בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קמ בדין הגיע ומן ולא נשאו
א בש"ע סימן נ"ו סעיף ג' כתב הגיע הזמן באחד בשבת שאינו יכול לכנוס אינו חייב במזונותיה ע"ש והנה הרב המגיד כתב ודע שאם הוא בתולה ואין בתי דינין יושבין בכל יום אלא בשני ובחמשי אינו חייב במזונותיה עד יום רביעי שאחר הגעת הזמן כו' והנה אא"ז מהרש"א ז"ל כתב דהא דצריך לטעמא דשקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהיה שמח עמה שלשה ימים הא ביום ב' וביום ג' בלא"ה איכא משום טענת בתולים ואינה יכולה להנשא מ"מ נפקא מינה לענין מזונות אם הגיע הזמן ולא נישאו דאם העיכוב הוא משום טענת בתולים שהוא תקנתא דידי' חייב במזונותיה אבל אם העיכוב משום שקדו שהוא תקנתא דידה אינו צריך להעלות לה מזונות ע"ש ואמנם צריך לומר לפ"ז דביום ב' אף דאיכא משום טענת בתולים שהוא תקנתא דידי' מ"מ כיון דאיכא נמי משום שקדו והוא תקנתא דידה פטור ממזונות ואמנם לפמ"ש החלקת מחוקק ס"ק ה' דהיא יכולה למחול הטורח בסעודה א"כ יכולה לומר דמוחלת הטורח בסעודה ואז מגיע לה מזונות ובזה י"ל הא דהשמיט הרמב"ם הא דכתב הרב המגיד דבמקום שאין ב"ד יושבים אלא ביום ב' וה' אינו חייב במזונותיה עד יום ד' שאחר הגעת הזמן והא כתב בהלכה ט"ו שבמקום שאין ב"ד יושבים אלא ביום ב' וה' בתולה נשאת ביום ד' וה"ל לכתוב גם דין זה דהה"ע ולפמ"ש י"ל דלא פסיקא לי' מילתא דהא אם הגיע זמן בשני יכולה לומר דהיא מוחלת טורח הסעודה ומגיע לה מזונות לכן כתב הרמב"ם אם הגיע הזמן ביום ע"ש או ביום א' בשבת אין מגיע לה מזונות דהא בזה הטעם משום חשש חילול שבת ובזה ודאי אינה יכולה למחול ולכך אינו חייב במזונותיה וזה ברור וראיתי בחידושי הרשב"א שכתב אהא דבעי בש"ס חלה הוא מאי התם טעמא משום דאנוס הכא נמי אנוס או דילמא התם אנוס בתקנתא דתקינו לי' רבנן וכתב הרשב"א היינו תועלתה עכ"ל והיינו כמ"ש א"ז וגם בחי' ריטב"א מבואר כמ"ש מהרש"א ז"ל והגאון פ"י דחה דברי מהרש"א בשתי ידים אבל הוא חוזר ונראה מדברי הרשב"א ז"ל ודו"ק ואף דבחלה הוא קיי"ל דאינו מעלה לה מזונות מ"מ בהגיע זמן בשני דהוא רק לתועלתו משום טענת בתולים י"ל שפיר כמהרש"א ז"ל וראיתי בשיטה מקובצת שפיר' הא דאמר התם אניס בתקנתא דתקינו לי' רבנן היינו דהא הגיע זמן קתני והכא לא הגיע הזמן כלל דהא תקינו רבנן דלא תינשא בהן ע"ש והוא נכון ואמנם לפמ"ש החלקת מחוקק דיכולה למחול על הטורח יש לפקפק בזה והנה מסברא נראה דיכולה למחול על הטורח ככל האומר א"א בתקנת חכמים שתיקנו לטובתי שומעין לו אך לפמ"ש בהגהת מרדכי דב"ק דלהוציא לא אמרינין דיכול לומר א"א בתק"ח ע"ש א"כ י"ל דאינה יכולה להוציא עמנו מזונות ע"י שתאמר א"א בתק"ח וכתבתי במקום אחר ודו"ק. והנה ראיתי בישועת יעקב שהקש' אהא דתני ותנשא באחד בשבת שקדו חז"ל על תקנת ב"י כו' והקשה למה לי האי טעמא בלא"ה איכא חשש שמא ישחוט בן עוף ולפמ"ש בשם איז מהרש"א אתי שפיר דאם היה רק משום שמא ישחוט בן עוף אז היה חייב להעלות לה מזונות דהא לא הוי תקנתא דידה אבל כיון דהטעם אף משום שקדו אין צריך להעלות לה מזונות כמו ביום ב' אף דאיכא משום טענת בתולים שהיא תקנתא דידי' מ"מ כיון דאיכא משום שקדו פטור מלזונה ודו"ק:
והנה הרב המגיד כתב על מה שכתב הרמב"ם בפרק עשירי מ"ה אישות הלכה י"ט וכן אם חלה הוא או היא או שפרסה נדה כשהגיע הזמן אינו מעלה לה מזונות וז"ל מסקנא דשמעתין בפ"ק דכל שהעיכוב מחמת אונס לא אכלה וזה מבואר עכ"ל הה"מ והיינו תירוצא דרב אשי לעולם דמעכבי אינהו וכל אונסא לא אכלה וקיי"ל כוותי' דהוא בתרא ואמנם י"ל כיון דאיכא תרי לישני מספק אין מוציאין מזונות מבעל וגם י"ל דאף לדעת הרמב"ם דמזונות דאורייתא מ"מ הא דבהגיע זמן ולא נשאו מעלה לה מזונות זה דרבנן כמ"ש רש"י לקמן דף ע' ע"ב ד"ה שהגיע וספק דרבנן להקל וראיתי בירושלמי בפרק אע"פ הלכת ב' הגיע זמן ולא נישאו הגיע זמן בג' וה' ופירש המפרש דזה לשון שאלה ר' חמא בשם ר"י כו' ולוי תרוייהן אמרין נעשה כמי שחבשותו סופרים אמר ר' יהושע בן לוי אם היתה עיכובא מחמתו ניזונת משלו ופירש המפרש היינו שחלה ע"ס דזה דלא כש"ס דילן דמסיק כל אונסא לא אכלה ע"ש ואמנם י"ל דר"י בן לוי פליג אהא דאמר נעשה כמי שחבשוהו סופרים וס"ל דאם הגיע זמן בחמישי כיון דליכא טעמא דשקדו רק משום טענת בתולים וא"כ הוא תקנתא דידי' היא נזונת משלו ואפשר דריב"ל לית לי' תקנה דשקדו ופליג אשמואל וליכא רק משום טענת בתולים והוא תקנתא דידי' לכך ניזונת משלו ולפ"ז לדידן דאית לן טעמא דשקדו כשהגיע זמן בג' וה' אינו מעלה לה מזונות וכמ"ש החלקת מחוקק וז"ב והנה הרשב"א בשיטה מקובצת הקשה דהכא בעי הש"ס פירסה נדה אי מצי אמרה לי' נסתחפה שדך ובמשנה דף י"ב ע"ב הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו משמע דפשוט הוא דמצי אמרה נסתחפה שדך ור' יהושע דפליג היינו דאינה נאמנת אלא היא בחזקת בעולה עד שלא תתארס אבל אילו היתה נאמנת מצי אמרה נסתחפה שדך ותירץ הרשב"א דכאן הספק אם נתחייב לה מזונות אבל שם הספק אם תפסיד הכתובה שנתחייב לה באירוסין ע"ש ועפ"ז יש ליישב קושית הש"ך על הר"ש מקינון ז"ל שכתב דטעם דס"ל לרבן גמליאל דנאמנת באומרת משארסתני נאנסתי במיגו דמוכת עץ אף דהוי מיגו להוצא היינו משום דהיא טוענת ברי והוא אומר שמא ובברי ושמא אמרינין מיגו להוציא והקשה הש"ך למה הוצרך לומר משום ברי ושמא הא בלא"ה בשטרא מעליא אמרינין מיגו להוציא ולפמ"ש הרשב"א אתי שפיר דהא כתבו הפוסקים דהא דבשטרא מעליא אמרינין מיגו להוציא היינו דשטר העומד לגבות כגבוי דמי והוי בעל השטר מוחזק ע"ש בכה"ג ואמנם היינו רק בשטר דיש בו אחריות נכסים דגובין בו ממשועבדים דאינו משמט דהוי כגבוי אבל אם אין גובין בו ממשעבדי לא הוי כגבוי כמ"ש הפוסקים וא"כ כיון דעצי האשה לומר משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו הוא מחמת דהוא רוצה להפקיעה מכתובת אירוסין שלה וכיון דכתובת אירוסין אינה גובה ממשעובדים כדעת הרמב"ם כאן בהלכה י"א א"ב אין שטר הכתובה כגבוי ולא הוי שטרא מעליא ולא אמרינין בי' מיגו להוציא ולכך שפיר הוצרך הר"ש מקינין לומר הטעם במשנה דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי במיגו דמוכת עץ אף דהוי מיגו להוציא משום דהיא טוענת ברי והוא אומר שמא וז"ב ודו"ק. (עיין סוף חדר קמג השמטה השייכה כאן לענ"ד)
והנה דעת הרמב"ם כאן דאם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה עדיין והקשה הר"ן על הרמב"ם דהא קיי"ל כרב דאמר ביבמות דף נ"ז יש חופה לפסולות ע"ש מה שתירץ והנה הבית שמואל הקשה כיון דהיחוד עם נדה אסור דיצרו תקפו כדאיתא בריש כתובות א"כ איך יתכן דיקנה הא הוי יחוד דאיסורא ותירץ דהס"ס בר"פ אע"פ דבעי נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו מיירי שקידשה בביאה דשוב מותר להתיחד עמה דתו לא תקפו יצרו כדאיתא שם ע"ש והנה איסור יחוד עם עריות נלמד עקרא כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אמו מסית כו' כדאיתא במסכת קידושין דף פ' ולפ"ז אפשר לומר דדוקא דהן עריות וחייבי כריתות דומיא דבן עם אמו אבל חייבי לאוין שרי היחוד וכן ברמב"ם וש"ע לא נזכר רק עריות והרי דעת הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה הלכה ב' דעל בעילה בלא קידושין אינו לוקה חוץ מכה"ג באלמנה והוכחתי בחידושי דאפילו איסור ליכא ומצאתי אח"כ בשער המלך שכתב כן ואין להאריך כאן מ"מ יש לומר דדוקא חופת נדה דהיא חייבי כריתות והיחוד אסור מדאורייתא והוי יחוד דאיסורא לכך לא קני אבל ביבמות דמיירי בחייבי לאוין דהיחוד מותר מן התורה דזה לא נלמד מהקרא דכי יסיתך כמו שכתבתי שפיר קאמר רב יש חופה לפסולות ואף דאפילו יחוד דפנויה אסור מ"מ י"ל דזה מדרבנן וכן יחוד דחייבי לאוין ואדרבה א"ש טפי לפמ"ש הלחם משנה דהא דיש חופה לפסולות היינו לפסלה מתרומה אם היא בת כהן דכיון דמה"ת היחוד מותר א"כ נפסלה מתרומה ואף דחז"ל אסרו היחוד מ"מ לא יבוא מזה קולא שתהיה מותרת לאכול תרומה אבל לקנותה לא כיון דחז"ל אסרו היחוד כן חשבתי למשפט ליישב קושית הר"ן על הרמב"ם ז"ל אלא שיראתי לומר דבר נגד רבותינו הגאונים בעל הפרישה והבית שמואל שכתב בסימן ס"א דחייבי לאוין בכלל עריות וחפשתי למצוא לי חבר ומצאתי רב הגאון גבעת פנחס שהקשה על הפרישה והבית שמואל והאריך בקצת דברים שכתבתי ע"ש ואמרתי שישו בני מעי שכיוונתי לדבריו ז"ל ובזה אסיים ואומר שלו' כנפשך: