אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף עא.

דף ע:

בתוד"ה שנדרה היא פי' בקונטרס כו' ותימה לפירושו כו' ע"ש, ואפשר ליישב דעת רש"י, דזה ודאי שמסתבר יותר לומר דבנדרה היא לא שייך המתנה מתרי טעמי, א', דבשלמא בנדר הוא לא תלינן שנדר בכדי שימצא מקום עי"ז לגרשה, דזולת שמהיכי תיתי ירצה לעשות כן וליתן לה הכתובה, עוד בלא"ה אם ירצה לגרשה הרי בידו לגרשה בע"כ גם בלי עצה דמדירה, ולכן מסתבר יותר שהנדר היה רק מחמת כעס, ואם ימתין אפשר שימצא פתח, אבל בנדרה היא י"ל דעיקר כוונת הנדר הי' בכדי למצוא עצה שיהא מוכרח לגרשה ותשקול הכתובה, וא"כ לעולם לא תמצא פתח ומה יש להמתין, ועוד דהא בע"כ כל המשנה מיירי שהבעל אינו רוצה כעת לגרשה כדמשמע הלשון יוציא שהוא בע"כ וכמ"ש התוס' לעיל, וא"כ בע"כ שהאשה רוצה דוקא לקבל הגט, דאם גם היא אינה רוצה מהיכי תיתי לגרשם, אע"כ שהיא רוצה דוקא להתגרש, וממילא לא תבקש פתח, ומשו"ה ודאי לא שייך המתנה, ומ"מ מקשה לקמן שפיר, דלטעם זה נהי שאין תועלת בהמתנה, מ"מ קודם שנאסרה עליו, ודאי שאין סברא לגרש, ואם היה אומר שם דלאחר הקישוט שאז נאסרה עליו תתגרש, לא היה קשה כלל דתמתין לב"ש כו', דאיזה תועלת יש בהמתנה, אבל הא התם אמר דיגרשנה גם קודם הקישוט שעדיין לא נאסרה עליו כלל, וא"כ למה יגרשה גם קודם שנאסרה, אע"כ שטעם אחר יש בזה, וטעם זה גורם שלא תצטרך להמתין גם עד שעת האיסור ולהכי שפיר מקשו ותתקשט ותיאסר, דאין לומר דכיון שנדרה היא אין תועלת בהמתנה, דהא לכל הפחות עד הקישוט שהוא שעת האיסור הוי להמתין, ובע"כ דלא נחית הש"ס לטעם החילוק דנדרה היא, וא"כ ג"ז יקשה שאפי' לאחר הקישוט הו"ל למיסר לב"ש שבת אחת, וע"ז משני הש"ס באמת חילוק אחר, והוא טעם דמיסנא סני לה, דלטעם זה אפי' להמתין אצלו עד שיגיע שעת האיסור נמי קשה לפניה, אבל כ"ז שלא ידע מטעם דמיסנא סני, מקשה שפיר דעכ"פ עד הקישוט הו"ל להמתין ודו"ק:

בתוד"ה ה"ג כו' ולא גרסינן הב"ע בדברים שבינו לבינה כו', הוא דלא כרש"י שגורס בהדיא הכי, ונראה שודאי גם רש"י סובר דלא נחלק אדם מעולם אם הבעל מיפר דברים שבינו לבינה, דהא רש"י גופא פי' בד"ה א"כ וז"ל בסוה"ד הלכך מיפר משום דברים שבינו לבינה ע"כ, וא"כ הדרא קושיא לז לדוכתא הניחא למ"ד, אלא ודאי שהדבר הנוגע ממש לבעל ודאי כו"ע סברי דמצי מיפר, אלא דפלוגתת ר"ה ורב אדא הוא בדבר המשיר את השער, אם מיקרי זה דבר שבינו לבינה, ר"ה סובר דגם זה מיקרי בינו לבינה, ורב אדא סובר שזה לא מיקרי בינו לבינה, משום דאין זה נוגע לו כלל, דלא מצינו שועל שמת כו', תדע דכן הוא, דהא רב אדא יהיב טעם למילתי' משום דלא מצינו שועל שמת כו', וא"כ לא איכפת דבר זה לבעל, ומשמע להדיא דבדבר כזה שהבעל נוגע בו ודאי מיפר אפי' לדידיה, ואילו להבנת התוס' דרב אדא סובר בכ"מ שאינו מיפר, א"כ מה טעם יהיב שלא מצינו כו', אע"כ שגם לרב אדא מצי מיפר כל הדברים שהבעל נוגע בו, ולא פליגי אלא אם דבר כזה מיקרי בינו לבינה וזה דעת רש"י:

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה