בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קלו פרק ח הלכה ה
כבר כתבתי במ"ק דבמח"כ הכ"מ והלח"מ לא ראו דזה מסוגיות הפוכות וביומא ס"א איתא בש"א צריך ובה"א א"צ ופסק רבינו כב"ה וכן מצאתי בתיו"ט ואמנם הא דאמר ר' פדת ב"ש ור"א אמרו ד"א הוא לפי הנוסחא בסוף נגעים דת"ק סבר אין לו טהרה עולמית ור"א אמר נותן על מקומו ודיו אבל ת"ק סבר הנתינה על מקומו לא מעלה ולא מוריד וכמאן דלא עביד כלום ור"א ס"ל דמהני ולכך ב"ש ס"ל גם כאן דצריך להעביר על ראשו תער וב"ה ס"ל דהעברת תער בלא העברת שער לא מהני מידי ולכך ס"ל דא"צ ותגלחת לא מעכבא ובזה עולים פסקי הרמב"ם כהוגן דפסק כאן כב"ה ובפ"ה ממחוסרי כפרה פסק כת"ק דר"א ולא כהלח"מ דכתב דפסק כר"א והמעיין הישר יבין לאשורו ודו"ק:
וע' בירושלמי פ"ו ה' י"א דר"א כב"ש דס"ל תגלחת מעכבת ולכך, ס"ל צריך להעביר כו' וב"ה ס"ל תגלחת לא מעכבת ע"ש ותבין ובזה איש דברי הרמב"ם, פ"ח הלכה ו' מה' נזירות כתב ונזיר שגילח שלא בתער כו' לא עשה ולא כלום ולא קיים מצות גילוח וכתב הלח"מ דהוי כלא גילח כלל אבל בהלכה ז' כתב נשרה אחת וגילח אחת אין כאן מצות גילוח ולא כתב ולא עשה ולא כלום דשם אמרו בש"ס אע"פ שיער אין כאן גילוח אין כאן ופירש"י דבדיעבד ש"ד ע"ש ונראה דעת רש"י דספק הוא וא"כ לא מצי לגלח שנית דהא קיי"ל הקפת כל הראש שמי' הקפה ואסור מספק לעשות הקפה אבל גבי גילח שלא בתער או שייר ב' שערות ודאי לא הו' גילוח וצריך לגלח שנית ולקיים מצות גילוח אבל בהלכה ז' שוב אין לו תקנה ולא כנראה מלשון הלח"מ דבדיעבד קיים מצות גילוח דז"א וכמ"ש כן נלע"ד: והנה המל"מ לעיל פרק ג' ה' ח' הקשה על הר"ן ורש"י והרא"ש דכתבו דלכך בנזירות חמור ספקו מודאי דא"י לגלח מספק ולהביא קרבן דדילמא מייתי חולין לעזרה והקשה המל"מ אמאי לא אמר דלא מצי לגלח ולעשות הקפה מספק דהקפת כל הראש שמי' הקפה ע"ש ולע"ד א"ש דא"כ אם הי' נזיר ממורט דאין לו שער דאז ל"ש חשש הקפה דקיי"ל דא"צ להעביר תער על בשרו מאי א"ל:
בירושלמי פ"ו דנזיר ה' ב' ר"י בר בין אמר בר פיקה שאל לרבי עד כדון במערה מקורה אפי' במערה שאינה עקורה סבר בר פיקה אין ספק טומאה צפה ע"פ המים טהור א"ל רבי כו' אין ספק טומאה צפה ע"פ מים טהור אלא שרץ אבל מת כעומד הוא ע"ש וע' בפני משה שפירש דבר פיקה נסתפק דהא דקתני נמצא מת צף על פי המערה טמא אי דוקא במערה מקורה דהוי ספק טומאה בר"הי או אפי' באינה מקורה ע"ש ולע"ד לא כן הפירוש דלענין רה"י ליכא חילוק בין מקורה או אינה מקורה אלא ה"פ דהנה בשיטה מקובצת הקשה הא ספק טומאה צפה ע"פ המים טהורה ותירץ דזה דוקא בטומאת מגע אבל בטומאת אהל טמא ומיירי במערה מקורה אבל בשם הרא"ש כתב דמיירי במערה שאינה מקורה ע"ש ובתוס' דכתבו ספק אם הי' כזית מן המת בשעה שטבל והאהיל כו' וכוונתם דבטומאת אהל אף טומאה צפה טמא ע"ש וזה דאמר בר פיקא לרבי ע"כ במערה מקורה דאז הספק שמא הי' שם הכזית מת בשעה שטבל ונטמא בטומאת אהל אבל מערה שאינה מקורה דאין הספק אלא אם נגע הוי ספק טומאה צפה וטהור ושני לי' רבי דרק בשרץ ספק צפה טהור ולא בעת וא"ש והארכתי לבאר היטב בחידושי מ"ק ומ"ב ודו"ק:
ברמב"ם פ"ח הי טוב עכ"מ דכתב ואיכא למידק כו' ונראה דיתנה כו' ור"ל השלמים ועולות אבל לא בחטאת ואשם דהא אם גילח על אחת משלשתן יצא ודו"ק ומ"ש הרב כ"מ ז"ל אבל יש לחוש בזה אם דמי קרבנות חובה מחולקים מדמי קרבנות נדבה בהזיותיהן ע"ש הוא תמוה והרי בנזיר י"ג מבואר דיכול להתנות וע' בתוס' שם ומוכח דאין חילוק כלל והנה ראיתי אח"כ דהל"מ לקמן בפ"י הי"ב כתב לתרץ קושית הכ"מ ע"ש ושם יבואר אי"ה: