בית אהרן· אהרן פרלוב מקרלין
סדר היום ואזהרות הקודש
לר' אהרן הגדול מקארלין
אזהרות הקודש אשר נמצא בכתב ישן נושן הנהגות של הרב הגדול החסיד המקובל האמתי. נ"י ע"ה פ"ה מרנא ורבנא הרב ר' אהרן קארלינר זצ"ל:
א ראשית חכמה יראת י"י למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. היינו להיות לו בושה גדולה ליראה מלפני הבורא ית"ש שמכה"כ וחוקר כל הנסתרות וצופה כל המחשבות. כמ"ש בא"ח סי' א' ס"א:
ב לקיים מה שאמרו חז"ל איזוהי פרשה קטנה שבתורה שכל גופי תורה תלויים בה. בכל דרכיך דעהו. היינו להיות האכילה והשתיה והשינה והמשגל כולם רק לעבודת הבורא יתברך שמו הכרחית. כמו שמבואר בש"ע א"ח סי' רל"א:
ג התבודדות יום אחד בשבוע בחדר מיוחד בתענית ותשובה ותורה לחלק לכל שבוע. וביום התענית ילך למקוה ויטבול לא פחות משני פעמים. פעם אחד בכדי להעביר את הטומאה. ופעם שני להמשיך עליו את הקדושה. וביום התענית יזהר שלא ישיח שיחה בטלה כל היום רק יעסוק בתורה ויראת י"י כל היום. ויזהר שיהיה לשמה ובדחילו ורחימו. ויבכה בדמעות לפני קונו שיכפר לו על עונו. ויזהר מהפניה ח"ו בעת הבכיה כי היא סכנה עצומה ח"ו. ובלילה שלפני התענית ושלאחר התענית לא יאכל בשר. ולא יסתכל על הנשים הן ישראלית והן נכרית ואף על בגדי צבעונין ועל מטה מוצעת שלהן ועל כל דבר המביא לידי הרהור ח"ו. היינו בשעה שחיה ועוף נזקקים זה לזה. ופשיטא שלא לדבר עם הנשים רק לצורך גדול ואף עם אשתו נדה יזהר שלא לדבר בכל מה דאפשר. וגם שלא להסתכל. כי גם מזה באה מחשבה זרה בתפלתו ואף בעת צרכיו לא תהא כוונתו למלאות תאוותו ח"ו רק לקיים מצות בוראו. וגם יזהר שלא להסתכל באות ברית קודש. ואף בבית המרחץ יזהר שלא להסתכל על אנשים ערומים. וירבה בתורה בכל יכלתו. ואם אפשר שיתבודד עצמו בכל יום. ואף בלא תענית יראה להתבודד לא פחות משעה ויתודה לפני בוראו ויבקש שיכפר לו:
ד ישמור את השבת כהלכתו. וירבה בצדקה בכל יכולתו. ובכל יום קודם התפלה:
ה לקרות בכל לילה קודם השינה ק"ש שעל המטה של האריז"ל כנדפס בשערי ציון. ולא יפסיק קודם השינה אפילו בלא ברכת המפיל. ויתודה ויתחנן ויבכה לפני הבורא להיות ממארי דחושבנא:
ו יזהר בכל יום בתיקון חצות בין בקיץ בין בחורף ולומר מה ששייך להם ולא יעבור. אפילו לא יהי' לו פנאי ללמוד:
ז לומר בכל יום כמה מזמורי תהלים תיכף אחר חצות ולא יעבור. ואם אפשר לגמור תהלים בכל מה ששייך לו מה טוב:
ח שלא לדבר שיחת חולין מעת קומו ממטתו עכ"פ עד שעה אחר התפלה אפילו עם אשתו ובניו אם לא בהכרח גדול יראה למעט. וכן שעה אחת אחר מנחה עד אחר מעריב עכ"פ שעה אחת. וכן לא יסתכל חוץ לד' אמות עד שעה אחת אחר התפלה. וכן קודם. ועכ"פ בהליכתו ובחזירתו ומכ"ש בבית התפלה:
ט לומר פרשת היראה ופ' התשובה ביום התענית וגם לחזור זה לא פחות פעם אחת בשבוע ולומר קודם כל לימוד וכל מצות עשה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. כנדפס בשע"צ:
י יזהר שילמוד בכל יום משניות לתקן מה שפגם בנשמתו. וגם יהי' בקי בתנ"ך. וגם ללמוד בכל מה דאפשר רק שיהי' לשמה. וגם ילמוד ספרי מוסר כסדר בכל יום. ובפרט ספר הק' ר"ח. ומניה לא תזוע. ולחזור ג"פ ולא יעבור:.
יא יזהר מלהזכיר שם שמים. ואם ח"ו הזכיר אפילו בשוגג יקבל על עצמו תיכף נידוי. ויראה שיתירו לו ב"ד של ג' אנשים:
יב להיות שומר מצוה. פי' שימתין כל היום מתי יבוא לידו ויקיימנה:
יג ליזהר מאד מגאוה וכעס אף לדבר מצוה ומכל שכן מחלוקת חס ושלום והקפדה אפילו בבני ביתו:
יד יזהר לישן תמיד בטלית קטן. ויזהר באם שיזדמן לו עונה שלא להתפלל בבגדים אלו. ואפילו לא בחלוק זה וכובע זה רק ילבש חלוק אחר:
טו יזהר לכבד עניים. ובפרט לעני הגון בכל שבת אם אפשר. ולפחות בכל יום טוב ככל מה דאפשר. וי"י הטוב והמטיב לרעים ולטובים יכפר בעדינו ובעד כל ישראל. אמן:
סליקא להו האזהרות
לר' אשר הגדול מסטאלין
סדה"י ואזה"ק מאדומו"ר הרב הק' כו' מו"ר ר' אשר זצוקללה"ה מסטאלין זי"ע
כתיב ששת ימים תעשה מלאכה. היינו הל"ט מלאכות שממשכן גמרינן היינו שצריך לקדש עצמו להיות שוכן בקרבו ה'. כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי כו'. וכולי האי ואולי. וזה אי אפשר כי אם ע"י הל"ט מלאכות הנ"ל. ואולי הל"ט קללות שצריך להפוך לברכה וט"ל של תחיות לקבל חיות מחי החיים:
א יזהר להעמיד מים אצל מטתו. ולא יגע במלבושיו קודם הנטילה. ותיכף כשיעור משנתו הגם שצריך עוד לישן יטול ידיו. ויהי' לו מטה מיוחדת לישן. ולא ישן עם אשתו במטה אחת כי זה מגרה היצה"ר לכמה דברים ח"ו. ויטול קודם הזיווג ג"פ ואחר הזיווג ג"פ:
ב יזהר בברכת השחר ובפרט ברכת התורה וברכת שתרגילנו בתורתך לבקש ולחנן מהשם שיחוס וירחם עליו:
ג יזהר לומר תיקון חצות. ובימים שאין אומרים תחנה יאמר תיקון לאה:
ד יזהר שלא לדבר קודם התפלה שום דיבור. ואם ישאל אותו אדם דבר ישיב בשפה רפה שלא ימשכנו בדברים בטלים וליצנות ח"ו ואם עדיין אינו זמן תפלה יעסוק בתורה:
ה יזהר לכוין בקרבנות וקטורת כי זה פתח ומקור לטהר מחשבותיו ומעשיו ולפתוח לו שערי תשובה:
ו יזהר לומר פסוקי דזמרה בשמחה ובטוב לבב. ובפרט שירת הים כי זה שלימות הנפש:
ז יזהר לומר ברכת יוצר בכוונה גדולה ובפרט ש"ע הצריכה בכל עת ובכל שעה כמאמר חז"ל הלואי יתפלל אדם כל היום היינו שיהיה במחשבתו תמיד שכל דבר הן קטן הן גדול א"א כ"א ברחמי השי"ת ובזה יהי' דבוק בה' ובפרט ברכת אתה חונן והשיבנו ותקע בשופר וברכת המינין שלא יבוא ח"ו למחשבה רעה נגד ה' ותורתו. וברכת הצדיקים שיהי' לו אמונה בעובדי ה' ושיקורב ע"י לה' ב"ה וב"ש במעשיו ובדיבוריו ובמחשבותיו. והעיקר רחמנא לבא בעי שיבחין בשכלו ובלבבו כל דיבור ודיבור היוצא מפיו ישמיע לאזניו שיקבל בעצמו הדברים. ודברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב שלו ואיש נבוב ילבב היינו שיהי' לו לב שבאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו:
ח יזהר בקדושא דסידרא לומר בכוונה גדולה כי זה תיקון לאדם על כל היום שיהיה מסודר בכל הענינים כמאמר חז"ל ע"ז קאים עלמא. לא כאנשים הרעים בגופם וחטאים בנפשותם מיד כשפוטרים השמו"ע מעל ראשם מראים בעצמם זדון נפשם בחיש ומהר לדבר דברים בטלים יהי' איך שיהי' הכל הבל ורעות רוח ומשליכים מעל פניהם הבושה כאלו לא קבלו עליהם עול מלכות שמים וזה להם הנהגה על כל היום. השם ישמרנו מהם ומכיוצא בהם:
ט יזהר כאו"א לשלש ימיו ושנותיו במקרא ובמשנה וגמרא ואגדה וזה חיוב גמור לכל איש יהודי חוץ מבר בי רב שצריך ללמוד אצל מלמד וצריך להתייסד בגמרא ופוסקים ומוכרח ללמוד כפי הצטרכותיו ועכ"ז לא ילך בטל כי בזו השעה יותר טוב להתחבר אל הנביאים הקדושים ולקבל מהם דברי מוסר ויראת ה' כי הם חיינו ואורך ימינו:
י יזהר תיכף אחר התפילה לעסוק בתורה כאו"א כפי כחו ומוחו ועתיו. אם צריך בהכרח אכילה או למו"מ. ע"כ לא ישליך מעליו עול תורה תיכף אחר התפילה:
יא יזהר כל מי שיש בשכלו ובהבנתו ובדעתו ללמוד להבין גמרא ופוסקים רק שלא יהא כאנשים הלומדים ח"ו להתגדל רק יבחון בשכלו הדק היטב כל מה שלומד ולא ילך מענין לענין עד אשר יבין הדבר על בוריו וישנה וישלש או ד' פעמים שיהי' שגורה בפיו וטוב מלא כף נחת ממלוא חפנים כו' ומעט בכוונה יועיל לו הן לחידוד השכל הן לזכירה הן ליראת ה' כי אגרא דשמעתא כו':
יב יזהר שלא יתחבר עם אדם רשע שיודע שלא יקבל מאתו דבר טוב או הנהגה טובה ובפרט אם הוא לץ ומרחיק אמונה מבני אדם כי הם חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים ואין מהתבונה להם תבונה ולא אמון בם רק למלא כרסם וכבודם כבוד מלכים חקור דבר וכבוד אלקים הסתר דבר. וצריך להרחיק מפתח ביתם כי טח מראות עיניהם ומהשכיל לבותם להשכיל על דבר למצוא טוב:
יג יזהר שיהי' לו חבר טוב ונאמן רוח ומכסה דברים שידבר עמו הגם חצי שעה בכל יום כל לבו ומצפונו של היצה"ר שבכל יום צופה עליו כו' ובכל עת ובכל שעה יארוב לעבודתו עדי ערב. והיינו דאגה בלב איש ישיחנה ודבר טוב ישמחנה כפירש"י ז"ל:
יד יזהר להתפלל מנחה ומעריב בכוונה גדולה כי זה צירוף כל היום:
טו יזהר בלימוד הלילה כי לא איברי לילה אלא לגירסא:
טז יזהר ללמוד על שולחנו עין יעקב:
יז יזהר ללמוד קודם השינה ראשית חכמה הגם עמוד אחד רק ישנה וישלש ויזכור. והעיקר שילמוד לעשות ולקיים כי הלומד ואינו מקיים מוטב לו כו':
יח יזהר לטבול בעת הצורך כי זה עיקר הטהרה שלא ילך מזוהם וזה שמירה גדולה להכנעת היצר:
יט יזהר לקרות ק"ש על מטתו כמאמר אל תגנו במטה ארמית היינו בלא ק"ש. והעיקר שיחשוב כל מה שעשה כל היום בזה היום ויתודה ויבכה ויתחנן לה' שלא ישוב עוד לאולתו ככלב שם על קיאו:
כ יזהר לקבל ולכבד שבת בגודל הכנה דרבה ולטבול בכל ע"ש ולהוסיף מחול על הקודש ולמעט בדיבור בכל מה דאפשר ולקבל בשמחה יום הגדול והקדוש שנתן לנו ה' מתנה טובה ולהשתעשע באהבים באהבת היום ובאהבת התורה שניתנה בשבת ובאהבת ישראל שהם מיוחדים לשבת באהבת ריעים ודיבוק חברים מקשיבים לקול ה' ולקולות התורה שניתנה בהם. ויהיה מאחר לצאת מן השבת כמו שקשה עליו פרידתו מדבר הנאהב אצלו בכל מיני תאוה ואהבה ואחוה וחיבה יתירה נודעת לנו עם קדושו אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וחיים עם העולם וה' אלקים חיים ולכולם חיים והם השומרים שבת וקוראים עונג ויזכו ויתענגו מטובו לשבוע ולשמוח בכל מיני שמחות ורב טוב לבית ישראל בשמחת השבת קודש לפתוח להם נועם ורצון לטהר לבם באמת ובאמונה לעבדו לכל ששה ימים ולהנחילו נחלת יעקב בחירו רצתה נפשו בנועם עליהם ידרשו שלומם וטובתם כל הימים להרבות ולהביא לימות המשיח:
כא חיה אחת יש ברקיע ושמה ישראל היינו עיקר החיות מקבלים ישראל בשעת ברכו. ע"כ יזהר כ"א שלא יעבור יום או לילה שיהיה נפחת ח"ו מברכו וקדושה וזה מעוות לא יוכל כו'. ויבורך ממקור הברכות:
כב מודעה רבה לאורייתא להתודע ולהגלות לכאו"א הן חסידים הן בע"ב הן בעלי אומנות מי שיודע ספר כל אחד לפי ערכו וממונו ועסקיו ומו"מ יראה שלא ילך בטל ומבוטל מהתורה ויקבע שיעורים של תורה היינו מי שעוסק במו"מ ובאומנות כמאמר נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה. וכל מי שאינו בעל עסק עליו נאמר והגית בו יומם ולילה חוץ מה שצריך לאכילה ולשתיה ולשינה כי זה קיום התורה ובכלל זה עת לה'. מה שצריך לפקח על עסקיו ולדבר עם חבירו כמ"ש אז נדברו יראי ה' כו' היינו מה שצריך לאמונת ה' ויראתו להיות סור מרע ועשה טוב וזהו בכלל ואהבת לרעך כמוך היינו בבקשו אז מלפניו בה' מוצאות הפה חיים הם למוצאיהם להתייחד עמו בלב ונפש א' לאב אחד וה' הצדיק יבחן היינו שצריך כל או"א לבחון היטב בעצמו הצדקות והאמונה באבן בוחן פנת יקרת הערך נפשו אל הכהן אל עליון ואחר הדברים שדיבר עם חבירו ניתוסף לו אהבת ה' ונתרחב לבו בעבודת ה' ובאמונת חכמים ולג' מדות שמנו חז"ל רחמנים ביישנים גומלי חסדים זה בכלל לימוד תורתו כמאמר ומחברי יותר וכו':
כג כתיב ואותי אתם קובעים וכתיב איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה וכתיב נבהל להון איש רע עין ועיין פירש"י שם. ע"כ יזהר כאו"א ליתן המעשר ממה שירויח ואל יהיה דבר זה קל בעיניו כמובא בגמרא ומדרש ופוסקים:
כד יזהר לקרות זה בכל יום ולעיין בו כי הפירושים של כל הנכתב כאן רחבה מני ים ובוודאי אין כאן דבר חדש רק שהוא לקט ופאה לשכחת היצר להיות בזכרון טוב לפניו ובמתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך:
כה יזהר שלא יתלוצץ ח"ו ממדה טובה או מעשה טוב ושלא להרחיק אמונה מבני אדם גם בני איש כי חבר הוא לאיש משחית והוא משורש גחזי. ה' ישמרנו ויחיינו ויקיימינו ונחי' לפניו באמת ובאמונה שיהיו מעשינו מרובים מחכמתנו ויראת חטאנו קודם לכל דבר עשי' ודבור של קודש ומחשבה. ויתקננו בעצה טובה מלפניו היינו שיהי' לנו מחשבות טובות להתקרב לטוב ה' ולקרוב לקוראיו באמת:
סליק
עוד העתקנו מכתבו הק' של הרב הק' הנ"ל
כשצריך לדבר בעניני עה"ז יהיה מחשבתו שהוא הולך מעולם עליון למטה כמו אדם שהולך מביתו לחוץ ודעתו לחזור תיכף. ובעת הליכה חושב מתי יחזור לביתו כך יחשוב תמיד בעולם העליון ששם ביתו העקרי בבורא ית' אף בעת שהוא מדבר בעניני עה"ז. ויחזור תיכף מחשבתו לדבוק הראשון בבורא ית"ש וזה שאמר דוד המלך לשלמה בנו הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ פי' כמו שאדם הולך לדרך ודעתו וחשקו בכל המהירות לחזור לביתו:
ולחשוב תמיד בגדולתו ית' כדי לאהוב אותו וליראה אותו ולא יחשוב במחשבות רבות רק במחשבה אחת ואל ירבה בדקדוקים יתירים בכל דבר שעושה שזה כוונת היצה"ר לעשות לאדם מוראות שמא אינו יוצא בדבר זה כדי להביא אותו לעצבות. ועצבות היא מניעה גדולה בעבודת הבורא כידוע. ואפילו אם נכשל בעבירה לא ירבה בעצבות ויבטל מעבודה. רק שיעצב על העבירה ויחזור לשמוח בהבורא ית' כיון שהוא מתחרט בחרטה גמורה ודעתו שלא לחזור לכסלה בשום פעם:
ואפילו כשיודע בעצמו בודאי שאינו יוצא בדבר אחד מחמת מניעות הרבה לא יהיה עצב ויחשוב שהבורא ית' בוחן לבבות וכליות שיודע שרצונו לעשות מן המובחר:
ויחזק עצמו לשמוח בבורא ית' וכמ"ש עת לעשות לה' הפרו תורתך שפעמים שמצוה שיש בה קצת נדנוד עבירה אל ישגיח על היצה"ר. כשרוצה לבטלו מאותה המצוה יאמר להיצה"ר הלא אין כונתי באותה מצוה להכעיס הבורא ית' וגם לא לכבודי ואם הייתי יודע שהבורא ית' אינו רוצה שאעשה דבר זה לא הייתי עושה מצוה זו. רק אני עושה זה לעשות נחת רוח להבורא ית' במצוה זו ובזה יסולק היצה"ר ממנו בעזהש"י. אבל מ"מ צריך להבין בשכלו אם יעשה המצוה הזאת או לאו:
איתא הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם. הכונה שהיו רוצים לעשות סגופים כדי שיבואו למדרגת רשב"י ולכך לא עלתה בידם. ולא יכוין בעבודתו רק לעשות נחת רוח להבורא ית' לבד ולא שיבא למדרגה:
וכשהוא רואה שעבודתו גדולה משל חבירו לא יתגאה כדאיתא באותיות דר' עקיבא ואל יאמר בלבו אני גדול מחבירי:
ועיקר כלל גדול כשיחרפוהו בני אדם על עבודתו בתפלה או בשארי דברים לא יענה להם אפילו בדברים טובים כדי שלא יבא לידי מחלוקת ולידי גבהות שהגבהות משכחת הבורא ית'. ואמרו ז"ל שתיקתו של אדם מביאו לידי ענוה:
וגם לא יסתכל בפני אדם אפילו כשמדבר עמהם אם מחשבותיהם אינם תמיד בבורא ית' דבוקה כי יהיה לו פגם בנפשו מחמת ההסתכלות. אבל בבני אדם כשרים שמחשבתם תמיד בעבודת ובדביקות הבורא ית' יסתכל דוקא ויקנה קדושה בנפשו:
ויהיה עולה ויורד במחשבתו כי הירידה צורך עליה כי מכח הירידה שיורד אח"כ כשיעלה יעלה במקום גבוה מאד כמו אדם שרוצה לזרוק אבן: אפילו בדברים גשמיים בכל דרכיך דעהו וגו':
אחת דברתי להודיעך שורש א' להנצל מקטרוגי היצר וסייעתא דיליה למטה ולמעלה והבן. ובכדי לבא להסתפקות במועט ולהיות שמח בחלקו בתורה ועבודה ובכדי לבא לידי שפל רוח לקיים הפסוק לא רחוקה היא כו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. והוא כי אין הקב"ה בא בטרוניא כו' כי הכל לפי מה שהוא אדם לפי המקום והזמן לפום שיעורא דיליה. והוא לפי מדתו ואמונתו ויראתו שכלו וכח מוחו אז באותו עת לפי הכנת והבנת אותו זמן כן יהיה השגת תורתו ואמונת עבודתו בתוך תוכו שבנקודת הלב וזהו אמונת עבודתו אז וזו היא קרבת הבורא והתורה ומעשים בפיו ובלבבו באותו עת הגם כי קטן הוא בעיניך לפי דרכך צריך להיות שפל רוח ולהסתפק במועט ולשמוח בחלקו כי אז הוא כן חלקו חלק אלוה ממעל ואז אסור לעלות במעלות ממה שהוא שלא יעמדו כנגדו הנז' למטה ולמעלה כנז' ויראה בעיניו ולבבו יבין שהוא שלימות עבודתו ויראתו אז ולא יותר בשום אופן מפני חשכת גופו ותאותו ומדותיו אשר לא טובים ר"ל. ולא תעלה במעלות מפני הקטרוגים כנז' רק יבקש משם לפי העת את ה' אלהיו לנוכח לפי מה שהוא ומצאת כי קרוב הדבר מאד לפי פיך ולבבך לעשותו אז בתוך תוכו שבנקודת לבך ותעבוד עבודתך זו תפילה או איזו מצוה או תורה בשפלות רוח כי קטן הוא ובשמחה כי זה הוא שלימות אז לפי מה שהוא. ודי לו בבר לבו וכח שכלו אז. ותוכל לקיים בכל דרכיך דעהו לפי מה שהוא דעהו בשמחה בלי שום פגע ואז תצליח ותשכיל ותלך לבטח בחסד הבורא בהבינך בבר לבב. יעבוד הבורא תמיד בשמחה וישמח במתנת חלקו חלק אלוה ממעל אז באותו עת. ולא ילך בגדולות ובנפלאות ממנו רק כגמול עלי (אמו) כגמול עליו נפשו. והבן לטוב:
עוד זאת נמצא בכתובים מהרה"ק הנ"ל
א ישוב הדעת ומתינות קודם כל דבר הן בדבור והן במעשה כמאמר חז"ל מרבה ישיבה מרבה חכמה. ובמאמר חז"ל מתון מאתן. והכל לפי זמן או יום או שעה או רגע. וזה כלל גדול שב ואל תעשה עדיף וזה עמוד ויסוד גדול לעבודה:
ב שיהיה שפל מאד בעיניו נבזה ונמאס מחמת מדות רעות ומחמת עונות וחסרון שכל ודעה שהוא ממש כבהמה ואפשר יותר גרוע. ומחמת שיש לו עוה"ז יותר מאחרים כידוע. ולא לחשוב וכ"ש לדבר מחבירו. ויכנע לכל באמת ויאהב לכל ישראל באמת ויתפלל מאד ע"ז:
ג שישמח מאד ויהיה יקר בעיניו מאד כל דבר שיעשה בעבודת הבורא. ויחלוט אצלו שלא אמכור זה בכל הון דעלמא הן דבור אחד ומחשבה ועשיה. אפילו שלא שהה בזה רק רגע בוודאי לא יאבד. ונעשה פעולה גדולה לו ואפשר לכל ישראל כידוע. ומה יש שמחה גדולה מזה שנעשה התכלית כוונת בריאתו ויעשה כל כמה שיכול וישגיח ויתאוה תמיד לעשות כל מה שיכול הן קטן מכ"ש וכידוע מהצדיק ר"א ור"ש. וכמאמר העולם כל מה שתחטוף על היריד הוא טוב:
ד יזכור תמיד עונותיו וחטאתיו ופשעיו כמ"ש וחטאתי נגדי תמיד. ויבין בלבבו כי רע ומר עזבו את י"י ויתחרט מאוד באמת שהחליף עולם עומד לעד בעולם חולף. ומה הועילה בכל קניניה אם רעה בעיני אדוניה. ויגדיל יגון בלבבו במרירות לב ויהיה לבו נשבר באמת וזה טהרתו כמאמר הזוה"ק ואית נשמתין חמרין דאינון מאני חרס שבירתן זו היא טהרתן. כמד"א נשברו נטהרו והוא זבחי אלקים רוח נשברה. ועוד בזוה"ק בגוונא דדש בר נש תבואה ומברר לה כך צריכין ישראל למעבד ברוחיהון כד אתערב בהון חשוכין. ורזא דמלה זבחי אלקים וכו' ובזמנא דיתבר ב"נ רוחיה בכל אברין דילי' קדם י"י:
ה כתיב לאמר לאסירים צאו ולאשר בחשך הגלו. שיזהר בכל הגדרים עצהיו"ט. בכל מעשיו ודבור ומחשבה וראיה ומישוש וריח ושמיעה והליכה ואכילה ושתיה הכל יגדור עצמו ע"צ היו"ט. ויתרחק מהכיעור ודומה לו עצהיו"ט. ויתרחק בכמה הרחקות. ווה גדר גדול שלא יגע באיסור עצמו. ובכל הש"ע ילך תמיד בצד המחמיר. ויהיה ערום בזה מאד מאד לפי כחו ומוחו. ולפעמים צריך יותר מכחו. הכלל לשום עינו ולבו ומאזני שכלו על זה הרבה תמיד:
ו שיהי' שפל רוח לכל אפילו לבני ביתו והם ילמדו ממנו. ולדבר הכל בנחת ובשמחה ובקול נמוך ולהרחיק כו':
ז לזכור תמיד מה שלמדין מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וכמש"כ והבוטח בי"י חסד יסובבנו:
ח לזכור תמיד ראי' מה שכתוב בס' חובת הלבבות שהאדם הוא גר ויחיד שלא יזיקוהו מעוטם ולא יועילוהו רובם הן לפרנסה הן לימי חייו. וע"כ ליחד מעשיו ביחוד להשם ב"ה כמו שהוא יחידי בעולם. ואפילו ממלאך ושרף ששמו כשם רבו אין לירא. שאין ביד שום בריה להטיב ולהרע זולתי בידו ית"ש. והוא נותן כח לכל המלאכים לפעול. והאדם הירא מזולתו מורה ח"ו שתי רשויות וכופר בעיקר ח"ו. וכמאמר התיקונים ובג"ד אית לאמלכא הויה בכל אתר בכל ספירן וכרסיין ומלאכין ובכל אבר ואבר דב"נ. דלית אתר פנוי מיני' לא בעלאין ותתאין. וכמאמר אליהו ז"ל רבון עלמין כו' ובר מינך לית יחודא בעלאי ותתאי. ואנת אשתמודע אדון על כלא. דאיהו לעילא מכל עלמין ותחות כל עלמין ואסחר כל עלמין דלית אתך פנוי מיניה. ועי"ז יקיים הפסוק שויתי י"י לנגדי תמיד. ויבוש ויירא כמ"ש בש"ע א"ח:
ט לזכור תמיד מאמר חז"ל. אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר. וגם אמרו במי שמשים עצמו כאין וזוהי שומת אי"ן שמשים עצמו כמדבר והפקר ושיריים וצוותא בעלמא לברואיו ית'. וזהו בטולו אצלו ית'. שכל מה שברא הקב"ה הוא התגלות אלקותו ית'. וכש"כ אחד מאנשי אמת נקרא אנפי שכינתא. והמקבל פניו ובטיל לגבי' דלית ליה מגרמי' כלום. מכשרתו לכלי מוכשר לקבל רוב השפעות. כמאמר חז"ל הכל היה מן העפר. הפוך בה והפוך בה. דכולא בה ובה תחזי. וזהו עקרא ושרשא דכל עלמין. ועל נקודה זו נברא והיא היא אמיתה של תורה. הפוך בה כו'. אז תבין יראת י"י לאהבה אמיתית ביניכם ככלות הנפש. כי מפני היותו כאין ובטל לכל התגלותו ית'. הכל מאמצין את כחו ומאירין עליו אור פני מלך חיים. עד שאינו תופס מקום כמו אם אין אני לי וכו'. אז יתענג על י"י מפני ביטול עצמו כמאמר חז"ל והכל שב אל העפר. שאין תענוג אלא בשוב אל עפרו ושרשו. ומן התענוג נמשך אהבה ואחוה ושלום וריעות:
י יזכור בכל רגע מאמר אמר ר' אלעזר אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מי"י מצעדי גבר כוננו. ואדם מה יבין דרכו בלתי לי"י לבדו:
סליקא להו האזהרות של כ"ק הרב אדומו"ר ר' אשר מקארלין זצוק"ל נבג"מ זי"ע ועכי"א:
לר' אהרן מקארלין
סדר היום שכתב אדומו"ר הרה"ק כו' מו"ר ר' אהרן זצוקללה"ה לאנ"ש בכ"י הקדושה
הגם שאין דרכי לכתוב עניינים כאלו כי כבר קדמן קמאי דקמאי קדושי עליון בהתנהגות סדר היום. ושם מבואר כל הימים לכל שבתות קדשנו וכל המועדים. ומה לנו להושיט יד במקומות הקדושים והנוראים האלו אך מחמת חיבת אנ"ש שבאו ממקום קדוש יהלכו ומריחוק מקום. בעזה"י יתקרבו הלבבות להטות אזנם ולשמוע בלימודים. ומהסתם דברי הנאמרים הם מפי ספרים וסופרים:
ראשית ביכורי וגו'. היינו מחשבה קדומה. בזמן קימה משנתו יהי' להכנה לעבודה שבלב זו תפילה. וכל מה דאפשר למנוע מדבורים ועשיות גופניות מה טוב:
ואח"כ ברכת השחר כל ברכה יש בה טובות הש"י וחסדיו הגדולים הן בגשמי הן ברוחני עד אין שיעור. ובזה צריך מחשבתו ולבו להכיר הטובות לפי ערכו. ועי"ז מתקרב הלב לטוב ולשמחה:
ואח"כ לפי הזמנים הן תיקון רחל ולאה. וכ"ז יהיה מחשבותם ולבותם כפי הדבורים:
ואח"כ הקרבנות והקטורת ידכי גרמי' באמירתו לגבוה. ובצבור בכל מה דאפשר. כי כלל זה בידי. כל אמירות ותפלות הנאמרים בי עשרה שכינתא שריא. ובעזה"י מתקנים כל התיקונים כמו תפילת צדיקי יסודי עולם:
ואח"כ הקדיש שקודם הודו. וידוע שכל קדיש הוא עמוד המעלה התפילה מעולם לעולם העליון ממנו:
ואח"כ הודו ומזמור שיר חנוכת ד' מלך וגו' תיקון העשי':
ואח"כ ב"ש וכל פסוקי דזמרה תיקון הדיבור. ולפי דעתי שירת הים הוא תיקון המחשבה ג"כ כי ע"ש המחשבה נאמרה ישיר. לכן נאמרו ביודי"ן. ישיר. עזי. נאדרי. כי היו"ד ע"ש המחשבה נאמר:
ואח"כ ישתבח וקדיש וברכו לעליית הדיבור להמחשבה ולעולם העליון:
ואח"כ קדושה דמיושב. ואהבת עולם וק"ש. שמחוייב כאו"א להמליך הש"י על כל אבר ואבר שלא יהיה ח"ו נגד רצונו ולעשות רצונו בכל האיברים ובכל החושים ובכל המחשבות. וע"ז צריך למסור נפשו במחשבה ובלב אמת כי לא סגי בלאו הכי. ומה לעולם אם לא רצונו ח"ו. וכל חד לפי שיעורו ומקומו שעומד שם צריך לקבל זה לפי ערכו ושכלו וד' יגמור בעדנו לטוב באמת:
ואח"כ אמת ויציב. ועל הראשונים באמת. ועזרת באמת:
ואח"כ סמיכת גאולה לתפלה. כי התפלה היא סמיכא לכל גאולות כללית ופרטית:
ותפלת שמ"ע ידוע כי היא גבוה מעל גבוה ברום המעלות והעולמות. וצריכה להיות בגודל אימה ופחד ויראה ושמחה:
ואח"כ חזרת הש"ץ בקדושה דמעומד שישראל מקבלים קדושת השי"ת עילא ואמצעיתא ותתא:
וצריך ליזהר בעניות כל האמנים בשמיעת הדברים מהברכה כמאמר שומר אמונים כו'. ולפי דעתי מהראוי לכל אדם לחזר אחר עניית כל האמנים בשמיעת הדברים מהברכות המחוייבות בכל יום כי הם גבורים הנוצחים. ובעת הקדושה יכוין רגליו ובכללם כל הקומה למחשבתו ולבו ופיו. שיהיו כולם שוים לטובה:
ואח"כ נפילת אפים. ידוע שצריך לזה מסירת נפש:
ואח"כ הקדיש לירידת השפע הקדושה הצריכה מעולמות העליונים לזה העולם:
ואח"כ קדושה דסידרא וקדיש שלם וכל הסדר יהי' לטוב. וחסידים הראשונים הי' שוהין שעה אחת אחר התפילה. היינו שישאר החיות והיראה של התפילה על כל היום. כמאה"כ ימלא פי וגו'. כפי שני הפירושים של הכ':
אח"כ יעשה כאו"א כפי רגילתו הן באכילה שיהיה במתון כאוכל לפני כו'. ויקבעו עתים לתורה אותם הטרודים. ואותם הפנויים עליהם נאמר תורתם אומנותם והעיקר לקבל מהלימוד איזו מדה טובה איך שיהי' במקום שאפשר מתוך הלימוד בעצמו מה טוב. ובלימוד פשט התורה יצוייר במחשבתם קודם הלימוד כי ד"ת שבכתב ושבע"פ ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כולם נתנו מרועה אחד מסיני. והמאור שבה מחזיר למוטב:
ובהגיע יום הכנת שבת מחוייב כ"א וא' להכין את גופו. וטהרו ממה שעבר וקדשו לע"ל. ומבפנים ומבחוץ שיהיה תוכו כברו כדי שיחול עליו קדושת שבת קודש בכל התפלות ובכל הסעודות שכולם עליות גבוה וחיבה יתירה נודעת:
ובהגיע זמנים המקודשים. כאו"א יכין א"ע כפי הזמן גרמא לקבל קדושת היום בתפלותיהם ובמצות מעשיותיהם כי כל אלו עומדים ברומו של עולם. היינו האדם המיוחד לזה. והעיקר שבכל יום צריך האדם ליתן לו מעין ברכותיו שמשפיע חיות ומחזיר נשמות חדשים לבקרים רבה אמונתו. צריך כל או"א לידע מה עשייתו וחדושו בכל יום שיהיו בעיניו כחדשים ואם שמוע בישן תשמעו בחדש. וכל זה צריך גודל ישוב הדעת ואהבת חברים מקשיבים לדבר בזה לפי חשבון הנפש שלא יהיו מהעולים במעלות יתר מכדי מעמדם. ובכל מקום שהוא יכול למצוא כל הנ"ל ויהי' קרוב לאמת מארץ תצמח. היינו משפל המדרגות ע"י אמת נוכל לבוא לרום המעלות לפי ערכנו ושיעורנו כמו תיבת אמת שכולל ראש תוך וסוף. ובו נכלל כל המעשים ודיבורים ומחשבות לטוב:
אני מסכים שכל אחד ישמע מחבירו כל ברכה שצריך הוא לאומרה. בכדי שיענה אמן. כי איתא בכתבי האריז"ל שהיה שומע ברכת השחר אפי' ממאה אנשים. אף ע"פ שהי' יכול ברגע אחת ליחד כל העולמות אפ"ה לא השגיח על העת ולא הי' מתעצל לשמוע אפי' מאה פעמים הנותן לשכוי בינה וכל הברכות:
עוד סדה"י שכתב אדומו"ר לאנ"ש בכ"י הקדושה
בקומו משנתו לא ידבר שום דיבור אם לא בהכרח קודם ברכת השחר וברכת התורה. ויאמר תיקון רחל ותיקון לאה. לבר מימים שא"א תחנון יתנהג כאמור בסידורים וכשיתחיל באיזה ענין לאמרו אל יפסיק עד אמירת כולו וגם בכל אמירת קרבנות וקטורת לא יפסיק עד אמירת כולו. ויאמר כל ענין ביישוב ובמתון. ולעיין בפירוש המלות כפי שכלו. ואם יוכל לחדש איזה ענין באמירתו לגבוה כפי שכלו שיהיה מזה טוב ללבו ולעבודתו שבלב זו תפלה. מה טוב:
ולהתאמץ להתפלל עם הצבור בטלית ותפלין מן לעולם עד אחר עלינו. ושלא לדבר בתפילין אם לא איזה הכרח גדול או דבר מצוה שהשעה עוברת. וגם בזה יקצר בכל מה דאפשר:
ואחר התפלה בכל יום לבד מערב שבת וערב יו"ט ושבת ויו"ט ילמוד תנ"ך אם באפשר עם תרגום. וגם מאמר מזוה"ק או מהתיקונים. ובשבת ויו"ט ילמוד ג"כ מהפרשה עם מפרשי התורה הקדושה:
ואחר סעודת הצהרים אחר מנוחת הצהרים אחר מנוחת המוח. ילמוד משניות וגמרא עם תוספת ומהרש"א ופוסקים כל או"א כפי יכולתו הן מעט והן הרבה ואחד המרבה וכו' והעיקר לחזור על למודו עד שיהיה חקוק בכתב חרות:
וכל הנ"ל העיקר בזה רחמנא לבא בעי שיהיה פיו ולבו שוין לטובה. ובזה יוכללו כל חושיו ומדותיו לבררם מפסולת ולקרבם לעבודת הש"י. ולא ירבה לדבר בהבלי העולם ובחידושי הזמן כי כמה בטלות נמשך מזה. השם ישמרנו ויחיינו בחיות הלב והמוח:
וכשיגיענו הש"י למועדים ולרגלים צריך כל יו"ט הכנה לקבלו לפי ענינו ומדתו ומקורו ובפרט בימים ימי הרצון שהם הכנה לרצות את בוראנו על כל מה שעבר ולקבל רצון מרצונו הטוב ליראיו. ושיומשך רצונו הפשוט בבריאת העולם להעולם חסד יבנה:
הכלל כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הן ביראה הן באהבה הן בשמחה וטוב לבב במעשה ודבור ומחשבה לפי הזמן הנמשך ממקראי קודש ישראל ראשית תבואתו. והעיקר שכל זמן וכל תפלה וכל לימוד לא יהי' כמצות אנשים מלומדה רק לקרב א"ע לפי ערכו ושכלו לרצון הש"י ולרצון יראיו יעשה וידבר ויקבל בלב. ולהאריך אין מהצורך רק ממנו תקיש אל השאר:
עוד סדה"י העתקנו מכ"י הקדושה
זמן השינה לא יאוחר משעה אחד עשר:
זמן קימה לא יאוחר משעה שביעית וחצי:
קודם הברכות לא ידבר רק דבר ההכרח:
גם להתאמץ לענות אמן על כל הברכות הן ברכות השחר וברכות שמונה עשרה ועל הקדישים:
וקודם התפלה למעט בדיבור כל מה דאפשר וללמוד איזה ענין בזוהר או תקונים או זוהר חדש:
וזמן התפילה לא יאוחר משעה תשיעית:
ואחר התפילה ללמוד תנ"ך ובעת טרדה לפחות חק לישראל:
וגם משניות בכל יום. ואין הקב"ה מונה דפין אלא שעות:
וסדר לימוד הלילה בערך שעה גפ"ת ומהרש"א ושעה גמרא פשוט על בורי' ושעה פוסק:
ולהתאמץ בכל כחו להתפלל עם הציבור כי הן אחת כל"י היינו להתאחד בכל כללות ישראל במצות ואהבת לרעך וגו' קודם התפילה:
סדר היום שדיבר אדומו"ר עם אנ"ש
עיקר סדר היום הוא הנקודה שבלב ומה היא הנקודה אמונה ויראה. אם יש בו הנקודה אזי הכל טוב הן התפלה היא בטוב והן הלימוד הוא בטוב. ואיך נוטלים הנקודה ע"י מעשיות באים אל הנקודה:
העיקר הוא להחזיק טובה. כשקם בבוקר צריכין לברך שלא עשני גוי הוא טוב מאוד. שלא עשני עבד הוא טוב מאוד. ואח"כ פוקח עורים זהו מדברים הגופניים. המחזיר נשמות לפגרים מתים. שנעשה בריה חדשה כי כששוכבים לישן יוצאים כל הכוחות. וכשקמים בבוקר קמים במוח זך וצלול:
העיקר הוא שלא יהי' מבולבל ומטושטש. כי מבולבל לא טוב מאוד ומאוס. כי בזה יכול ליפול בכל. ויעשו כל דבר במתון ובנחת. מחץ מתני"ם קמיו. ר"ל במתו"ן מוחצים כל הקמים. רק שיתאמץ בזה עם הלב ועם המחשבה בהדבר שהוא עושה לפי כחו ולא יותר. כמאמר המדרש כשנותן נותן לפי כוחו וכשמבקש אינו מבקש אלא לפי כוחו. רק כפי מה שכוחו נושא ולא יותר ובר ישראל צריך להיות יקר מאוד בעיני עצמו וצריך להאמין בעצמו שכל מה שהוא עושה מתקן מאוד בזה. אין אנו מדברים על עולמות עליונים. רק אנו מדברים על עולמו של עצמו. ואין להחזיק א"ע שהוא מרוחק. כי מאיזו סיבה נמשך ההרחקה. מזה שקילקל מעשיו. רק לפני הבורא ב"ה הכל ישר אם אלהבא הוא טוב:
בשם ר' אהרן שו"ב לא תעשה לך פס"ל. שלא תעשה עצמך פסול. ואל תהי בז לכל אדם שלא תבזה את עצמך. ואל תהי מפליג לכל דבר. שלא תעשה עצמך רחוק ממך שום דבר:
העיקר הוא לשמוע פירוש המלות. כי לפעמים הדבר הזה מבהיק. ולפעמים הוא מאיר. מבהיק נקרא אבוקה. ומאיר נקרא נר. ולפעמים הוא רק כשור לעול וכחמור למשא. גם זה צריך להאיר מאוד את האדם. ומהו פירוש המלות. היינו שצריכין המלות שיתפרשו ויתפשטו בכל הגוף. ושיטהרו את הלב. ובמה מטהרין את הלב. בזה צריכין לעיין בהמדות:
העיקר מכל המדות רעות הוא עצבות ומרה שחורה. כי זהו רק איין פאר שטעלונג. היצה"ר וויקולט איין בזה תשובה ורוח נשברה. אבל הוא דבר מאוס וטריפה. כי הסימן מן לב נשבר הוא שמחה. והא ראי' בשמחת בית השואבה היו שופכין כמים לבם. ובשם הי' השמחה האמיתית. והכעס ג"כ בוודאי לא טוב מאוד. ומדת הגאות הוא מר מאוד:
בשם הבעש"ט ז"ל. האדם יכול להשיג מה שהשיגו כל התנאים והאמוראים רק הגאות מעכב ואינו מניח להשיג. ועצבות נמשך ג"כ מגיאות. כי הוא מחשב בעצמו כפי גודל ערכי שאני איש חשוב מאוד הי' צריך להיות לי התלהבות בשעת הללויה בפחד למאוד. אבל העיקר הוא פירוש המלות כאו"א לפי ערכו במעט חשבונות:
תפלה הם דברים שעומדים ברומו של עולם. היינו שמעמידין את האדם ברומו של עולם שיתקרבו בזה לד' י"ת. וזאת צריך לראות כאו"א להיטיב בכל פעם יותר:
בשם אביו הרב הקדוש זצוקל"ה. ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם. כשהוא מכין עצמו להיות משרת לד' י"ת הוא עומד ברומו של עולם:
עוד אמר בשם אביו הרב הקדוש ז"ל תרננה שפתי כי אזמרה לך. צריכין לרנן ולזמר על זה שיכולין לשבח ולהלל את השם י"ת:
נפלאותיך ומחשבותיך. היינו דברים הנעלמים שלך אלינו. מסרת לנו התיבות והאותיות שהם יוצאים ממקום נעלם ומכוסה מאוד ואתה נתת אותם אלינו בפינו. דברי אשר שמתי בפיך. רק שלא יהי' עולה למעלה ממדרגתו. ולא ירד למטה ממדרגתו. כמאה"כ בשתים יכסה פניו. שלא יסתכל למעלה ממנו. ובשתים יכסה רגליו. שלא יסתכל למטה ממנו שחבירי למטה ממני. אז. ובשתים יעופף יכולים לעופף ולנסוע הרבה:
ופעם כשנזדמן שאינו טוב לו. ע"ז טוב הקיבוץ שיתדברו ביניהם ועי"ז ממילא נעשה טוב. או שמדברים מן צדיקים ואנשי מעשה. או מדברים קדושים משבתות ומימים טובים גם זה מאיר העינים:
אני מסכים מאוד שיראה כ"א שיאמר קרבנות בצבור. לבד מה שצריך מנין לאמרו שעי"ז יתקנו כל העולמות. מלבד זה צריך כאו"א להדר לאמרם בצבור. גם ליזהר שלא לדבר בתפילין אם לא הנוגע להכרח גדול:
ובק"ש צריך להמליך הש"י על כל אבר ואבר. ולהתייחד עצמו תחת רשות אחד שיצא מהרשות של גופניות:
ואח"כ באמת ויציב יש שמונה פעמים אמת שצריך לראות שיהי' באמת. אבל לא להעמיק הרבה בזה:
ואח"כ בשמ"ע בלחש צריך להניח בה כל הכוחות מן התפלה:
בשם זקנו הרב הקדוש ז"ל אמר. כל כתבי האריז"ל הם פירוש המלות של תפלה. ומה שיש בה כוונות על זה אין שיעור ואין ערך:
הצדיקים היו משערים בעצמם קודם התפלה שהם שוכבים ביסורים בקבר ובא אחד ואמר לו קום עמוד להתפלל וכו'. ואמר ששמע בעצמו מקדושת פה אביו הרב הקדוש זצ"ל. אשר התפלל בחשבון הזה שנה תמימה:
בכה רבי יש קונה עולמו וכו'. בכה וכי זה הוא עולם. העיקר שבכל שעה ובכל רגע יתהלכו כאשר צריך בר ישראל לילך. כי אם היו אומרים להפחות שבפחותים למסור א"ע במס"נ בוודאי תיכף הי' מוסר א"ע. אבל העיקר כו':
בשם הבעש"ט ז"ל כשם שאי אפשר להוליד כ"א כו' כך הולדות הרוחניות א"א כי אם וכו':
כשם שהאדם הולך לבקש על נפשו ממושל אחד הולך כמה פעמים בחנם עכ"ז מתחזק בנפשו והולך עוד ואינו משגיח. כך וכו':
בשם אדמו"ר רש"ק זי"ע זצ"ל. למה נקרא גמרא שהוא ל' גומר"א דאשא. כי בשעה שאדם לומד התורה לשמה בוער להש"י למסור נפשו בשבילו ותאב לתפלה. ע"כ קודם הלימוד יעשה חשבון בעצמו לפני מי הוא לומד. לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ולייחד הלימוד למי שאמר והיה העולם. ואחר הלימוד יעשה חשבון בעצמו ויסתכל במדותיו וישבור לבו על זה. וע"ז אמר דהמע"ה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. אבל יש ב"א שיושב בכרס מלא ללמוד בלא חשבון ואחר הלימוד מתגאה לומר אני לומד הדק היטב וחושב בלבו למי יחפוץ המלך יותר ממני. וע"ז הדרך איתא בגמרא כל המתגאה וכו'. ובמה נחשב הלימוד לפני הש"י. אין התורה ניתנה אלא ללמוד ולעשות. ומה הוא מתפלל בכל יום באהבה רבה ומתחנן לפני הקב"ה בפיו ואומר אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו וכו' ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. ואחר התפלה עושה בהיפוך ונמצא הוא שקר גמור. וע"ז אמר דהמע"ה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד וגו':
מועתק מכ' הק' של אדמו"ר זצ"ל בלשון לע"ז:
(וועלכיר בריה קען זיך אויף הייבין דינין גאט. נאר וויא גיט איז צו דינין גאט וויא מע וויל אין ווען מע וויל אין מיט וואש מע וויל.) ע"כ:
עוד סדה"י מאדמו"ר ז"ל
הלא ידוע שמחוייב כל אדם ללמוד ולהתפלל ולראות שלא ילך ח"ו לבטלה הגם שעה אחת ביום. וזה נקרא סדר היום שיסדר כל היום לעבודתו של הקב"ה:
לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה. ומה לנו לדבר בשבחו של מקום. הגם אשר סוף כל סוף יבא כל אדם מישראל לזו הבחינה שעל ידו יתעלה כבוד המקום ב"ה. רק פשוט צריך כל אדם לתקן כל דבר ולתקן ולשבח את מקומו שלו. ומהו מקומו. בכל מקום אשר אזכיר את שמי ומחוייב כל אדם לתקן את מקומו. והלא זה ידוע כי דל"ת אמות של אדם קונות לו בכל מקום. וצריך לראות לטהר ולהעלות בכל מקום שהוא הד' אמות סביבותיו. ופשיטא שצריך לתקן את גופו ולקדש עצמו ולשמור עצמו ממדות רעות ח"ו. ומהסתכלות רעות ח"ו. רק לקשר כל שעה ושעה להקב"ה. וכפי דאיתא באבות אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. כי צריך לקשר כל שעה למקומו של עולם היינו לשמור עצמו ממדות רעות ח"ו. כי זה ידוע כשם שהמדות טובות ממשיכים הטוב כך ח"ו איזו מדה רעה ממשיך ח"ו עוד מדות רעות ח"ו. לזאת צריך כל אדם לחזק עצמו. ולא לאבד ח"ו שעה אחת. ולדבק במדות טובות ובמחשבה טובה. ומן המחשבה יבוא ללב. ואח"כ מן הלב חזרה להמחשבה. ואח"כ להדיבור. כי העיקר הוא בעובדא ומלולא ורעותא דלבא. כי זה עיקר החיות של זה העולם ושל העוה"ב וימות המשיח ותחיית המתים הכל נלקח ע"י אחב"י מן העשיות טובות בזה:
ובאמת כל איש מישראל יוכל לבוא לכל טוב הגנוז ומחוייב לבוא לזה. ובוודאי יבוא לזה הטוב ויתברר ויתצרף ויתלבן עד שישיג טובו ואורו של הקב"ה. והראיה והלא מלאכים ושרפים ואופנים נשרפים מפחד משמו הגדול והקדוש. ואנחנו עם בני ישראל יש לנו זכיה גדולה כל כך אשר בכל יום אנחנו מזכירים שמו הגדול והקדוש בתפלה. מתחילת התפלה ק"ש קטנה. ואח"כ קרבנות וקטורת. ומזהירין אנו תמיד לומר קטורת בצבור. לבד מה שאצלינו ברור שזה שמירה גדולה לכל דבר יש בזה עוד יחודים ועליות עולמות עד אין שיעור. ואח"כ ברוך שאמר. ופסוקי דזמרה ויוצר אור וק"ש ותפלה הכל הוא רק עליית עולמות ומסירת נפש עד אין שיעור. והקב"ה מסר לנו הכל שע"י התפלות שאנו מתפללין ועל ידינו יהיו נעשים כל היחודים. ואין אני מדבר אשר בעת התפלה יכוין כל אחד לזה רק יתפלל כל אחד כדרכו לפי מידותיו ולפי מוחו. רק יכין א"ע קודם התפלה לעבודת הבורא. וכמו כן אחר התפלה יראה לקשר עצמו להבורא ב"ה. וממילא יקבל חיות מהתפלה. ולא יניח אותו לילך בעצת היצר. ואם ח"ו עכ"ז יפול אחר כך לעצת היצר לא יהיה לו מרה שחורה מזה. כי המרה שחורה מביא את האדם לכל המדות רעות ר"ל. רק ישליך זאת אחרי גוו. ויראה לקיים אח"כ כאשר דברנו ויקבל חיות מן התפלה ובודאי יעזור לו הש"י שיפטר מיצה"ר לגמרי. והעיקר שיתפלל בציבור הן אל כביר לא ימאס. וילבש עצמו בטלית ותפילין קודם לעולם יהא אדם. בכדי שיתפלל ק"ש קטנה בטלית ותפילין ופשיטא קטורת. ובפרט כשעומד בטלית ותפילין מקבל עליו עול מ"ש יותר. ולא לדבר בעת התפלה. וזה אצלי ברור אשר תפלה בצבור יכול לעזור לאדם בכל דבר כמו צדיק הדור. ואחר כך יקבע עיתים לתורה. והעיקר שלא ילך ח"ו שעה אחת מן היום לריק. זהו סדר היום. וכדאיתא בזוה"ק:
לר' אשר מסטאלין
סדר היום מבנו מרנא ורבנא הרב הקדוש וכו' מוה' ר' אשר זצוקללה"ה זי"ע
סדר היום תלוי בעבודה שבלב זו תפלה של אותו היום דבר יום ביומו ומדי שבת בשבתו. והדבר נידון בכלל ופרט. העבודה שבלב הוא הכלל. וסדר היום הוא הפרט. ויכול כ"א לידע ולהכיר מסדר היום שלו מה פעל בתפלתו באותו היום. כי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט כי הכל הולך אחר העבודה שבלב:
עבודה שבלב בחכמה הוא המעלה ומנשא את האדם לפי שכלו וחכמתו בעבודת היום. וכדכתיב אשר נשא לב"ן אותנה בחכ"מה שהחכמה בלא לב אינו כלום:
עבודה שבלב בשמחה הוא עצה כוללת לכל דברי היום שאם העבודה שבלב מעורבת בעצבות ויגון ח"ו יצטרך אח"כ בסדר היום שלו לבקש עצות פרטיות על כל דבר בפני עצמו. וזהו עד אנה אשית עצ"ות בנפשי יג"ון בלב"בי. והשמחה בלב מגינה ומצלת בכלל:
עבודה שבלב ביראה הוא הפעולה הגדולה להרחיק התאוות בכל היום. והמשל למי שרוצה לגלגל ולהרחיק עץ כבד שאם ידחפנו באמצעו ירחיקנו בדחיפה קלה. משא"כ אם ידחפנו בקצהו הא' יכבד עליו מאוד להרחיק. ולא עוד אלא שבזה שמרחיק קצהו הא' יתקרב למולו קצהו השני והנמשל מובן שהלב הוא אמצעות כל האברים:
עבודה שבלב באהבה מאירה לאדם בכל עניני היום באור ישר. עשה האלקים את האדם ישר. ואפי' בענינים שכבר הורגל והושרש בהם. עבודה שבלב זו תפלה מאירה לו באור חוזר המאו"ר שבה מחזי"רו למוטב:
עבודה שבלב בענוה. מוליכה את האדם בכל דרכיו בדרך האמת. והגם לבו בהוראה אינו אלא שוטה. שבוודאי ההוראה אינה לאמיתתה של תורה. כי התורה נמשלה למים ואף שיוצאין ממקור נאמן כשהולכין אח"כ דרך רפש וטיט בוודאי שהמים יהיו מעורבים ועכורים והענוה מטהרת ומתקנת כל המדות כידוע:
ולכן כל סדר היום תלוי בעבודה שבלב. ואין בכלל אלא מה שבפרט. ואל יפול לב האדם בעבודה שבלב זו תפלה ולא יבלבל א"ע בחשבון סדר היום שעבר שדבר זה נידון בפרט תחלה והדר כלל ונעשה כלל מוסיף על הפרט. ואהני פרטא בשברון לב לאלומי כללא דבתריה. והמשל להולך בדרך ולמפרש בים שבעת נסיעתו מזרז א"ע הלוך ונסוע ואינו משגיח בעת נסיעתו בכלי הנסיעה אך בעת בואו למלון מתקן כל כלי נסיעתו שיהיו טובים וזה רמוז במשנה קלפה של חשבונות היתה תלויה חוץ לירושלים:
עבודה שבלב הרצויה הוא כפי המקום והזמן. ואף שזמן התפלה קבוע מדברי חז"ל ומסור לכל עכ"ז יש זמן בתוך זמן המסור ללב וכמבואר בתרגום יהונתן בקהלת בפסוק שומר מצוה וגו' ועת ומשפט ידע לב חכם. ותרגומו ועידן צלותא ודין לקשוט אשתמודע בל"ב חכימיא:
ועיקר עבודה שבלב הכוללת הכל הוא ע"י התקשרות לצדיקי הדור באמונה פשוטה בלי שום מופת. כי אם האמונה אינה אלא ע"י שרואה בעי"ן איזה מופת. יש בזה בחי' שביר"ה ונפיל"ה וצריך תיקו"ן. והמ"י:
ההתקשרות לצדיקים פועל מאוד שלא לטעות בחשבון הנפש. וכל ההולך ד' אמות באהלי צדיקים בהתקשרות אמיתי יש בזה בחינת מאמר חז"ל. כל ההולך ד' אמות בא"י מכפרים לו כו':
מדת הליצנות הוא ההיפוך הגמור מחסידות. שהליצנות נקלט יותר בלב ודוחה כו'. והמשל לשופך מים בשמן שהמים נכנסין בכלי והשמן צף ויוצא לחוץ:
לעיין ברוב פעמים בספר שערי אורה ובספרי מהר"ל מפראג זיע"א:
סליק סדה"י מרבה"ק זי"ע ועכי"א