בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין
דף עו:
בברייתא ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד. עיין מה שכתבתי לעיל די"ח חזה:
בברייתא חנא רבותינו התירוה להנשא. ובירושלמי נאמרו הך דרבותינו על המשנה דלעיל דאם מתי ולאחר מיתה, ולעיל (דע"ב ע"ב) כתבתי ששני התלמודין פליגי בפלוגתת רש"י והרמ"ה, דש"ס דילן סובר כסברת רש"י, שדוקא בקוצב זמן כמו הך דהכא, אם לא באתי עד י"ב חדש, אמרינן זמנו של שטר מוכיח, דאם לא היה כוונתו לגרש מעכשיו, לכתוב אם לא באתי לר"ח פלוני, אבל במהיום ולאחר מיתה, כיון דאינו קוצב זמן ידוע, גם רבותינו מודים דלא אמרינן זמנו מוכיח, ואמנם הש"ס ירושלמי סובר כהרמ"ה, שהסברא הוא להיפך, דבאינו קוצב זמן ידוע, כ"א כותב לאחר מיתה, מסתבר יותר לומר זמנו מוכיח, דכיון שהמיתה מבררת הזמן, מה צריך לכתוב שוב זמן בשטר, וע"כ להקנות לו מאותו זמן קא מכוון, משא"כ בקוצב ומברר זמן דחלות הגט דהיינו לאחר כלות הי"ב חדש, הלא צריך לכתוב גם זמן דהאידנא, בכדי לברר מאימתי יתחילו הי"ב חדש, לכך אין לומר בזה זמנו מוכיח, ומשו"ה סמכו להך דרבותינו על משנה דמהיום ולאחר מיתה, ועיין שם שביארתי גם פנים להיפך ואכ"מ יותר כי ביארתי באריכות שם:
בתוד"ה דהא איקיים ליה תנאיה, וא"ת לאלתר מה יש לחוש דהא ודאי יתקיים התנאי דכיון דמת לא ישוב עוד לביתו פ"ש. ודברי התוס' דחוקים, ולפלא שלא זכרו ירושלמי מפורש לעיל בפירקין הלכה ג', דבבעיא דהכא אי מותרת להנשא מיד או לאחר י"ב חוש איפלגו אמוראי בירושלמי, ומ"ד שאסורה להנשא אמר הטעם שמא נסים נעשו לו וחיה ע"ש. ונ"ל ברור שזהו טעמו של הרמב"ם (פ"ט מהלכות גירושין הלכה י"א) שפוסק בדין זה נמי שאסורה להנשא עד לאחר י"ב חדש, והמ"מ כתב שם דטעמו של הרמב"ם בזה הוא משום דסובר דבעינן דוקא שיתקיים התנאי בפועל, וכל זמן שלא נתקיים בפועל, אע"ג דידעינן שבודאי יתקיים לבסוף לא מהני ע"ש, ודבריו נפלאו, דהא בכמה סוגיות מפורש ההיפך, דמותרת להנשא אפילו קודם שיתקיים התנאי בפועל, דלקמן (דפ"ג ע"ב) הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי או חיי פלוני ה"ז כריתות, ומזה מוכח להדיא שמותרת להנשא מיד ואינה צריכה להמתין עד שימות אותו פלוני ויתקיים התנאי בפועל, דאי איתא שצריכה להמתין, א כ הרבה יש ביניהן, שאילו אמר כל ימי חיי אסורה להנשא כל ימי חייו, ולאחר מיתתו הרי מותרת בלא גט. שהיא אלמנה, וא"כ אין זה כריתות, ואמאי הדר ואמר ה"ז כריתות, אלא ודאי דלאלתר שריא לאינסובי ולא חיישינן שמא תעבור על תנאה ונמצא גט בטל, הרי להדיא שאע"ג שלא נתקיים התנאי בפועל שריא לאינסובי, וכן אמרו בסוגיא דלקמן (דפ"ג ע"א) בדרך תימה, אי הכי בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תינסיב עיי"ש. ויותר פלא שהרמב"ם גופא באותו הפרק הלכה א' כתב, במגרש על תנאי כך וכך כתב מפורש וז"ל ויש לה להנשא לכתחילה אעפ"י שעדיין לא נתקיים התנאי עיי"ש. ולכן נ"ל ברור דזהו טעמו של הרמב"ם, דודאי בכל תנאי דעלמא מותרת להנשא אפילו טרם שנתקיים התנאי בפועל, דלשמא לא תקיים לא חיישינן בדבר שבידה כמה שכתבתי לעיל (דף ע"ד) בחדושיי, והא נמי לא בעינן שיתקיים התנאי בפועל, ומה שפוסק כאן דאסורה להנשא, הוא מפני חשש המפורש בירושלמי שמא נסים נעשו לו וחיה ודו"ק היטב:
בתוד"ה הכל מודים כו' ולר' יוסי גט ואינו גט כו' וגם דברי רש"י אפשר לכוון לזה, ובע"ז פרש"י להדיא דלא הוי גט גמור, ואפילו לפי הבנת המפרשים ברש"י דהכא, דלר' יוסי אינו גט כלל, אפ"ה לא קשה מהא דלעיל, דר' יוסי גם באומר לאחר מיתה מספקא ליה, דהתם הא קאמר להדיא מהיום ולאחר מיתה, וכיון שאדם יודע שאין גט לאחר מיתה, משו"ה יש לומר דשמא מהיום איכוון, ולאחר מיתה דאמר אינו כ"א תנאה, אבל הכא דקאמר מהיום לכשלא אבוא לאחר י"ב חדש, שפיר יש לומר דדוקא קאמר כיון שאמר בהדיא לאחר י"ב חדש, ואם מת בינתיים אינו גט ודו"ק:
שם בגמרא הכל מודים היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתיקה. והנה מכאן פשט הרמב"ן ספיקו של ר"ת לעיל (דע"ב ע"א) בד"ה מהיום, שמסופק באומר מהיום אם מחי ומת באותו יום אי הוי גט. דשמא מסוף היום קאמר והוי גט לאתר מיתה, ומשו"ה תיקן בגט שכ"מ לכתוב דוקא מעכשיו ע"ש והא הכא לא עדיף זמנו של שטר ממהיום. דלאו שעות כתבינן והו"ל כמהיום אם מתי, ואפ"ה כשמת בלילה הוי גט ע"ש, והמהר"ש דחה דבריו, דהכא שאני, דבשלמא באומר תנאי אם מתי, דספק הוא לו אם יחיה או ימות, שפיר יש לומר דתנאי הוה. אבל הכא דודאי תצא חמה, ובהכרח יתקיים התנאי, ומשו"ה ברור לן שאין כוונתו לסוף היום דוקא, דלמה לו להתמת שטות כזה להתנות לבשעה שיחול הגט, הלא כבר יצא ודאי אלא כוונתו הוא שיחול עמה בתנאי דלכשתצא אז יחול מעתה עיי"ש היטב. ואכן אי משום הא לא איריא ואין כדאי בדברים הללו לדחות דברי הרמב"ן, דהמקשה הבין דהך שתצא חמה מנרתיקה, היינו שיאיר היום, ושפיר קשה לו, מה לו להתנות תנאי כזה שבהכרח יבוא, אכן באמת יש לפרש, דע"מ שתצא חמה מנרתיקה, היינו שתזרח החמה, שלא יהא יום מעונן, אבל כשיהיה מעונן לא יהיה גט והוי תנאי זה ספק ככל שארי התנאים, והכי דייק נמי לשון הרמב"ם (פ"ט מהלכות גירושין) שכתב ע"מ שתזרח חמה ודו"ק: