בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר פט בדין נזיר שמשון אם איתא
בשאלה (א) הנה לעיל כתבתי דהרמב"ם לא ביאר בשום מקום אם נזירות שמשון אמרינין בי' ג"כ ספק נזירות להקל ובש"ס נדרים דף י"ט אמר אי תניא דאף בנזירות שמשון כן תניא הנה ראיתי לקמן פרק רביעי הלכה ו' דהכ"מ והלח"מ הוכיחו מדברי רבינו דפסק שם בעיא דרבא בתרייתא לחומרא וכתב מרן הכ"מ ז"ל דאף דספק נזירות להקל היינו בנזירות דאיתא בשאלה אבל בנזירות שמשון דליתא בשאלה לא אמרינין והלח"מ כתב בטוב טעם יותר דבנזירות שמשון דלא חמור ספקו מודאו לא אמרינין ספק נזירות להקל ע"ש שביאר זה היטב ואני תמה על הכ"מ דנדחק בחילוק זה דלא מצינו בש"ס והא בפשיטות א"ש דהא ביאר הכ"מ דהרמב"ם מפרש הבעיא אי חלה הנזירות תיכף ושוב אין לה הפסק עד תום ל' יום ומגלח ומביא קרבנותיו ואח"כ מתחיל נזירות שמשון או דיהיה נזיר כ' יום ואחר כ' יום יתחיל נזירות שמשון ושוב א"א לו לגלח וא"כ עכ"פ צריך לנהוג תיכף נזירות כ' יום ואז בכלות העשרים יום יהיה הספק אם ימשוך עוד נזירותו עשרה ימים כדי שישלמו ימי נזירותו ל' יום ויגלח ויביא קרבנותיו או דאחר כ' יום תיכף יתחיל נזירות שמשון ושוב א"א לגלח לעולם וא"כ כיון דכבר נחית לנזירות במה לסלוקי מינה כדאמר ר' יוחנן בנזיר דף ז' וא"כ ליכא למפשט מינה דהרמב"ם פסק בכל נזירות שמשון לחומרא דהא בכל נזירות הדין כן דכיון דנחית לנזירות נחית דבנה לסלוקי מינה ולפ"ז שפיר כתבתי דהרמב"ם לא ביאר דעתו בזה כלל ובעיקר הדבר מ"ש הכ"מ דנזירות שמשון כיון דלית לי' שאלה לא הוי ספק נזירות לקולא ואמנם כבר כתבתי דחילוק זה ליתא בשום מקום בש"ס ומה טעם יש בו ואמנם מצאתי נועם לדברי מרן הכ"מ ז"ל דהא דאמרינין לא מחית אינש נפשי' לספקא כתב הרא"ש דכך היה דעתו דרק אם יבורר הדבר שיהיה בכרי מאה כור יהיה נזיר אבל אם לא יבורר הדבר לא יהיה נזיר כלל ולפ"ז י"ל הא ב"ש ס"ל אין שאלה בנזירות משום דנזירות טעות הוי בנזירות כדאמרינין בריש פ"ב ועיין נדרים דף ע"ח וה"ה כאן בנזירות שמשון כיון דלא מהני לי' שאלה על כרחך משום דגם בטעות הוי נזירות ולכך לא מהני בי' שאלה דהשאלה משוי לי' לנדר נדר טעות כמ"ש הר"ן בנדרים וא"כ לא שייך מה שכתב הרא"ש דדעתו היה רק אם יבורר הדבר יהיה נזיר ולספקא לא מחית נפשי' דהא אפילו הוי בטעות הוי. נדר וזה כוונת מרן הכ"מ ז"ל וגם מה שכתבתי לעיל מטעם דכיון דנחית לנזירות נחית ג"כ הוא נכון דשני טעמים הן כמבואר למעמיק בענינים אלה ודו"ק ובדברי הלח"מ יש לי לפלפל ואמנם לא אאריך כעת והנה ראיתי בשער המלך בהלכות עכו"ם שתמה על מה שכתב המשנה למלך הבאתיו לעיל אחר שכתב דאצטריכו להאי טעמא למ"ד הקפת כל הראש לאו שמי' הקפה דמ"מ מדרבנן אסור דאף דאין איסורו רק מדרבנן מ"מ לא מצי עבר אדרבנן מן הספק ואולי נאמר דכל דרבנן במקום דליכא תקנתא לא גזור ע"ש דאשתמיט מיני' סוגיא דשני נזירים דפריך ודילמא לאו טמאין נינהו וקעביד הקפה ומשני הקפת כל הראש לאו שמי' הקפה והא עכ"פ מדרבנן אסור אלא ע"כ צריך לומר דמשום תיקוני גברא לא גזור ע"ט ולע"ד אין ראיה משם דשם הוי ספק דרבנן ולכך שרי דהא אם באמת נטמאו חייבין להקיף אבל כאן מי הכריחו להזיר באופן שיהיה ספק ויצטרך לעבור ספק איסור דרבנן ובודאי אין מתירין לו לעבור ספק איסור דרבנן כיון דהוא גרם והזיר באופן זה משא"כ התם בשני נזירים שאירע להן מקרה ונזרק טומאה ביניהן ובזה גם מה שהקשה דהא חולין בעזרה לאו דאורייתא ג"כ לא קשה דמ"מ לעשות ספק דרבנן לכתחלה אסור ואמנם לפמ"ש התוס' דהא יכול להתנות ולומר אם אני נזיר יהי' חובה ואם לאו יהי' נדבה ותירצו דאם יטמא קודם התנאי מה יעשה דאשם אינו בא בנדבה ע"ש ובזה שוב לא הוי לכתחלה דבשע' שנזר אכתי יש תקנה ואין להאריך והנה קשיא לי שם בשני נזירים אף דהוי ספק דרבנן מ"מ האחד ודאי (טמא) (טהור) והוי איקבע איסורא וצ"ל דדמי לשני שבילין ואין להאריך: