בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר יד הלכות קדוש החדש - פרק ב הלכה א
יצטרף השני עם אחר צ"ע אם זה דוקא קודם שהעיד עם קרובו אבל אחר שהעיד ונצטרף עמו תו לא חזי לאצטרופי דה"ל נמצא האחד קא"פ או דילמא ל"ש בעדות החדש דין זה דנמצא א' קא"פ כמו דקיי"ל בהלכה ב' דאפי' נמצא העדים זוממין העדות כשר אלא דשם דווקא אם כבר קדשו החדש ואח"כ נמצא זוממין וצ"ע והנה לדעת הרמ"ה דאם נצטרפו בשעת ראיה לחוד נפסלו א"כ באב ובנו שראו את החדש הרי נצטרפו בשעת ראיה ואיך יצטרף השני עם אחר וע"כ דל"ש בזה נמצא א' קא"פ הלכה ב' המפרש הקשה ממ"ש רבינו פ"א מה' עדות דכל ע"ה פסול עד שיוודע שהולך בדרכי הכשרים ע"ש ובלח"מ ולכאורה י"ל דשם מיירי בעדות ממון די"ל שקבל שכר להעיד ולכך פסלוהו אבל כאן בעדות החדש דמה בצע לו להעיד שקר לכך נאמן ובזה א"ש דמשקלקלו הכותים ושכרו עדים להעיד די"ל דמעיד משום קבלת שכר חזרו ופסלוהו וז"ב. ולכאורה י"ל כיון דב"ד היו מחשבין אם אפשר לירח להראות א"כ ירא לשקר שמא יתפשוהו בשקרו ויאמרו שקר אתה דובר שהרי החשבון מעיד שעדיין לא נראה ואמנם ז"א דע"כ מיירי שכבר היה ראוי להראות ע"פ החשבון דאל"כ אין יושבין ב"ד כלל ואין מצפין לעדות כמ"ש רבינו פ"א ה"ו וא"כ לא יהיה נתפש בשקרו וגם הכותים בודאי לא היו שוכרים אא"כ ידעו דהגיע זמנו להראות רק דגזה"כ הוא דבראית עדים תליא מילתא וזה לא האמינו הכותים וסברו דבחשבון תליא מלתא ולכך שכרו העדים וז"ב ובזה א"ש דקבלו עדות מכל אדם משום דחזקה דמעיד אמת שהרי נודע ע"פ חשבון שראוי להראות היום ול"ק קו' המפרש ומה שכתב הלח"מ על מ"ש רבינו דאפי' נמצאו זוממין העדות כשר דנפקא ליה מהא דאתם אפי' שוגגים כו' דבר חכמה אמר וראוי אליו אבל דברי רבינו הם תוספתא מפורשת פ"ב דר"ה ע"ש וי"ל הטעם דבעלמא דתרי ותרי נינהו ומאי חזית דצייתית להני כו' וכיון דהדבר שקול היה גזה"כ להאמין למזימין אבל כאן דהחשבון מסייע להזוממי' לא גזרה תורה להאמין למזימין נגד החשבון המסייע לזוממין ולכאורה אם נימא דבכל עדות שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה א"כ כאן דכבר קדשו החדש הוי כאשר עשה הלכה ה' מקצתו בעבים עמ"ש המפרש בזה ויפה כתב הלכה ו' ע' לח"מ ואמנם לע"ד הכוונה דר"ג ידע ע"פ החשבון דראוי הירח להראות בליל זה ולכך האמין לעדות ליל ל' ולא לעדות כ"ט וריב"נ לא ידע החשבון ודו"ק:
הלכה ח' ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש תוספתא פ"ב:
(שייך להלכה ב') צ"ע אם לוקין הזוממין משום דהעידו שקר א"ד כיון דעדותן מתקבלת אינן לוקין גם י"ל דלא תענה ברעך עד שוא כתיב וכאן לא העידו על שום אדם ואמנם אם הזימום קודם שקדשו ב"ד ודאי דעדותן בטל ואפשר דלוקין ובזה א"ש דלא הוי עדות החדש עדות שאאי"ל שהרי יכול להזימם קודם שיקדשו ב"ד החדש ודו"ק הלכה ט הקושיות בדברי רבינו הם רבים וכבר דבר עליהם הרב חביב ז"ל והמפרש ז"ל (הלכה יו"ד) בין שוגגין בין מוטעין י"ל הכי ששגו בחשבון וחשבו שהגיע עת הירח להראות ונודע להם אח"כ כי לא הגיע עתו עדיין להראות והעדים ודאי שקר העידו או בשוא נתעו בין מוטעין היינו שע"פ השבון צדק כבר ראוי הירח להראות רק שנודע שהעדים עקר העידו ולא ראו כלל והיינו שבאו עדים והזימום וכמ"ש הלח"מ לעיל הלכה ב ב' הנה תרב ז"ל לא כתב בין מזידין כדאיתא בש"ס דכתב במקומו בין אנוסין והכוונה לע"ד הוא שהיו מוכרחין לקדש החדש והיו מאיימין על העדים לומר שראוה אע"פ שלא ראוה כמ"ש רבינו פרק שלישי ה' י"ט ודו"ק ואפשר דגם בין מזידין הפירוש כן ודו"ק: