אור ברסלב
בית אל חלק א חדר טז דין פדיה במחובר פרק ב

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר טז דין פדיה במחובר פרק ב

חדר טז דין פדיה במחובר פרק א

הנה הרמב"ן כתב בכוונת דברי התוס' דאף דמדרבנן אסור לחלל במחובר מ"מ בהא דצנועים אוקמיה אדאורייתא ע"ש והתוס' לא ביארו זה ולכאורה לולא דברי רבינו הרמב"ן ז"ל יש לומר בע"א דהנה התוס' בד"ה והצנועים כתבו דע"כ צריך לומר דצנועין בשאר שני שבוע מיירי דאי אשביעית כיון דהיו זוכים מן ההפקר לא היו יכולים לחלל ע"ש והנה זה דוקא אי אמרו כל הנלקט אבל אי אמרו כל המתלקט דפירש"י שעתידין ללקוט א"ש דכל זמן שלא לקטו עדיין הוא ברשות הבעלים ושפיר יכולים לחלל וז"ב והנה הא דכתבו תוס' דלא בקיאי בשומא היינו דצריך לנכות שכר שמירה ועבודת הקרקע כמ"ש הר"ש ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דלהאי נוסחת כל המתלקט שפיר י"ל דבשביעית מיירי כמו שכתבתי ואז פודין בשוי' דבשביעית ליכא שכר שמירה ועבודת קרקע ולכך פודים אפילו במחובר דל"ש שאין בקיאין בשומא וא"ש דברי התוס' וא"צ לסברת הרמב"ן דאוקמי אדאורייתא ודו"ק ואמנם לגירסת כל הנלקט דאז צריך לומר דבשאר שני שבוע מיירי כמ"ש התוס' דאל"כ כבר זכו בהן עוברי דרכים מן ההפקר ואין יכולים לחלל ואעפ"כ פודין במחובר ועכצ"ל דבכה"ג דאומרים שיהא מחולל לכשיתלשו לא שייך סברת הש"ך דלא בקיאי בשומא וכדעת התרומת הדשן והרב בית יוסף ז"ל ולא כדעת הרב הש"ך ז"ל ודו"ק וזה לע"ד כוונת התה"ד דכתב דממסקנת התוס' משמע דפודים במחובר דלא ילפי ממעשר אלא משום דאין ידועים ע"ש והש"ך תמה עליו דהא התוס' לא כתבו כן אלא בהא דצנועין אבל בעלמא אין פודין דלא בקיאי בשומא ע"ש ולפמ"ש א"ש דהתה"ד הוכיח דבכה"ג דפודה לכשיתלשו ל"ש הסברא דלא בקיאין בשומא וכמ"ש ובזה יכוונו דברי מרן הב"י ז"ל שהביא הש"ך שם שכתב דבכה"ג שפודה לכשיתלשו שפיר בקיאין והוא עולה כמ"ש ודו"ק ובחידושי הרביתי מלין דרך פלפול בהלכה ואקצר פה:

דין פדיה במחובר בזה"ז:

הנה הש"ך כ' בשם הרמב"ן והרשב"א דבזה"ז מחללין אף במחובר דהא מחללין על ש"פ ולא שייך לומר דאין בקיאין בשומא ע"ש ולכאורה היה נראה בזה דברי התוס' דטעמא דאין מחללין במחובר משום דאין בקיאין בשומא וכתב הרמב"ן דהא דצנועין היינו דאוקמי אדאורייתא ולכאורה י"ל דהא מתניתין דצנועין מיירי בזה"ז דמחללין על ש"פ ול"ש החשש דאין בקיאין בשומא כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והב"י. ובזה יש ליישב מה דקשה לי אהא דמקשה מצנועין על ר' יוחנן דהא התוס' ד"ה הוא דאמר הקשו אמאי אינו יכול לחלל של אחרים הא זכין לאדם שלא בפניו וכי אין זה זכות להלוקטים שיהיה מחולל ותירצו בקידושין דזכיה הוא מטעם שליחות וכיון דהלוקטים בעצמם אינן יכולים לחלל שאינו שלהם גם הבעלים אין יכולים לחלל בשבילן ע"ש ולפ"ז קשה לי אמאי דכתבו התוס' דצנועין מיירי בשאר שני שבוע דאי בשביעית אין יכולים הבעלים לפדותו דכבר זכו בהם העוברי דרך ע"ש וקשה לי אדרבא נוקי למתניתין דצנועין בשביעית וא"כ כיון דהלוקטין כבר זכו בהן ויכולין לחלל שפיר יוכלו גם הבעלים לחלל בשבילן ונהי דעל התוס' דהכא אין להקשות כן דהתוס' בסוגיין לא הביאו האי תירוצא דכתבו בקידושין מ"מ על הש"ס גופא יש להקשות מאי פריך אר' יוחנן מהא דצנועין דהא י"ל דצנועין מיירי בשביעית והיה נראה לומר דהש"ס לא מצי לשנויי כן דהא אמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד ואי נימא דצנועין בשביעית מיירי א"כ אין זה דבר אחד דטעמא דצנועין משום זכיה ושם גבי לקט לא שייך זכיה דאיך נימא דזכין לאדם שלא בפניו להפקיר את שלו דהא האי הפקר שפוטר מן המעשר צריך להיות בין לעניים בין לעשירים כמ"ש התוס' ד"ה כל שלקטו וא"כ אין זה זכות שהוא מפקיר את שלו לכ"ע וזה ברור לע"ד וע"כ גם טעמא דצנועין אינו משום זכיה רק דלא ס"ל הא דר' יוחנן ושפיר פריך הש"ס ובזה היה מקום ליישב דברי הרמב"ם ה' נטע רבעי דפסק הא דצנועין וגם פסק הא דר' יוחנן והם תרתי דסתרי אהדדי וכבר הקשה עליו הלח"מ בפ"ב מה' גנבה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס לא מצי לשנויי הכי משום דאמר ר"י צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד אבל הרמב"ם לנפשיה שפיר מצי לאוקמי הא דצנועין בשביעית וכן העתיק באמת הא דצנועין בשביעית ע"ש בהלכות נטע רבעי וא"ש ודו"ק ושוב מצאתי זה בספר קצה"ח סימן ס"א בשם אחיו ועיי"ש ודו"ק ואמנם לפמ"ש לעיל בלא"ה א"ש דהש"ס לא מצי לשנויי כן דצנועין בשביעית מיירי דהא ע"כ בשחרית היו אומרין כן כמ"ש התוס' וקשה הא הוא מחובר וע"כ צריך לומר דמיירי בזה"ז כמ"ש ולפ"ז אי אפשר לומר דבשביעית מיירי דהא שביעית אינו נוהג בזה"ז ולכך לא מצי הש"ס לשנוי' כן ושפיר פריך ודו"ק והנה א"ז הב"ח ז"ל השיג על הרב ב"י וכתב דאפילו בזה"ז אין פודין במחובר דלמחר יבנה בהמ"ק ויאמרו פודין במחובר ע"ש והש"ך השיג על הב"ח דא"כ לא יפדו בזה"ז בשוה פרוטה דלמחר יבנה בהמ"ק ויאמרו פודין בש"פ ע"ש ולע"ד צדקו דברי הב"ח דבשלמא גבי ש"פ לא הצריכו חז"ל בזה"ז לפדות בשוי משום שלמחר יבנה בהמ"ק דכיון דלאיבוד אזיל דהא צריך להוליכו לים המלח לא הצריכו חז"ל להפסיד ממונו מחשש גזרה זו דשמא למחר יבנה בהמ"ק אבל לפדות במחובר מה"ת יתירו זה כיון דאפשר לפדותו בתלוש וע' תוס' עירוכין ריש פרק המקדיש שדהו ודו"ק ובזה א"ש מה שכתבתי לעיל דהאי דצנועין מיירי בזה"ז ואין סתירה למ"ש א"ז הב"ח ז"ל דגם בזה"ז אין פודין במחובר דכיון דשם אי אפשר לפדותו בתלוש דאין מקדישין דבר שאינו שלו שפיר יכלו לפדותו במחובר בזה"ז ודו"ק היטב ובתוס' ד"ה אימא שסיימו שם והיינו נמי טעמא דב"ש ולכאורה אטו טעמא דב"ש אתו לאשמעונין ואמנם דבריהם עולים יפה דזה הוכחה לתירוצם שכתבו דאין הטעם דאין פודין במחובר משום דיליף קדש קדש ממעשר אלא משום דלא בקיאי בשומא ונתנו הוכחה לדבריהם שהרי א"א לומר הטעם משום דיליף קדש קדש ממעשר דהא תני והכל מודים שאין פודין במחובר והיינו אפילו ב"ש והא ב"ש לא ילפי קדש קדש ממעשר דהא פליגי על ב"ה דסברי בפ"ה ממסכת מעשר שני דנטע רבעי יש לו חומש דיליף קדש קדש ממעשר וב"ש ס"ל אין לו חומש דלא ילפי קדש קדש ממעשר וע"כ דהטעם רק מדרבנן דלא בקיאי בשומא וממילא ה"ה לב"ה וזה שכתבו והיינו כמי טעמא דב"ש ולע"ד הוא אמת ונכון בס"ד:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה