אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף סד.

דף סג:

בגמרא רב הונא אמר בעל נאמן ור"ח אומר שליש נאמן. הנה בסוגיא הזאת רבו מאוד התמיהות וקושיות עצומות אשר מבוארים לכל המעיין בסוגיא, ויבוארו גם בתוך דברינו וביחוד קושית התוס' על רש"י שפירש מטעם מיגו, הא באופן זה גם רב הונא מודה ע"ש בד"ה שליש, ואנכי אתמה מאוד על התוס', דאיך אפשר לומר בדעת רש"י, דנאמנות השליש הוא מטעם מיגו, הא ברש"י ד"ה ואמאי, כתב להדיא דלא ליבעי לא עדי אמירה ולא עדי קבלה דהא הימניה, וא"כ הרי ס"ל דטעמו של רב חסדא דמהימן הוא מטעם דהימניה, ולא מטעם מיגו, ורק אח"כ בד"ה קא נפיק, זכר סברת המיגו, ולכן נ"ל ברור, דבלא"ה יש להבין מ"ש רש"י דלהימן ולא ליבעי עדי אמירה, דהא נאמנות השליש לא שייך כ"א בפרטי השלישות, דהיינו כשהוא מחולק עם הבעה"ב באיזה אופן השליש בידו, בזה מהימן השליש כנגד בעה"ב, אבל מה שאינו נוגע לפרטי השלישות, הרי השליש כאדם מעלמא, וא"כ בשלמא עדי קבלה, דזה שייך לפרטי השלישות, באיזה אופן קיבל, אם בתורת קבלה או הולכה, ע"ז שייך להאמינו מטעם נאמנות השליש, אבל אם האשה עשאתו שליח נמי, שאין זה שייך כלל לפרטי השליחות, איזה נאמנות שייך בכאן, ולכן האמת הברור יורה דרכו, דגם רש"י סובר דטעם דרב חסדא דמהימן הוא מטעם נאמנות, ואלא שמטעם זה לא מהימן כ"א על פרטי השלישות, וכגון כשהוא מחולק עם הבעל באיזה אופן היה השלישות, נאמן ע"ז נגד הבטל מטעם דהא הימניה, ואמנם לומר שהוא היה נמי שליח לקבלה מן האשה, שזה אינו נוגע להשלישות, לא שייך טעם דהא הימניה, ורק אם יש לו מיגו אז נאמן מטעם נאמנות המיגו, ולא מטעם נאמנות השליש, והנה בנידון דהכא אית ליה נמי עינו, דבשלמא לענין פלוגתת רב הונא ורב חסדא. דשם מיירי שהבעל מכחיש, וא"כ אין לו מיגו דבידו למכור להאשה, דהיא לא תרצה לקבל כמ"ש התוס', אבל הכא במתניתין דליכא בעל להכחישה, וממילא ודאי תקבל הגט, וא"כ יש לו מיגו נמי להשליש, ולכן עדי אמירה לא ליבעי, דנהי דנאמנות השלישות לא שייך בזה, מ"מ מהימן מטעם מיגו, ועל הקבלה, פי' שהבעל נתן בידו לשם קבלה, דזה שייך לפרטי השלישות, מהימן אפילו בלא סברת המיגו, ומשום דהא הימני', ואתי שפיר מ"ש רש"י דלא ליבעי לא עדי אמירה ולא עדי קבלה, ומשני הגמ' מי קא נפיק גיטא כו', וא"כ לית ליה מיגו, ופריך תינח אמרה, שבזה הוא הנאמנות מטעם המיגו, וכיון דלית לי' מיגו לא מהימן, אבל קיבל, שבזה הוא הנאמנות מטעם השלישות, וכיון דהקרעים בידו ידעינן דקיבל זה מן הבעל, והו"ל להימניה מטעם שלישות, ומשני כדר"א, ומיושב מאוד דעת רש"י, וגם מדוקדק מאוד הלשון תינח לפרש"י, מה דקשה מאוד לפי' התוס', עוד גם קושית התוס' מיושבין, דודאי שגם רש"י מורה, דעל פרטי השלישות מהימן מטעם נאמנות, ולא הוסיף טעם דמיגו כ"א על הקושיא דל"ל עדי אמירה, שזה לא שייך לפרטי השלישות, ואפ"ה כי איכא מיגו מהימן, וזה ברור מאוד בדעת רש"י:

ולפי מה שכתבתי דלהכי פרש"י כאן, דגם עדי אמירה לא ליבעי הוא מטעם דהכא יש לו מיגו כיון דאין הבעל מכחיש, ולא שייך זה כלל לטעם נאמנות השליש, א"כ גבי פלוגתא דרב הונא ורב חסדא, דפרש"י שם דהשליח אומר שנתגרשה בקבלתו שהייתי שליח לקבלה, מיירי ודאי שיש עדים ע"ז, שהיא עשאתו שליח לקבלה, וע"ז אין שום הכחשה, ורק עיקר ההכחשה הוא השליש עם הבעל, וס"ל לרב חסדא דמהימן מטעם שליש כיון דהימניה, דליכא למימר דגם כאן מיירי דליכא עדי אמירה, וא"כ אמאי מהימן, דהא ליכא מיגו כיון דהבעל מכחיש, ונאמנות השלישות לא שייך ע"ז כיון דאין זה נוגע כלל לפרטי השלישות, והנה כמה ראשונים הבינו ברש"י שדעתו גם הכא, דמיירי אפילו בדליכא עדי אמירה, ואף שכאן לא פי' בזה מאומה, רק למדו זה מדעת רש"י דלקמן, דפי' דנאמנות השליש הוא ולא ליבעי אפילו עדי אמירה, ולכן הקשו בזה מאוד על דעתו בזה עיין בר"ן, ואמנם כל זה הוא להבנתם בדעת רש"י, דהא דכתב רש"י לקמן דלא ליבעי עדי אמירה ג"כ, הכל הוא מטעם השלישות, ולכן למדו מזה לפלוגתת רב חסדא נמי, דלרב חסדא דמהימן הוא אפילו בלא עדי אמירה, אבל לפי מה שכתבתי בדעתו, דגם רב חשדא מודה דנאמנות השלישות הוא רק מטעם דהא הימניה, ולא שייך זה כ"א לפרטי השלישות, אבל לעדי אמירה שאין זה נוגע לפרטי השלישות לא שייך זה, ולא מהימן בזה רק היכי דאית ליה מיגו דאז מהימן כאדם דעלמא, אבל היכי דלית ליה מיגו לא מהימן, ולכן לקמן דמיירי שהבעל אינו מכחיש, ואית ליה מיגו, פרש"י שפיר וגם עדי אמירה לא ליבעי, אבל הכא בפלוגתת רב הונא ורב חסדא דלית ליה מיגו, ורק נאמנות השליש מיירי ודאי דאיתא עדי אמירה ודו"ק כי זה ברור בעז"ה:

וגם מיושב בזה קושית הר"ן שהקשה על מ"ש רש"י בד"ה קבל ל"ל, כיון דהקרעים בידו הרי קיבל, והקשה כיון דאין לו מיגו עתה, וא"כ מאן נימא לן דלקבלה נתנו, דילמא לא נתנו רק להולכה ואמאי מהימן, והקושיא הזאת נמי לא שייך כ"א לפי מה שהבינו הם בדעתו, דאפי' על פרטי השלישות במה שמחולק עם הבעל נמי לא מהימן כ"א מטעם מיגו, ולכך הקשה שפיר, דנהי דמה שאמר השליש דלשם קבלה הושלש בידו, זהו מפרטי השלישות, מ"מ כיון דלית ליה מיגו אמאי מהימן, אכן לפי מה שכתבתי, דמה שנוגע לפרטי השלישות מהימן בלא סברת המיגו נמי, רק מטעם דהימניה, א"כ לא קשה מידי קושיתו:

ובדברינו מיושב מה דפריך הגמ' לקמן וליהימניה לשליש, ולכאורה קשה, הא התם מיירי דהבעל והשליש מודים בזה, דאופן ופרטי השלישות הוא, שיהא שליח להולכה, ורק השליש אומר שעשה שליחותו ומסר להאשה, וא"כ איזה נאמנות יש בזה להשליש, דאין זה נוגע כלל לפרטי השלישות, והוי בזה כאדם מעלמא, ואמנם הכוונה כן הוא, דלהימן מטעם מיגו, דכיון דאין הבעל מכחיש אית ליה מיגו, וגם זה ברור, ונדחה בזה ראיית הראשונים שהביאו ראיה מכאן דהלכה כרב חסדא, מדפריך סתמא דש"ס וניהימניה, הרי דס"ל דשליש מהימן, עיין דבריהם ברא"ש כאן, ולפי מה שכתבתי אין מזה שום ראיה להא דרב חסדא, דהא הכא לא פריך דניהימניה מטעם נאמנות השליש, דנאמנות השליש לא יועיל בזה, רק עיקר הנאמנות הוא מטעם מיגו, ויוכל היות דהיכי דליכא מיגו, רק נאמנות השליש מטעם הימניה אפשר דלא מהימן וכרב הונא:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה