אור ברסלב
בית אל חלק א חדר ראשון חלק א סוגיא דר' חנינא סנן הכהנים פרק א

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר ראשון חלק א סוגיא דר' חנינא סנן הכהנים פרק א

הקדמת בנו של הגאון המחבר ז"ל

א בפסחים דף י"ד בש"ס ומאי דוחק' דרב יהודא לאוקמי בנר מתכת כו' לכאורה יש להפלא הא בתחלה פריך מכדי שמן שנפסל בטבול יום מאי הוי שלישי כו' ומשני לה רב יהודא דהכא בנר של מתכת עסקינין דאמר חרב הרי הוא כחלל כו' ועתה מקשה בפשיטות להיפך דמאי דוחקי' דרב יהודא לאוקמי בנר של מתכת כו' א"כ תיכף על המקשה הראשון דקארי לי' מה קארי לי' ה"ל לתרץ לנפשי' דהוסיף ר' עקיבא דבדר' חנינא ה"ל טמא וטמא ור"ע הוסיף דאפילו פסול מותר לעשותו טמא והוא תמוה לכאורה ונראה דאתי שפיר דמתחלה לא רצה הש"ס לתרץ דהתם טמא וטמא והכא פסול וטמא דהא כתבו התוס' בחולין דף כ"ז דמשקה קדש שנגע בטבול יום הוי טמא לעשות רביעי בקדש מדרבנן ע"ש וא"כ גם האי שמן שנגע בטבול יום הוה טמא ועושה רביעי בקדש וא"כ לא הוסיף ר"ע כלל אלא דהמקשה השני הקשה דאכתי הוסיף ר"ע דעתה נעשה השמן שהודלק בהנר של חרס טמא ומטמא מדאורייתא ושפיר הוי הוספה דמעיקרא היה מטמא אחרים ועושה רביעי בקדש רק מדרבנן ואמנם זה אם טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא לר"ע ואמנם המקשה הראשון היה סבור דטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן וא"כ לא הוסיף ר' עקיבא כלל ופריך שפיר מכדי האי שמן שנפסל בטבול יום מאי הו' שלישי כו' לרב יהודא דמשני הכא בנר של מתכת עסקינין דנעשה אב הטומאה וכפירש"י ד"ה והוי לי' ע"ש וקשה מאי אריא באב הטומאה אפילו בראשון ושני נמי דתנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה ומזה מוכח דס"ל לר"ע דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וכמו שהוכיח רבא לקמן א"כ פריך שפיר מאי דוחקי' דרב יהודא לאוקמי בנר של מתכת לוקמי בנר של חרס ומאי הוסיף ר"ע דאילו התם טמא וטמא והכא פסול וטמא כמ"ש דאף דהשמן היה מעיקרא מטמא אחרים מדרבנן מ"מ מדאורייתא לא היה מטמא אחרים ועתה כשמדליקין אותו בנר טמא אחרים מדאורייתא וא"ש ההמשך בש"ס אמר רבא שמע מינה כו' והוא כפתור ופרח לפע"ד בס"ד:

ב ולכאורה לפי דעת דהאי חרב הרי הוא כחלל הוא דרבנן א"כ תיקש' לרב יהודא מאי איריא דנגע באב הטומאה אפילו בראשון ושני נמי כו' דהא ס"ס הוא רק מדרבנן וע"כ צ"ל כמ"ש הכ"מ דהנלמד מי"ג מדות דינו כדאורייתא ממש וצ"ע:

שם דף י"ד ע"ב תוס' ד"ה ואילו הכא פסול וטמא אע"ג דשלישי של בתרומה מטמא הקדש כמו שלישי של קדש כו' אומר ר"י דמגע טבול יום לא חשיב כשלישי כו' דבמעילה פרק חטאת העוף תנן כו' ודייק בש"ס לאפסולי אין לטמויי לא כו' ע"ש. הנה באמת בפי"א דמסכת פרה משנה ד' פליגי ר' מאיר ורבנן דר"מ ס"ל דמטמא את הקדש וחכמים פליגי וסבירא להו דפוסל את הקדש וכן פסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות טומאת אוכלין הלכה ה' וא"כ שפיר פריך הש"ס אליבא דחכמים דקיי"ל כותיהו ואמנם עדיין יש לומר מאי קושיא על רב יהודא דילמא רצה לפרש גם אליבא דרבי מאיר מאי הוסיף ר' עקיבא ולכך כתבו התוס' דהכי ס"ל לר' עקיבא לקמן דף י"ט וכיון דרבי יהודא בא לתרץ דברי ר' עקיבא במתניתין מה שהוסיף על דברי ר' חנינא שפיר הוי מצי למימר בנר של חרס והתם טמא וטמא והכא פסול ועוד מנא לי' לרב יהודא דר' עקיבא הוסיף דמותר לעשות משלישי ראשון דילמא לא הוסיף אלא דמותר לעשות משלישי שני אף דהשלישי הוא רק פסול ולא טמא ופריך הש"ס שפיר ודוק אך יש לדקדק הא דאמר לקמן מדבריהם דמאן אילימא כו' ואלא מדברי ר' עקיבא מי דמי התם פסול והא לר' מאיר עצמו דס"ל דמטמא את הקדש וא"כ עדיפא ה"ל למימר התם טמא וטמא הכא טהור וטמא אלא דלשיטת ר"ע עצמו דמיני' יליף ר' מאיר ה"ל רק פסול וטמא בדהוכיחו התוס' מהא דאמר ר"ע הסלת והלבונה כו' ולכך פריך רק התם פסול וטמא ודו"ק:

ג שם בתוס' ד"ה אפילו והא דתנן פ"ג דטהרות ר' מאיר אומר שמן תחלה לעולם כו' וריש שזורי אומר היין פירוש דוקא יין אבל הנך לא ופסקינין בהקומץ דף ל"א דהלכתא כוותי' כו' הנה הרמב"ם ריש פ"ט מהלכות טומאת אוכלין לא כתב רק השמן או הדבש ודלא כר"ש שזורי וכתב מרן ז"ל בכ"מ דהרמב"ם לא ס"ל כרב נחמן וס"ל דהאי הלכה כר"ש שזורי לא קאי איין ע"ש וא"כ א"ש ולא צריך לאוקמי בנקרש ואח"כ נימוח אלא כפשוטו דמיירי שלא נקרש אלא דהתוס' ס"ל בזה כרב נחמן וגם איך פליג רבא על רב נחמן רבו וע' בתוי"ט שכתב דהרמב"ם לא גרס כלל האי תמיה מכלל דת"ק סבר יין לא דזה רק לפירש"י דמפרש בלא נקרש אבל אי מפרשינן בקרוש ליכא תמיה כלל ע"ש והנה מדברי התוס' כאן נראה דגרסי' לי' דהא פירשו דר"ש שזורי יין דוקא קאמר ולא גרסי אף היין דע"ז מתמה הש"ס מכלל דת"ק ס"ל יין לא ומסיק אימא רש"ש אומר יין אמנם לפמ"ש התוי"ט אם כן לפי שכתבו התוס' דבקרוש מיירי אין תמיהת הש"ס תמיה כלל ושפיר גרסינן אף היין וצ"ע וע' בה"ז דהקשה על התוי"ט ובחידושי להרמב"ם כתבתי ואמנם רבי עקיבא בלא"ה שמעינן לי' דס"ל דשמן הוי משקה במסכת מכשירין ס"ל זיתים וענבים יוכיחו כמ"ש התוס' במנחות דף ל"א ושפיר פריך הש"ס כאן מאי איריא אה"ט אפילו בראשון ושני נמי ואין להאריך עוד ודו"ק. והנה בשבת דף ה' ע"ב ד"ה ר"י בן נורי כתבו מדנקט טבול יום ולא נקט שני משמע דשמן חשיב משקה דשני אחר מטמא משקין להיות תחלה עכ"ל ואני כתבתי לבני הגאון נ"י דראיה זו תמוה דהא דנקט טבול יום היינו דיש דברים דחיבור באה"ט ואינן חיבור בטבול יום כאשר המעיין בפירוש הרט"ב במסכת טבול יום פ"א משנה א' ובכל הפרק ההוא וברמב"ם פרק ח' מ"ה טומאת אוכלין ולכך נקט טבול יום דבזה פליגי רבנן וס"ל דלא הוי חיבור אבל בשאר טומאות מודי דהוי חיבור וכאילו נגע ביין עצמו אבל לעולם י"ל דשמן הוי אוכל ואין ראיה משם כלל ובני הגאון נ"י השיב לי בארוכה ואולם שבתי וראיתי כי אם יהיה הפירוש במשנה דטבול יום כמו שכתבתי א"כ מאי קאמר שם בשבת שמן שצף ע"ג יין באנו למחלוקת ר"י בן נורי ורבנן ולפי מה שכתבתי אין משם ראיה לענין שבת כלל די"ל דוקא בטבול יום פליגי דקלישא טומאתו שכבר טבל כמ"ש הרע"ב אבל בעלמא שפיר הוי חיבור וע"כ ליתא להפירוש שכתבתי וא"כ שפיר כתבו שם התוס' דמזה מוכח דשמן הוי משקה ואפשר דלכך כתבו התוס' בשבת דף ה' הראיה ממשנה זו דמסכת טבול יום וכאן בפסחים לא הזכירוה דמשם בשבת מוכח דאין לפרש כמו שכתבתי וראייתם קמה גם נצבה ודו"ק:

ד דף ט"ו ע"א ברש"י ד"ה ומאי מדבריהן וכיון דאשמעינין ר' חנינא דמטמאינין טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא דמטמא לה מדרבנן אוכל את אוכל כו' ע"ש משמע דאלו היה אוכל מטמא אוכל מדאורייתא אין סברא לשרוף טומאה דרבנן עם טומאה דאורייתא לטמאותו מדאורייתא ולא הוי מצי לאוקמי מתניתין בולד הטומאה דרבנן ואב הטומאה דאורייתא רק משום דגם עתה לא יטמאהו רק מדרבנן דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא לכך שרי לשרפו עם הבשר שנטמא באה"ט דהא לא יטמאהו אלא מדרבנן כן מבואר מדברי רש"י ז"ל וז"ב ובהיות כן אתי לי שפיר דריש לקיש אמר משום בר קפרא מתניתין באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דאורייתא ופירש"י לא תדחק לאוקמי הכא דמאי מדבריהן דקאמר מדברי ר' אליעזר ור' יהושע קאמר כו' ומאי דוחקא איכא בזה הא אדרבא לריש לקיש צריך לדחוק דמדבריהן היינו מדברי ר"א ור"י דלא נזכר דבריהן במשנתינו כלל וגם עדות דר"ח ור"ע לא שייכי גבי פסח ורק איידי דבעי לאוריי' ששורפין קדש טהור עם הטמא נקט לה וטוב יותר האוקמתא קמייתא דמדבריהן היינו מדברי ר"ח ור"ע שנזכרו במתניתין ומדבריהן למד ר"מ דינו דשורפין תרומה טהורה עם הטומאה בפסח ואמנם לפמ"ש אתי שפיר דנטה ריש לקיש מאוקמת' קמייתא דריש לקיש לטעמי' דס"ל אוכל מטמא אוכל מדאורייתא וכמו שהוכיחו התוס' לקמן דף י"ט ע"א ד"ה לא לישתמיט ולכך לא הוי מצי לאוקמי מתניתין בולד הטומאה דרבנן ואב הטומאה דרבנן ולא מסתברא לשרוף אותו עם טומאה דאוריי' ולטמאותו מדאורייתא כמו שכתבתי ונכון בס"ד:

ה דף ט"ז ע"א דתניא ספק משקין כו' ר' יוסי ור' שמעון וכן היה ר' אלעזר כו' ופירש"י ר' אלעזר גרסינן הא דדחה רש"י ז"ל הגירסא ר' אליעזר וכדגריס הר"ן בנדרים דף י"ט ע"ש והיינו דקשה לגירסא דהר"ן מתניתין דתרומות דמייתי הש"ס בדף ט"ו ע"א חבית שנולד לה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע כו' ופירש"י כגון שנכנס אדם טמא ספק נגע ספק לא נגע יניחנה במקום המוצנע ופירש"י עדיין הוא מוזהר על שמירתה וטעמא כו' שתי תרומות במשמע אחת טהורה ואחת תלויה כו' ואי ר' אליעזר הא ס"ל אין טומאה למשקין כל עיקר ה"ל ספק דרבנן וטהורה לכן פירש"י דר' אלעזר גרסינן וז"ב ואמנם התוס' לעיל דף ט"ו ע"ב ד"ה חבית כתבו וקשה לריב"א אי ברה"י ספקו טמא ואי בר"ה ספקו טהור ונראה לר"י לפרש כגון שתי חביות ברה"י ונגע בודאי באחד מהן כו' ע"ש ובזה י"ל דאף למ"ד ספק משקין ליטמא טהור דהוי ספק דרבנן מ"מ בכה"ג דהוי אתחזק איסורא דהא הוא בא לישאל על שתיהן בב"א שפיר טמא וכן י"ל דפירש הר"ן בנדרים ושפיר גריס ר' אליעזר אבל רש"י שפירש כגון אדם טמא שנכנס וספק נגע או לא שפיר דחה הגירסא ר' אליעזר דלפי פירושו ע"כ דר' אלעזר גרסינן ודו"ק:

ו שם דתנן חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה ר"א אומר כו ור' יהושע אומר כו' ופירש"י אלמא שמעינן לה לר' יהושע כיון שאינה ראויה אלא להדלקה כו' הא דלא פריך הכא אי הכי מדבריהן מדבריו מיבעי' לי' דאיכא למימר דכאן אף ר' אלעזר מודה דהתם מקרא יליף דס"ל יש אם למקרא ומשמרת תרומות כתיב אבל הכא מודה גם יש לומר דדוקא התם פליג דלמא יבוא אליהו ויטהרנה אבל הכא דודאי לשריפה קאי מודה ר' אלעזר וק"ל:

ז ברש"י דיה ור' יוסי לטעמי' ואכתי איכא לאקשויי ס"ס מאי אהני לי' כו' לפמ"ש התוספות דף י"ד ע"א ד"ה עם בשר דר"ח דאמר מימיהן של כהנים משמע דמעולם היה כך גם בטרם שגזרו על המשקין להיות תחלה א"כ שפיר אהני לי' האי בשר ראשון לבשר שלישי לשוי' שני דרבנן ועכצ"ל דרש"י לא ס"ל כמ"ש התוס' שם בדף י"ד ולפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתא אמאי לא פריך שם מאי איריא שנטמא באב הטומאה אפילו בראשון ושני נמי ועוד לי מלין בישוב קושית התוס' ואי"ה יבואר באות ט': (ח) בתוס' ד"ה הכא טהור וטמא הקשה ר"י לוקמי בשבע דאסור מדאורייתא כו' לכאורה י"ל לפמ"ש הפני יהושע בשם הירושלמי דס"ל לר' מאיר דחמץ מדאורייתא מותר בע"פ כל היום עד הלילה ע"ש א"כ לא קשה קושית התוס' דא"א לאוקמי בשבע דאכתי איך יליף מיני' ר' מאיר דמותר לשרוף בשבע הא לדידי' גם בשבע מותר מן התורה ושפיר פריך הש"ס הכא טהור וטמא אך הפני יהושע הוכיח דהש"ס דידן לא ס"ל כהירושלמי והקשו התוס' שפיר וז"ב ולפ"ז לשיטת הירושלמי בלא"ה לא קשה קושית התוס' דא"א לאוקמי בשבע ולא צריך לתירוץ התוס' דשורפין משמע כדרך שבני אדם שורפין דהיינו בשש ועיין לקמן ודו"ק:

ט מה שכתבתי לעיל אות ז' ברש"י ד"ה ור' יוסי לטעמי' דכיון דרש"י לא ס"ל כמ"ש תוס' בד"ה עם בשר בתירוצם א"כ ישאר קושית התוס' שם דאמאי לא פריך מאי איריא באב הטומאה ע"ש עתה ראיתי דהקושיא של התוס' אינו אלא לתירוץ ר"ת בתוס' ד"ה דאיכא דפחות מרביעית אינו מטמא אלא מדרבנן אבל לריב"א ור"י שם לק"מ דרבותא נקט ואשמעינן דהוסיפו לו טומאה דאורייתא וכן מצאתי בס' אבן העוזר והנה התוס' כתבו דלשיטת ר"ת צ"ל דהשתא לא אסיק אדעתי' דאוכל יטמא אוכל אפילו מדרבנן כו' ע"ש ואמנם רש"י ז"ל פירש להדיא בד"ה מקרא מלא דמדרבנן הוי ידע גם המקשה דמטמא ע"ש שכתב אבל מדאורייתא לא מטמא אלא אוכל משקה ומשקה אוכל כו' ע"ש א"כ ע"כ דלא פירש כפיר"ת וא"כ לדידי' לא קשה קושית התוס' ותו לא מידי ודו"ק:

י והנה במסכת מנחות דף כ"ב פריך כר' שמעון דס"ל כל העומד לישרף כשרוף דמי פרה אמאי מטמאה טומאה אוכלין הא עפרא בעלמא ומשני חיבת הקדש משוי לה אוכל ע"ש ולפ"ז לא ידעתי מה הקשו התוס' דלוקמי בשבע דאסור מדאורייתא והוא בשרפה לפי פירוש ר"ת בתוס' לקמן דף י"ב ע"ב דלאחר שש הוא בשרפה דילפינן מנותר ע"ש א"כ התרומה של חמץ כעפרא בעלמא הוא ואין מקבל טומאה כלל ומה קמ"ל ר' מאיר דשורפין אותה עם התרומה הטמאה דהא תרוייהו כעפרא חשיבי וע' בבבא קמא דף ע"ז דר' יוחנן ס"ל כל העומד כו' ע"ש ולא קשה קושית התוס' דלוקמי בשבע דהא אז אין מקבלת טומאה כלל ואמאי פליג ר' יוסי ואמר דאינה היא המידה ואין שורפין וז"ב לכאורה ובזה יש לומר דאתי שפיר הא דאמר ר' יוחנן לקמן דף ט"ו ע"ב מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין דאז אין מקבלת טומאה כלל וע' מה שאכתוב לקמן בזה:

יא והנה מה שתירצו התוס' דלכך לא בעי לאוקמי בשבע דלשון שורפין משמע כדרך שבני אדם רגילין לשרוף היינו בשש ע"ש אתי שפיר לשיטת רש"י דאחר שש דאסור מן התורה השבתתו בכל דבר רק בשש הוא בשריפה דאכתי מדאורייתא שרי ע"ש וא"כ מדנקט שורפין משמע דבשש איירי דאז היא בשריפה דוקא אבל בשבע השבתתו בכל דבר אבל לפי' ר"ת איפכא הוא דבשבע הוא בשריפה דוקא אבל בשש השבתתו בכל דבר לא יצדק תירוץ התוס' כל כך (ואמת דהתוס' יישבו זה בלשונם דכתבו כדרך שבני אדם רגילין לשרוף דהיינו בשש והיינו דלכתחלה אין להמתין עד שבע דילמא אתי למיכל מיני' כמ"ש התוס' בדף י"ב ע"ב ד"ה אימתי ע"ש ויש לפלפל בזה) ואמנם כבר כתבתי דקושית התוס' לא קשה כלל לפיר"ת ורק לפירש"י וא"כ שפיר תירצו התוס' לפירש"י מדנקט שורפין משמע כדרך שבני אדם שורפין דהיינו בשש דאז הוא בשרפה דוקא לפירש"י ולפי ר"ת בלא"ה א"ש ושני הפירושים צדקו יחדיו:

יב והנה לפמ"ש לכאורה יקשה מאי דאמר ר' זירא לרב אסי לקמן דף ט"ו ע"ב נימא קסבר ר' יוחנן מתניתין באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דרבנן וע"ש בתוס' דפירש ר"י דדייק מדאמר ר' יוחנן אבל בז' ד"ה שורפין דאי מדר' יהושע יליף מנא לי' דבז' שורפין לר' יוסי כיון דס"ל דשאני התם דאיכא הפסד חולין אבל בעלמא לא אע"ג דאזיל לאבוד א"כ אפילו ב' לא ישרפו עם הטמא ע"ש ולפמ"ש אין מזה ראיה דר' יוחנן פירשו מתניתין באה"ט דאורייתא ולד הטמאה דרבנן אלא מטעם אחר אמר דבז' ד"ה שורפין דאז אינו מקבל טומאה כלל וי"ל דמזה ראיה לפירש"י שם דפירש דההוכחה היה מדנקט ר' יוחנן שש אבל ד' וה' לא כו' ע"ש ואמנם י"ל דר' זירא אזיל לפי שיטת הש"ס דילן דמפרש כפירש"י דשעת ביעורו היינו בשבע דאז השבתתו בכל דבר וא"כ א"א לפרש דברי ר' יוחנן כמו שפירשתי ושפיר קאמר דסבר ר' יוחנן מתניתין באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דרבנן וז"ב:

יג והנה ר"ת הביא ראיה לפירושו מהירושלמי ע"ש וא"ש דהרמב"ם השמיט דברי ר' יוחנן והלח"מ תמה על זה ולפמ"ש א"ש די"ל דהרמב"ם פירש דברי ר' יוחנן כמו שפירשתי דהוא גריר בתר הירושלמי דפירש כפיר"ת ושפיר יש לפרש דברי ר' יוחנן כמו שפירשתי אבל הרמב"ם עצמו דפסק כחכמים דהשבתתו בכל דבר בין בשש בין בשבע ולכך השמיט דברי ר' יוחנן ודו"ק ובגליון הרמב"ם ר כתבתי ליישב השמטתו באופן אחר: (יד) והנה לכאורה יש לפקפק על מה שהקשתי על התוס' דהא הכא ר"מ אמר למלתי' ור"מ י"ל דהוא בר פלוגתי' דר' יהודה ולא ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה אך לפמ"ש א"ז מהרש"א ז"ל דקושית התוס' הוא ע"כ אהא דאמר ואי מדר"ע יליף התם פסול וטמא הכא טהור וטמא ע"ש ובזה שפיר הקשיתי דהא ר"ע ודאי ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה כדאמר לעיל דף ה' ש"מ מדר"ע תלת ע"ש וא"כ דברי דלעיל נתחזקו וע' מה שאכתוב לקמן ליישב קושית א"ז מהרש"א ז"ל:

טו והנה א"ז מהרש"א ז"ל הקשה אהא דהקשו התוס' דלוקמי בשעה ז' כו' כי היכא דשלישי דאורייתא מותר לעשותו שני הכי נמי איסור דאורייתא מותר כו' והקשה א"ז לפמ"ש התוס' לקמן דף ט"ו ד"ה דמדאורייתא דאיסור הוי כמו פסול קשה דליכא למילף איסור דאורייתא משלישי דאורייתא דכמו דטמא ופסול אינו שוין דחשיב לי' מוסיף כן טמא ואיסור אינן שוין ומיהו מר' עקיבא איכא למילף שפיר איסור דאורייתא מפסול דאורייתא עכ"ל א"ז מהרש"א ז"ל ואמנם לשון התוס' לא משמע כן דמדר' עקיבא יליף דהא ציינו עצמם על הא דאמרינן התם טמא וטמא הכא טהור וטמא והיינו אדר' חנינא כדאמר אילימא מדברי ר' חנינא מי דמי התם פסול וטמא הכא טהור וטמא ועל זה הקשו קושיתם ע"ש ולפמ"ש אדרבה לא היו יכולים להקשות אהא דאמרינן אלא מדברי ר' עקיבא כמ"ש א"ז מהרש"א דבזה לא הוי קשה כלל כמ"ש לעיל דהא ר' עקיבא ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה וא"כ לא מצי לאוקמי בשבע דאז לא מקבל טומאה כלל דכל העומד לישרף כשרוף דמי וע"כ דקושיתם הוא רק אהא דאמרינן ואילימא מדברי ר"ח סגן ה"כ מי דמי התם טהור וטמא כו' וא"כ הדרא קושית המהרש"א לדוכתא דהא איסור הוי כמו פסול ואין ללמוד איסור דאורייתא משלישי דאורייתא ולכאורה נראה לפמ"ש רש"י בדף י"ט ע"א ד"ה אמר לי' דלר' מאיר דס"ל משקה אין מטמא דבר אחר לא משכחת לה רביעי מן התורה אלא מדרבנן ע"ש א"כ שפיר הקשו התוס' דלוקמי בשבע והיינו מדבריהן כי היכא דשלישי דאורייתא מותר לעשותו שני כו' ומה שהקשה מהרש"א דזה הוי כמו טמא ופסול זה אינו דהא מדאורייתא גם שלישי הוי רק פסול דהא אין מטמא דבר אחר ואין עושה רביעי ויליף שפיר כמו דשלישי דאורייתא דהוא רק פסול מה"ת מותר לעשותו שני כו' והש"ס דאמר התם טמא וטמא היינו מדרבנן דהא הש"ס מיירי לענין לשרפו בשש דאסור רק מדרבנן והוי כמו פסול דרבנן ואין ללמדו מטמא דרבנן אבל אי נוקמי בשבע שפיר יש ללמדו משלישי דאורייתא ודו"ק ואמנם כתבו שם התוס' דרביעי בקדש הוא דאורייתא ע"ש ד"ה לא לשתמיט וכתבתי שם דע"כ ר' מאיר ס"ל אוכל מטמא אוכל וגם רש"י ז"ל למסקנא כתב דר' יוסי ס"ל דטומאה עושה כיוצא בו ושפיר משכחת לה רביעי בקדש ע"ש וא"כ שפיר כתב א"ז מהרש"א לתרץ קושית התוס' דהשתא ה"ל האי שלישי טמא גמור מן התורה וליכא למילף משלישי שהוא טמא דאורייתא לאיסור דאורייתא שהוא רק פסיל והתוס' כאן אזלו לפי הס"ד. ובזה א"ש דהשמיט הרמב"ם הא דר' יוחנן שכתבתי לעיל אות י"ג דעמד בזה הגאון לחם משנת די"ל דהרמב"ם לשיטתו דס"ל רביעי בקדש הוא דרבנן כמ"ש בפרק יו"ד הלכה ט' והלכה יו"ד מהלכות טומאת אוכלין ועמ"ש שם בגליון ושפיר מוקים לה מתניתין בשבע ולא צריך לדחוקי לאוקמי בולד טומאה דרבנן דזה דוחק כמ"ש רש"י ד"ה לא תדחק לאוקמי הכי וכמ"ש לעיל דמדבריהן הוא דוחק לומר דקאי אפלוגתא דר' אליעזר ורבי יהושע דלא נזכר במשנתנו וגם עדות דר"ח סגה"כ ועדות דר"ע לא שייך כלל גבי פסח רק איידי נקטי' כמ"ש רש"י לכן פירש הרמב"ם מתניתין בשעה ז' ולשיטתי' וא"ש הכל וממילא נדחו דברי רבי יוחנן ולכן השמיטם ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה