אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף לד:

דף לד.

ברש"י במתני' ד"ה וגובה כתובתה. ואם נתקבלה תחלה הרי היא נאסרת בכל מינו מזון הלכך לא הוכח הדרה ושקלה דלא חשכה לעבור על נדרה, וק"ל הא הנדר הוא טל העבר אם נתקבלה כבר כתובתה, ולא על להבא, שלא תקבל פעם שנית, וכיון דנדרה מסתמא לא גבתה כלום, דאל"ה לא נדרה, ומאי זה שמסיים רש"י דלא הוות הדרה ושקלה, דמשמע דהנדר הוא רק אם תשקול פעם שנית, ונ"ל דלקמן (דף ל"ה) כתוס' ד"ה ונודרת כתבו דלא גרסינן כל פירות, משום דאז הוי הנדר בדבר שאי אפשר לקיימו, שהדין הוא דעובר מיד ומכין אותו ומותר לאלתר, וא"כ אינה חוששת לזה כיון שאינה באיסור כל ימיה עיי"ש, ואמנם מלשון רש"י כאן שכתב נאסרת בכל מזון, משמע שפי' שאסרה בכל מזון, וא"כ יקשה דכיון שאינה באיסור כל ימיה, א"כ לא תחשוש לנדרה, ולכן הוכרח לפרש דתלתה הנדר באם תשקול שנית, ובאופן זה שהנדר הוא על תנאי, כתבו שם התוס' בסופו, דאי עובר לאלתר רק עד שתהנה, ושפיר הויא באיסור כל ימיה וזה ברור:

בתוד"ה מאי איריא אלמנה כו' ומשני אלמנה איצטרכו והוי חידוש באלמנה טפי מב"ח כו'. והמהרש"א ומהר"ש הקשו למאי הוצרכו לסיים ולשנות פירוש התירוץ מן הגמ', ולא אבין קושיתם, דהא לפירוש התוס' דקושית הגמ' היינו דליתני אין נפרעין מנכסי יתומין ונמנעו מלהשביע את האלמנה, א"כ יקשה מאי משני הגמ' דס"ד דמשום חינא אקילו רבנן ופטורה מן השבועה, הא מדקתני ונמנעו להשביעה ידעינן דמכלל דמעיקרא היתה חייבת שבועה, ולכן הוכרחו התוס' לסיים דכוונת הגמ' כן, דזה הוי ידעינן דחייבת שבועה, רק להכי נקיט אלמנה משום דהוי חידוש טפי, ופי' הגמ' כן, אי לא הוי כתב כלל אלמנה אז הוי ס"ד דפטורה מטעם חינא, וכיון דשייך גבה טעם חינא, לזה אפילו השתא דידעינן דחייבת שבועה מ"מ נקיט אלמנה משום החידוש טפי וז"ב:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה