אור ברסלב
בית אל חלק א חדר שני חלק שני פרק ששי

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר שני חלק שני פרק ששי

חדר שני חלק שני פרק חמישי

א כתב הרמב"ם פ"ח מה' חמץ ומצה הלכה ו' ואח"כ כורך רק מצה ומרור כאחת ומטבל בחרוסת ומברך אקב"ו על אכילת מצה ומרורים ואוכלן ואם אכל מצה בפני עצמו ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו וכתב עליו הראב"ד זה כהלל ומ"מ זה הסדר לא דייק עכ"ל הראב"ד ז"ל וכתב הרב המגיד עליו ולא נתבאר טעמו עכ"ל ונראה דהנה הפוס' הקשר הא חרוסת רשות וא"כ אתי חרוסת דרשות ומבטל למרור דמצוה ותירצו כיון דחרוסת משום קפא ועיקר המרור לא ניתקן אלא ע"י טיבול בחרוסת לא מבטל ליה ע"ש והקשה א"ז מהרש"א ז"ל אכתי לר' אליעזר בר' צדוק דס"ל חרוסת מצוה א"כ אתי חרוסת דרבנן ומבטל למרור דאורייתא ע"ש ונראה ליישב דהא למ"ד מצות אין צריכות כוונה א"כ יוצאין במרור שבראשונה ושוב ה"ל המרור הזה רק דרבנן משום היכר לתינוקת כדאמר בש"ס וא"כ י"ל דר' אליעזר בר"צ ס"ל מצות א"צ כוונה וה"ל תרויהו מרור וחרוסת דרבנן ולא מבטלי אהדדי וז"ב ואמנם הרמב"ם דפסק כר"א בר"צ בפרק שביעי דחרוסת מצוה ע"ש הלכה י"א וכאן כתב דבפעם ראשון מטבל בירק כמ"ש בהלכה ב' ולוקח ירק ומטבל בחרוסת ומברך עליו בפה"א וא"כ קשה איך כתב ומטבל בחרוסת הא הרמב"ם מיירי בזמן המקדש דהא כתב אח"כ ואחר כך מברך על אכילת הזבח כו' ואוכל מבשר הפסח וא"כ אתי חרוסת דרבנן ומבטל למרור דאורייתא והיא קושית הראב"ד דזה הסדר לא דייק ודו"ק:

ב והנה לפי תירוץ התוס' שהבאתי דלכך לא מבטל החרוסת למרור משום דעיקר המרור לא ניתקן אלא ע"י טיבול בחרוסת משום קפא לכן לא מבטל החרוסת להמרור א"כ קשה על הרמב"ם דכתב דמטובל גם המצה בחרוסת דבזה הדרא קושית המהרש"א לדוכתה דיבטל חרוסת דרבנן להמצה דאורייתא ואפשר דזה הוא השגת הראב"ד דכתב זה הסדר לא דייק וכוונתו דאם היה אוכל מצה מתחלה בפ"ע ואח"כ היה כורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת דאז העצה השניה היה רק לקיים מצות כריכה כהלל והיתה רק דרבנן לא היה רק לקיים מצות כריכה כהלל והיתה רק דרבנן לא היה החרוסת מבטלה דתרווייהו דרבנן אבל לסדר הרמב"ם דלא היה אוכל תחלה מצה בפ"ע ובכריכה יצא י"ח מצה דאוריית' קשה דהא החרוסת מבטל המצה דאוריית' והה"מ כתב דלא נתבאר טעם הראב"ד וטעמו כצפיחית בדבש ודו"ק וגם בהלכה ח' השיג הראב"ד על מ"ש הרמב"ם ומטבל המצה בחרוסת וכתב זה הבל וג"כ כוונתו כך דהא יבטל החרוסת להמצה והה"מ כתב דלא ה"ל לההביל כי לא דייק הוא ולע"ד תמיהתו קיימת על הרמב"ם ודו"ק ובאמת קושית המהרש"א לא קשה שהוא חשב שר"א בר' צדוק היה בזמן המקדש ובמח"כ לא כן הוא כי הוא היה אחר החורבן כמ"ש רש"י בחולין ר"פ כל הבשר ע"ש:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה