בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף קיא:
אמר ר"א ע"ה אינן חיים כו' מצאתי להן תקנה מה"ת, תיבות "מן התורה" מיותר לא הול"ל כ"א מצא להן תקנה ומעצמו נדע כי מה"ת הוא אחר שיליף מקרא, והבאור הוא עפ"י המובא בשם פלוסופים קדמונים שחקרו בשכלם והבינו ענין השארת הנפש שנשאר חי וקים אחרי פטירת האדם, ואמרו כי השכל שהוא נשמת האדם ניתן בידו, לכל אשר יחפוץ יטנו, דרך משל אם ילכו שני אנשים ביער ואחד ישאל מחבירו, על עץ מעצי היער, כמה יוכל להאריך שנות קיום העץ הזה, ואם השני חכם צריך להשיב לו, שימי קיומו תלוי בדברים אשר יעשה ממנו, אם יכרתו העץ להשימו בתוך עצי שריפה אז לא יומשך קיומו יותר מיום או יומים, ובאם יעשו ממנו נסרים לעשות מהם כסא ושולחן אז יעמוד עשר שנים, ובאם הכסאות יהי' יקרות הצבועות בצבעים נאים ומכוסות משי וארגמן, אשר על כסאות כאלו יש שמירה מעולה לנקותם משמץ טנוף, יוכלו לעמוד כמה עשיריות שנים, ובאם יעשה מהם ארגז קטן משובץ באבנים טובות יוכל לעמוד שנים הרבה ואבות לבנים ינחילוהו, כן הוא נמי נשמת האדם באדם, כי השכל שהוא החיות שבאדם דבר היולי הוא שיכולין לעשות ממנו מה שירצה, באם יתחכם האדם באומנות, נמצא לקח שכלו ומניחו באומנות, ומי שעוסק תמיד להרבות אוצרות ועסקי עוה"ז, נתפזר שכלו בעוה"ז, וכן מי שעוסק באכילה ושתי', נותן חיותו בדוממים וצומחים, וכן בכל הדברים והענינים אשר מהרהר, שם נותן שכלו ונשמתו, ומי שנותן תמיד מחשבתו באלקות ית"ש, שם נשמתו, וכיון שמדבק מחשבתו בחי וקים, ממילא יש לו השארת הנפש, שהוא ג"כ חי וקים, כ"ז חקרו הפלוסופים, אכן מיד נטו מדרך האמת, כי אחרי שנתאמת אצלם הקדמה הזאת, הכחישו במציאת התורה ואמרו איך אפשר שע"י העסק שיעסוק האדם בדיני שור תם ומועד, עי"ז יהי' לו השארת הנפש, וכן כל דיני התורה אינם מדברים רק מעניינים כָלים ונפסדים, ולכן ברחו פלוסופים אלו למדברות והתחילו לעסוק רק בפלוסופיא אלקיית לבד, בחשבם שע"י שאינם מהרהרים רק באלקיית שהוא נצחיי, ממילא נותנים נפשם ושכלם בנצחיות, משא"כ עסק התורה לבד שלא יועיל אדרבה עוד יקלקל, כ"ז נשתטו הפלוסופיים, ואמנם הגאון גו"א השיב על קושיתם, כי באמת העוסק בעסקי עוה"ז יפה הם אומרים כי נשאר נפשו בדבר כלה, משא"כ העוסק בדיני התורה, כי הלא כל בר דעת כשעושה איזה פעולה, עושה זאת לאיזה תכלית, וכוונת עוסק בתורה הוא נמי מחמת שהקב"ה נתן התורה וצוה כן, ולכן רוצה לדעת את רצון ה', ולכן אף שפרט הענין שעוסק בו, והוא השור, דבר נפסד הוא, אבל כוונה הכללית הוא באלקים חיים באשר הוא צוה ע"ז ולשמו הוא עוסק, ממילא שבא השארת הנפש ע"י עסק התורה, ובארתי שזהו כוונת חז"ל ריש פ' חלק שחשבו בתוך הדברים שאין להם חלעוה"ב, האומר אין תחה"מ מה"ת, ותמוה דא"כ נפל בבירא החלק לעוה"ב, דמה יעשו ההמוניים שאינם יודעים כלל אם יש רמז לזה בתורה אם לאו, ולפמ"ש כוונתם הוא לדעות הפלוסופים הטועים שאומרים שא"א שע"י עסק התורה יוכל לחיות חיים נצחיים, והיינו מ"ש שהאומר 'אין תחה"מ מה"ת' כלו' שע"י עסק התורה לא יוכל לקום בתחה"מ זהו הנקרא כופר גמור, וזה נמי אשמועי' הכתוב רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך, שע"י עסק התורה, התורה משקה לעצמות בקבר ויזכה להשארת הנפש ולתחה"מ ולהוציא מלב הטועים, וענין זה גופא ביאר ר"א באומרו ע"ה אינן חיים, כי שם "עם הארץ" הוסב אפי' על למדן שיודע התורה, רק אינו עוסק בה, וכל עסקו הוא רק בדבריים ארציים, ואשמועי' ר"א שעמי הארצות, הן המה אותם האנשים אשר נתנו מחשבתם בעניני הארציית אינן חיים לעולם הנצחיי, כי באשר נתנו שכלם ונשמתם בדבר כלה ונפסד, גם נשמתן כלה ונפסדת, וביאר הטעם שנא' כי טל אורות טלך כל המשתמש באור תורה, כלו' המשתמש דוקא שעוסק תמיד בשכלו בתוכה ומשתמש בה בדברים נצחיים אז אור תורה מחייהו, אבל מי שאינו משתמש באור תורה ורוב שמושו בארציות, לא יעמוד בתחה"מ כהפלוסופים, ואח"כ אמר מצאתי להן תקנה, ומהו התקנה כמו שאומר שיהנה לת"ח מנכסיו, ובכדי שלא נתפלא על התקנה הזאת דמה יוכל להועיל זה, כיון שסוף סוף עסק כל ימיו בדברים נפסדיים, ע"ז הוסיף תיבות "מן התורה", כלו' שמעסק התורה נוכל להביא ראי' שהמהנה ת"ח נמי יזכה עי"ז לתחה"מ, דהא באמת קשה קושית הפלוסופים, דגם עניני התורה מצ"ע הוי נמי דברים ארציים כמו השור והבור וכדומה, ורק מחמת שהכוונה הכלליית הוא לש"ש, המחשבה זאת תקשר אלי' את כל הפרטים ומועלת שהפרטים הארציים נחשבים כאילו הם נצחיות, כן הוא בזה אף שעוסק באומנתו ומסחרו שהוא דבר ארציי מ"מ אם עושה זאת לתכלית נצחיי שעי"ז יהי' ספוק בידו להשיא בתו לת"ח ולהנות ת"ח מנכסיו, המחשבה הזאת תועיל לקשר ולדבק כל מחשבות מסחרו כאילו מדבק בשכינה. ובחבורי מצח אהרן הארכתי בזה:
סוף הספר