אור ברסלב

בית אהרן על כתובות· הרב אהרן וואלקין

דף ה.

דף ד:

ברש"י ד"ה משום חשבונות, שאם יכנוס למוצאי שבת כו'. מלשון רש"י משמע דמיירי הכא בסעודת נשואין, דנושאה כעת בע"ש או במוצ"ש, דהכי משמע לשון שאם יכנוס דכתב, דהיינו כניסת נשואין, ולפי"ז מוכח דרש"י יסבור דבשני לילות ויום אחד לא הוי איקרורי דעתא, דאל"ה יקשה היכי מצי לנושאה בימים הללו, והא אסור משום טענת בתולים, ובשלמא במוצש"ק י"ל דברייתא מיירי קודם תקנת עזרא שבי"ד קבועין בכל יום, וגם אם ישכים בבקר יום ראשון ימצא בי"ד, אבל בע"ש איך רשאי לכונסה, והא עד יום א' שהוא זמן ישיבת בי"ד יהיה שני לילות ויום אחד, וכמה מרבוותא הוכיחו מכח קושיא זאת, דבברייתא לא מיירי כלל בסעודת נשואין, אלא בסעודת בעילה, אבל הנשואין היתה מכבר, ואלא שמחמת איזה סבה לא בעלה עוד, והיכא שכבר נשאה לא חייבוהו חכמים להמתין עד זמן הבי"ד, אכן מרש"י שכתב לשון שאם יכנוס, דהיינו לשון נשואין, א"כ בע"כ דס"ל דמע"ש עד יום א' לא חיישינן לאיקרורי דעתא, וכן דעת כמה ראשונים כמ"ש בשמ"ק, וגם הב"י (או"ח סי' ע') סובר כן, אלא דלעיל בריש מכילתין כתבתי דמשמע שרש"י סובר שבכה"ג הוי איקרורי דעתא ולזה צ"ל שמכאן אין ראיה, דאפשר לומר דמיירי במקום שאין בי"ד קבוע כלל אלא כשיש לאדם תביעה יקבלו בפני בני אדם, וא"כ יכול לקבול גם בשבת וכמ"ש התוס' לעיל ד"ג ד"ה אי איכא, דבכה"ג יכול לקבול בשבת כמו בשאר ימות השבוע, ומה שדחק לרש"י לפרש דהכא מיירי בסעודת כניסת הנשואין, אע"ג דלשון הברייתא, בין כך לא יבעול, משמע לכאורה דבבעילה לחוד מיירי הכא, היינו משום דהיה קשה לו על ר' אמי דשרי לקמן לבעול בתחלה בשבת, וכן הופסק להלכה (לקמן ד"ז) דהלכתא דמותר לבעול בתחלה בשבת, ואיך לא חששו לדין המפורש בברייתא זאת, לזה דחקו לפרש דברייתא מיירי בשעת כניסה לחופה, ודוקא הכא הוא דחיישינן לבן עוף, משום דרגילין לעשות סעודה גדולה, אבל ההיא דר' אמי מיירי בשכבר כנסה קודם לכן, ולבעילה לחוד לא עבדינן סעודה גדולה וליכא למיחש לבן עוף, וגם דעת הרמב"ם צריכין אנו לפרש כן בע"כ, דאל"ה יסתרו הלכותיו זא"ז, דבסוף הלכות שבת כתב דמותר לבעול בתולה בתחלה בשבת, ובפ"י מהלכות אישות הלכה י"ד כתב אבל אין נושאין נשים לא בע"ש ולא בא' בשבת גזירה שמא ישחוט בן עוף כו' ע"ש, וכיון שחושש לבן עוף, היכי פסק דמותר לבעול בתחלה בשבת, והא בהך ברייתא מבואר דמשום טעם זה אסור לבעול בשבת, אע"כ דמפרש, דברייתא מיירי בסעודת נשואין, ומה שפסק בהלכות שבת, היינו בעילה בלא חופה וסעודה וכ"כ הר"ן ודו"ק:

ואין להקשות ע"ז ממ"ש רש"י בסמוך בע"ב בד"ה מהו לבעול דלא שמיע לי' מתניתא דלעיל, הא לפמ"ש לא קשה כלל מברייתא דלעיל, דהתם מיירי בכניסת נשואין ואיכא למיחש לבן עוף, ובעיא דהכא מיירי בבעילה בלא נשואין, די"ל דלא מברייתא דבין כך לא יבעול קשה לרש"י, אלא מברייתא דמפרישין את החתן לילי שבת מפני שהוא עושה חבורה, ולטעמא דחבורה אין חלוק בין שעת נשואין לבעילה לחודה:

ומיושב בזה קושית התוס' בד"ה מהו, שהקשו עמ"ש רש"י דבעי היכי הילכתא, הא לטעם דברייתא דחיישינן לבן עוף, בהא לא פליגי ר' יהודה ור"ש, ובע"כ דלא ידע לה ע"ש, ולמ"ש ניחא דמברייתא דבין כך בלא"ה לא קשיא לרש"י כלל, ורק עיקר הקושיא הוא מברייתא דמפרישין כו' משום חבורה, ובהא איכא למימר שפיר דידע ובעי היכי הלכתא וז"ב:

תוכן העניינים

בית אהרן על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה