בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף צד.
ברש"י ד"ה כר"מ וז"ל ובמקום שאין כותבין שעות גלי דעתייהו דאין מקפידין על הקודם לחבירו, הסבר הדברים נראה דבשלמא למ"ד עידי מסירה כרתי אע"ג שגם עתה אין מוכח מן השטר איזה מהם קודם, מ"מ כיון דלדידי' אם יצא ערעור על השטר יתבעו שיבוא העידי מסירה כיון שהם העיקר, ואז יכולים לישאל מן העדים באיזה שעה מסר לזה ובאיזה מסר להשני, ויכולין עכ"פ לברר איזה מהם היה קודם וי"ל דשפיר קפדו אקדימת השעות וסמכו אעידי מסירה, אבל למ"ד עידי חתימה כרתי ולא יוצרך כלל לעידי מסירה ועיקר הכשר של שטר הוא רק אם השטר מקוים בבי"ד ע"י עידי חתימה בלבד, ואין יכולין לברר מי הקודם אם לא ניכר בשטר ולהכי מדלא הזכירו בשטר גם השעה מסתמא לא קפדו ע"ז ודו"ק:
בתוד"ה שני שטרות כו' דהתם בשעבוד מיירי דאין השעבוד חל כו', אמנם דעת ר"ח ובעה"ע דאף בשטרי שעבוד אמר שמואל שודא דדייני, הובא דבריהם בב"י (חו"מ סי' ק"ד) וכ"ה דעת התורי"ד, ובכדי לתרץ דעתם שלא יקשה עליהם קושית התוס', דהא ממתני' מוכח להיפך, נראה דבלא"ה מקשה הש"ס לקמן על שמואל מברייתא ומשני דברייתא אתיא כר"מ, וא"כ בפשיטות יש ליישב גם מתני' דאתיא כר"מ דעידי חתימה כרתי, דסתם מתני' ר"מ, אבל שמואל דסובר כר"א איה"נ דפליג על מתני' וסובר נמי שודא דדייני, ואין להקשות דא"כ דשמואל פליג על מתני' אמאי מקשה הש"ס עליו מברייתא ולא מקשה ממתני', היינו משום דזה פשיטא לי' להש"ס דיוכל לתרץ דאתיא כר"מ, להכי מקשה מברייתא דהתם לא יוכל לתרץ דאתיא כר"מ משום סיפא כדאמר לקמן ע"ש, ונדחה בזה ראיית הרא"ש לעיל בפ' הכותב דמוכיח דבמתני' שמואל נמי מודה, דאי שמואל פליג אמאי לא מקשה עליו ממתני' ומכח זה נכנס לעשות מחלוקת בין ש"ס בבלי לירושלמי דבירושלמי אומר להדיא שמואל פליג על מתני', ואכן למ"ש אין כאן שום מחלוקה, וגם ש"ס דילן יסבור דשמואל פליג גם על דינא דמתני', וגם התם אית לי' שודא דדייני דמתני' אתיא כר"מ, ואיהו דסובר כר"א פליג נמי התם, ולפמ"ש הרי יש לנו ראיה מוכרחת מהירושלמי דשמואל ס"ל נמי בדינא דמתני' שודא דדייני, וגם בבבלי לא פליג ע"ז ואנן דפסקינן כשמואל ממילא סבירא לן בכל השטרות שודא דדייני, וזה דעת הראשונים דפליגי על תוס' וקמה דעתם גם נצבה על עמודי הש"ס ירושלמי, ונראה עוד דלבד דלא קשה על שיטת הר"ח ובעה"ע, אדרבה לשיטת התוס' קשה טובא, דלשיטתם שיש חילוק בדברי שמואל בין שטר מכר לשטר שעבוד דבשטר שעבוד מודה נמי שמואל דחולקין, א"כ מאי הוצרך הש"ס לשנויי לקמן על הברייתא דשני שטרות, דאתיא כר"מ, דהא יכול לתרוצי דאתיא כדברי הכל ומיירי בשטרי שעבוד, דבזה מודה נמי שמואל דחולקין, ונהי דאליבא דאמת א"א לאוקמי הברייתא בשטרי שעבוד משום סיפא, דהא בסיפא איתא כתב לאחד ומסר לאחר זה שמסר לו קנה, הרי דמיירי בשטר קנין ולא בשטרי שעבוד, מ"מ התרצן דלא ידע אכתי מן סיפא הו"מ שפיר לאוקמי בשטרי שעבוד ולא לאוקמי בפלוגתא, אלא ודאי דלא מחלקינן בין שטרי שעבוד לשטרי קנין ואפשר שזה דחק לר"ח ודעמי' לנוד מפי' התוס':
בתוד"ה לימא כו' ונראה לרבי דמיירי במקום שכותבין את השטר דבמקום שאין כותבין שקרקע נקנה בכסף והשטר אינו עומד אלא לראיה כו"ע מודו דאמרינן שודא דא"צ שיהא מוכח מתוכו כו' ע"ש, ובפנ"י הקשה דא"כ גם בכתובה אמאי אמרינן דחולקין הא אינו אלא לראיה כיון דקיי"ל דכתובה יש לה מתנאי בי"ד ואפי' לא כתב לה כתובה גובה מאתים, ולפ"ז שייך הכא שודא דדייני דלאותה שנשאה תחלה זכתה בלא זמן הכתובה ע"כ, ולא אבין קושיתו, דהא דמחלקי התוס' בשטר שאינו עומד אלא לראיה, היינו דוקא בשטר מכר או מתנה שאינו שטר שעבוד דממשעבדי לא יכול לטרוף בלא"ה במתנה, ובמכר כגון במכירה בלא אחריות, דבשני אלו השטר אינו שטר שעבוד דממשעבדי לא יכול לטרוף, ורק השטר בא לאחד משני אלו, או לקנות בו והוא שטר קנין או שאינו אלא לראיה, ובזה מחלקי התוס' שפיר דבשטר שרוצה לקנות בו בעינן שיהא מוכח מתוכו, וכ"ז שאין מוכח מתוכו לא חשיב שטר לקנות בו, משא"כ כשכבר היה הקנין ע"י קנין אחר והשטר אינו בא אלא לראיה לא הוצרך שיהא מוכח מתוכו כיון דהקנין כבר נעשה, וממשעבדי נמי לא יוכל לגבות בלא"ה. משא"כ בשטר שמגבינן ע"י ממשעבדי בזה אין נ"מ דאפי' אם השטר הוא רק לראיה בעלמא בכ"ז בעינן שיהא מוכח מתוכו כיון דכ"ז שלא מוכח אין השעבוד חל אלא מאותה שעה שמוכח מתוכו וז"ב, וא"כ בכתובה דבעינן לגבות ע"י ממשעבדי והרי הוא שטר שעבוד בזה אמרינן שיהא מוכח מתוכו אפילו כשהוא עומד לראיה, דמאי מהני שכבר זכתה מעת שנשאה מ"מ השעבוד אין חל עד שמוכח מתוכו, ויצא לנו דבמכירה באחריות בעינן שיהא מוכח מתוכו אע"ג דהוי מקודם קנין אחר ג"כ ודו"ק: