בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קלז פרק יא הלכה א ב ג ד ה
בחידושי הארכתי בכל ההלכות האלה וכאן אקצר ואמנם נסתפקתי בהא דאחר הזמן הזה אפי' אמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו נדריהם נדר ואע"פ שלא הביאו ב"ש אם הוא מן התורה או רק מדבריהם ואפשר כיון דמופלא סמוך לאיש הוא מה"ת כמ"ש רבינו אע"פ דבכל מקום כקטן נחשב וה"ה בזה ויש לכוון זה בדברי רבינו שכתב וזו היא עונת נדרים כו' אע"פ שלא הביאו סי' כו' ודבר זה מדברי תורה כו' ובחידושי פלפלתי בזה ע"ש והנה הר"ן הקשה על רבינו ממ"ש רבינו בהלכה ה' הובא בכ"ע פרק יוד ה' י"ב ע"ש ויש לחלק בין הקדש דאסור לכל וה"ל כקרבן וכיון דהקדשו הקדש לוקה עליו כל הנהנה ממנו ואין להאריך כאן. והנה בנדה דף מ"ה ב' איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כאחר זמן ולמאי אי לנדרים לא כלפני כו' וע"ש בתוס' ד"ה אילימא לנדרים ע"ש ולכאורה מאי קושיא די"ל דבעי אם הביא ב"ש תוך זמן וא"י להפלות אי הוי כמו לאחר זמן דאפי' א"י להפלות נדרו כדר או דהוי כלפני זמן ועכצ"ל כדברי רבינו דלאחר זמן אפי' לא הביא ב"ש נדרו כדר וא"כ ל"ש תוך זמן כלאחר זמן דהא אינו כלאחר זמן ודו"ק ובחידושי כתבתי:
והנה אדברי רבינו שכתב או הוא עונת נדרים כו' ודבר זה מדברי תורה שהמופלא סמוך לאיש הקדשו ונדרו נדר היינו דמזה עצמו דהמופלא סמוך לאיש דאורייתא מוכח דלאחר זמן הוי איש אפי' לא הביא ב"ש דאל"כ איך הוי מופלא סמוך לאיש דאורייתא ולוקין על הקדשו שמא לא יביא ב"ש וא"כ אינו סמוך לאיש וע"כ דא"צ ב"ש כדברי רבינו וע' בס' שב שמעתא שפלפל בזה ולע"ד נראה ברור דזה כוונת רבינו ודו"ק ובזה נראה דאזלא לה תמיהת המל"מ מש"ס פ' יוצא דופן דפריך אי דלא אייתי ב"ש קטן הוא וגם הלח"מ רמז לזה והוא תימה על רבינו ולפמ"ש א"ש דשם פריך ממתנ' דבת י"א שנא ויום א' נדריה נבדקין ע"ש ומתני' רבי הוא כדתני בברייתא דמייתי הש"ס זו דברי רבי כו' ע"ש ורבי הא ס"ל מופלא סמוך לאיש דרבנן במסכת נזיר דף כ"ט כ"ב ע"ש ולדידי' שפיר לא מהני בלא שערות אבל לדידן דקיי"ל מופלא סמוך לאיש דאורייתא יפה פסק רבינו ודו"ק. והנה הש"ס הקש' לר"ל דס"ל התראת ספק ל"ש התראה איך לוקין שמא לא היא ב"ש ותירצו דרוב מביאין בני יג"ש ויום א' ע"ש ונראה דהיינו חזקה דרבא ומוכח דהיא חזקה גמורה ומה דלחליצה בעי בדיקה הוא חומרא בעלמא כמ"ש הפוסקים וכן ראיתי בס' ש"ש והנה ר' יוחנן ור"ל ס"ל דלוקין והיינו כברייתא דלפי שמצינו שהשוה הכתוב קטן לגדול כו' ולבל יחל כו' וס"ל דדרשה גמורה הוא ע"ש בש"ס נדה מ"ו ב' ומזה מוכח לר"ל דס"ל ה"ס לא שמי' התראה דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא מדלוקין עלה אבל לר' יוחנן דס"ל ה"ס שמי' התראה אין ראיה מזה וי"ל דלאו חזקה גמורה הוא ובזה י"ל דהא דכתב הרמב"ם אע"פ שלא הביאו סימני' היינו לפי דפסק כר"ל דה"ס לאו שמי' התראה ב"ה סנהדרין וע"כ לדידי' חזקה דרבא חזקה גמורה הוא ואמרינין ודאי כשרו כמ"ש מהרי"ט בתשובה סימן מ"א דהא דל"ח שמא נשרו בחליצה היא חומרא דרבנן ומה"ת אמרינין ודאי נשרו משום דחזקה דהכא אלימתא הוא וכודאי דמי עיי"ש ולכך פסק רבינו דאפי' לא הביאה סימנין לפנינו נדרה נדר דאמרינין ודאי הביאה ונשרו אבל רב המנונא דפריך על ר' יוחנן דאמר תוך זמן כלאחר זמן ממתני' שפיר פריך דלר' יוחנן גופי' אין ראי' לחזקה דרבא מברייתא דהשוה הכתוב וא"כ ממילא חזקה דרבא לאו חזקה אלימתא ושפיר פריך אי דלא הביאה סימנין קטן הוא וחזקה אין כאן וממילא מוקמינין לי' על חזקת קטנות ודו"ק היטב: הלכה ט"ו הנה הריב"ש הביא ראיה מזה דגירשה ואהדרה בו ביום דמחזיר גרושתו א"צ להמתין ג"ח ולכאורה י"ל אם גירשה ע"ת ולא נתקיים התנאי להאי צד דגירושין כהקמה והטעם משום דכיון דידע דיוצאת מרשותו ולא יוכל עוד להפר לה נראה שהוא קיים לה הנדר כמ"ש הר"ן וא"כ כיון דגירשה ע"ת ובידה לקיים התנאי א"ב עכ"פ דעתו שתהי' מגורשת ואמאי לא הפר לה ומכ"ש לדעת רבינו דמגורשת על תנאי א"י להפר א"כ ידע שלא יוכל להפר אח"כ והוי שפיר כהקמה וזה לכאורה ברור וא"כ אין ראית הריב"ש ראיה די"ל דהא דגירשה ואהדרה מיירי שגירשה על תנאי ולא נתקיים התנאי ואהדרה ובזה ודאי א"צ להמתין ג"ח דהא בטלו הגירושין למפרע ואעפ"כ הוי כהקמה וכן י"ל דמיירי שגירשה ונמצא פסול בגט אחר שקיבלה הגט ושפיר הוי כהקמה וע"כ דס"ל להריב"ש דבכה"ג לא הוי כהקמה ביון דהגט אינו גט או אפשר דלישנא דגירשה ואהדרה לא משמע כן אלא שנתגרשה באמת וצ"ע לדינא. והנה רבינו בהלכה י"ד מעתיק לשון המשנה שמע אביה והפר לה ולא הספיק כו' ונתארסה בו ביום כו' וכתב הר"ן הא דתני בו ביום דאל"כ כיון דנתרוקנה רשות לאב ולא הפר בו ביום קיימי' לנדרה ע"ש ואמנם לפמ"ש הב"י בדעת הרמב"ם בהלכה י"ט דא"י האב להפר אלא א"כ נתארסה והפר עם הבעל בשותפות ע"ש וא"כ קשה דאפי' לא נתארסה בו ביום רק איזה ימים אח"כ יכול האב להפר בשותפות עם הארוס האחרון דל"ש סברת הר"ן דכיון דנתרוקנה רשות לאב ולא הפר בו ביום קיימי' לנדרא דהא א"י להפר בלתי שותפות הארוס האחרון ודמי למ"ש בהלכה י"ג ע"ש וצ"ע והנה בחידושי מ"ק ומ"ב כתבתי באריכות וכאן באתי בקצרה ודו"ק ובט"ז סי' רל"ד חלק על הב"י ודבריו מסתברים וכן עלה במחשבה לפני אלא דלשון הרמב"ם משמע כהב"י ז"ל:
והנה הרא"ש הביא נוסחא בברייתא בתרייתא שמע אביה והפר כו' אביה ובעלה מפירין נדריה שמע אביה והפר כו' חוזר האב ומפר כו' זו דברי ב"ש כו' וי"ל דב"ה לא פליגי רק אבבא שניה וס"ל דאב לחודי' לא מצי מפר בלא שותפות הארוס אבל בבבא קמייתא דיש ארוס שפיר מפר האב עם הבעל והוא כדעת רבינו בהלכה י"ט וכמ"ש הכ"מ ול"ק קושיות הרא"ש תרי בבי ל"ל ולפמ"ש לק"מ דברישא ב"ה מודי ובסיפא פליגי ודו"ק ובחי' כתבתי: