אור ברסלב
בית אל חלק א חדר נה פרק יג בדין ניצוק חבור

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר נה פרק יג בדין ניצוק חבור

חדר נה פרק יב

הנה בהלכה י"א כתב הרמב"ם מינקת כו' שהרי הכל היה יוצא ונגרר לולא ידו והוי כבא מכחו והקשה הלח"מ מה צריך לטעם זה הרי בלא"ה אסור משום ניצוק כמו דמשני הש"ס מעיקרא וכן גבי קנושנקין כו' והנה לדעת הראב"ד בהלכה י"ב דניצוק אסור רק בשתיה א"כ א"ש דצריך טעם דבא מכחו דאז אסור גם בהנאה אלא דרבינו מדויל ידו משתלם דס"ל דניצוק ג"כ אסור בהכאה וע' מגדול עוז דכתב דלא נתברר בדעת רבינו אם בהנאה אם בשתיה והכ"מ כתב דדעת רבינו מדסתם וכתב דנאסר היין משמע בהנאה כמבואר מדבריו רפי"א וכבר כתבתי כי מדברי הר"ן לא משמע כן וע' בהלכה יו"ד בכ"מ על הר"ן בזה ע"ש והנה בהלכה י"ב כתב הראב"ד א"א אני אומר בשתיה ע"ש והנה שם בש"ס אסרי' רבא לכולי חמרא אמר לי' רב פפא במאי בניצוק שמע מינה ניצוק חיבור שאני התם דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר וא"כ למ"ד דכחו בעכו"ם אסור בהכאה וניצוק אינו אסור רק בשתיה קשה ממ"נ הא רבא ודאי דפירש הוראתו או בשתיה או בהנאה ואם פירש דאסור בהנאה איך רצה רב פפא לומר דאסר רבא משום ניצוק הא ניצוק אינו אסור רק בשתיה ואם פירש דאסור בשתיה א"כ למאי דמסיק שאני התם דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר והוי כחו דעכו"ם וכמו"ש רבינו בהלכה י"ד א"כ מוכח דגם כחו אסור רק בשתיה וא"כ הרמב"ם דסבר בהלכה י"ב דניצוק אסור בהנאה ע"כ דכחו ג"כ אסור בהנאה ולדעת הראב"ד שם דניצוק אסור רק בשתיה ע"כ גם כחו רק בשתיה אסור ולפ"ז נסתר מה שכתבתי ליישב קושית הלח"מ בהלכה י"א ודו"ק והתוס' בע"ז דף נ"ז ע"ב ד"ה גרגותני הקשו כיון דגרגותני אסור מטעם דהוי ניצוק מן הגרגותני לבור גם מה שבגת אסור מטעם ניצוק וי"ל דזה הוי ניצוק בר ניצוק מגת לגרגותני ומגרגותני לבור ומכאן פסקו הריב"ן ורשב"ם ור"ת בשם רש"י דאף למ"ד דניצוק חיבור מ"מ ניצוק בר ניצוק אינו חיבור ע"ש ואמנם למ"ש הראב"ד דניצוק אסור רק בשתיה י"ל כמו דס"ל להראב"ד דניצוק אינו אסור אלא בשתיה כן י"ל אף לדעת החולקים דס"ל דניצוק אסור בהנאה מ"מ ניצוק בר ניצוק אינו אסור רק בשתיה וא"כ לפי מה שכתבו התוס' בד"ה והשאר בשם הר"ר שמעיהו דוהשאר מותר היינו בהנאה ובשתיה אסור כן י"ל דלולא שהחזיר הגרגותני לגת היה היין שבגת מותר בהנאה דהוי ניצוק בר ניצוק ואמנם כשהחזיר הגורגתני לגת נאסר היין שבגת בהנאה מפני תערובות היין שבגרגותני וא"כ אין הכרח למה שכתבו הריב"ן ורשב"ם בשם רש"י דניצוק בר ניצוק מותר גם בשתיה וז"ב. ובאמת להראב"ד דניצוק מותר בהנאה א"כ בס"ד דיין שבגרגותני אסור משום ניצוק א"כ מה קאמר רב הונא לא שנו כו' אבל החזיר הגרגותני לגת אסור הא אסור דמתניתין הוא בהכאה ובהחזיר הגרגותני לגת הא הגרגותני עצמו מותר בהנאה ואמנם כיון דתני והשאר מותר והיינו בשתיה כפירש"י שפיר אמר רב הונא דאם החזיר גרגותני לגת אסור עכ"פ בשתיה וז"ב וא"ש בזה דפירש"י במתניתין מותר בשתיה והיינו דלפירש הר"ר שמעי' דפירש והשאר מותר בהנאה קשה מאי קאמר רב הונא לא שכו כו' אבל החזיר גרגותני לגת אסור הא הגרגותני עצמו מותר בהנאה ואיך יאסור הגת בהנאה ואם בשתיה קאמר קשה הא בלא החזיר גרגותני לגת אסור מה שבגת בשתיה לדעת הר"ר שמעי' וע"כ כפירש"י דהא והשאר מותר היינו בשתיה ודו"ק ובזה יש ליישב קושית התוס' על פירוש הר"ר שמעי' דמה פריך על רב הונא ממתני' לימא דרב הונא בשתיה אמר ומתניתין דתני עד שלא ירד לבור אינו עושה יין נסך היינו ליאסר בהנאה ומותר בהנאה ולפמ"ש א"ש דרב הונא גופי' ע"כ ס"ל דמתניתין מותר בשתיה אמרה מדקאמר לא שנו כו' אבל אנן דלא קיי"ל כרב הונא וכמ"ש הכ"מ דהא הרמב"ם לא הביא כלל הא דהחזיר גרגותני לגת שפיר י"ל דמתניתין מותר בהנאה אמרה ובזה יש ליישב שיטת הר"ר שמעי' ודו"ק והנה לדעת הראב"ד דניצוק מותר בהנאה א"ש מ"ש התוס' בשם רשב"ם ורש"י דניצוק בר ניצוק מותר אפילו בשתיה לפמ"ש הש"ך בסימן קכ"ה ס"ק ט' דיי"נ שהוא מותר בהנאה לא אמרינין בי' ניצוק חיבור וז"ב והנה התוס' כתבו דניצוק כי האי דלא נגע הנכרי ביין שבבור לא אסור בהנאה תדע דהא קיי"ל יין ביין ימכר לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו אלמא אפילו נתערב לגמרי לא אסור בהנאה ע"ש:

והנה הרשב"א הוכיח מהא דאמר רב להני סבייתי שקילו זוזי כו' ואמרינין ש"מ ניצוק חיבור משמע דניצוק אסור בהנאה ולפמ"ש התוס' אין זה ראיה דרב לשיטתו דס"ל יין ביין אסור למכור לעכו"ם רק חבית בחבית אבל לדידן שפיר מותר בהנאה דלא גרע מנתערב כמ"ש התוס' ודו"ק והנה ר"ת ס"ל דסתם יינן בטל בששים והקשו מההוא ברייתא דגרדמים נכרי דזה סתם יינן ותני שטיפת יין אוסרת בכל שהו ותרצו דאתיא כר' יהודא דס"ל מין במינו במשהו ותמה בישועת יעקב דא"כ אמאי תני שטיפת יין נסך אוסרת בכל שהו משמע רק חומר של יין נסך הא בכל איסורין ס"ל לרבי יהודא דאוסרין מין במינו בכל שהו וכתב דלקמן יכתוב ביאור דברי התוס' וחפשתי ולא מצאתי ובאמת דקושיא זו הוא מבואר בחידושי הרמב"ן על ע"ז ואמנם לא קשה דבחולין דף ק"י איתא דציר דרבנן מודה רבי יהודא דבטל מין במינו ע"ש וא"כ א"ש דהא סתם יינן הוא דרבנן וא"כ הי' ראוי שיבטל מין במינו אף לרבי יהודא רק משום חומרא דיי"נ עשהו רבי יהודא כמו של תורה או גזרה משום יי"נ של תורה ושפיר תני שטיפת יי"נ אוסרת בכ"ש אבל לדידן דאף איסור תורה בטל מין במינו אלא דביי"נ גמור החמירו חז"ל ואסרוהו במשהו אבל בסתם יינן לא החמירו ובטל בששים ול"ש לגזור אטו יין נסך גמור דהוי גזרה לגזרה וא"ש דברי התוס' ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה