בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר מח בדין מקדש באוכל שאין בו ש"פ
א הנה בחידושי העירותי בהא דאמר שמואל שמא שוה פרוטה במדי הא האשה לא ידעה ששוה פרוטה במ"א ולא סמכה דעתה ולא גרע מקדשה באבנים טובות לדעת ר"ת דאפילו לא אמר ששוה כך לא הוי קידושין ומצאתי במקנה שעמד בזה והוכיח מזה דאפי' לרב יוסף דבעי שומא עכ"פ ספק קידושי' הוי עי"ש היטב ולע"ד י"ל הא דאמר בש"ס רב חסדא לא ס"ל האי דשמואל היינו דר"ח ס"ל דבעי שומא וא"כ אין לדברי שמואל קיום דהא בזה ליכא שומא והא דשמה רב חסדא היינו אי ש"פ עתה הוא מקודשת למפרע דבתר השתא אזלינין כמ"ש הרמ"ה ואמרינין גם מעיקרא היה ש"פ ובזה א"ש הא דאמר והא איכא עדים במדה"י דההו' יומא הוי ש"פ והוי כאילו נישום ומשני עדים בצד אסתן ותיאסר והיינו דהא בשעת הקידושין לא שיימוה ועכשיו הא אין בו ש"פ ומדמה לה להא דרבי חנינא דאמר עדים בצד אסתן ותיאסר והיינו כיון דבשעה דאמרה נשביתי וטהורה אני לא היו עדים שנשבית והיה לה מיגו דלא נשביתי אע"ג דעתה יש עדים שנשבית לא נבטלה המיגו שלה ועיין בסוגיא היטב ותבין ודו"ק:
ב והנה דעת הרמ"ה הובא בטור דאם ילדה משני ולא גירש הראשון הולד כשר והרב חלקת מחוקק הקשה מהא דאמרינן אשתייר מהאי משפחה ופירשו רבנן מינה ולאו משום דס"ל כשמואל אלא דס"ל כאביי ורבא משמע דאי הוי ס"ל כשמואל א"ש דפירשו מינה ע"ש. והנה הבית יוסף כתב דטעמא דהרמ"ה דהא דשמואל הוא חומרא בעלמא דאולי יש כאן אחד מאנשי מדי כו' ולכן הולד כשר ע"ש ולע"ד אף לדעת הרמב"ם דס"ל דספק גמור הוא א"ש דהא כבר כתבתי דהוי ס"ס דהא בכל מילי בעי שומא רק בשיראי שהאשה מחמדת להן לא בעי שומא כדפסק הרמב"ם וא"כ אפילו ש"פ במדי הוי רק ספק קידושין דודאי לא עדיף לדידן שאר מילי מלרב יוסף שיראי דהוי עכ"פ ספק קידושין וא"כ הוי ש"ס אלא חומר' בעלמ' שמא יבוא אחד מאנשי מדי לכאן כו' ולכך הולד כשר והנה כבר כתבתי בשם הגאון מהר"י בספרו בני אהובה דלרבה בכל מילי לא בעי שומא רק אנן פסקינן כרבה בשיראי ולא בשאר דברים ע"ש דמוכח כן מקושיות הלח"מ ע"ש ולפ"ז א"ש דבאמת שמואל ס"ל כרבה לגמרי דלא בעי שומא אפילו בשאר דברים ושפיר אמר מקודשת שמא ש"פ במדי דהוי ספק גמור אבל לדידן דפסקינן בשאר דברים כרב יוסף דהוי ספק קידושין א"כ הוי ס"ס ורק חומר' בעלמ' מחשש שמא יבוא אחד ממדי לכאן לכך הולד כשר וז"ב ולפ"ז אתי שפיר דאמר ולא משום דס"ל כשמואל היינו דהוא ספק גמור דלא בעי שומא כלל דאז הוי הולד פסול אלא דס"ל כאביי ורבא והיינו דגם הם ס"ל להלכה דבכל מילי בעי שומא אלא דס"ל כאביי ורבא ואסרי לה משום העדים אבל לדידן שפיר פסק הרמ"ה ודו"ק:
והנה הרמ"ה כתב דאם עתה ש"פ אזלינן בתר השתא וכן להיפך והחלקת מחוקק כ' דש"ס ערוך הוא והיינו עובדא דרב שימי בר חייא ע"ש ונראה לפמ"ש דמה בכך דאית בה ש"פ הא לא שיימוה וכבר הרגישו בזה התוס' דף ח' וכתבו דזה דלא כרב יוסף וכבר כתבתי בשם ס' בני אהובה דרבה ס"ל דכל מידי א"צ שומא ואנן קיי"ל כוותי' רק בשיראי דאשה מחמדתן אבל בשאר דברים קיי"ל כרב יוסף דבעי שומא והה"מ כתב דאף לרב יוסף הוא מקודשת משעת שומא והמקנה כתב דאף לרב יוסף הוי עכ"פ ספק קידושין וע' בית יוסף שכתב על הרמ"ה ויש להקשות דכי לית בה ש"פ ליחוש שמא בשעת קידושין היה בו ש"פ ותירץ דהעמד אשה בחזקת פנויה ע"ש ולפ"ז גם לענין הא דליכא שומא דהוי ספק קידושין י"ל דאוקמי אחזקת פנויה ואמנם כיון דמשעת שומא ודאי הוא מקודשת א"כ ליכא חזקת פנויה כמ"ש תוס' בקידושין גבי קידשה אביה בבקר ע"ש ושפיר הוי ספק קידושין משעת קידושין וא"כ מרב שימי אין ראיה דרב שימי ס"ל כרבה דלא בעי שומא ואנן דקיי"ל כרב יוסף צריך הרמ"ה להשמיענו ודו"ק והנה לקמן בדף מ"ז מייתי ברייתא קדשה בשט"ח ר"מ אמר אינה מקודשת ור"ע אומר מקודשת וחכ"א שמין את הנייר כו' וקאמר דמיירי בשטר שאין עליו עדים דר"מ ס"ל ע"ח כרתי ור"א אומר ע"מ כרתי וחכמי' מספקא להו אי כר"מ אי כר"א ולכך ס"ל שמין את הנייר כו' ע"ש דזה לשון מיותר וע' מפרשים ולפמ"ש י"ל דהא הקשו תוס' מה מועיל דשמין את הנייר הא לא הוי שומא בשעת קידושין ואמנם ההפלאה כתב דעכ"פ ספק קידושין הוי וכיון דיש תרי ספקי שמא ע"מ כרתי ומקודשת מדין שטר וגם ספק מקודשת מדין כסף הוי ודאי מקודשת: