בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר יב הלכות שקלים פרק ב' הלכה ו
עכ"מ דכתב דרבינו פסק כר"י דאמר מועלין בשיריים ולא כר"מ והוא תימה שהרי בפרק ו' הלכה י"ג מה' מעילה פסק דאין מועלין בשיריים וצ"ע (הלכה ז) עיין בתוי"ט שביאר שיטות אילו ושיטת רבינו הוא שיטת הירושלמי הלכה ג' ע' בש"ס כתובות דף ק"ח דנחלקו רש"י ותוס' בפי' על העתיד לגבות דרש"י פירש אע"פ שלא יבא לידי גביה בסוף והתוס' הקשו מהא דעד שלא נתרמה תרומה נשבעין לבני העיר וע"כ פירשו דהיינו שיבוא לידי גביה בסוף ועל הגבוי פירשו שנאבד מיד השליח אחר שנתרמה תרומה והא דאמר הכא שוקל את שקלו באבוד וגבוי ע"ש ולכאורה י"ל דבשוקל את שקלו הוי כפורע חובו דאפי' בבע"ח דוחק שרי דהוי רק גרמא בעלמא כמ"ש התוס' ומה בכך שמרויח שלא יצטרך לשלם רק דכיון דמתהני שיש לו חלק בקרבנות עתה משא"כ אם היה משלם אחר זמן לא היה לו חלק רק בקרבנות שיקרבו משם ולהלן וע"ז אמר הא תנן תורמין על העתיד לגבות והיינו כמ"ש רבינו שיהא כאילו הגיעו כל שקליהן ללשכה ויש להם חלק עתה בקרבנות הקרבים ונמצא דאינו מתהנה כלל וא"ש פירש"י וכן נראין דברי רבינו אלא דרבינו פירש על הגבוי על זה שיש בלשכה ול"ג האבוד דרש"י פירש דנאבד מיד הגבאי וע"ז קשה הא הגזבר חייב באחריות כמ"ש נשבעין לגזברין ודו"ק וקצרתי. הלכה ט' עכ"מ שהקשה למה השמיט רבינו הא דנשבעין לבני העיר במעמד גזברין ע"ש והנה יותר מזה קשה למה כתב רבינו בהלכה ח' ה"ז נשבע להם ונפטר הא אין נשבעין על הקדשות ועכצ"ל כר"א דשבועה זו תק"ח הוא כו' וא"כ גם קושיתו על הסיפא מיושב וכמ"ש הוא ז"ל בעצמו ויש לדקדק בלשון רבינו דלעיל כתב נשבעין לגזברין ובסיפא כתב נשבעין לפני בני העיר ולא כתב לבני העיר (הלכה יא) או להוסיף חומש עכ"מ מה שפירש ויש לפרש חייב לשלם שנים אם באו עדים או להוסיף חומש היינו אם גזל ונשבע והודה ואמנם לעיל אמרינין שבועה זו תק"ח הוא ואעפ"כ חייב חומש וצ"ע ובזה היה מיושב מה שהקשה בכ"מ דלא תניא ברישא האי שקרבה בהמה דברישא מיירי לענין חומש דשבועה ולא לענין מעילה וזה ברור: