בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר כג בדין מעות יתומים
המרדכי בפרק איזהו נשך כתב דהא דמעות יתומים מותר להלוותם קרוב לשכר ורחוק להפסד משום דהפקר ב"ד הפקר הואיל ולאו רבית קצוצה הוא אבל בלא בית דין הוי זוזי דיתמי כמו זוזי דעלמ' ואסור להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד עכ"ל המרדכי והקשה הרב גידולי תרועה דמאי איריא דהוא אבק רבית הא כיון דטעמא משום דהפקר ב"ד הפקר הוא אפילו הוי רבית קצוצה שרי דהא פרוזבל יוכיח דאף למ"ד שמיטה בזה"ז דאוריית' מהני פרוזבל והיינו כפירש"י דהפקר ב"ד הפקר והמל"מ תירץ בזה שני תירוצים ע"ש ולע"ד נראה דאף דהפקיעו חז"ל האיסור גבי היתומים כדי שלא ליכלה קרניהו מ"מ לגבי הלוה דעובר ג"כ משום לא תשיך לא יכלו להפקיע אבל ברבית דרבנן דהלוה אינו עובר שפיר יכלו להפקיע ואף דעובר על לפני עור מ"מ כיון דהיתומים לא עבדו איסור' ממיל' גם הלוה לא עבר על לפני עור וז"ב והנה הרא"ש כתב דהא דאין הלוה עובר ברבית דרבנן היינו רק בקרוב לשכר ורחוק מהפסד אבל בשאר רבית דרבנן גם הלוה עובר והמבי"ט כתב בזה מילתא בטעמ' דפח"ח ובזה אתי שפיר מה שכתבו הרשב"א והטור דרק בזה התירו להלוות מעות יתומים ולא בשאר אבק רבית והיינו משום דבקרוב לשכר ורחוק מהפסד אין הלוה עובר כמ"ש הרא"ש וז"ב ושוב ראיתי בספר פני יהושע בתוס' דף ע' ד"ה מעות שהעיר בזה על דברי התוס' שם ע"ש ודו"ק ולפמ"ש הרשב"א דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן בידים אתי שפיר דמותר להלות טעות יתומים קטנים באבק רבית וגם הלוה אינו עובר כמ"ש ואמנם דעת הרשב"א מצאה חולקים רבים ואינה מוסכמת ואפשר דבנידון זה כולי עלמא מודים משום תקנת יתומים וכדי חיותן דלא ליכלי זוזי דיתמי גם בהגהת רמ"א התיר גם ליתום גדול שאינו יכול לעסוק בעצמו והנה ראיתי במשנה למלך שהביא דברי המרדכי שנשאל במעות הקדש אם מותר להלוות לישראל ברבית וכתב דלא דמי למאי דאיתא בפסחים בפרק כל שעה בחמץ של הקדש האוכל חמץ של הקדש במועד מעל ופירש"י משום דההקדש היה יכול למכרו לעכו"ם ואע"פ דחמץ אסור בהכאה דהקדש לאו בר מעבד מצוה הוא עכ"ל ההגהת מרדכי והנה לא נזכר החילוק בהגהת מרדכי והמל"מ כתב לבאר החילוק דהתם הקדש גבוה והכא הקדש עניים ע"ש ואף דחילוקו נכון מ"מ לפמ"ש החילוק פשוט דהתם ההקדש המוכר והנכרי הקונה גם שניהם לאו בני מעבד מצוה הם אבל כאן נהי דהקדש לאו בר מעבד מצוה הוא מ"מ הישראל הלוה הנותן הרבית קצוצה עובר משום לא תשיך ואמנם ברבית דרבנן דאין הלוה עובר שפיר דמי וזה ברור ובאמת לפי מה שכתב הרמב"ן דמומר מותר להלוותו ברבית ואין כאן משום לפני עור דהמומר עובר משום לא תשיך דהא דהלוה עובר משום בל תשיך היינו דגורם למלוה לעשות איסור ובמומר כיון דהמלוה לו אינו עובר דלא קרינן בי' וחי אחיך עמך ממילא גם הלוה אינו עובר ע"ש וא"כ הכא נמי בהקדש כיון דאין ההקדש עובר דלאו בר מעבד מצוה גם הישראל הלוה מההקדש אינו עובר ולפ"ז היה מותר להלוות מעות ההקדש ומעות יתומים ברבית קצוצה אבל הבעה"ת חולק על הרמב"ן בזה וכן הגהת מיימוני אבל בש"ע סימן ק"ס סעיף ב' פסק כהרמב"ן ובהגהת א"ז רמ"א כתב ויש מחמירין והם המרדכי והגהת מיימוני וכן ס"ל להגהת מרדכי הנ"ל וכתבתי בתשובה אחת דיש להלוות לו ע"י שליח ולסמוך על דעת רש"י וז"ב: