בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר צב בדין האומר הריני נזיר ונזיר כשיהי' לי בן
או איפכא שאמר תחלה הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר כך וכך יום: (א) ע' ברמב"ם פ"ד מה' נזירות ובלח"מ שם הלכה א' והלכה ג' ד' והנה מה שפסק רבינו כרב מתנא ולא כבר פדא ע' לח"מ שכתב דלבר פדא דחיקא טובא פירושא דמתני' ע"ש ולע"ד בלא"ה א"ש דהא מסיק שם דבר פדא אתי כתנאי וכר' יונתן ולא כר' יאשיה ורב מתנא אתי כדברי הכל ע"ש בדף ה' ובתוס' ד"ה מאי לאו ע"ש גם לרב מתנא אמרינין מקצת היום ככולו ולבר פדא לא אמרינן ורבינו פסק בהלכות קרבן פסח פרק ששי גבי שומרת יום דמקצת היום ככולו ואין להאריך והנה הלח"מ שם הלכה ג' הביא פירש"י בשם המורה וכתב דהרמב"ם פירש כפירוש המורה ע"ש והנה לפירש"י ותוס' עולים השלשים יום לימי נזירותו ולנזירות בנו ומגלח תגלחת אחת ומביא שתי קרבנות לנזירותו ונזירות בנו והרמב"ם כתב דמשלים נזירות בנו ואח"כ משלים נזירותו ואין נזירות בנו עולה לנזירותו ע"ש גם לדעת הרמב"ם מגלח בין נזירות בנו להשלמת נזירותו ולרש"י ותוס' אין מגלח אלא לבסוף אחר השלמת נזירותו ע"ש ובזה א"ש דלדעת התוס' סותר כשנטמא בימי השלמת נזירותו גם מה שמנה קודם לידת בנו דהא נזירות אחת ארוכה היא אבל לדעת הרמב"ם דמגלח אחר נזירות בנו קודם שמשלים נזירותו ואח"כ משלים את שלו א"כ הוי שתי נזירות ולכך כשנטמא בימי השלמת נזירותו אינו סותר אלא עד נזירות בנו וזה ברור ומפני שהענין עמוק והרבה יש לדבר בזה ואנא מטרידנא טובא כעת קצרתי ולעת הפנאי אשובה אשנה פרק זה אי"ה: