בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר כ) בענין חלדה
א כבר ידעת כי הרמב"ם פוסל בהחליד הסכין תחת המטלית הפרוש על צוואר הבהמה ואינו קשור בצווארה וכל הפוסקים חולקים עליו בזה אלא דמארן המחבר כתב דלכתחלה יש לחוש לדבריו ע"ש בסימן כ"ד סעיף ח' והט"ז בס"ק ד' תמה על הרמב"ם מש"ס מפורש בפרק בהמה המקשה דף ע"ד דבעי רב אושעי' הושיט ידו למעי בהמה ושחט בה בן ט' חי מאי כו' ואמאי הא הוי חלדה דאין הסכין מגולה אלא ע"כ אין חלדה אלא תחת מטלית הקשור בצוארה ותירץ בנה"כ דשם בעי באת"ל תחת מטלית כשר ע"ש ועפ"ז יש ליישב מה שהקשו תוס' במסכת ביצה דף ו' ד"ה וכי מה בין זה לעגל הנולד מן הטריפה והקשו הא היה יכול לשחטו במעי אמו דהוא בעיא דר' אושעיא ולפמ"ש הנה"כ א"ש דלדידן דקיי"ל תחת המטלית פסולה זה ודאי פסול וא"כ אדרבה נסתייע מזה שיטת הרמב"ם דלדידי' מיושב קושית התוס' ושוב אחרי כתבי זאת ראיתי בספר ישועות יעקב שכתב כן ואמנם שבתי וראיתי כי במחכ"ה לא הרגיש דשם שאלו כן רב כהנא ורב אסי לרב דאמר אפרוח שנולד ביו"ט אסור דמוקצה הוא והקשו לו וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה והא רב אמר בדף ל' תחת העור כשרה ומכ"ש דתחת מטלית כשרה כדמוכח התם בש"ס וא"כ מה הקשו לרב ואפשר לומר דהם הקשו לשיטתן דס"ל כדתני בי רב תחת המטלית איני יודע ולשיטתן הקשו שפיר ובזה י"ל הא דשתק רב והיינו דהיה יכול להשיבם דיכול להושיט ידו למעי הבהמה ולשחטו דלשיטתו כשר אלא דלא רצה להשיבם כן דידע דלא יקבלו ממנו תשובה זו דאינה תשובה לשיטתו ודו"ק ולפ"ז י"ל כיון דקיי"ל דתחת המטלית הוי ספק א"כ גם לענין מוקצה הוי ספק מוקצה ואם נולד ביו"ט שני מותר להמתירין ספק מוקצה ביו"ט שני ואף דלמסקנא בלא"ה מותר דחזי לכלבים מ"מ נ"מ (חדר כ') היכא דלא הוי דשל"מ כגון שירח שימות וכדומה והנה הגאון ז"ל העיר עוד על תירוץ התוס' דתירצו דלכתחלה אסור וקשה דאיסור דרבנן לא הוי מוקצה ותירץ דביו"ט היי ספק דאורייתא דשמא לא ישחוט רוב הוי חילול יו"ט ע"ש ודפח"ח ואמנם יש להעיר דבין השמשות הוי ס"ס שמא עדיין יום הוא ואת"ל שהוא לילה מ"מ שמא ישחוט שפיר וא"כ היה מותר בה"ש ולא אתקצאי לבה"ש ואמנם זה תלוי אם ס"ס בדשיל"מ מותר וצ"ע ואמנם בלח"מ העיר על מה שכתב הרמב"ם דתחת המטלית הוי ספק נבלה הא הוי ס"ס ספק שמא לא הוי כמו תחת העור ואת"ל דהוי כמו תחת העור מ"מ תחת העור גופי' הוי ספק ואיני יודע ע"ש ולפ"ז י"ל דבאמת רק מדרבנן פסול ובזה הוי א"ש דברי התוס' שהקשו בביצה ו' ומה שכתבתי דלדידן פסול י"ל דהוי מוקצה מחמת איסור דרבנן ולא הוי מוקצה ועל זה תירצו שפיר דלכתחלה אין עושין ספק דרבנן ודו"ק ובחידושי לה' יו"ט כתבתי בזה וע"ש ודו"ק:
ב והנה התוס' תירצו במסכת ביצה דף ו' דכיון דלכתחלה אין לשחוט דהוי כשוחט בלילה הוי מוקצה וכבר כתבתי דקשה על זה דמוקצה מחמת איסור דרבנן לה הוי מוקצה וכאן היא רק איסור דרבנן דהא יכול לבדוק אח"כ אם שחט רוב ומה שתירץ הגאון ז"ל דכיון דהוא יו"ט הוי דאורייתא דאף דיבדוק אח"כ שמא ימצא שלא שחט רוב הסימנים ויהי' חילול יו"ט ואמרתי דאכתי בין השמשות מותר לשחוט דהוי ס"ם דשמה עדין יום הוא ואת"ל שכבר החשיך שמא ישחוט רוב וכתבתי דאפשר דהוי דשיל"מ ולא מהני ס"ס ואמנם אין הדבר מוסכם ואפשר דהתוס' סוברים דלא מהני ס"ס בדשל"מ והנה התוס' תירצו עוד דמיירי שלא כלו לו חדשיו עד הלילה דהיה מוקצה בה"ש שמא עדיין יום הוא ע"ש ותמהו דהא מוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן דכ"כ התוס' גופייהו בדף די ואמנם י"ל דהתוס' רצו לתרץ אפי' נימא דס"ס מהני בדשל"מ ולכך כתבו דמיירי שלא כלו לו חדשיו עד הלילה דאז בה"ש היה מוקצה ולא הוי ס"ס דממ"נ אם עדיין יום לא חזי לשחיטה דלא כלו לו חדשיו ואם הוא לילה שמא לא ישחוט רוב סימנים ויהיה חילול יו"ט ודו"ק היטב:
ג והנה יש להעיר על מ"ש הישועות יעקב דביו"ט הוי דאורייתא דאם יבדוק וימצא שלא שחט רוב הסימני' תהי' שחיטתו פסולה והוי חילול יו"ש ולכאורה זה תמוה דאם תהי' שחיטתו פסולה לא יהי' חלול יו"ט מה"ת דהא הוי מקלקל וכמו שהקשה מהרי"ט על הרמב"ם דכתב במשנה דהשוחט בשבת דבתחלת השחיטה ה"ל מומר והקשו והא הוי מקלקל ובאמת די"ל דתיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ אבל ז"א דכ"כ דלה שחט רוב סימנים אכתי הוי חמ"ה דכחיה דמי וז"פ ואמנם י"ל דהם הקשו זה לרב ורב בכל מילי דשבת כר"ש ס"ל דס"ל מקלקל חייב ושפיר הקשו ובזה א"ש הלשון שתיק רב דהיינו דה"ל להשיבם דה"ל מקלקל בחבורה אלא דהוא ס"ל מקלקל בחבורה חייב ובזה א"ש מה שהקשיתי מה הקשו לרב הא הוא ס"ל תחת העור כשר ומכ"ש תחת המטלית ומה שכתבתי דלשיטתו הקשו לו זה דחוק דאיך יקשו לו לשיטתו מה דבאמת לשיטת' לא קשה מידי ולפמ"ש א"ש דשפיר הקשו לו אף לשיטתו דס"ל מקלקל בחבורה חייב ואסור להושיט ידו למעי בהמה ולשחוט העובר דשמא לא ישחוט רוב הסימנים ויהי' חילול יו"ט וא"כ בין לשיטתו בין לשיטתן לא יצדק דינו ושפיר א"ש לישנא דשתק רב דלא מצא מקום מענה דלכל צד הקושיא קמה גם נצבה ודו"ק היטב
ד והנה מה שעמד הלח"מ הא הוי ס"ס שמא לא הוי תחת המטלית כמו תחת העור ואת"ל דהוי כמו תחת העור הא תחת העור גופי' איני יודע לכאורה הא כל ספק בשחיטה להחמיר ואף דאיכא ס"ס וכמ"ש הט"ז גבי שוחט שנמצא שלא ידע הלכות שחיטה דלא מהני ס"ס שמא ידע עד היום ואת"ל דלא ידע שמא בכל זה שחט שפיר והביא ראיה ממה דלא קיי"ל כרב חסדא אלא בשיבר בה עצמות אף דאיכא ס"ס ע"ש והיינו דאמרינן בהמה בחייה בחזקת אמ"ה קיימת וא"כ ה"ה הכא ובאמת אא"ז רמ"א פסק להכשיר והחזיקו על ידו הש"ך בנה"כ ע"ש אבל אין קושיא על הרמב"ם (ה) ואמנם בשאלתך שיש הכחשה שאחד העיד שהיה בשעת השחיטה טליתו פרוש על מקום השחיטה והאחד העיד שלא היה פרוש עליה י"ל דהוי שלש ספיקות וכבר כתבו כתבו דבמקום שיש שלש ספיקות מהני אף נגד חזקה א"כ בכה"ג שפיר י"ל דאף לדעת הרמב"ם מותר וא"כ לדידן ודאי אין חשש כלל ומכ"ש להעביר או לקנוס את השוחט רק להזהירו שיזהר מכאן ואילך והיה שלום: