בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר שני חלק שני פרק רביעי
א הרמב"ם פרק חמישי מהלכות חמץ ומצה הלכה א' כתב אין אסור משום חמץ אלא חמשת מיני דגן אבל הקטנית כגון אורז כו' אע"פ שנתפח כמו בצק שהחמיץ הרי זה מותר באכילה שאין זה חימוץ אלא סירחון ע"ש וכתב עליו הראב"ד אמר אברהם אין דבר זה פשוט ולא הכל מודים בו דנהי דאינן נעשין חמץ גמור ואין חייבין עליהן כרת נוקשה מיהו הוי ואסור עכ"ל הראב"ד וכפי' המגדל עוז השגה זו שייכה לכאן וס"ל להראב"ד דנוקשה מיהו הוי וכן בחק יעקב הביא השגה זו כאן ע"ש שכתב דדברי הראב"ד הן נגד מסקנת הש"ס וכל הפוסקים וע' פסחים דף קי"ד ואמנם הרב המגיד הביא השגה זו בהלכה ב' שכתב רבינו חמשה מיני דגן שלשן במי פירות אינן באין לידי חימוץ אלא אפילו הניחן כל היום ונתפח הבצק מותר באכילה ועל זה השיג הראב"ד דנוקשה מיהוי הוי ולפ"ז לא קשה קושית החק ועקב מהש"ס פסחים דף קי"ד דרבא מהדר אסילקא וארוזי ע"ש וע' תוס' פסחים דף ל"ה ע"ב ד"ה מי פירות דהוכיח ר"ת דמי פירות בלא מים אין מחמיצין כלל אבל רש"י פירש בדף ל"ו ע"א ד"ה אין לשין דנוקשה מיהו הוי ע"ש ואמנם כתבו התוס' דמי פירות עם מים שפיר הוי נוקשה וזה שכתב רבינו ואם נתערב בהן מים מחמיצין והוא מהש"ס כמ"ש הרב המגיד ז"ל ע"ש:
ב והנה לעיל עמדתי על מה דפירש"י דעל כרחך במועד איירי דביו"ט אסור לשרפו וקשה הא דעת רש"י דאי לא ביטל מותר לשרפו ביו"ט וע"ש מה שכתבתי ואמנם י"ל הא דמותר לשרפו היינו משום מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך וכבר כתבתי בשם הרא"ש מלוניל דאפילו אמרינן בעלמא ביו"ט מתוך בחמץ דילפינן מנותר דבשריפה אסור דאין שורפין קדשים ביו"ט ה"ה לנותר ע"ש והא דפירש"י בהא דאמר רב יהודא אמר רב המוצא חמץ בביתו ביו"ט כופה עליו כלי דמיירי בביטלו אבל לא ביטלו שורפו ביו"ט היינו לרב דס"ל חמץ מן הנקברים ולא יליף מנותר כמ"ש א"ז הב"ח ז"ל בסימן כ"ח באע"ז ע"ש אבל לדידן דילפינן מנותר אסור לשרפו ביו"ט אף דלא ביטלו מאתמול וא"ש הא דפירש"י דבמועד מיירי דביו"ט אסור לשרפו דהא רש"י פסק כר' יהודא דאין ביעור חמץ אלא שריפה כמ"ש הרא"ש בשמו ע"ש ואמנם לפי פירש"י דלר' יוחנן דס"ל מי פירות אין מחמיצין מ"מ נוקשה הוי וכרת לא מחייב א"כ כיון דליכא כרת לא דמי לנותר ושפיר מצי מיירי ביו"ט דהא בזה לא ילפינן מנותר ויוכל לשרפו ביו"ט ובזה א"ש המשך דברי רש"י דכתב ובמועד איירי דביו"ט אסור לשרפו ולר' יוחנן דאמר מי פירות אין מחמיצין היינו דחמץ גמור לא הוי ואין חייבין עליו כרת אבל נוקשה מיהו הוי ומה המשך יש למ"ש רש"י מקודם ולפמ"ש א"ש דלר' יוחנן שפיר י"ל דביו"ט מיירי דמותר לשרפו ביו"ט ודו"ק היטב ובזה א"ש מה שהקשה השאגת אריה אהא דפריך בש"ס דף ז' מהא דהיה יושב בבהמ"ד כו' אחד שבת ואחד יו"ט והא ביו"ט לאחר זמן איסורו הוא ולא מהני ביטול דלאו ברשותו הוא דלבטלי' והקשה לישני דר' יוסי הגלילי הוא דמותר בהנאה וברשותי' קאי ולכך יכול לבטלו ע"ש בשאגת אן אריה: (חסר כאן)