אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף צא.

דף פט:

במתני' אם אמרו יתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו כו' הקשה בספ"י פשיטא וכי בשופטני עסקינן ובכל פעם יאמרו שמעלין, ונ"ל דמיירי כשניכר לכל דמה שמעלין הוא משום דבאמת שוה כך ולא בשביל שיהא מותר דינר, וכגון שאנשים אחרים שאינם נוגעים לירושה ירצו נמי לתת כשווי הזה, אפ"ה בלא שומת בי"ד אין נותנים, והכי דייק בשמ"ק מדקתני שמין הנכסים בבי"ד, דדוקא שומת בי"ד מהני, ואפי' אדם אחר שירצה להעלות על השווי נמי לא מהני ע"ש, אלא דמלשון רש"י כדי דינר יתר על שוויין כדי שיהיה שם מותר דינר, משמע דניכר דההעלאה הוא יותר משוויה האמיתיי ורק בכדי שיהיה מותר דינר, ולזה לא שייך תרוצי, אמנם גם תירוץ הפנ"י לא שייך ללשון רש"י ע"ש:

שם היו נכסים בראוי אינן כבמוחזק ופרש"י שראוי ליפול להם בירושה, נ"ב דדוקא כה"ג הוי ראוי לענין כתובת בנ"ד אבל מלוה לח הוי ראוי, אע"ג דלענין בכור הוי מלוה ראוי, היינו משום דהתם ממעטינן ראוי מקרא דכל אשר ימצא, ובעינן שיהא תחת רשותו ממש, משא"כ כאן דקרא ליכא להכי, רק שאפ"ה ראוי דירושה לא מהני, משום דאנן בעינן שהמותר דינר יהיה בשעת מיתה, אבל אם נתרבה אח"כ לא מהני דהוו כמועטין ונתרבו, ולכן כיון שבשעת מיתה לא מת המוריש עדיין ומי יודע אם יורישנו כלל דשמא ימכור נכסיו בחייו, שפיר דלא נוכל לחשבו כמו שהיו מרובין בשעת מעשה, כיון דאכתי אין ודאי שיגיע לידם בשום פעם, אבל ראוי דמלוה דהחוב הוא ודאי של היורשים ורק שמחוסר גוביינא, חסרון כזה לא יוכל להיות כ"א בבכור דבעינן אשר ימצא ברשותו ולא כאן, דמנ"ל דבעינן ברשותו דוקא, ועמ"ש לעיל (דפ"ד ע"א) בכוונת התוס' שם דלענין גביית כתובה נמי לא הוה מלוה ראוי ואינו דומה לבכור דהיינו נמי מה"ט ע"ש, והנה בב"ש (אה"ע סי' קי"א סק"ג) מספקא לי' במלוה אי הוי ראוי בכתובת בנ"ד ולענ"ד נראה כמ"ש:

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה