אור ברסלב
בית אל חלק א חדר יז מענין בישול בשבת פרק א

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר יז מענין בישול בשבת פרק א

חדר טז דין פדיה במחובר פרק רביעי

הנה בירושלמי הובא בש"ך יו"ד סי' ק"ה עשו הרחקה לכלי ראשון שאין היד שולטת בו זה הוא נוסחת הש"ך והבית יעקב הקשה להש"ך עצמו שהרי ביד סולדת בו מדאורייתא אסור ע"ש ולע"ד דהירושלמי קאי שם אמתניתין דהאלפס והקדירה שהעבירן מרותחין דמיירי בתבלין ותבלין קשין להתבשל דהא ר' יהודא ס"ל דאינו מבשל כלל בתבלין כמ"ש התוס' שם ד"ה לכל ע"ש ובזה י"ל דת"ק דאסר ליתן לתוכו תבלין הוא מדרבנן דעשו הרחקה לכלי ראשון שאין היד שולטת בו ואין הירושלמי דשבת ת"י לעיין בו ובחידושי לי"ד הארכתי וי"ל עוד דר' יהודא ס"ל דכלי ראשון אינו מבשל כלל בכל דבר רק דחז"ל עשו הרחקה כמ"ש בירושלמי אבל בתבלין דקשין הם להתבשל לא עשו הרחקה כלל ועפ"ז י"ל מה דאמר ר' יהודא דשמן להפשיר שרי היינו אפילו יתבשל ויהיה יד סולדת בו מ"מ כיון דהוא אינו מכוון לבשלו שרי אע"ג דס"ל לר' יהודא דדבר שאינו מתכוון אסור מ"מ כיון דאינו על האש אלא כנגד המדורה הוי רק מדרבנן ובדרבנן מודה ר' יהודא דדבר שאינו מתכוון מותר כמ"ש התוס' והרשב"א בשבת לדעת רש"י וז"ב. והנה בש"ס שם ת"ר נותן אדם חמין לתוך צונן כו' ופירש"י דתתאי גבר והתוס' הקשו דלרב דס"ל עילאי גבר מאי איכא למימר והנה הרשב"א פירש דדרך הבישול ליתן לתוך החמין ואין דרך בישול ליתן לתוך הצונן לכך אסרו בזה והתיר בזה ע"ש ונראה לבאר דבריו דבאמת כוונתו הוא להפשיר לא לבשל אלא דחז"ל אסרו מפני הרואים דיאמרו דכוונתו לבשל ולכך בחמין לתוך צונן ניכר מחשבתו מתוך מעשיו דכוונתו רק להפשיר דאם היה כוונתו לבשל הוי ליה לעשות כדרך כל בישול דהיינו הצונן לתוך החמין ולכך התירו וזה ישר בסברא ובזה א"ש מה שהקשו התוס' הא עכ"פ כדי קליפה מבשל ולפמ"ש א"ש דאיך יאמרו דכוונתו לבשל רק כדי קליפה דמה הנאה יש לו בזה דיתבשל כדי קליפה וז"ב והנה אף למ"ד דבר שאין מתכוין אסור י"ל דזה מדרבנן כמ"ש רש"י בדף קכ"א ונראה ג"כ הטעם דאסרו חז"ל מפני הרואים שיאמרו שהוא מתכון ובזה י"ל הא דשרי לר' יהודא דבר שאינו מתכוון במקלקל כמ"ש תוס' בכתובות דף ב' ד"ה את"ל דכיון דהוא מקלקל ל"ש שיאמרו שהוא מתכוון לקלקל בכוונה וז"ב ולכך היכא דניכר מחשבתו דכוונתו להפשיר לא לבשל כגון בחמין תוך צונן שרי כמ"ש ואמנם רש"י נטה מזה דהא לדידן דדבר שאינו מתכון שרי נסתר פירוש זה דהרשב"א ולכך פירש משום דתתאי גבר וז"ב ואמנם לרב דס"ל כר' יהודא דדבר שאינו מתכוון אסור בלא"ה יש לפרש כהרשב"א ולא קשה קושית התוס' על פירש"י ודו"ק:

והנה בש"ס שם ר' יהודא ארישא קאי ולקולא או דילמא אסיפא א קאי ולחומרא ופשיט דארישא קאי ולקולא ע"ש ויש להבין למאי נ"מ הא לא קיי"ל כר' יהודא ונראה דאי הוי ר' יהודא לחומרא דס"ל אפי' בכלי שני אינו נותן היכא דיש בו חומץ וציר א"כ אנן דלא קיי"ל כר' יהודא מותר ליתן בכלי שני אף דיש בו חומץ וציר אבל אי ר' יהודא ארישא קאי ולקולא דאף לכלי ראשון נותן אם אין בו חומץ וציר א"כ אנן אף דלא קיי"ל כר' יהודא ולאלפס אסור ליתן אף אם אין בו חומץ וציר מ"מ י"ל דלכלי שני אינו נותן אם יש בו חומץ וציר דהוי כמו לר' יהודא לכלי ראשון דאינו מבשל ומ"מ אם יש בו חומץ וציר אסור ליתן כן הוא לת"ק בכלי שני ואמנם לא מצאתי בפוסקים שחילקו בזה שוב ראיתי בישועת יעקב שבחיבורו על יו"ד ביאר דחומץ וציר אף בכלי שני מבשל ואין בידי לע"ע חבורו על יו"ד ועתה בא לידי חבורו על יו"ד ולא מצאתי בו מאומה וע' תוס' ד"ה לכל שכתבו כראה דרק בתבלין פליג כו' וי"ל דנ"מ גם לדידן מהאיבעיא ודו"ק היטב ודרך אגב ארשום מ"ש על דברי הרמב"ם פרק תשיעי הלכה ח' מהל' שבת הגוזז שער שלא בכלי פטור אבל אסור ע"ש ולפי זה זה קשה לי על מה שכתב הרמב"ם בפרק כ"ב הנוטל שער מגוף האדם חייב משום גוזז לפיכך אסור לרחוץ את הידים בדבר שמשיר את השער ודאי כגון אהלה וכיוצא בו וביאר הרב המגיד הטעם שאינו אסור אלא בדבר שמשיר את השער ודאי דה"ל פסיק רישא ולא ימות ע"ש והא המגן אברהם כתב בשם התרומת הדשן דבאיסור דרבנן מותר אפילו פסיק רישא וכיון דמשיר שלא בכלי הוי איסור דרבנן ומותר אפילו פסיק רישא וצ"ע לע"מ. והנה אמרתי הנועם דפסיק רישא אפילו לר"ש אסור די"ל שהוא מערים ועושה בכוונה לזה ואומר שכוונתו לדבר אחר כיון שיודע שודאי תיעשה המלאכה וא"ש מ"ש הערוך דפסיק רישא דלא ניחא ליה שרי והיינו דבזה אין לחוש שמערים ובאמת הוא מכוון למלאכה זו דהא אנן ידעינין דלא ניחא ליה במלאכה זו וז"ב ומכ"ש דאתי שפיר מה שכתב התרומת הדשן דפסיק רישא בדרבנן שרי דהא גם הערמה בדרבנן שרי כמ"ש הרמב"ם בפרק ז' הלכה ח' מהלכות יו"ט דאע"פ שיש לו שכר ישן מערים ושותה מן החדש ואף הראב"ד שהשיג עליו מ"מ י"ל דזה היכא דודאי מערים אבל לחוש שמא מערים לא חיישינין וזה ברור אמנם לפ"ז יהיה פסיק רישא אסור רק מדרבנן ובאמת כבר פילפלו בזה בספרי האחרונים וגם אני כתבתי בזה בחידושי ואין כאן מקום להאריך ואעתיק כאן מה דקשיא לי במ"ש הרמב"ם בפרק כ"ג הלכה ב' שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרת ובלבד שלא יתכון לעשות כלי ובש"ס איתא א"ר אושעיא ל"ש אלא בדרוסות כו' ואתיא מתניתין כר' נחמיה כו' ומאי דוחקי' כו' מתניתין קשיתי' מאי אריא דנקט גרוגרת לנקוט פירות כו' והנה הרמב"ם לא פסק כר' נחמי' ואמאי נקט גרוגרת וצ"ע כעת:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה