בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קי בדין הפקירו רבו לעבד
א הנה המחבר סימן ד' סעיף י"ב כתב הפקירו רבו כו' ואעפ"כ חוששין לקידושיו וכתב עליו א"ז רמ"א ז"ל וכל שכן אם הרב נש' את שפחתו דחוששין לקידושין וע' בית שמואל ס"ק י"א והנה אם הוא אומר ששחררו י"ל דנאמן במיגו דבידו לשחררו ואפשר דגם כאן אמרינין דשיחרור קלא אית לי' כמו גבי גט בסימן קנ"ב וע' בית שמואל ס"ק י"ב דכתב וע' יו"ד שם אם בא עליה בלא נישואין וי"ל דאם נשאה אמרינין מסתמא שיחררה ולא עביד איסורא אבל אם בא עליה דאז ממ"נ עביד איסורא לדעת הרמב"ם דלקמן סימן כ"ז א"כ אין הוכחה דשחררה ובמ"א כתבתי. וראיתי להפ"י ריש אילו נערות דכתיב דמאי קשיא להתוס' מפרק האומר טפי מכל הנך כו' ע"ש שהאריך ולע"ד הא דכתבו וכן בקידושין פ' האומר תנן כל מקום שיש קידושין כו' היינו להוכיח דכ"מ דחשיב נתינה בהדי ממזרת מיירי בגירותן וע"ז הביאו הא דהאומר דודאי מיירי בגירותן דהא קתני כ"מ שיש קידושין כו' והיינו ודאי בגירותן דבגיותן לית להו קידושין דלא תפסי בהו וע"ש היטב ובמח"כ לכאורה לא דק אגב חורפי' (ב) וע' בחלקת מחוקק סי' ד' סעיף י"ד אם היא אומרת שלא בא והבעל אומר שבא דדעתו להכשיר וראיתי בישועת יעקב שכתב דז"א דבאמת היא מילתא דלא שכיחא רק דמעמידין האשה על חזקת כשרות וכיון דהיא אומרת שזינתה אזל ליה חזקת כשרות שוב לא חיישינין לזה ע"ש ואמנם י"ל דמה בכך שהיא אומרת שזינתה הא י"ל דעיניה נתנה באחר כמ"ש ב"י סי' קט"ז ס"ו ע"ש אך י"ל כיון דזה לא שכיח שיבוא ע"י שם הוי כמו רגלים לדבר ומה שכתב דעיקר ההיתר דמעמידין האשה על חזקת כשרות ולע"ד י"ל כיון דהאמינתו תורה לאב אפילו נגד חזקה אפילו נגד רוב נאמן ועוד כיון דאמרה תורה ספק מותר יבוא אפי' איכא רובא לאיסורא כשר כמ"ש בשיטה מקובצת גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק אך לפ"ז א"ש מ"ש הפרישה דעכ"פ מדרבנן פסול לדעת בה"ג ע"ש ודו"ק ואמנם אם אומרת נאנסתי באשת ישראל ל"ש לומר עיניה נתנה באחר דהא רוצה להתיר עצמה לבעלה שוב י"ל כמ"ש הרב ישעות יעקב ויש לפלפל בזה:
ג והנה בח"מ כתב דגם לענין ימי נערות ששה חדשים אמרינן שיפורא גרם וע' בישועת יעקב שהביא ראיה מש"ס נדה דף י"ב ע"ש דיישב בזה קושית הרשב"א ודפח"ח ואולי יש ליישב בזה קושית התוס' דלמה לי' למימר בנים עדיפי מסמנים דאפילו הן כסימנים מ"מ לא מצינו חמותו ממאנת דהא מן העיבור עד הלידה יש יותר ממה שיש מן הבאת סימנים עד שירבה שחור על הלבן ולפי הנ"ל י"ל דאי שפורא גרים אפשר דליכא כ"כ כמו מן הבאת סימנים עד שירבה שחור על הלבן וי"ל דפליגי בזה הני תרי לישני דלישנא קמא לא ס"ל שיפורא גרים בימי נערות מ"ח ולכך די אם אמרי' בנים הן כסימנים ולישנא בתרא ס"ל שיפורא גרים גם לענין ששה חדשים ימי נערות ולכך צריך לומר בנים עדיפי מסימנים ובזה א"ש דקשה לל"ק הא מתניתין ע"כ כר' יהודא מתוקמא כמ"ש התוס' ואיך מיתוקמא כר' יהודא ולפמ"ש א"ש דל"ק ס"ל דהמשנה בהא לא ס"ל כר' יהודא דשיפורא גרים לענין ששה חדשים מימי נערות ורק בהא דעד שירבה שחור על הלבן ס"ל כן לר' יהודא בפירוש כן ודו"ק:
ג (השמטה) והנה רמ"א כתב דדוקא ממזר צווח וחלל שותק והוא מהר"ן וי"ל דדוקא בכה"ג דיש סברא מסתייא דלא מפקי לי' מקהל לכך שתיק בחלל ובממזר צווח מהני לאכשורי. כל המשפחה אבל בשתק בשניהם דאין טעם לשתיקתו מהני רק לאפסולי נפשי' דאודי אודי והודאת בע"ד כמ"ע דמי אבל לא להכשיר משפחתו ודו"ק א מה שכתבתי לעיל דהרב שאמר ששחרר העבד נאמן במיגו דבידו לשחררו לכאורה י"ל דלא הוי מיגו דהא עביד איסורא דהמשחרר עבדו עובר בעשה ואע"ג דגם עתה עביד איסורא דגורם דהעבד ישא בת ישראל מ"מ לדעת הרמב"ם זה רק איסורא דרבנן ואם ישחררו יעבור על איסור דאורייתא ואפשר דכיון דהפקירו ואינו יכול להשתמש בו לא שייך עשה דלעולם בהם תעבודו דהא אינו משועבד לו לעבודת עבד וצ"ע דלפ"ז אם אמר על עבדו ששחררו אינו נאמן דהא ל"ל מיגו דעבד איסורא ואפשר דיש לו מיגו דיכול להפקירו ואח"כ ישחררו וצ"ע גם מה שכתבתי לעיל דהאמינתו תורה לאב י"ל דהא הבעל אינו יודע אם הוא בנו ודאי דדילמא זינתה עוד מאחר ורוב בעילות ל"ש דהא לא בא אלא פ"א וצ"ע: