בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר סו פלפול בדינים הנ"ל
הנה התוס' הקשו אם נימא דאם אמרה מאיס עלי נאמנ' וכופין אותו ליתן גט א"כ תהא נאמנ' לומר טמאה אני לך במגו דמאיס עלי ע"ש בכתובות דף ס"ג וא"כ לדעת הרמב"ם דאם אמרה מאיס עלי כופין אותו ליתן גט דאינו בדין שתיבעל לשנו' לה ולפ"ז לפי פירש"י דהאי בעיא דשלהי נדרים אמרה לבעלי גרשתני מאי היינו אם בעלה כהן מותר להחזירה תהא נאמנ' במיגו דאמרה מאיס עלי אבל ליטול כתובה אינה נאמנ' דהא גם אם תאמר מאיס על נהי דכופין אותו לגרש מ"מ תצא בלא כתובה כמ"ש הרמב"ם פרק י"ד מהלכו' אישו' הלכה ח' והתוס' בכתובו' דף ס"ג והא דצריך רב המנונא לומר חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה היינו משום דהא כתבו האחרונים דהא דנאמנ' לומר מאיס עלי לכופו ליתן גט היינו משום חזקה דאין אשה מעיזה פניה לומר לבעלה מאיס עלי ובודאי אמת אומר' ולפ"ז לא שייך לומר מיגו דהיתה אומרת מאיס עלי דהא הוי מיגו דהעזה ולכך אמר רב המנונא חזקה אין אשה מעיזה פניה לומר גרשתני וא"כ בין כך וכך איכא העזה ושפיר איכא מיגו וזה ברור ובזה אתי שפיר דפירש"י בשלהי נדרים לענין אם מותר הכהן להחזירה דלענין זה נאמנ' במיגו דמאיס עלי אבל לא לענין כתובה דבזה ל"ל מיגו דהא גם כשתאמר מאיס עלי תצא בלא כתובה ודו"ק וע' בר"ן נדרים שהקשה בהא דטמאה אני לך כיון דמדינא נאמנ' איך נתירה מחשש שמא עיניה נתנה באחר ותירץ דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה ע"ש והנה בסימן קנ"ב כתב הבית שמואל על הא דכתב שם המחבר דבעל שאמר גרשתי את אשתי חוששין לדבריו והיא ספק מגורשת אף דהיא ג"כ אומר' גרשתני דכיון דהוא מסייע לה מעיזה ומעיזה ע"ש וכתב הבי' שמואל אבל אינה יכולה ליאסר עליו אם היא כהן ע"ש והוא תמוה דהא הבעל שויא אנפשה חד"א ולא דמי לאומרת טמאה אני לך דלא מהימנא דהיא משועבד לו כמ"ש אבל היא אינו משועבד לה דהא יכול לגרשה בע"כ ואף בזה"ז אחר חרם דר"ג דא"י לגרש בע"כ מ"מ כיון דהיא בלא"ה ספק מגורש' ודאי יכול לגרשה בע"כ וראיתי בבית מאיר שהרגיש בזה וכתב דאולי ט"ס הוא וצריך להיו' דאינה יכולה לחזור לו אם הוא כהן ע"ש ואמנם לשון אבל דכתב הבית שמואל לא משמע כן דזה ודאי כיון דהיא ספק מגורש' אסורה לחזור לו ואפשר כוונת הב"ש אם הוא נותן אמתלא לדבריו ויותר כראה לפמ"ש הרמב"ם הטעם דשמא מכוון לקלקלה או בגט פסול גירשה ע' פי"ב מה' גירושין ולפ"ז י"ל דאם הבעל אומר באמ' דבגט פסול גירשה אפשר דמותר' לו וצ"ע וגם לענין כתובה צ"ע אם צריך ליתן לה כתובה דלפ"ד הב"ש א"צ ליתן לה כתובה דהא מותרת לו אך לפ"ז קשה אמאי כשמכחישה היא נאמנ' הא יש כו מיגו דהיה מסייע לה והיתה מותרת לו וגם לא היה צריך ליתן לה כתובה דהא היא מותרת לו ואפשר דהוי מיגו במקום חזקה דאין אשה מעיזה פניה ואם נימא כן י"ל דא"ש מה שכתב הראב"ד דאינה נאמנת להנשא ולא ליטול כתובתה אלא שתופסין בה קידושין והיינו דהיא ספק מגורש' ותופסין בה קידושין ספק אך מה שכתב דבדיעבד אם נישאת לא תצא צ"ע ואפשר כיון דהוא מיגו במקום חזקה ואפילו הוי אמר גרשתי הוי רק ספק מגורש' א"כ דמי לס"ס ולכן אף דאסורה לכתחלה להנשא מ"מ אם נישאת לא תצא וכתבתי בזה בחידושי לאע"ז סי' קנ"ב ע"ש ועפמ"ש יש ליישב מה שהקשה הרשב"א על הראב"ד דלדבריו מה פריך בגיטין דף ס"ד אהא דבעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד ואמרינין אין דבר שבערוה פחות משנים ופריך וליהמנה מדרב המנונא ומאי קושיא והא להראב"ד לא תינשא לכתחלה ולפמ"ש אתי שפיר דהא כתבתי הטעם דלכתחלה לא תנשא משום דאית לי' מיגו דהיה מסייע לה ואז לא היתה נאמנ' כיון דמסייע לה מעיזה ומעיזה ואמנם זה הכל למאי דמשני כיון דמסייע לה מעיזה אבל בס"ד דמקשה דפריך וליהמנה לדידה מדרב המנונא והיה סבור דגם היכא דאיכא דמסייע לה נאמנת א"כ שפיר תינשא לכתחלה וגם שם באמת בעל אומר לגירושין וע"ש ודו"ק כי ברור הוא בס"ד והנה מצאתי מקור נפתח לדעת הראב"ד דלכאורה הוא כדברי נבואה דהא רב המנונא אמר סתם נאמנ' ואמאי נימא דלכתחלה לא תינשא ונראה דמקור דבריו הוא מהאי דכתובו' דף כ"ג ע"א דתני במתניתא אם משנישאת באו עדים לא תצא איכא דאתני לה ארישא האשה שאמרה א"א הייתי כו' ואמרינין מאן דמתני לה ארישא אית לי' דרב המנונא כו' והקשו הקדמונים מאי איריא דבאו עדים משנישאת אפילו אם באו עדים קודם שנישאת תינשא לכתחלה משום דרב המנונא ומזה הוציא הראב"ד דלכתחלה לא תנשא רק בנישאת לא תצא וע' בשיטה מקובצ' שם ותראה דזה מקור דבריו ז"ל ואמנם התוס' שם ד"ה אית לי' דרב המנונא הקשו אע"ג דרב המנונא איירי בפניו מ"מ לענין ניסת ואח"כ באו עדי' מהני שלא בפניו עכ"ל ולפ"ז נסתר המקור הזה שהבאתי וא"ש דאם באו עדים ואח"כ נישא' לא תנשא לכתחלה דהא דרב המכונא לא מהני בכה"ג שתנשא לכתחלה דהא שלא בפניו מיירי וע"ש במהרש"א דכתב דלמאי דמסיק נמי דכ"ע אית להו דרב המנונא כו' ומר סבר אפילו שלא בפניו נמי היינו נמי אם כבר ניסת וממתניתין כמי מוכח דשלא בפניו מעיזה דהא אמרה גרושה אני ויש עדים אינה נאמנת עכ"ל ולפ"ד הראב"ד י"ל דהא דתני במשנה ואם יש עדים שהיא א"א אינה נאמנ' היינו דלא תנשא לכתחלה אבל באין עדים תנשא לכתחלה דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ודו"ק ועוד יבואר אי"ה: