אור ברסלב
בית אל חלק א חדר קמב דין אשה אומרת מת בעלי

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר קמב דין אשה אומרת מת בעלי

חדר קמא בדיני הבחנה

א הרמב"ם פי"ב מ"ה גירושין פסק אם אשה אומרת עת או היא עצמה אומרת מת בעלי ואח"כ בא עד אחד ואמר לא מת אפילו נישאת תצא ע"ש וכתב הרב המגיד דיליף לה מלישנא בתרא דאמר שתי נשים כע"א דמיין וכיון דהורע כחן גבי ע"א כשר ה"כ הורע כח אשה אחת לגבי ע"א כשר והירושלמי דאמר כ"מ שהכשירו חז"ל עדות אשה באישה אשה מכחשת את האיש סובר רבינו דהירושלמי אליבא דלישנא קמא דעשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד כו' ע"ש דמסיים אבל הרמב"ן והרשב"א חולקים עליו באשה אומרת מת שלא תצא מהתירה הראשון ומודים בהיא עצמה כו' ונראה דגם רבינו מודה בשתי נשים אומרות מת והתירוה על פיהן ואח"כ בא ע"א שלא תצא מהתירה הראשון עכ"ל הה"מ ע"ש היטב ונראה דטעמא דהרמב"ם דס"ל ע"א כשר מן התורה נאמן בעדות אשה אבל אשה וכל הפסולין נאמנים רק מדרבנן ומשום תקנת עגונות וכמו שביאר הגאון נ"ב דעת הרמב"ם ע"ש ולכך ס"ל דאשה גבי ע"א כשר לאו כלום היא אבל הרמב"ן והרשב"א ס"ל דע"א בעדות אשה מדרבנן מהימן ולא מן התורה וכמ"ש הריב"ש הביאו המל"מ בפרקין הלכה ט"ו ולכך ס"ל דאשה וע"א שוין דהא תרוייהו דרבנן ואם האשה באה ראשונה הולכין אחריה, אף דע"א כשר בא אח"כ ומכחישה וז"ב וראיה לזה מהא דאמר בירושלמי ריש פרק האשה שהלכה מה בינה לע"א ע"א חשוד לקלקלה והיא אינה חשודה לקלקל את עצמה ואפילו למשנה ראשונה דס"ל דאין ע"א נאמן להתירה היא עצמה נאמנת וע' במפרש בעל פני משה דכתב דבבבלי דף צ"ג דאמר להתירה ליבם לא תבעי לך דהא אפילו היא מהימנא משמע דהיכא דהיא מהימנא מכ"ש ע"א ואפשר דהכא ס"ל כלישנא קמא דהתם דע"א גרוע מינה ע"ש וע"ב דס"ל דע"א בעדות אשה רק מדרבנן מהימן ולכן ס"ל דאשה מכחשת את האיש וגם הרמב"ן והרשב"א דגם הן ס"ל דע"א בעדות אשה רק מדרבנן מהימן כמבואר בחידושי הרשב"א ר"פ האשה רבה לכך ס"ל דמכחשת את האיש ודו"ק:

ב והנה ראיתי להגאון בעל נטע שעשועים שכתב הא דכתב הרמב"ן דעד מפי עד ובא הראשון והכחישו הראשון נאמן והביא ראיה מהא דפרק המדיר דאמרה חכם פ' טיהר לי הכתם ושיילי' ואשתכח שיקרא אלמא אף דהיא נאמנת מן התורה מקרא דוספרה לה לעצמה מ"מ החכם דאמרה מפיו נאמן יותר כו' היינו דהרמב"ן לשיטתו אזיל דס"ל דהאשה מכחשת האיש אבל לפי מה שפסק הרמב"ם דאין אשה מכחשת את האיש אין ראיה משם דאף דהיא נאמנת מן התורה מ"מ החכם דהוא עד כשר נאמן יותר עיי"ש ואמנם לפמ"ש ליתא לדבריו דהא כתבתי דטעמא דהרמב"ם משום דס"ל דע"א כשר בעדות אשה הוא נאמן מן התורה ואשה פסולה מה"ת ורק מדרבנן מהימנא ולכך אין האשה מכחשת את האיש אבל בנדה דהיא נאמנת מן התורה דגלי קרא וספרה לה לעצמה ודאי דנאמנת להכחיש את העד וע"כ הא דשם דהחכם נאמן יותר להכחישה הוא משום דהיא אומרת רק מפיו כמ"ש הרמב"ן ומינה לכל עד מפי עד דהראשון נאמן יותר ושפיר הביא הרמב"ן ראיה אף לפי דעת הרמב"ם וזה לע"ד ברור בס"ד ודו"ק:

ג ובזה א"ש דאמר בירושלמי וכולן בעדים ונהי דלא ס"ל כסברת הרמב"ן דהראשון נאמן בעד מפי עד מ"מ קשה לדעת הרמב"ם דאין אשה מכחשת את האיש אמאי צריך עדים דהא החכם נאמן להכחישה ומכ"ש למה שכתב הה"מ דגם הרמב"ן ורשב"א מודים בהיא עצמה א"כ קשה דהא שם מעידה על עצמה ואמנם לפמ"ש אתי שפיר דשם כיון דנאמנת מן התורה מקרא דוספרה לה לעצמה שפיר יכולה להכחיש את החכם ולכך צריך עדים לדעת הירושלמי ואמנם הרמב"ן שפיר מייתי ראיה מש"ס דידן דמשני דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם ושיילי' ואשתכח שיקרא ולא מצריך עדים וע"כ הטעם כיון דהיא אומרת מפיו הוא נאמן יותר להכחישה ומינה מייתי הרמב"ן שפיר ראיה לכל עד מפי עד דראשון נאמן יותר ודו"ק היטב: והנה בשו"ת אא"ז רמ"א ז"ל סימן ס"ז כתב להכריע בין השיטות דבאיסור דרבנן אין הראשון נאמן להכחיש את השני האומר ששמע ממנו ע"ש והגאון בית שמואל הקשה מהא דכתובות דאמרה פלוני חכם טיהר לי הכתם וכתם הוא איסור דרבנן ואעפ"כ נאמן החכם להכחישה וע"ש דחילק דאיסור חמאה של עכו"ם קיל טפי ע"ש ואמנם בש"ס שלנו הנוסחא טיהר לי הדם אלא דבאלפסי הנוסחא טיהר לי' הכתם ע"ש ובחידושי לנדה כתבתי דלדעת הני רבוותא שהביא הראב"ד בספר הנפש דכתם אינו אלא לטהרות לא לבעלה וכפי הנראה גם דעת הרי"ף הוא כן מדלא הביא כלל דיני כתמים בספרו א"כ ע"כ הנוסחא טיהר לי את הדם ואיך הביא הרי"ף הנוסחא את הכתם ואמנם לפמ"ש הרב המגיד בפרק כ"ד מ"ה אישות ה' י"א אהא דכתב רבינו או אחד מכל האיסורים וז"ל וביאר רבינו שכשאמרו מאכילתו שאינו מעושר כל שכן שאר דברים אסורים שהרי המעשר בזה"ז אינו אלא מדבריהם כו' על פי"ז י"ל דבש"ס מיירי לענין טומאה וטהרה והכשילתו שאכל תרומה טמאה מדרבנן וא"כ שפיר יש ראיה דלא כמ"ש אא"ז רמ"א ז"ל וצ"ל כמ"ש הב"ש דאיסור חמאה קיל טפי ובתשובה כתבתי וע' בשו"ת שואל ומשיב ויש לומר אף דנימא דלא כהרמב"ן והראשון אינו נאמן להכחיש את השני אכתי הוי ספק ואוקי חד לגבי חד ואסור מספק רק לענין כתובה להפסידה לא תפסיד מספק ולכך אמר בירושלמי וכולן בעד"ם ולפ"ז שפיר יש לחלק כמו שחילק א"ז רמ"א ז"ל בשו"ת שלו דבאיסור דרבנן מותר דספק דרבנן להקל ולפ"ז י"ל דאין ראיה ממעשר אף שהוא מדבריהן בזה"ז כמ"ש הרב המגיד מ"מ אתחזק איסורא דטבל ואין ראיה לכל איסורי דרבנן ודו"ק היטב בזה:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה