ועדיין יש לעיין בהסוגיא דמנחות מ"ט ובנדרים שם בהך בעיא דגדולי היתר אם מעלין את עיקר האיסור דפי' הר"ן דעיקר איבעי' כיון דגדולין נמשכין מן העיקר שאינו כלה אי הוי להו כעיקר ואסורים, אי הוי להו כהיתר ומעלין את האיסור, והא בהא תליא אם גדולים מעלין שניהם מותרים, ואם אינם מעלין שניהם אסורים, והרא"ש פי' דגדולי היתר שרי, רק דאבעי' אם גדולין מבטלין לעיקר או לא אבל הגדולים מותרים בכל ענין

תוכן העניינים

בית אליקום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה