אור ברסלב
בית אל חלק א חדר קכו בדין הבאת בכורים מאשרה שביטלה

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר קכו בדין הבאת בכורים מאשרה שביטלה

חדר קכה עוד בדין אוכל תרומה

א הרמב"ם בפ"ב מהלכות ביכורים הלכה ט"ז כתב אשרה שביטלה אין מביאין ממנה ביכורי' שהביכורים כקדשי מקדש הן עכ"ל ומרן הכסף משנה לא ציין כלום על זה ואני כתבתי בגליון הרמב"ם שלי ועיין לקמן בהלכות איסורי מזבח פרק ד' הלכה ז' שכתב הרמב"ם שם אשרה שביטלה אין מביאי' ממנה עצים למערכה וכתב שם הכסף משנה דלמד כן מבעיא דריש לקיש במסכת ע"ז דף ע"ז המשתחוה לדקל לול בו מאי הוא למצוה כי אתי רב דימי אמר באשרה שביטלה קא מבעיא לי' ולא אפשיטא ולחומרא וכיון דלענין לולב מספקא פסלינן לה מכ"ש דפסלינן לה לגזרין למערכה עכ"ל הכ"מ והמלמ"ל כתב דא"צ לזה דבפירוש אמר בירושלמי פ"ק דביכורים הכל מודים באשירה שביטלה דאין מביאין ממנה גזרים למערכה רשב"ל בעי מהו שיביא ממנה לולב כו' ומזה הוציא הרמב"ם ב"כ דאין מביאין ממנה ביכורי' והיינו מבעיא דר"ל דשמא יש דיחוי אצל עצות וע' לח"מ שם שביאר דרבינו ס"ל דאפילו בדיעבד פסול ודלא כהתוספות דכתבו דרק לכתחלה בעי ר"ל אבל בדיעבד כשר אבל הרמב"ם ס"ל דגם בדיעבד פסול דאי הבעיא הוא רק לכתחלה לא הי' לו לפסוק כאן מספק דפסולין וכן בפ"א מה' ציצית לא ת"ל לפסיק דמשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית דמשמע אפי' בדיעבד דבדיעבד פשיטא לן דשרי כו' ע"ש בלח"מ והנה התוס' הקשו מהא דעלתה בו חמרה דנשאר בתיקו ואם היו ענביו מרובין מעליו ולקטן כשר ותירצו דשם בידו למעטן אבל בתמרה אין בידו להעלות חמרה וכן באשירה אין בידו לבטל אלא ע"י עכו"ם ע"ש ועפ"ז נראה ליישב קושית התוס' שם מהא דאמר רבא לולב של ע"ז לא יטול ואם כטל כשר והא בעי ר"ל כו' ותירצו מפני זה דר"ל רק לכתחלה אמר ולא בדיעבד ואמנם לפמ"ש י"ל דרבא מיירי בלולב ששימשו בו לע"ז ובמשמשי ע"ז דעת הר"א ממיץ ז"ל דאפילו ישראל יכול לבטל ונמצא שלא היה דחוי כלל ולכך אם נטל יצא ודו"ק ולכאורה י"ל דרבא אזיל לשיטתו דס"ל דעה"ת ישראל יכול לבטל ע"ז של ככרי רק דחז"ל גזרו דישראל אינו מבטל ע"ז דדילמא מגביה והדר מבטל לה וכיון דמה"ת יכול לבטל תו לא הוי דחוי עה"ת ולכך אם כסל יצא אלא דזה צ"ע אם מדרבנן אסור אי הוי דחוי ואין כעת פנאי לפלפל מפני כניסת ש"ק (ב) והנה יש להסתפק באשירה שביטלה דבעי ר"ל מהו שיביא ממנה לולב למצוה אי דוקא הני לולבין שהיו בשעת הביטול אבל אותן שגדלו אח"כ כשרים דפנים חדשות באו לכאן וכן לענין ביכורים אם אותן הפירות שביכרו אח"כ אם מביאין מהן ביכורים או דילמא לעולם האשירה שביטלה אסורין פירותיה לעולם וצ"ע והנה במסכת ע"ז שם אמרינן המשתחוה לקמה חטים מהו למנחות והיינו משום דנשתני דמעיקרא חטי והשתא קמחא ע"ש ומכ"ש בזה דהפירות הראשונים אזלי להו והכי אחריני נינהו וע"ש בתוס' דכתבו דבעיא דיש שינוי הוא דרבנן דמה"ת ודאי שריין ע"ש וא"כ אפשר דלביכורים לא גזרו דבשלמא במנחות אפשר בחיטים אחרים אבל כאן אותן הבכורים שנתבכרו הן מובאים לא אחרים ויתבטל מצות בכורי' לא גזרו וצ"ע. (ג) ואגב אמינא מה שנסתפק המל"מ הא דאסור בתרומה טמאה הנאה של כילוי אם הוא דאורייתא או דרבנן דנחלקו בו התוס' בפסחים פרק כל שעה ואחרים בסוף תרומות והכריח המל"מ כהר"ש דאינו אלא מדרבנן מהא דירושלמי בסוף מסכת תרועות דאמר מהו להדליק בשמן שריפה בחנוכה ומסיק מי שאין לו נר אחר של חובין מדליק בשמן שריפה וכן פסק הרמב"ם בפי"א מהלכות תרומות דין ח"י פ"ש ובשלמא אי אמרת דאיסור הנאה של כילוי הוא דרבנן ניחא דאם אין לו שמן אחר של חולין מדליק בשמן שריפה דבמקום מצוה לא גזרו חז"ל אבל אם היה איסור הנאה של כילוי מדאורייתא תימא איך התירו איסור תורה בשביל מצוה דרבנן וכי תימא דשאני נר חנוכה דמצות לאו ליהנות ניתנו ע"ש במל"מ ואמנם לפמ"ש המל"מ אח"כ לחלק בין שבת דמותר להשתמש לאורו נמצא נהנה בהנאה של כילוי ובין כר חנוכה דאסור להשתמש לאורו ולכך שרי דאינו נהנה ממנה כלל ע"ש ולפ"ז א"ש דברי הירושלמי דאם אין לו כר אחר מותר להדליק בשמן שריפה בחנוכה דהא אסור להשתמש לאורו ונמצא דאינו כהנה מהשען של תרומה אבל אם יש לו נר אחר דאז מותר להשתמש לאור הנר האחר וא"כ הוא נהנה שפיר משמן של תרומה דאילו לא היה מדליק את השמן של תרומה רק את הנר של חולין לשם נר חנוכה היה אסור להשתמש לאורו ועתה כשהדליק גם שמן של תרומה הוא מותר להשתמש לאור הנר האחר ונמצא נהנה בהנאה של כילוי בשמן שריפה ולכך בים לו נר אחר אסור להדליק את שמן של תרומה ודו"ק היטב:

ולפ"ז אם יש לו נר של חולין ורוצה להדליק רק שמן שריפה הוא מותר דהא אסור להשתמש לאורו ואינו נהנה ממנו והירושלמי מיירי שיש לו כר אחר ורוצה להדליקו ג"כ והוא דבר חדש וכתבתי בחידושי למסכת שבת בזה וקצר כאן מפני הטרדא. ובהיותי בזה קשיא לי במ"ש הש"ע בסימן של"א סעיף ל"ז האומר לשלוחו צא ותרום והלך לתרום ואינו יודע אם תרם ובא ומצאו הרום חוששין שמא אחר תרם בלא רשותו וע"ש בהג"ה די"א דבזה אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אף בדאורייתא אבל אם אינו יודע אם הכרי הזה תרום כו' וקשה לי על המחבר דפסק לעיל בריש הסימן סעיף ב' דתרומה בזה"ז דרבנן בכל מקום א"כ לפי דקי"ל כרב נחמן דבדרבנן אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו ע"ש א"כ כיון דבזה"ז התרומה דרבנן ודאי יש לסמוך על חזקה זו דשליח עושה שליחותו ואמאי פסק דחוששין שמא תרם אחר בלא רשותו ואף א"ז רע"א ז"ל בהג"ה שם סעיף ב' כתב די"א דבא"י בזה"ז תרומות דאורייתא ועיהו לא נהגו כן ולא אאריך עוד:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה