אור ברסלב
בית אל חלק א חדר כז בדין רבית ע"י שליח

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר כז בדין רבית ע"י שליח

חדר כז פרק שני

הנה הש"ך סימן ק"ס הקשה על תשובת רש"י שכתב דרבית על ידי שליח מותר דאין שליח לדבר עברה מהא דלוה אצלו והחזיר לו והיה משלח לו דורן דאסור אף דהוי ע"י שליח וכן הקשה הט"ז ותירצתי ומצאתי כן במשנה למלך דלפמ"ש המהרי"ט דבאיסור דרבנן יש שלד"ע א"כ א"ש דהא שם הוי רבית מאוחרת דהוי דרבנן ויש שלד"ע ולכך אסור וא"ש ובזה יש ליישב דברי הגהת אשר"י שכתב דדוק' בלא פירש שהוא לשם רבית וכתב מרן הב"י דמזה יש לדקדק דאם פירש ואמר בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי הוי רבית דאוריית' ומהרא"ש כתב דהגהת אשר"י לא קאי על זה ע"ש ולפמ"ש י"ל דהכי קאמר הגהת אשר"י דדוק' בלא פירש דאז הוי אבק רבית ובאיסור דרבנן י"ל שלד"ע ולכך אסור ע"י שליח אבל אם פירש שהוא משום רבית דאז הוי רבית דאוריית' כמ"ש הרב בית יוסף היה מותר דאין שליח לדבר עבירה ודו"ק ואמנם הכל תפסו על הב"י דאפי' לדעת הראב"ד דס"ל אם הגיע הזמן והרויח לו הזמן וקצץ לו רבית הוי ר"ק אבל אחר הפרעון ודאי הוי רבית דרבנן ע"ש וכתבתי במקום אחר ואמנם אף דנניח דלא כהרב ב"י דאם פירש משום מעותיך שהי' בטלות אצלי הוי ר"ק אלא דהוי רק אבק רבית וגם נימא דלא כמהרי"ט אלא דבאיסור דרבנן אמרינין ג"כ אשלד"ע מ"מ י"ל דברי הגהת אשר"י ע"פ מה שכתב הנמוקי יוסף דאם היה השליח שוגג יש שלד"ע ולפ"ז י"ל דבהאי דהי' משלח לו דורן לא ידע השליח שהוא בשביל שלוה ממנו מעות ומשלח לו בעד המתנת המעות וא"כ שפיר יש שלד"ע ולכך אסור כיון דהשליח לא ידע שהוא רבית והוה סבור שהוא מתנה בעלמ' אבל אם פירש שהוא לשם רבית א"כ ידע השליח דרבית הוא ושפיר אמרינין אשלד"ע והמשלח לא עבר כלל והוא מותר כדעת רש"י ז"ל ומעתה יש לומר ולבאר היטב מה שחילק אא"ז רמ"א ז"ל בין אם לוה ע"י שליח דמותר לשלוח הרבית ע"י שליח אבל אם הוא בעצמו לוה אסור לשלוח ע"י שליח ועיין במה שכתב הרב משנה למלך בנועם החילוק ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דאם לוה בעצמו מן המלוה אסור לשלוח הרבית ע"י שליח דהא מיירי שלא פירש שבשביל רבית הוא שולח וא"כ לא ידע השליח שהוא רבית ושפיר יש שלד"ע ולכך אסור אבל אם לוה מהמלוה ע"י שליח ושלח הרבית ביד שליח זה א"כ רואה ומבין השליח שהוא בשביל החוב שלוה וא"כ אמרינין אין שלד"ע ומותר ודו"ק כי אף שאפשר ההגהות אשר"י לא כיון לזה מ"ע הדברים בעצמותם נכובים ומיוסדים על אדני השכל ואתה דע לך. והנה לפי דעת רבותינו של הרמב"ם דאם קצץ אחר ההלואה בשעה שתגיע הזמ"פ והרויח לו הזמן לא הוי אלא אבק רבית אתי שפיר לישנא קמא דרב נחמן דכתבו התוס' דכוותי' קיי"ל ע"ש שהקשו דקשה הדבר האדם שמלוה לחבירו יהיה אסור לעשות לו שום טובה שבעולם לא מבעיא דברים שאין רגילות לעשות חנם כמו להשאיל אם כו' דאפי' היה אוהבו כל כך שהיה עושה לו בלא"ה כו' וע"ש שחילקו בין מילת' דפרהסיא למילת' דצניעותא ועוד חילקו דכאן דמיירי דעושה שלא מדעת הלוה אסור בכל ענין אפילו חצר דלא קיימא לאגרא וגברא לא עביד למיגר דכיון דשלא ברשות הוא עושה נראה דעל המלוה הוא סומך ולכך אסור אבל מדעת הלוה לא אסור רק בחצר דקיימ' לאגר' והא דמסיק בש"ס קא משמע לן לא בעי למימר דמתני' מיירי אפילו בחצר דלא קיימ' לאגרא דמתניתין לעולם מיירי בדקיימא לאגרא כיון דמדעתו נכנס ע"ש ודבריהם דחוקים גם מדברי הרמב"ם לא נראה כן ואמנם לפי דעת רבותיו של הרמב"ם י"ל דהם פירשו דלישנא קמא מיירי דקצץ עמו אחר ההלואה ולכך קאמר הלוהו ודר בחצרו היינו שלא קצץ עמו בשעת הלואה ואמר לו הלויני ודור בחצרי אלא שהלוהו סתם ואח"כ בשעה שהגיע זמ"פ אז קבץ עמו שידור בחצרו ומשום זה הרויח לו הזמן ובזה שפיר נראה ונגלה שעושה כן בשביל שהמתין לו ההלואה והרויח לו הזמן והוי שפיר אבק רבית וכל שכן הלויני ודור בחצרי שקצץ בשעת הלואה אבל לישנא בתרא ס"ל דבקצץ אחר ההלואה אפילו אבק רבית לא הוי כיון דהיא חצר דלא קיימ' לאגרא כמ"ש הרב המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א כיון דלאו מידי שקיל מיני' ולאו מידי חסרי' אלא נראה מרבית ומתניתין דתני מפני שהוא רבית מיירי באמר לו הלויני וזה שאמר אבל הלוהו ודר בחצרו לא וע"ש בסוגיא ויש לפלפל בזה וקצרתי ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה