בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קכד עוד כדין אוכל תרומה
א בש"ס פסחים דף ל"ב במשנה האוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים ובש"ס איבעיא להו כשהוא משלם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם ופירש"י זה האוכל תרומה כיון דקפיד רחמנא בשוגג אתשלומי פירות ולא מעות כדכתיב ונתן לכהן את הקדש לפי מדה משלם או לפי דמים משלם בגזלן דחולין שוגג או מזיד וכן גזלן דתרומה מזיד לא איבעיא לן כיון דלא קפיד רחמנא אתשלומין דהא נאמר ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין ודאי לפי דמים משלם אבל בתרומה שוגג מיבעיא לן הואיל והקפידה תורה לשלם פירות ופשיט בש"ס מדתנן האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש אא"ב כו' אלא אי אמרת לפי דמים משלם חמץ בפסח בר דמים הוא ומשני אין ה"מ ריה"ג הוא כו' ופריך א"ה במזיד אמאי פטור ומשני סבר לה כר"נ בה"ק דכרת פוטר מתשלומין כו' והרמב"ם בפירוש המשכה כתב הטעם דמזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים דהעיקר אצלינו דאין ארם לוקה ומשלם וחוץ בפסח אסור בהנאה ולאו בר דעים הוא ע"ש:
והנה דבריו תמוהים דצירף שני טעמים דהא בכל א' משניהם היה מתורץ דחמץ בפסח אסור בהנאה ולא בר דמים ולכך במזיד פטור מתשלומין אבל בשוגג חייב דבשוגג לפי מדה משלם כמ"ש בש"ס אא"ב לפי מדה משלם שפיר וכן בטעם דאין לוקה ומשלם א"ש דבמזיד פטור מתשלומין ואף אם היה חמץ בפסח בר דמים ובשוגג פטור דחייבי מלקות שוגגין חייבין דקיי"ל כר' יוחנן ותרתי טעמים למה לי' ובחיבורו פרק יו"ד מה' תרומות הלכה ו' לא כתב אלא טעם הא דחמץ בפסח אסור בהנאה ואין לו דמים אלא דשם כתב דבין בשוגג בין במזיד פטור וכתב הכ"מ דפסק כר"מ דאמר לפי דמים משלם וכן ראב"י משמע דסובר כן עיי"ש אבל בפירוש המשנה כתב שני הטעמים ותמהני על התוי"ט דלא הרגיש בזה ובחידושי להלכות חמץ ומצה כתבתי ליישב ובאופן נאות דהא הקשו התוס' בכתובות דף ל"א מה משני הא מני ריה"ג הוא נימא מדאגבי' קניי' כרת לא מחייב עד דאכלה ותירצו דמיירי שתחב לו חבירו לתוך פיו ע"ש ולכן לא בחר רבינו בטעם דאין אדם לוקה ומשלם לחוד דהא יקשה הא מדאגבי' קני' וכן בטעם השני דחמץ בפסח אסור בהנאה גם בזה לא בחר לבדו דהא לפי מדה משלם דהא. האי מזיד דתני במתניתין הוא דהזיד בחמץ אפילו שגג בתרומה פטור כיון דלאו בר דמים הוא ולכן תפס הרמב"ם שני הטעמים דאין לוקה ומשלם ואי קשיא הא מדאגבי' קני' זה אינו דהא על ההגבהה אינו חייב אלא משום דה"ל גזלן ודוקא על האכילה חייב לפי מדה אבל על ההגבהה חייב לפי דמים כשאר גזלן וחמץ בפסח לאו בר דמים הוא וא"כ אינו חייב רק על האכילה ועל האכילה אינו לוקה ומשלם ושני הטעמים יבואו תאומים וז"ב:
ואמנם הש"ס בכתובות הקשו שפיר לפי תירוץ השני דלעולם לפי דמים משלם ואתיא כריה"ג דחמץ מותר בהנאה והא דפטור במזיד דאתיא כר' נחוניא בן הקנה דכרת פוטר מתשלומין שפיר הקשו הא מדאגבי' קני' ודוק היטב ועוד הארכתי בסוגיא שם ואמנם הא דפסק רבינו דלפי דמ"ם משלם נראה משום דהא חזינן דקא מהדר אביי לאוקמי מתני' וליישבה ולומר לעולם לפי דמים משלם וכן סתם הש"ס אח"כ דחיק לומר דלעולם לפי דמים משלם שמע מינה דהלכתא הכי וכר' עקיבא והארכתי במ"א וכאן אקצר מפני איזה טרדא ואי"ה עוד חזון למועד כעת חיים.