בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר טו הלכות שופר סוכה ולולב פרק א הלכה ה
ע' בהשגת הראב"ד ז"ל ור"ל דבירושלמי מתרץ לשון המשנה וגרס אם היה מעכב כו' והיינו קודם הסתימה ועתה אינו מעכב א"כ נראה שנתקן הקול מחמת הסתימה וכיון דנסתם באינו מינו ולכך פסול אבל אם גם עתה מעכב את התקועה כשר דזה העיכוב אין עכוב ממש אלא דהקול פגום וכל תקולות כשרים בשופר ואמנם אם סתמו במינו בכל גוונא כשר דהא גם הסתימה הוא אינו דשופר ובטל לגבי שופר וז"ב וכן אם לא סתמו כלל וקולו פגום כשר כדאיתא בירושלמי וא"כ מ"ש במשנה אם מעכב כו' היינו באינו מינו דווקא אך רבינו והרי"ף רבו ז"ל פירשו מעכב היינו לגמרי והוא מעכב עתה ולכך אפי' במינו פסול וכן אם לא סתמו והוא מעכב לגמרי פסול ולכך לא הביאו הירושלמי כמ"ש המ"ע ובעלי הלכות לא כתבוהו ודו"ק: