אור ברסלב
בית אל חלק א חדר קא בן שמונה אימתי נחשב לבן קיימא

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר קא בן שמונה אימתי נחשב לבן קיימא

חדר ק המוציא את אשתו משום שיר

א הנה ביבמות פלוגתא דרבי ורבנן ע"ש דף פ' ופירש"י דלרבי לא מחזקינין לבן קיימא עד שיהא בן עשרים והתוס' כתבו דאין לפרש דלרבנן אינו יוצא מתורת נפל לעולם ור"א כרבי כו' ועוד דא"כ רבה תוספאה גם כרבי לא אתי דלא חשיב לרבי בר קיימא לומר דאשתהי אלא ע"י הוכחה יתירא דחי עשרים שנה אלא לרבי בשלשים יום חשיב בר קיימא כשאר ולדות כי גמרו סימנים ע"ש בתוס' והוא קושיא על פירש"י דפירש דלרבי לא מחזקינין לי' לבר קיימא עד שיהא בן עשרים שנה ור' אבהו כרבי ס"ל ע"ש ברש"י ע"ב ד"ה בר שבעה ולע"ד פירש"י מוכח בסוגיא לפמ"ש הבית שמואל סימן ד' ס"ק י"ח דהא דכתב א"ז רמ"א ז"ל אם לא ראו בה דבר מכוער היינו כי לא אמרינין אשתהי אלא כשיש לה חזקת כשרות ע"ש א"כ מה פריך התם לימא רבה תוספאה דאמר כרבי דילמא שפיר רבה תוספאה אליבא דרבנן אמר לשמעתי' והכא דהכשיר תיכף היינו משום דאוקי האשה בחזקת כשרות ובהא גם רבנן מודי והא דפליגי רבנן על רבי היינו התם דאין הספק כלל אם זנתה האשה או נקיה היא שנעמיד אותה על חזקת כשרות אלא הספק הוא על הולד אם הוא בן שבעה ואשתהי אשתהי והוא בר קיימא או הוא בן שמנה ונפל הוא אבל האשה היא בין כך ובין כך טהורה ונקיה ולא זנתה ולא שייך בזה. להעמיד האשה על חזקת כשרות דבין כך ובין כך טהורה היא ובזה שפיר ס"ל לרבנן דצריך להמתין עד עשרים שנה וע"כ כפירוש רש"י דלרבנן הוא לעולם בחזקת נפל ובא מהני ליה הוכחה יתירה דחי עשרים שנה ושפיר פריך על רבה תוספאה דלא מהני חזקת כשרות כיון דלרבנן הוא ודאי נפל (ובן שמנה) דלא ס"ל לרבנן כלל סברא דאישתהי אישתהי ומאי מהני חזקת כשרות כיון דאין כאן ספק כלל וז"ב לע"ד ולפ"ז לא קשה קושית התוס' על פירש"י דא"כ רבה דלא כמאן דגם לרבי בעי עכ"פ הוכחה יתירא דחי עשרים ולפמ"ש אתי שפיר דלרבי עכ"פ מהני חזקת כשרות של האשה דהא לדבי לאו בחזקת נפל ודאי הוא דהא מהני בי' הוכחה דחי עשרים שנה ודו"ק היטב ובאמת דיש להבין למ"ד בכתובות דף י"ג דאפילו מאן דמכשיר בה הוא פוסל בבתה דהיא אית לה חזקת כשרות אבל בתה לית לה חזקת כשרות וחזקה דידה לא מהני לבתה א"כ מה מהני חזקת כשרות דהאשה להכשיר הולד ובאמת אנן קיי"ל כמאן דאמר המכשיר בה מכשיר בבתה ויש לפלפל בזה ואכ"מ:

ב והנה התוס' נדה דף ל"ח כתבו דלא קיי"ל כרבה תוספתא ע"ש בד"ה שיפורא והיינו לע"ד כמ"ש ביבמות דף פ' ע"ב ד"ה כיון דלא קיי"ל בבן שמנה כרשב"ג דבשהה שלשים יום הוי בן קיימא אפילו בן ח' ע"ש וא"כ לא קיי"ל נמי כרבה תוספאה דהא הא דרבה עביד עובדא כרבי דאמר משתהא היינו משום דאיכא רשב"ג דאמר משתהא וכיון דלא קיי"ל כרשב"ג בהא לא קיי"ל נמי כרבה תוספאה אבל הפוסקים פסקו כרבה תוספאה ואפשר משום דרשב"ג מיירי לענין הולד דליכא חזקת כשרות אבל כאן דאיכא חזקת כשרות דהא מיירי לענין האשה מוקמינין לה אחזקת כשרות כמ"ש הב"ש ודו"ק והנה י"ל לפ"ד התוס' דרבי ורשב"ג שניהם חיישי למיעוטא ולכך ס"ל דאמרינן אשתהי אף דזה לא שכיח ואנן דאזלינין בתר רובא לא אמרינין אשתהא אשתהא דזה לא שכיח וכתבתי במ"א ולכאורה י"ל דנגד חזקת כשרות של האשה י"ל דנעמיד' על חזקת ריקנית ונימא השתא היא נתעברה כמ"ש התוס' גבי בכור וגם בבבא קמא דף מ"א לענין פרה שנגחה ועכ"פ ספק הוי וכתבתי בתשובה ודו"ק (ג) והנה הכה"ג כתב דאינו בחזקת ממזר דתלינין דבא ע"י שם בצינעא ובעל וע' ברא"ש בקידושין דהא רבה תוספתא לא הכשיר אלא משום דאשתהי ותירץ דהבעל והאשה הודו דלא בא והתוס' סוף קידושין כתבו דלא תלינן דבא ע"י שם אלא אם היא אומרת שבא ע"ש ויש חילוק בין התוס' והרא"ש דלהרא"ש דוקא שניהם מודים שלא בא ולהתוס' כיון דהיא אינה אומרת שבא לא תלינין וע' בחלקת מחוקק שכתב דלרוחא דמילתא כתב כן אבל אם הוא אומר שבא אע"פ שהיא אינה מודה הוא נאמן להכשיר הולד ע"ש ואמנם לענין האשה אם היא מותרת לבעלה אפשר דשויא נפשה חד"א ואפשר די"ל עיניה נתנה באחר ואין להאריך (ד) והנה הגאון ישועת יעקב העיר מדברי התוס' גיטין דף י"ז דכתבו דגם בזה"ז שייך חיפוי על בניה ממזרים ומאי חיפוי צריך הא רוב בעילות אחר הבעל והם כשרים והוכיח מזה כפירש"י דהא דאמרו ישא אדם בת דומה היינו אם א"א לישא אלא או דומה או בת דומה אבל בלא"ה אם אפשר לישא אחרת לא ישא בת דומה דאל"כ מה צריך לחפות על בניה הא אמרינן רוב בעילות אחר הבעל אלא ודאי לכתחלה לא ישאנה אם אפשר באחרת ע"ש ודפח"ח ועפ"ז יובן הא דכתבו שם דלכך לא תיקנו בתחלה משום ממזרים דהא זנות בלא עדים שכיח ואמאי אמר ר"ל זנות לא שכיח דמשום זה לחוד לא תיקנו זמן כו' ולפי הנ"ל א"ש דהא באמת אין כאן איסור לישאנה אלא דאם יש כאן אחרת לכתחלה לא ישאנה ובשביל זה תיקנו זמן רק כיון דכבר תיקנו משום קטלא גם משום זה תיקנו וז"ב ובזה היה נראה ליישב קושית הפ"י דאיך ניחוש לרמאי הא חזינין דהתורה האמינתו לאב להכשיר את בנו מקרא דיכיר ע"ש וכתבתי בחידושי ואמנם הפ"י שפיר כתב דהא הוא לא עביד כלום רק שנותן לה גט בלא זמן וחז"ל הא לא תיקנו זמן עדיין והוא מחויב לגרשה דהא אסורה לו ולא חשיב לי' איסור מה שיצמח מזה פסול ממזרות בקהל כיון דהוא לא עשה מעשה בידים וזה שפיר חיישינין שיחפה עליה משא"כ באב שאומר בפיו דבנו כשר לא חיישינן שישקר וז"ב. ובזה יש ליישב קושית המהרמשי"ף אהא דפריך כיון דאה נשאת לא תצא מה הועילו חז"ל בתקנתן ומשני אהני דלכתחלה לא תנשא ופירש"י דלא כתבו לה סופרי הדיינין ולא חתמי ליה סהדי והקשה הא אכתי יכתוב לה גט בכתב ידו בלא זמן ובלא עדים דג"כ אם נשאת הולד כשר ולפמ"ש לק"מ כיון דכבר תיקנו חז"ל שיכתבו זמן אלא דהוא ערום יערים לכתוב גט בכתב ידו בלא זמן שלא כתיקון חז"ל כדי לחפות בזה עושה מעשה בידים להכשיל את ישראל ולהרבות וממזרים בישראל וזה לא חיישינן דהא התורה האמינתו לאב כמ"ש הפ"י וזה ברור לע"ד (ה) והנה הש"ג כתב וכן הרשב"ץ בתשובה דהא דאב נאמן על בנו היינו לומר שהוא ממזר אבל לא לומר שאינו בנו ע"ש והאבני מלואים תמה עליו מהא דכתבו תוס' בב"ב דהא דילפינן מדכתיב יכיר דנאמן לפסלו היינו שאומר על הבן השני שהוא בכור ממילא הראשון הוא ממזר שאינו בנו מוכח דנאמן ואמנם י"ל דשם מיגו דנאמן על השני שהוא בכור נאמן גם על הראשון שהוא ממזר ואינו בנו ע"ש ואמנם קשה דא"כ מנ"ל דנאמן לומר שהוא בן גרושה דזה יליף ר' יהודא מקרא דיכיר דהא י"ל דשם נאמן משום מיגו וצ"ע ובזה א"ש דאמר בקידושין דף ע"ח ע"ב וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה כו' והאי כשם הוא מיותר דהא כאן לא מיירי אלא באומר זה בני ממזר ואמאי לא יליף מהא דאמר ר' יהודא דנאמן לומר זה בני בכור וממילא נשמע דהראשון הוא ממזר כמ"ש התוס' ואמאי צריך לומר וכדתניא כשם כו' ולפמ"ש א"ש דמזה אין ראיה די"ל דנאמן משום מיגו דנאמן על בנו השני שהוא בכור נאמן לומר ג"כ על הראשון שהוא ממזר דהא בהא תליא אבל מדתני ברייתא כשם שנאמן כו' נאמן לומר שהוא בן גרושה כו' מוכח דאינו כן ושפיר יליף דנאמן לומר זה בני ממזר וזה ברור. והנה התוס' כתובות דף י"ב בד"ה חדא דכתבו ועוד דאפי' לא יודה ולאו דאמר דלאו מיני' דבהא לא הוי מכשר ר"ג דהוי כברי וברי כו' ואמאי לא כתבו כפשטי' דאי אמר דלאו מיני' א"כ הוא נאמן בתורת יכיר דקיי"ל כר' יהודא דאם אמר על אחד מבניו שהוא ממזר נאמן ומכ"ש על העובר כמ"ש הרא"ש שם משמע דס"ל כהרשב"ץ והשלטי גבורים דבכה"ג לא מהימן וז"ב. (ו) ועפמ"ש א"ש פירוש העיטור דפירש הא דפריך בגיטין דף כ"ז קא פסיק ותני ל"ש מן הנישואין כו' קאי על עיקר תקנת הזמן בארוסה דאם היה הקושיא על הסופר אמאי צריך להניח מקום הזמן גם למ"ד משום בת אחותו יקשה דאין לומר שמא יתן לה גט מוקדם בכוונה לחפות על זנותה שלא יהיו בניה ממזרים זה ודאי לא יעשה דבכוונה יגרום להכשיר ממזרים לבוא בישראל דהא חזינין דהתורה האמינה לאב להכשיר את בנו כמ"ש הפ"י אלא ודאי הקושיא היתה על עיקר התקנה זמן בארוסה ובחידושי הארכתי בפלפול בסוגיא זו ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה