בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין
דף ל.
ברש"י ד"ה בעולה לכה"ג כו' ובבעולה שלא כדרכה מיירי דאי כדרכה תו ליכא קנס, ובתוס' הביא פר"ח דמיירי בכה"ג שאנס בתולה והויא אינה ראויה לקיימה שעתה ע"י בעילה זאת הויא אינה ראויה לקיימה, ולכאורה נראה דהנ"מ בין פי' רש"י לפיר"ח, דרש"י יסבור דהא דממעטינן מקרא דולו תהי' לאשה אשה שאינה ראויה לקיימה, היינו שקודם ביאה הזאת תהא ראויה לקיימה, וכשהיא אינה ראויה גם קודם ביאה זאת ממעטינן מקנס, אבל אם קודם ביאה הזאת אע"ג שעתה ע"י בעילה הזאת נעשית אינה ראויה לא איכפת לן, ולהכי לא יוכל לפרש בכה"ג שאנס בתולה, דזה לא ממעטינן כלל, אע"ג דעתה ע"י הבעילה הזאת נעשית אינה ראויה מטעם בעולת עצמו, מ"מ כיון שקודם הבעילה ראויה היתה לו לא ממעטינן מקנס, והר"ח סובר דאע"ג שקודם בעילה הזאת ראויה היתה, מ"מ כיון שעכשיו אחר הבעילה אינה ראויה לקיימה ממעטינן נמי מקנס, ולהכי מצי לפרש באנוסת עצמו, ואמנם מצד שנראה דוחק לפרש שיפלגו בזה אחרי שלא הזכירו שום רמז לזה, ועוד יקשה קושית התוס' על פרש"י, דאמאי לא פריך ולר"מ דמכשר, ולכן נ"ל לומר שגם רש"י יסבור כפי' הר"ח דאפילו כשהיא עתה אינה ראויה אחר ביאה הזאת נמי ממועטת מקנס, ומעתה לא יקשה עוד קושית התוס', דהא מ"מ אינה ראויה מחמת בעולת עצמו שעתה היא בעולה גמורה ובזה ליכא מאן דפליג, והא דפרש"י דמיירי שהיתה בעולה שלא כדרכה נמי מאחר, ולא ניחא לו בפי' הר"ח, היינו משום דהתוס' הקשו על פר"ח דהא באנוסת עצמו אם נשא נשוי ותי' כיון דלכתחילה לא ישא מיקרי אינה ראויה לקיימה, ובזה אפשר דרש"י פליג וסובר דאינה ראויה לא מיקרי כ"א דוקא כשהיא אסורה גם דיעבד, אבל היכא שבדיעבד מותרת לא מיקרי אינה ראויה לקיימה, ולכן הוסיף לפרש דמיירי שנבעלה שלא כדרכה גם מאחר, והיכא דאיכא שני החסרונות ביחד, בעולה שלא כדרכה מאחר, ועוד שהיא גם אנוסת עצמו בכה"ג אפילו בדיעבד אסורה. ואפילו לר"ת דמכשר בבעולה שלא כדרכה, היינו דוקא בחסרון הזה לחוד, אבל היכא שהיא גם בעולה גמורה אח"כ מבעילת עצמו מודה דאסור, ומסתבר לומר הכי, דהא בבעולה שלא כדרכה מ"ט דר"מ דמכשר משום דלא מיקרי בעולה, אע"ג דיש חסרון שמאחר הוא, מ"מ יש נמי מעלה דלא הויא בעולה גמורה, ובאנוסת עצמו יש חסרון, דבעולה גמורה היא, אבל יש נמי מעלה דמעצמו הוא, אמנם כאשר יזדמן שני המקרים ביחד, מקודם היתה בעולה שלא כדרכה מאחר, ואח"כ בעלה הכה"ג בעצמו באונס, שמעתה יש בזה שני החסרונות, דבעולה שלימה היא וגם ע"י אחר, בזה כו"ע מודים שאינה ראויה לקיימה אפילו בדיעבד, ולהכי הוצרך רש"י לפרש שנבעלה שלא כדרכה גם מאחר, ומיושב קושית התוס', דהכא גם לר"מ פסולה כיון דבאמת עתה אחר בעילה הזאת בעולה גמורה היא:
ולפמ"ש אזדא הוכחת המ"ל (פ"יח מהא"ב) שהוכיח מרש"י דהכא דאפילו בביאה שלא כדרכה נעשית זונה אם נבעלה לפסול, דהא רש"י הקשה וא"ת הא יש לאו דזונה לא אשכחן תנא דאמר פנוי כלל, וכתב המ"ל דהא לשיטת רש"י דמולו תהיה ממעטינן רק אם מקודם אינה ראויה, אבל אם מקודם ראויה היתה לא איכפת לן אע"ג שאחר הבעילה אינה ראויה, וא"כ בע"כ קושית רש"י דעשאה זונה הוא מבעילה שלא כדרכה הקודמת לביאת כה"ג, דליכא למימר דמבעילת כה"ג קא מקשי דעשאה זונה, כיון שקודם בעילה ראויה היתה לא איכפת לן עוד ובע"כ דמבעולה שלא כדרכה הקודמת קא מקשי, וא"כ מוכח דס"ל שאפילו שלא כדרכה נעשית זונה, ולפמ"ש אין ראיה דבאמת גם רש"י סובר דבעינן שיהיה גם עתה ראויה לקיימה כפי' הר"ח, ושפיר י"ל דמבעילת כה"ג קא מקשי:
בגמ' איכא בינייהו בעולה לכה"ג, בחדושי רעק"א הקשה אמאי יש הויה בבעולה לכה"ג נימא אי עביד לא מהני כו', ואי"ל דבעשה לא אמרינן אי עביד לא מהני דהא פרכינן בתמורה מתורם מן הרע על היפה דהוי לאו הבא מכלל עשה, והרי הכא נמי דייקינן כ"א בתולה בתולה ולא בעולה הוי לאו הבא מכלל עשה ע"ש, והנה מה דפשיטא ליה דבעשה אמרינן אי עביד לא מהני באמת בספרי האחרונים מצינו שסברי להיפך, הפנ"י בשילהי גיטין מחלק בהדיא בין לא תעשה לעשה, וסובר דבעשה אמרינן אי עביד מהני, וכ"כ נמי קרבן העדה על הירושלמי דנזיר פרק חמישי בשירי קרבן שם, ועוד כמה מן האחרונים העלו להלכה כן, ואי משום קושית הש"ס בתמורה מתורם מן הרע על היפה, כבר כתבו משום דאמרינן בתמורה שם ד"ז אליבא דרבא דכל היכא דכתיב בפרשה לאמר הוי לאו כר' יהודא, ולכן בההיא דתורם מן הרע דכתיב לאמר הוי ל"ת גמורה, משא"כ הכא בבעולה לכה"ג דבכל הפרשה לא כתיב לאמר, ולבד שאין סתירה ע"ז, אדרבא עוד יש ראיה לחלוק בין ל"ת לעשה מהא דמשחרר עבדו דמהני ואמאי לא נימא אי עביד לא מהני אע"כ משום דלא הוי כ"א עשה:
ואמנם אף אם נניח שאין לחלק בין עשה לל"ת וכסברת רעק"א וכ"כ גם הנו"ב במ"ק חאה"ע סי' ע"ז, בכ"ז לא אראה בזה קושיא, דאמאי תופסין הקדושין בבעולה לכה"ג, דהא כבר הביא הנו"ב מהד"ת חאה"ע ס"ס קכ"ט בשם הרשב"א ז"ל דלא אמרינן אי עביד לא מהני לבטל הקדושין, דכיון דגלתה התורה באלמנה לכה"ג מקרא דלא יחלל דרק חלולין הוא עושה אבל הקדושין תופסין, והרי גילתה התורה דאע"ג דעבר אמימרא דרחמנא אי עביד מהני א"כ בכל אופן שעשה מעשה זה אפילו בדבר שאזהר רחמנא ואמר לא תעביד אי עביד מהני, ולפי"ז אין מקום לקושית רעק"א, דהנה מביאת האיסור פשיטא דלא קשה, כיון דלא יתוקן האיסור אם נימא לא מהני, דהא כבר בא עליה וכמ"ש רעק"א עצמו דמה"ט לא שייך לומר בביאת מצרי אי עביד לא מהני כיון שלא יתוקן האיסור, ורק עיקר קושיתו הוא רק בבעולה לכה"ג שנאמר בה בתולה מעמיו יקח אשה דמשמע דהעבירה הוא בקדושין וא"כ נימא אי עביד לא מהני, והא בקדושין לא אמרינן הכי וכמ"ש:
בתוד"ה הכל מודים ורש"י כתב דאמתניתין קיימא דמפקא מדר' נחוניא ותימה דילמא מודה ר' נחוניא בקנס שגם חייבי מיתות חייב כיון שיש ריבוים ע"ז, ע"כ, וכ"ז הוא לשיטת רש"י, אבל לשיטת התוס' דלאפוקי מרב חסדא קאמר, ורב חסדא קאי אליבא דשמעון התימני ור"ש בן מנסיא דלא ס"ל הרבויים דהא באמת פטרי מקנס אח"כ, ולכן ל"ל לדידהו דר' נחוניא מודה כיון דלדידהו ליכא שום ריבוי, ובע"כ לאפוקי מדר"נ אבל לשיטת רש"י דאמתניתין קיימא ובמתניתין מחייבינן חייבי כריתות בקנס ויליף זה מן הרבויים, וא"כ אפשר שגם ר"נ מודה ודו"ק: